ביאור:בבלי חגיגה דף כב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת חגיגה: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

וכחללה בשתי אצבעות ^[1] חוזרות למקומן ^[2]' ^[3]; סבר לה כהא דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אחת עשרה מעלות שנו כאן: שש ראשונות - בין לקודש בין לחולין שנעשו על טהרת הקודש, אחרונות – לקודש, אבל לא לחולין שנעשו על טהרת הקודש.

מאי איכא בין דרבא לדרבי אילא?

איכא בינייהו סל וגרגותני ^[4] שמילאן כלים והטבילן: למאן דאמר משום חציצה – איכא; למאן דאמר משום גזירה שמא יטביל מחטין וצינוריות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד - סל וגרגותני שאין בפיהן כשפופרת הנוד ליכא.

ואזדא רבא לטעמיה, דאמר רבא: סל וגרגותני שמילאן כלים והטבילן – טהורין ^[5], ומקוה שחלקו בסל וגרגותני - הטובל שם לא עלתה לו טבילה ^[6], דהא ארעא כולה חלחולי מחלחלא ובעינן דאיכא ארבעים סאה במקום אחד ^[7]; והני מילי ^[8] - בכלי טהור ^[9]; אבל ^[10] בכלי טמא, מיגו דסלקא טבילה לכוליה גופיה דמנא ^[11] - סלקא להו נמי לכלים דאית ביה ^[12], דתנן [מקואות פ"ו מ"ב]: כלים שמילאן כלים והטבילן - הרי אלו טהורין ^[13]; ואם לא טבל ^[14] מים המעורבים ^[15] - עד שיהיו מעורבין ^[16] כשפופרת הנוד; מאי קאמר ואם לא טבל?

הכי קאמר: ואם אינו צריך להטבילו, ומים המעורבין - עד שיהו מעורבין כשפופרת הנוד.

והא דרבא ^[17] ודרבי אילא ^[18] - תנאי היא, דתניא: סל וגרגותני שמילאן כלים והטבילן בין לקודש בין לתרומה – טהורין; אבא שאול אומר: לתרומה אבל לא לקודש;

אי הכי - תרומה נמי: למאן קאמרינן ^[19]? – חברים ^[20]; ^[21] חברים מידע ידעי ^[22]!

אי הכי קודש נמי ^[23]!?

חזי ליה עם הארץ ואזיל מטביל.

תרומה נמי חזי ליה ^[24] עם הארץ ואזיל מטביל ^[25]!?

לא מקבלינן מינייהו ^[26]: עברו הגיתות והבדים והביאו לו חבית של תרומה - לא יקבלנה ממנו</ref>.

קודש נמי לא נקביל מינייהו!?

הויא ליה איבה.

תרומה נמי הויא ליה איבה?

לא איכפת ליה, דאזיל יהיב ליה לכהן עם הארץ חבריה.

ומאן תנא דחייש לאיבה?

רבי יוסי היא, דתניא: אמר רבי יוסי: מפני מה הכל נאמנין על טהרת יין ושמן כל ימות השנה ^[27]? - כדי שלא יהא כל אחד ואחד הולך ובונה במה לעצמו ^[28] ושורף פרה אדומה לעצמו.

אמר רב פפא: כמאן מקבלינן האידנא סהדותא מעם הארץ? כמאן? - כרבי יוסי ^[29].

וניחוש לשאלה ^[30], דתנן ^[31]: 'כלי חרס מציל על הכל ^[32] - דברי בית הלל; בית שמאי אומרים: אינו מציל אלא על אוכלים ועל המשקים ועל כלי חרס.

אמרו להם בית הלל לבית שמאי: מפני מה?

אמרו בית שמאי: מפני שהוא טמא על גבי עם הארץ ^[33], ואין כלי טמא חוצץ.

אמרו להם בית הלל: והלא טיהרתם אוכלין ומשקין שבתוכו ^[34]?

אמרו להם בית שמאי: כשטיהרנו אוכלין ומשקין שבתוכו -

עמוד ב

לעצמו טהרנו ^[35], אבל נטהר את הכלי שטהרתו לך ולו ^[36]? [חזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי]’.

תניא: 'אמר רבי יהושע: בושני מדבריכם בית שמאי: אפשר אשה לשה בעריבה ^[37] אשה ועריבה טמאין שבעה, ובצק טהור? לוגין מלא משקין, [לוגין] טמא טומאת שבעה ומשקין טהורין!?

