ביאור:בבלי חגיגה דף טו

מתוך ויקיטקסט

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

עמוד א (דלג לעמוד ב)

יכול אני לבעול כמה בעילות בלא דם ^[1]? או דלמא דשמואל לא שכיחא?

אמר להו: דשמואל לא שכיח, וחיישינן שמא באמבטי ^[2] עיברה ^[3];

והאמר שמואל 'כל שכבת זרע שאינו יורה כחץ אינו מזרעת'?

מעיקרא ^[4] נמי יורה כחץ הוה.

תנו רבנן: 'מעשה ברבי יהושע בן חנניה שהיה עומד על גב מעלה בהר הבית, וראהו בן זומא ולא עמד מלפניו; אמר לו מאין ולאין בן זומא ^[5]?

אמר לו: צופה הייתי ^[6] בין מים העליונים למים התחתונים ואין בין זה לזה ^[7] אלא שלש אצבעות בלבד, שנאמר (בראשית א ב: והארץ היתה תהו ובהו וחשך על פני תהו) ורוח אלהים מרחפת על פני המים - כיונה שמרחפת על בניה ואינה נוגעת.

אמר להן רבי יהושע לתלמידיו: עדיין בן זומא מבחוץ: מכדי ורוח אלהים מרחפת על פני המים - אימת הוי? - ביום הראשון; הבדלה ביום שני הוא דהואי, דכתיב (בראשית א ו: ויאמר אלהים יהי רקיע בתוך המים) ויהי מבדיל בין מים למים!'

וכמה?

אמר רב אחא בר יעקב: כמלא נימא.

ורבנן אמרי: כי גודא דגמלא [קרשים של גשר]; מר זוטרא, ואיתימא רב אסי, אמר: כתרי גלימי דפריסי אהדדי [שתי גלימות המונחות זו על גבי זו]; ואמרי לה כתרי כסי דסחיפי אהדדי [שתי כוסות שהפכו אחת מהן והעמידוה על פי השניה] ^[8]

'אֲחֵר [אלישע בן אבויה, ואין רוצים להזכיר שמו וקראו לו 'אחר’] קיצץ בנטיעות ^[9]; עליו הכתוב אומר (קהלת ה ה) אל תתן את פיך לחטיא את בשרך [ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף האלהים על קולך וחִבֵּל את מעשה ידיך]’?

מאי היא?

חזא מיטטרון [שם שר של מעלה] דאתיהבא ליה רשותא למיתב [שניתנה לו רשות לשבת] למיכתב זכוותא דישראל [לכתוב זכויותיהם של ישראל], אמר: גמירא דלמעלה לא הוי לא ישיבה ולא תחרות ולא עורף ^[10] ולא עיפוי ^[11], [אמר] "שמא [חס ושלום [הערת עורכי הגמרא]] שתי רשויות הן!"

[בגלל טעות זו של אחר] אפקוהו למיטטרון ומחיוהו שיתין פולסי ^[12] דנורא [הכוהו ששים מכות של אש], אמרו ליה: מאי טעמא כי חזיתיה לא קמת מקמיה [מדוע לא קמת לפני אחר? – כנראה היה למטטרון רשות לשבת, אך לא בזמן שרואים אותו, כמו שבמקום שעומדים לפני המלך בצבור, אך כאשר הלבלר של המלך כותב הוא צריך לשבת כי קשה לכתוב בעמידה]!

איתיהיבא ליה רשותא למימחק זכוותא דאֲחֵר [ניתנה למטטרון רשות למחוק את זכויותיו של אחר]. יצתה בת קול ואמרה: "'שובו בנים שובבים' - חוץ מאחר" (ירמיהו ג יד: שובו בנים שובבים נאם ה' כי אנכי בעלתי בכם ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון) [כלומר: לכל ישראל ניתנה אפשרות לשוב בתשובה חוץ מאחר]; אמר: הואיל ואיטריד ההוא גברא מההוא עלמא - ליפוק ליתהני בהאי עלמא [היות והוציאו אותי מהעולם ההוא – אהנה לפחות בעולם הזה]!

נפק אֲחֵר לתרבות רעה: נפק, אשכח זונה, תבעה; אמרה ליה: ולאו אלישע בן אבויה את!? עקר פוגלא ^[13] ממישרא ^[14] בשבת, ויהב לה; אמרה: אחר הוא [ודאי אין זה אלישע בן אבויה].

שאל אֲחֵר את רבי מאיר, לאחר שיצא לתרבות רעה, אמר ליה: מאי דכתיב (קהלת ז יד: ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה) גם את זה לעומת זה עשה האלהים [על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה]? אמר לו: כל מה שברא הקב"ה - ברא כנגדו: ברא הרים - ברא גבעות; ברא ימים - ברא נהרות;

אמר לו: רבי עקיבא רבך לא אמר כך, אלא: ברא צדיקים - ברא רשעים, ברא גן עדן - ברא גיהנם; כל אחד ואחד יש לו שני חלקים: אחד בגן עדן ואחד בגיהנם; זכה צדיק - נטל חלקו וחלק חברו בגן עדן; נתחייב רשע - נטל חלקו וחלק חברו בגיהנם.

אמר רב משרשיא: מאי קראה? - גבי צדיקים כתיב (ישעיהו סא ז: תחת בשתכם משנה וכלמה ירנו חלקם) לכן בארצם משנה יירשו [שמחת עולם תהיה להם]; גבי רשעים כתיב (ירמיהו יז יח: יֵבֹשׁוּ רֹדְפַי וְאַל אֵבֹשָׁה אָנִי יֵחַתּוּ הֵמָּה וְאַל אֵחַתָּה אָנִי הָבִיא עֲלֵיהֶם יוֹם רָעָה) וּמִשְׁנֶה שִׁבָּרוֹן שָׁבְרֵם.

שאל אחר את רבי מאיר לאחר שיצא לתרבות רעה: מאי דכתיב (איוב כח יז) לא יערכנה זהב וזכוכית ותמורתה כלִי פז?

אמר לו: אלו דברי תורה שקשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז, ונוחין לאבדן ^[15] ככלי זכוכית.

אמר לו: רבי עקיבא רבך לא אמר כך, אלא: מה כלי זהב וכלי זכוכית, אף על פי שנשברו יש להם תקנה - אף תלמיד חכם, אף על פי שסרח - יש לו תקנה.

אמר לו: אף אתה חזור בך!

אמר לו: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד 'שובו בנים שובבים חוץ מאחר'.

תנו רבנן: 'מעשה באחר שהיה רוכב על הסוס בשבת, והיה רבי מאיר מהלך אחריו ללמוד תורה מפיו; אמר לו: מאיר! חזור לאחריך, שכבר שיערתי בעקבי סוסי עד כאן תחום שבת!

אמר לו: אף אתה חזור בך!

אמר לו: ולא כבר אמרתי לך: כבר שמעתי מאחורי הפרגוד 'שובו בנים שובבים חוץ מאחר'?

תקפיה, עייליה לבי מדרשא, אמר ליה לינוקא: פסוק לי פסוקך!

אמר לו: (ישעיהו מח כב) אין שלום אמר ה' לרשעים!

עייליה לבי כנישתא אחריתי, אמר ליה לינוקא: פסוק לי פסוקך!

אמר לו: (ירמיהו ב כב) כי אם תכבסי בנתר ותרבי לך בורית נכתם עונך לפני [נאם ה' אלקים];

עייליה לבי כנישתא אחריתי, אמר ליה

לינוקא: פסוק לי פסוקך!

אמר ליה (ירמיהו ד ל) ואת שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב כי תקרעי בפוך עיניך לשוא תתיפי [מאסו בך עגבים נפשך יבקשו];

עייליה לבי כנישתא אחריתי עד דעייליה לתליסר בי כנישתא; כולהו פסקו ליה כי האי גוונא; לבתרא אמר ליה: פסוק לי פסוקך!

אמר ליה: (תהלים נ טז) ולרשע אמר אלהים מה לך לספר חקי [ותשא בריתי עלי פיך];

ההוא ינוקא הוה מגמגם בלישניה, אשתמע כמה דאמר ליה 'ולאלישע אמר אלהים';

איכא דאמרי סכינא הוה בהדיה, וקרעיה ושדריה לתליסר בי כנישתי, ואיכא דאמרי – אמר: אי הואי בידי סכינא - הוה קרענא ליה.

כי נח נפשיה דאֲחֵר ^[16], אמרי ^[17]: לא מידן לידייניה ולא לעלמא דאתי ליתי: לא מידן לידייניה - משום דעסק באורייתא, ולא לעלמא דאתי ליתי - משום דחטא.

אמר רבי מאיר: מוטב דלידייניה [ויכפר על עוונותיו] וליתי לעלמא דאתי; מתי אמות [ואבקש שידונו אותו] ואעלה עשן מקברו [ויראו כולם שהוא נענש בגהינום, ואחרכך יתכפרו עוונותיו ויגיע לעולם הבא]!

כי נח נפשיה דרבי מאיר - סליק קוטרא מקבריה דאחר.

אמר רבי יוחנן: גבורתא למיקלא רביה! חד הוה ביננא ולא מצינן לאצוליה ^[18]? אי נקטיה ביד ^[19] - מאן מרמי ליה ^[20] מאן ^[21]? מר מתי אמות ואכבה עשן מקברו!

כי נח נפשיה דרבי יוחנן - פסק קוטרא מקבריה דאחר!

פתח עליה ההוא ספדנא: אפילו שומר הפתח ^[22] לא עמד לפניך רבינו ^[23]!

בתו של אֲחֵר אתיא לקמיה דרבי, אמרה ליה: רבי, פרנסני!

אמר לה: בת מי את?

אמרה לו: בתו של אחר אני.

אמר לה: עדיין יש מזרעו בעולם? והא כתיב (איוב יח ט) לא נין לו ולא נכד בְּעַמּוֹ ואין שריד במגוריו!?

אמרה לו: זכור לתורתו ואל תזכור מעשיו.

מיד ירדה אש וסכסכה ספסלו של רבי; בכה ואמר רבי: ומה למתגנין בה כך - למשתבחין בה על אחת כמה וכמה!

ורבי מאיר, היכי גמר תורה מפומיה דאחר?: והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: 'מאי דכתיב: (מלאכי ב ז) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא: אם דומה הרב למלאך ה' צבאות - יבקשו תורה מפיהו, ואם לאו - אל יבקשו תורה מפיהו'!?

אמר ריש לקיש: רבי מאיר - קרא אשכח ודרש: (משלי כב יז) הט אזנך ושמע דברי חכמים ולבך תשית לדעתי; 'לדעתם' לא נאמר, אלא 'לדעתי' ^[24]!

רב חנינא אמר מהכא: (תהלים מה יא) שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך ^[25]!

קשו קראי אהדדי?

לא קשיא: הא בגדול ^[26], הא בקטן.

כי אתא רב דימי – אמר: אמרי במערבא: רבי מאיר אכל תחלא ^[27] ושדא שיחלא ^[28] לברא [החוצה].

דרש רבא: מאי דכתיב (שיר השירים ו יא) אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל [לראות הפרחה הגפן הנצו הרמנים] - למה נמשלו תלמידי חכמים לאגוז? - לומר לך: מה אגוז זה, אף על פי שמלוכלך בטיט ובצואה - אין מה שבתוכו נמאס, אף תלמיד חכם: אף על פי שסרח - אין תורתו נמאסת.

אשכחיה רבה בר שילא לאליהו, אמר ליה: מאי קא עביד הקב"ה?

אמר ליה: קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן, ומפומיה דרבי מאיר לא קאמר.

אמר ליה: אמאי?

משום דקא גמר שמעתא מפומיה דאחר.

אמר ליה: אמאי?: רבי מאיר רמון מצא, תוכו אכל קליפתו זרק!?

אמר ליה: השתא קאמר ^[29]: מאיר בני אומר: בזמן שאדם מצטער - שכינה מה לשון אומרת? קלני מראשי ^[30] קלני מזרועי ^[31]; אם כך הקב"ה מצטער על דמן של רשעים - קל וחומר על דמן של צדיקים שנשפך.

אשכחיה שמואל לרב יהודה דתלי בעיברא דדשא ^[32] וקא בכי; אמר ליה: שיננא! מאי קא בכית?

אמר ליה: מי זוטרא מאי דכתיב בהו ברבנן ^[33]: (ישעיהו לג יח: לבך יהגה אימה) איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים: 'איה סופר' - שהיו סופרים כל אותיות שבתורה; 'איה שוקל' - שהיו שוקלים קלין וחמורין שבתורה ^[34]; 'איה סופר את המגדלים' - שהיו שונין שלש מאות הלכות במגדל הפורח באויר ^[35], ואמר רבי אמי: תלת מאה בעיי בעו דואג ואחיתופל במגדל הפורח באויר, ותנן [סנהדרין פ"י מ"ב]: שלשה מלכים וארבעה הדיוטות ^[36] - אין להם חלק לעולם הבא, אנן מה תהוי עלן?

אמר ליה: שיננא! טינא היתה בלבם ^[37].

אֲחֵר – מאי ^[38]?

זמר יווני לא פסק מפומיה ^[39]; אמרו עליו על אחר: בשעה שהיה עומד מבית המדרש ^[40] - הרבה ספרי מינין נושרין מחיקו ^[41].

שאל נימוס הגרדי את רבי מאיר: כל עמר דנחית ליורה ^[42] – סליק ^[43]?

אמר ליה: כל מאן דהוה נקי אגב אימיה ^[44] – סליק ^[45], כל דלא הוה נקי אגב אימיה - לא סליק. ^[46]

רבי עקיבא עלה בשלום וירד בשלום, ועליו הכתוב אומר (שיר השירים א ד) משכני אחריך נרוצה [הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך נזכירה דדיך מיין מישרים אהבוך]; ואף רבי עקיבא בקשו מלאכי השרת לדוחפו; אמר להם הקב"ה: הניחו לזקן זה שראוי להשתמש בכבודי.