ביאור:מלכים ב ו
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
קיצור דרך: a09b06
בראשית
שמות
ויקרא
במדבר
דברים -
יהושע
שופטים
שמואל
מלכים
ישעיהו
ירמיהו
יחזקאל
תרי עשר -
תהלים
משלי
איוב
חמש מגילות
דניאל
עו"נ
דה"י
מלכים א: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב
מלכים ב: פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה
מהדורות נוספות של מלכים ב ו
א
וַיֹּאמְרוּ בְנֵי הַנְּבִיאִים אֶל אֱלִישָׁע: "הִנֵּה נָא הַמָּקוֹם העיר שומרון בה ישב אלישע (לעיל ה, ג) אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים שָׁם לְפָנֶיךָ, צַר מִמֶּנּוּ מלהכיל את כולנו.
ב
נֵלְכָה נָּא עַד הַיַּרְדֵּן נהר ירדן וְנִקְחָה מִשָּׁם אִישׁ קוֹרָה כל איש קורת עץ אֶחָת, וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שָׁם סמוך לירדן מָקוֹם לָשֶׁבֶת שָׁם", וַיֹּאמֶר: "לֵכוּ".
ג
וַיֹּאמֶר הָאֶחָד לאלישע: "הוֹאֶל נָא רצה בבקשה וְלֵךְ אֶת עִם עֲבָדֶיךָ", וַיֹּאמֶר: "אֲנִי אֵלֵךְ".
ד
וַיֵּלֶךְ אִתָּם, וַיָּבֹאוּ הַיַּרְדֵּנָה וַיִּגְזְרוּ הָעֵצִים.
ה
וַיְהִי הָאֶחָד מַפִּיל הַקּוֹרָה עוסק בלכרות קורה מהעץ וְאֶת הַבַּרְזֶל ותוך כדי קציצה, חלק הברזל של הגרזן (שמחובר לידית) נָפַל אֶל הַמָּיִם, וַיִּצְעַק וַיֹּאמֶר: "אֲהָהּ! אֲדֹנִי אלישע! וְהוּא שָׁאוּל הגרזן לא שלי, שאלתי אותו".
ו
וַיֹּאמֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים: "אָנָה נָפָל?", וַיַּרְאֵהוּ אֶת הַמָּקוֹם, וַיִּקְצָב ויקצוץ עֵץ וַיַּשְׁלֶךְ שָׁמָּה וַיָּצֶף הַבַּרְזֶל.
ז
וַיֹּאמֶר: "הָרֶם לָךְ", וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיִּקָּחֵהוּ.
{פ}
ח
וּמֶלֶךְ אֲרָם הָיָה נִלְחָם בְּיִשְׂרָאֵל, וַיִּוָּעַץ אֶל עֲבָדָיו לֵאמֹר: "אֶל מְקוֹם פְּלֹנִי אַלְמֹנִי תַּחֲנֹתִי יהיה התחנה שלנו, ושם נארוב למלך ישראל".
ט
וַיִּשְׁלַח אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר: "הִשָּׁמֶר מֵעֲבֹר הַמָּקוֹם הַזֶּה, כִּי שָׁם אֲרָם נְחִתִּים חונים".
י
וַיִּשְׁלַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל הַמָּקוֹם שליחים להזהיר את מחנה ישראל הנמצא בקרבת מקום זה אֲשֶׁר אָמַר לוֹ אִישׁ הָאֱלֹהִים, (והזהירה) וְהִזְהִירוֹ וְנִשְׁמַר שָׁם, לֹא אַחַת לא רק פעם אחת אלישע התריע והמלך הזהיר את המחנה וְלֹא שְׁתָּיִם ולא רק שתי פעמים, אלא הרבה פעמים.
יא
וַיִּסָּעֵר נסער, נבוך לֵב מֶלֶךְ אֲרָם עַל הַדָּבָר הַזֶּה. וַיִּקְרָא אֶל עֲבָדָיו וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם: "הֲלוֹא תַּגִּידוּ לִי מִי מִשֶּׁלָּנוּ אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הולך אל מלך ישראל ומגלה לו את סודותינו?".
יב
וַיֹּאמֶר אַחַד מֵעֲבָדָיו: "לוֹא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ, כִּי אֱלִישָׁע הַנָּבִיא אֲשֶׁר בְּיִשְׂרָאֵל יַגִּיד לְמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר בַּחֲדַר מִשְׁכָּבֶךָ".
יג
וַיֹּאמֶר: "לְכוּ וּרְאוּ אֵיכֹה איפה הוּא, וְאֶשְׁלַח וְאֶקָּחֵהוּ", וַיֻּגַּד לוֹ לֵאמֹר "הִנֵּה בְדֹתָן".
יד
וַיִּשְׁלַח שָׁמָּה סוּסִים וְרֶכֶב וְחַיִל כָּבֵד, וַיָּבֹאוּ לַיְלָה וַיַּקִּפוּ עַל הָעִיר.
טו
וַיַּשְׁכֵּם מְשָׁרֵת אִישׁ הָאֱלֹהִים לָקוּם, וַיֵּצֵא וְהִנֵּה חַיִל סוֹבֵב אֶת הָעִיר וְסוּס וָרָכֶב, וַיֹּאמֶר נַעֲרוֹ המשרת של אלישע אֵלָיו: "אֲהָהּ אֲדֹנִי! אֵיכָה מה נַעֲשֶׂה?".
טז
וַיֹּאמֶר: "אַל תִּירָא, כִּי רַבִּים אֲשֶׁר אִתָּנוּ מֵאֲשֶׁר אוֹתָם".
יז
וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע וַיֹּאמַר: "יְהוָה, פְּקַח נָא אֶת עֵינָיו וְיִרְאֶה שיבין שיש עלינו שמירה מלמעלה, כדי שלא יפחד", וַיִּפְקַח יְהוָה אֶת עֵינֵי הַנַּעַר, וַיַּרְא וְהִנֵּה הָהָר מָלֵא סוּסִים וְרֶכֶב אֵשׁ סְבִיבֹת אֱלִישָׁע.
יח
וַיֵּרְדוּ אֵלָיו, וַיִּתְפַּלֵּל אֱלִישָׁע אֶל יְהוָה וַיֹּאמַר: "הַךְ נָא אֶת הַגּוֹי הַזֶּה בַּסַּנְוֵרִים רואים ולא יודעים מה רואים", וַיַּכֵּם בַּסַּנְוֵרִים כִּדְבַר אֱלִישָׁע.
יט
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֱלִישָׁע: "לֹא זֶה הַדֶּרֶךְ וְלֹא זֹה הָעִיר. לְכוּ אַחֲרַי וְאוֹלִיכָה אֶתְכֶם אֶל הָאִישׁ אֲשֶׁר תְּבַקֵּשׁוּן", וַיֹּלֶךְ אוֹתָם שֹׁמְרוֹנָה לעיר שומרון בירת מלכי ישראל, ששם גר יהורם בן אחאב מלך ישראל.
כ
וַיְהִי כְּבֹאָם שֹׁמְרוֹן וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע: "יְהוָה, פְּקַח אֶת עֵינֵי אֵלֶּה וְיִרְאוּ", וַיִּפְקַח יְהוָה אֶת עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה בְּתוֹךְ שֹׁמְרוֹן.
כא
וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶל אֱלִישָׁע כִּרְאֹתוֹ אוֹתָם: "הַאַכֶּה אַכֶּה אָבִי מכובדי (שאל את אלישע אם להרוג את אנשי ארם)?".
כב
וַיֹּאמֶר: "לֹא תַכֶּה. הַאֲשֶׁר שָׁבִיתָ בְּחַרְבְּךָ וּבְקַשְׁתְּךָ שבויי מילחמה בדרך כלל אַתָּה מַכֶּה? שִׂים לֶחֶם וָמַיִם לִפְנֵיהֶם וְיֹאכְלוּ וְיִשְׁתּוּ וְיֵלְכוּ אֶל אֲדֹנֵיהֶם".
כג
וַיִּכְרֶה ויתקן לָהֶם כֵּרָה סעודה גְדוֹלָה, וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיְשַׁלְּחֵם וַיֵּלְכוּ אֶל אֲדֹנֵיהֶם, וְלֹא יָסְפוּ עוֹד לזמן ממושך (שמסתיים בפסוק הבא) גְּדוּדֵי אֲרָם לָבוֹא בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל.
{פ}
כד
וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן, וַיִּקְבֹּץ בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם אֶת כָּל מַחֲנֵהוּ, וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן.
כה
וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן באותה תקופה היתה בצורת (לקמן מלכים ב ח א), ולכן במחסני העיר לא היה הרבה תבואה, ובגלל המצור האוכל אזל במהירות וְהִנֵּה צָרִים עָלֶיהָ וגם צרו על העיר ולא יכלו להביא אוכל מחוץ לעיר, עַד הֱיוֹת רֹאשׁ חֲמוֹר משום פקוח נפש הותר לאכול בשר חמור בִּשְׁמֹנִים שקלים כֶּסֶף וְרֹבַע הַקַּב (חרייונים) דִּבְיוֹנִים צואת יונים להסקה. כיון שצרו על העיר לא יכלו לחטוב עצים מחוץ לעיר בַּחֲמִשָּׁה כָסֶף.
כו
וַיְהִי מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עֹבֵר עַל הַחֹמָה, וְאִשָּׁה צָעֲקָה אֵלָיו לֵאמֹר: "הוֹשִׁיעָה אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ".
כז
וַיֹּאמֶר: "אַל אל תבואי אלי בטענות! יוֹשִׁעֵךְ יְהוָה. מֵאַיִן אוֹשִׁיעֵךְ? הֲמִן הַגֹּרֶן האם אני יכול להביא לך חיטים אוֹ מִן הַיָּקֶב או להביא לך יין (הגורן והיקב נמצאים בדרך כלל מחוץ לעיר, וכעת, במצור אי אפשר היה להגיע לשם)?".
כח
וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ: "מַה לָּךְ?", וַתֹּאמֶר: "הָאִשָּׁה הַזֹּאת מישהי, שכנה שלי אָמְרָה אֵלַי: תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ הַיּוֹם וְאֶת בְּנִי נֹאכַל מָחָר.
כט
וַנְּבַשֵּׁל אֶת בְּנִי וַנֹּאכְלֵהוּ, וָאֹמַר אֵלֶיהָ בַּיּוֹם הָאַחֵר: תְּנִי אֶת בְּנֵךְ וְנֹאכְלֶנּוּ וַתַּחְבִּא אֶת בְּנָהּ".
ל
וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי הָאִשָּׁה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וְהוּא עֹבֵר עַל הַחֹמָה, וַיַּרְא הָעָם דרך חורי הקרעים וְהִנֵּה הַשַּׂק עַל בְּשָׂרוֹ מִבָּיִת מבפנים, מתחת לבגדיו, כדרך האבלים.
לא
וַיֹּאמֶר כיון שראה עד כמה המצב קשה, האשים את אלישע שלא התפלל מספיק: "כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִף, אִם יַעֲמֹד רֹאשׁ אֱלִישָׁע בֶּן שָׁפָט עָלָיו הַיּוֹם".
לב
וֶאֱלִישָׁע יֹשֵׁב בְּבֵיתוֹ וְהַזְּקֵנִים מכובדי העיר יֹשְׁבִים אִתּוֹ, וַיִּשְׁלַח אִישׁ והמלך שלח שליח להרוג את אלישע מִלְּפָנָיו, בְּטֶרֶם יָבֹא הַמַּלְאָךְ שליח המלך אֵלָיו לאלישע, התגלה לו בנבואה מה תיכנן המלך, וְהוּא אָמַר ואלישע אמר אֶל הַזְּקֵנִים: "הַרְּאִיתֶם כִּי שָׁלַח בֶּן הַמְרַצֵּחַ אחאב, שהרג את נביות הַזֶּה לְהָסִיר אֶת רֹאשִׁי? רְאוּ כְּבֹא הַמַּלְאָךְ סִגְרוּ הַדֶּלֶת כדי שלא יוכל ליכנס וּלְחַצְתֶּם ודחקתם אֹתוֹ בַּדֶּלֶת עם הדלת שישאר בחוץ, הֲלוֹא קוֹל רַגְלֵי אֲדֹנָיו יהורם אַחֲרָיו וכשהמלך יהורם יגיע תתנו להם ליכנס ביחד, והמלך לא ירגיש בנוח להרוג אותי לפני הזקנים בלא משפט".
לג
עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם, וְהִנֵּה הַמַּלְאָךְ יֹרֵד אֵלָיו לכיוון אלישע אך הזקנים עיכבו אותו בדלת, ולאחר ששניהם נכנסו, וַיֹּאמֶר המלך: "הִנֵּה זֹאת הָרָעָה שאכלו את בשר בניהם מֵאֵת יְהוָה, מָה אוֹחִיל אתפלל לַיהוָה עוֹד הרי הוא לא שומע יותר לתפילתינו?".
{ס}