נטפל לו תלמיד אחד מתלמידי בית שמאי, אמר לו: אומר לך טעמן של בית שמאי!

אמר לו: אמור!

אמר לו: כלי טמא חוצץ או אינו חוצץ?

אמר לו: אינו חוצץ.

כלי של עם הארץ טמא או טהור?

אמר לו: טמא.

ואם אתה אומר לו "טמא" - כלום משגיח עליך? ^[38] ולא עוד אלא שאם אתה אומר לו טמא - אומר לך "שלי טהור ושלך טמא" - וזהו טעמן של בית שמאי!

מיד הלך רבי יהושע ונשתטח על קברי בית שמאי, אמר: נעניתי לכם עצמות בית שמאי; ומה סתומות שלכם כך - מפורשות על אחת כמה וכמה!

אמרו: כל ימיו הושחרו שיניו מפני תעניותיו.'

קתני מיהת לך ולו, אלמא שאלינן מינייהו!?

כי שיילינן מינייהו - מטבלינן להו ^[39].

אי הכי - ניהדרו להו בית הלל לבית שמאי: 'כי שאלינן מינייהו מטבלינן להו'!?

טמא מת בעי הזאה שלישי ושביעי, ומנא לשבעה יומי לא מושלי אינשי [ואנשים אין משאילין כלי לשבעה ימים ולכן אי אפשר יהיה לטהר אותו].

ואטבילה לא מהימני ^[40]? והתניא: נאמנין עמי הארץ על טהרת טבילת טמא מת?

אמר אביי: לא קשיא: הא ^[41] – בגופו; הא - בכליו.

רבא אמר: אידי ואידי בכליו ולא קשיא: הא דאמר "מעולם לא הטבלתי כלי בתוך כלי" והא דאמר "הטבלתי אבל לא הטבלתי בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד", והתניא ^[42]: נאמן עם הארץ לומר "פירות לא הוכשרו ^[43]", אבל אינו נאמן לומר "פירות הוכשרו אבל לא נטמאו".

ואגופו מי מהימן? והתניא [תוספתא טהרות פ"ח מ"ב [צוקרמאנדל]]: חבר שבא להזות ^[44] - מזין עליו מיד; עם הארץ שבא להזות - אין מזין עליו עד שיעשה בפנינו שלישי ושביעי!?

אלא אמר אביי: מתוך חומר שהחמרת עליו בתחילתו ^[45] - הקלת עליו בסופו ^[46].

אחורים ותוך [... בתרומה אבל לא בקודש]:

מאי 'אחורים ותוך'?

כדתנן [כלים פ"כה מ"ו]: 'כלי שנטמא אחוריו ^[47] במשקין ^[48] - אחוריו טמאין; תוכו, אוגנו ^[49], אזנו ^[50] וידיו ^[51] – טהורין; נטמא תוכו ^[52] - כולו טמא'.

ובית הצביטה [בתרומה אבל לא בקודש]:

מאי בית הצביטה?

1</ref> אמר רב יהודה אמר שמואל: מקום שצובטו ^[53], וכן הוא אומר (רות ב יד) [ויאמר לה בעז לעת האכל גשי הלם ואכלת מן הלחם וטבלת פתך בחמץ ותשב מצד הקוצרים] ויצבט לה קלי [ותאכל ותשבע ותתר] ^[54].

2</ref> רבי אסי אמר רבי יוחנן: מקום שנקיי הדעת ^[55] צובעין ^[56].

תני רב ביבי קמיה דרב נחמן: כל הכלים אין להם אחורים ותוך ^[57], אחד קדשי המקדש ואחד קדשי הגבול!?

אמר ליה: קדשי הגבול מאי נינהו? - תרומה ^[58]? והתנן: אחורים ותוך ובית הצביטה לתרומה?

דלמא [אולי אפשר להסביר] ^[59] לחולין שנעשו על טהרת הקודש קאמרת?

[אמר רב נחמן:] אדכרתן מילתא דאמר רבה בר אבוה ^[60]: אחת עשרה מעלות שנו כאן; שש ראשונות בין לקודש בין לחולין שנעשו על טהרת הקודש; אחרונות – לקודש, אבל לא לחולין שנעשו על טהרת הקודש.

