ספר היובלים/ה
ספר היובלים • א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לז • לח • לט • מ • מא • מב • מג • מד • מה • מו • מז • מח • מט • נ
פרק ה
א
ויהי כי החלו בני האדם לרוב על פני כל האדמה, ובנות יולדו להם:
ב
ויראו מלאכי האלוהים בשנה אחת ליובל הזה כי טובות הנה למראה ויקחו אותן להם לנשים מכל אשר בחרו ותלדנה להם בנים אשר היו לנפילים:
ג
והחמס מלא את הארץ וכל בשר השחית את דרכו מאדם עד בהמה עד חית הארץ עד עוף השמים ועד כל רומש על האדמה:
ד
כולם השחיתו את דרכם ואת סדרם ויחלו לטרוף איש את אחיו:
ה
והחמס מלא את הארץ, וכל יצר מחשבות לב בני אדם היה רק רע כל היום:
ו
וירא אלהים את הארץ והנה נשחתה וכל בשר השחית את סדרו ויעשו כולם את הרע בעיניו כל אשר בארץ:
ז
ויאמר למחות את האדם וכל בשר אשר ברא על פני האדמה:
ח
ונוח לבדו מצא חן בעיניו:
ט
ועל מלאכיו אשר שלח על הארץ חרה אפו מאוד, ויאמר להשמידם:
י
ויאמר אלינו נאסרה אותם במעמקי האדמה, והנה הנם אסורים בתוכם ומפורדים:
יא
ועל בניהם יצאה דת מאת פניו, למחוץ אותם בחרב ולכלותם מתחת השמים:
יב
ויאמר לא ידון רוחי באדם לעולם כי בשר הוא, והיו ימיו מאה ועשרים שנה:
יג
וישלח את חרבו ביניהם למען יכו איש את אחיו, ויחלו להכות איש את אחיו עד אשר נפלו כולם לפי חרב ונשמדו מעל הארץ ועיני אבותיהם רואות:
יד
ואחרי כן נאסרו במעמקי האדמה עד יום המשפט הגדול, כי אז ענוש יענשו כל אשר השחיתו את דרכיהם ואת עלילותיהם לפני ה':
טו
וישמד את כל משכנותיהם, ולא נותר מהם עד אחד אשר לא שפט אותו ככל רעתם:
טז
ויעש לכל ברואיו קרב חדש ונכון, אשר לא יחטאו לעולמים לכל קרבם וכל איש יצדק במולדתו לעד:
יז
ועונש כולהם נחרץ וחרות על לוחות השמים בלי עולתה:
יח
וכל הסרים מן הדרך אשר נועד להם ללכת בה אם לא ילכו בה, העונש כתוב לכל קרב ולכל דור:
יט
ולא ינצל כל אשר בשמים ועל הארץ, באור ובחושך בגיא צלמות ובתהום רבה ובמקום האופל:
כ
כל עונשם כלה ונחרץ וכתוב וחרות לכולם:
כא
את הגדול ישפוט כגדלו ואת הצעיר כצעירתו, ואת כל איש ואיש ישפוט על פי דרכו:
כב
ולא יקח שוחד, באמרו כי ישב לשפוט את כל בשר:
כג
וכי יתן לו איש את כל אשר על הארץ, לא ישא פניו ולא יקח דבר מידו כי הוא השופט:
כד
ועל בני ישראל כתוב וחרוץ לאמור, אם יפנו אליו בצדקה יסלח לכל אשמם וישא לכל עוונם:
כה
כתוב וחרוץ, כי כל מודה ועוזב פשעיו ירוחם פעם אחת בשנה:
כו
אבל לא רוחמו כל אשר השחיתו את דרכם ואת יצרם לפני המבול אך נוח לבדו, כי פניו נשאו בגלל הבנים אשר הציל למענהו ממי המבול:
כז
כי לבו היה צדיק בכל דרכיו כאשר צֻוה, ולא עבר על כל אשר נפקד עליו:
כח
ויאמר ה' ימח כל אשר בחרבה, מכל הבהמה עד חית השדה ועוף השמים ועד הרמש הרומש על הארץ:
כט
ויצו את נוח לעשות לו תיבה להנצל ממי המבול:
ל
ויעש נוח תיבה לכל אשר צוהו, ביובל השבעה ועשרים בשבוע החמישי בשנה החמישית:
לא
ויבוא אליה בשנה השישית בו בחודש השני בראש החודש השני:
לב
עד יום ששה עשר בו בא הוא וכל אשר הבאנו לו אל התיבה, ויסגר ה' בעדו מחוץ ביום שבעה עשר בערב:
לג
וה' פתח שבע ארובות שמים, להמטיר מים מן השמים על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה:
לד
וגם מעיינות התהום העלו מים, עד כי מלא כל העולם מים:
לה
ויגברו המים על הארץ, חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים על כל ההרים הגבוהים:
לו
ותרום התיבה מעל הארץ, ותלך על פני המים:
לז
ויהיו המים על פני הארץ חמשה חודשים, חמישים ומאת יום:
לח
ותלך ותנח על ראש הלובָר, אחר הרי אררט:
לט
ובחודש הרביעי נסכרו מעינות תהום רבה, וארובות השמים נכלאו:
מ
ובראש החודש השביעי נבקעו כל מעינות תהומות הארץ, וזרם המים החל לרדת אל תחתית התהום:
מא
ובראש החודש העשירי נראו ראשי ההרים:
מב
ובראש החודש הראשון נראתה האדמה וישובו המים מעל הארץ הלוך ושוב, בשבוע החמישי בשנה השביעית בו:
מג
ובשבעה עשר יום לחודש השני יבשה הארץ:
מד
ובשבעה ועשרים יום בו הסיר את מכסה התיבה, וישַלח מתוכה את חית הארץ ועוף השמים והרמש: