ימים טובים וימים רעים

קהלת ז יד: "

"ביום טובה היה בטוב,

" "וביום רעה ראה - גם את זה לעמת זה עשה האלהים, על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה" "

כמה פירושים:

1. לעשות טוב ולראות ברעת הרשעים / רש"י

ביום טובה היה בטוב - ביום שיש בידך לעשות טובה, היה בעושי הטובה.

וביום רעה ראה - כשתבוא הרעה על הרשעים, אתה תהיה מן הרואים, שנאמר ( ישעיהו סו ) ויצאו וראו בפגרי האנשים וגו' ולא תהיה מן הנראים והיו דראון לכל בשר.

גם את זה לעמת זה - הטובה ושכר פעולתה לעמת הרעה ושכר פעולתה.

אשר לא ימצא האדם אחריו מאומה - להרהר אחריו של הקב"ה.

2. למצוא את הטוב גם ביום רע / ר' נחמן מברסלב

ע"פ לקוטי מוהרן ל"ג ג

יש שני מיני ימים, ימי טוב ו ימי רע, כמו שכתוב "ביום טובה היה בטוב, וביום רעה ראה".

וביום רעה ראה - היינו, שצריך לאדם להסתכל שם היטב היטב, בודאי ימצא שם ימי טוב, היינו תורה.

והימים נקראים מידות... והמידות הם התורה, כי אוריתא כלה הם מדותיו של הקדוש-ברוך-הוא, כי התורה מדברת מאהבה ויראה ושאר המדות...

ואותיות התורה הם המחיין את כל דבר ודבר, אלא כל מה שהמדרגה היא למטה, שם הם אותיות התורה בצמצום יותר ממה שהיו במדרגה יותר עליונה...  נמצא, אפלו במדור הקליפות, הינו בימי רע, שהם מידות רעות ולשונות עכו"ם, [גם] שם יכולין למצוא אותיות התורה. אבל מחמת רבוי הלבושים וגדל הצמצום, אינם נתראים אותיות התורה, היינו ימי טוב, על-ידי ימי רע והחושך השורה עליהם.

אבל מי שכופה את יצרו הרע, הינו ה ימי רע, הינו המידות רעות, אזי הרע נתבלבל לגמרי נגד ימי הטוב שבהם, אזי אותיות בולטות ונתראים ומאירים ביותר... נמצא, זה שכופה את יצרו, הינו שכופה את ימי רע, כשהוא מדבר עם העכו"ם או שרואה מידותיהם, אזי תכף הרע ששוכן על הטוב הינו אותיות התורה, נתבטל ונופל, ואותיות התורה בולטין, אזי הוא יודע התורה שבאותו הדבר...

3. טוב + רע = 0 / שד"ל

הועתק מאיגרת שד"ל - שמואל דוד לוצאטו, אל ידידו - שמואל חיים בן דוד לולי, ז' תשרי ה'תק"ף; התפרסם בספר "כתבים" בהוצאת מוסד ביאליק - ספריית דורות, ירושלים ה'תשל"ו .

ביום טובה - היה שמח וטוב לב, ואל תדאג שמא רעה עתידה לבוא עליך לעומת הטובה ההיא, שאם אתה עושה כן, יהיו כל ימיך רעים;

וכן ביום רעה - אל תדאג הרבה, אבל ראה והתבונן, כי לא לעולם תעמוד הרעה, רק עתידה היא להתחלף בטובה, או שכבר קיבלת עולמך לשעבר;

ועל כל פנים תנוח מעוצבך ומרוגזך, אם בהתבוננך במה שבא עליך מן הטוב, או במה שיבוא עליך;

יען וביען, גם את זה לעומת זה עשה הא-להים, טוב לעומת רע, ורע לעומת טוב.

ומה הטעם בכל זה? - קהלת, שהיה אומר "הבל הבלים הכל הבל", אומר שהיה זה על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה, כלומר, כדי שיראה האדם שהכל הבל, שהרי אם אחרי מותו יוכל לחקור את ימי חייו, לא יוכל למצוא מאומה; כי מה עבר עליו?

• טוב? - והלא עבר עליו רע לעומת טוב;
• תאמר שעבר עליו רע? - לא כן, שהרי כבר בא עליו טוב לעומת רע;

אם כן, לא ימצא האדם אחריו (אחרי מותו) מאומה.

משל למה הדבר דומה? - לאדם שהוא נושה בחברו אלף זוז, והוא חייב לאחרים אלף זוז; הנה אין לו כלום.

תדע שכן היתה כוונת קהלת, שהרי למטה מה הוא אומר? - את הכל ראיתי בימי הבלי (הבלי דווקא, כי כן הוא קורא אותם, מאחר שלא ימצא האדם אחריו מאומה) יש צדיק אובד בצדקו ויש רשע מאריך ברעתו, וזו אמת, הואיל וחלק כחלק יאכלו, ושכר מצוות בהאי עלמא ליכא.