הנושא את המדרס נושא את התרומה אבל לא את הקודש:

קודש, מאי טעמא לא? - משום מעשה שהיה, דאמר רב יהודה אמר שמואל: מעשה באחד שהיה מעביר חבית של יין קודש ממקום למקום

הערות[עריכה]

^ וכחללה ועוביה והן שתי אצבעות
^ שאדם יכול לגלגל בתוך חללו שתי אצבעות לכל צד - הוי עירוב, ומטבילין אף כלים
^ והאי נמי חשש טומאה דאורייתא היא
^ סל גדול מאד, שבו מסננין היין בעת הבציר, ונותנין אותו תחת קילוח הגת והיין מסתנן בו ויורד לבור, כדאמרינן במסכת עבודה זרה (נו,ב): שלא החזיר גרגותני לגת
^ אף לקודש, ורבא לטעמיה, דאוקי טעמא גזירה משום כלי שאין בפיו כשפופרת הנוד, ובסל ובגרגותני ליכא למיחש להכי
^ שעשאן כשתי מקואות, ואין שיעור לא בזה ולא בזה, אף על פי שהמים מחברן בין אויר הנצרים - אין זה חיבור
^ והמים הנובעין כאן באין מנהר גדול, ולא חשבינן כמחובר, דבעינן ארבעים סאה במקום אחד
^ דאמרינן המטביל בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד טמאים
^ שלא היה הכלי החיצון צריך להטביל
^ אם הוא צריך להטביל
^ ליטהר תוכו על ידי מים הנכנסין דרך פיו, דכטומאתו כן טהרתו
^ סלקא נמי טבילה לכלים שבתוכו
^ לתרומה, ולא חלק בין פיו רחב לפיו קצר
^ כדמפרש לה: ואם אין צריך להטבילו
^ למקוה, ואתה בא לטהר על ידיהן כלים שבתוכם
^ דרך פה רחב
^ דאוקי טעמא דמתניתין משום עירוב מקואות, והא בסל וגרגותני ליכא למיחש וטהורין
^ דאוקי טעמא משום חציצה, וסל וגרגותני נמי כשאר כלים דמו, והמטביל כלים לתוכן - אינן טהורין לקודש
^ למי אנו אומרים הוראה זו שלא יטביל כלי בתוך כלי
^ דאילו עם הארץ לא אתי קמן למשאל
^ הלכך, לתרומה ליכא למיחש, דהא
^ שיעור עירוב מקואות, ולענין כבידו של כלי נמי, אם כבד הוא - מגביהין אותו
^ על כרחך מתניתין דקתני אבל לא לקודש - בחבר עסקינן, דאי עם הארץ - מי ציית לך, ומי אתי קמן למשאל טעמא
^ ישראל
^ ומטביל ומשתמש בו תרומה, ואחר כך נותנה לכהן
^ לא מקבלינן תרומה מעם הארץ אלא בשעת הגיתות והבדים, שהכל מטהרים את כליהן על פי חכמים, כדתנן לקמן (חגיגה פ"ג מ"ד, דף כד,ב)
^ לקבל מידם יין לנסכים ושמן למנחות, כדתנן במתניתין לקמן (חגיגה פ"ג מ"ד, דף כד,ב): חומר בתרומה, שביהודה נאמנין על טהרת יין ושמן
^ בשעת איסור הבמות, ומקטיר לשמים
^ דאילו לרבנן לא מקבלינן, כדאמר בפסחים (מט,ב) בפרק 'אלו עוברין'
^ לא נטבול כלי בתוך כלי לתרומה, דלמא חזי עם הארץ ועביד הכי, ואנו שואלין את כליהן ומשמשין בהן
^ במתניתין [עדויות פ"א מ"יד] דשיילינן מנייהו
^ אם מוקף צמיד פתיל באהל המת, אי נמי: המת בבית וטהרות בעלייה, וארובה פתוחה מן הבית לעלייה, והשיבו כלי חרס בפתחה, וכלי חרס חוצץ בפני הטומאה - דאינו מטמא מגבו, ומציל על כל מה שבעלייה
^ הכלי הזה היה טמא מתחילתו קודם שנתנו עם הארץ על פי הארובה
^ אם היה מוקף צמיד פתיל באהל המת, והיא היא
^ הוא יאכלם, שהרי החברים בדלין מהן וממגען, ובלאו הכי מאכלו טמא
^ שמא תשאלנו ותשמש בו
^ בעלייה זו
^ לפיכך טהרו לו בית שמאי אוכלין ומשקין וכלי חרס, שאין להן טהרה אלא שבירתן, ואם באת לאוסרן עליו לא ישמע לך, אבל בכלי שטף - ישמע לך, ויטבילנו;
^ שמא הטבילם כלי בתוך כלי
^ דאמר: השואל ממנו צריך להטביל
^ מהימן
^ בניחותא
^ לא נראו לטומאה
^ ואמר: ראוי לקבל הזאה ראשונה, שכבר עברו שלשה ימים לטומאתו, שהיום יום שלישי
^ כשבא לפניך להזאותיו ולא האמנתו
^ להאמינו על הטבילה, לפי שהוא נזהר בטבילתו שלא יצטרך לו עוד
^ כלי עץ או של מתכת קאמר, שמטמאין מגבן
^ דטומאה דרבנן היא, דמדאורייתא אין אוכל ומשקה מטמא כלי: שאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה וגזרו חכמים שיהו משקין מטמאין כלי, לפי שיש משקה שהוא אב הטומאה ומטמא כלי מן התורה, כגון רוקו של זב ומימי רגליו; הלכך - הואיל וטומאה זו מדברי סופרים - אחוריו טמאין, ושאר תשמישין שבו טהורים: דעבדו רבנן היכר להודיע שטומאה זו מדבריהם, ולא ישרפו עליה תרומה וקדשים; כך היא מפורשת במסכת נדה פרק קמא
^ שפתו הכפולה לצד חוץ, וראוי לתשמיש
^ כגון אוזן החבית
^ כלי שיש לו בית יד, כגון מחבת
^ אפילו בטומאה דרבנן
^ שאוחז בו, ומושיטו לאחרים
^ ויצבט לה קלי - תרגום: ואושיט לה
^ אסתניסים
^ מטבילין אוכלין בחרדל או בחומץ: שחוקקין בשולי הקערה בית קיבול לעצמו, וגובה לו סביב, ונותנין שם חומץ וחרדל
^ אין חילוק להם של אחורים ותוך, אלא משנטמא אחד מהן - הכל טמא
^ הנאכלת בכל גבול ארץ ישראל
^ האי קדשי גבול
^ ועל ידי משנתך זו הוזכרתי דבר ששמעתי מרבה בר אבוה - רביה דרב נחמן

[1] וכחללה ועוביה והן שתי אצבעות

[2] שאדם יכול לגלגל בתוך חללו שתי אצבעות לכל צד - הוי עירוב, ומטבילין אף כלים

[3] והאי נמי חשש טומאה דאורייתא היא

[4] סל גדול מאד, שבו מסננין היין בעת הבציר, ונותנין אותו תחת קילוח הגת והיין מסתנן בו ויורד לבור, כדאמרינן במסכת עבודה זרה (נו,ב): שלא החזיר גרגותני לגת

[5] אף לקודש, ורבא לטעמיה, דאוקי טעמא גזירה משום כלי שאין בפיו כשפופרת הנוד, ובסל ובגרגותני ליכא למיחש להכי

[6] שעשאן כשתי מקואות, ואין שיעור לא בזה ולא בזה, אף על פי שהמים מחברן בין אויר הנצרים - אין זה חיבור

[7] והמים הנובעין כאן באין מנהר גדול, ולא חשבינן כמחובר, דבעינן ארבעים סאה במקום אחד

[8] דאמרינן המטביל בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד טמאים

[9] שלא היה הכלי החיצון צריך להטביל

[10] אם הוא צריך להטביל

[11] ליטהר תוכו על ידי מים הנכנסין דרך פיו, דכטומאתו כן טהרתו

[12] סלקא נמי טבילה לכלים שבתוכו

[13] לתרומה, ולא חלק בין פיו רחב לפיו קצר

[14] כדמפרש לה: ואם אין צריך להטבילו

[15] למקוה, ואתה בא לטהר על ידיהן כלים שבתוכם

[16] דרך פה רחב

[17] דאוקי טעמא דמתניתין משום עירוב מקואות, והא בסל וגרגותני ליכא למיחש וטהורין

[18] דאוקי טעמא משום חציצה, וסל וגרגותני נמי כשאר כלים דמו, והמטביל כלים לתוכן - אינן טהורין לקודש

[19] למי אנו אומרים הוראה זו שלא יטביל כלי בתוך כלי

[20] דאילו עם הארץ לא אתי קמן למשאל

[21] הלכך, לתרומה ליכא למיחש, דהא

[22] שיעור עירוב מקואות, ולענין כבידו של כלי נמי, אם כבד הוא - מגביהין אותו

[23] על כרחך מתניתין דקתני אבל לא לקודש - בחבר עסקינן, דאי עם הארץ - מי ציית לך, ומי אתי קמן למשאל טעמא

[24] ישראל

[25] ומטביל ומשתמש בו תרומה, ואחר כך נותנה לכהן

[26] לא מקבלינן תרומה מעם הארץ אלא בשעת הגיתות והבדים, שהכל מטהרים את כליהן על פי חכמים, כדתנן לקמן (חגיגה פ"ג מ"ד, דף כד,ב)

[27] לקבל מידם יין לנסכים ושמן למנחות, כדתנן במתניתין לקמן (חגיגה פ"ג מ"ד, דף כד,ב): חומר בתרומה, שביהודה נאמנין על טהרת יין ושמן

[28] בשעת איסור הבמות, ומקטיר לשמים

[29] דאילו לרבנן לא מקבלינן, כדאמר בפסחים (מט,ב) בפרק 'אלו עוברין'

[30] לא נטבול כלי בתוך כלי לתרומה, דלמא חזי עם הארץ ועביד הכי, ואנו שואלין את כליהן ומשמשין בהן

[31] במתניתין [עדויות פ"א מ"יד] דשיילינן מנייהו

[32] אם מוקף צמיד פתיל באהל המת, אי נמי: המת בבית וטהרות בעלייה, וארובה פתוחה מן הבית לעלייה, והשיבו כלי חרס בפתחה, וכלי חרס חוצץ בפני הטומאה - דאינו מטמא מגבו, ומציל על כל מה שבעלייה

[33] הכלי הזה היה טמא מתחילתו קודם שנתנו עם הארץ על פי הארובה

[34] אם היה מוקף צמיד פתיל באהל המת, והיא היא

[35] הוא יאכלם, שהרי החברים בדלין מהן וממגען, ובלאו הכי מאכלו טמא

[36] שמא תשאלנו ותשמש בו

[37] בעלייה זו

[38] לפיכך טהרו לו בית שמאי אוכלין ומשקין וכלי חרס, שאין להן טהרה אלא שבירתן, ואם באת לאוסרן עליו לא ישמע לך, אבל בכלי שטף - ישמע לך, ויטבילנו;

[39] שמא הטבילם כלי בתוך כלי

[40] דאמר: השואל ממנו צריך להטביל

[41] מהימן

[42] בניחותא

[43] לא נראו לטומאה

[44] ואמר: ראוי לקבל הזאה ראשונה, שכבר עברו שלשה ימים לטומאתו, שהיום יום שלישי

[45] כשבא לפניך להזאותיו ולא האמנתו

[46] להאמינו על הטבילה, לפי שהוא נזהר בטבילתו שלא יצטרך לו עוד

[47] כלי עץ או של מתכת קאמר, שמטמאין מגבן

[48] דטומאה דרבנן היא, דמדאורייתא אין אוכל ומשקה מטמא כלי: שאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה וגזרו חכמים שיהו משקין מטמאין כלי, לפי שיש משקה שהוא אב הטומאה ומטמא כלי מן התורה, כגון רוקו של זב ומימי רגליו; הלכך - הואיל וטומאה זו מדברי סופרים - אחוריו טמאין, ושאר תשמישין שבו טהורים: דעבדו רבנן היכר להודיע שטומאה זו מדבריהם, ולא ישרפו עליה תרומה וקדשים; כך היא מפורשת במסכת נדה פרק קמא

[49] שפתו הכפולה לצד חוץ, וראוי לתשמיש

[50] כגון אוזן החבית

[51] כלי שיש לו בית יד, כגון מחבת

[52] אפילו בטומאה דרבנן

[53] שאוחז בו, ומושיטו לאחרים

[54] ויצבט לה קלי - תרגום: ואושיט לה

[55] אסתניסים

[56] מטבילין אוכלין בחרדל או בחומץ: שחוקקין בשולי הקערה בית קיבול לעצמו, וגובה לו סביב, ונותנין שם חומץ וחרדל

[57] אין חילוק להם של אחורים ותוך, אלא משנטמא אחד מהן - הכל טמא

[58] הנאכלת בכל גבול ארץ ישראל

[59] האי קדשי גבול

[60] ועל ידי משנתך זו הוזכרתי דבר ששמעתי מרבה בר אבוה - רביה דרב נחמן

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]