קטגוריה:מלכים ב ו ב

<< | ספר מלכים ב • פרק ו' • פסוק ב' | >>

נלכה נא עד הירדן ונקחה משם איש קורה אחת ונעשה לנו שם מקום לשבת שם ויאמר לכו.

נֵלְכָה נָּא עַד הַיַּרְדֵּן וְנִקְחָה מִשָּׁם אִישׁ קוֹרָה אֶחָת וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שָׁם מָקוֹם לָשֶׁבֶת שָׁם וַיֹּאמֶר לֵכוּ.

המהדורה המוטעמת:

נֵלְﬞכָה־נָּ֣א עַד־הַיַּרְדֵּ֗ן וְנִקְחָ֤ה מִשָּׁם֙ אִ֚ישׁ קוֹרָ֣ה אֶחָ֔ת וְנַעֲשֶׂה־לָּ֥נוּ שָׁ֛ם מָק֖וֹם לָשֶׁ֣בֶת שָׁ֑ם וַיֹּ֖אמֶר לֵֽכוּ׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

נֵֽלְכָה נֵֽלְכָה - פועל, קל, זירוז (Cohortative), גוף ראשון, משותף, רבים

צורת יסוד: 3212
מורפ': HVqh1cp־נָּ֣א נָּ֣א - מילית, קריאה

צורת יסוד: 4994
מורפ': HTj עַד עַד - מילת יחס

צורת יסוד: 5704
מורפ': HR־הַיַּרְדֵּ֗ן הַ - מילית, ה' הידיעה
יַּרְדֵּ֗ן - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: d/3383
מורפ': HTd/Np וְנִקְחָ֤ה וְ - ו' החיבור
נִקְחָ֤ה - פועל, קל, זירוז (Cohortative), גוף ראשון, משותף, רבים

צורת יסוד: c/3947
מורפ': HC/Vqh1cp מִשָּׁם֙ מִ - מילת יחס
שָּׁם֙ - תואר הפועל

צורת יסוד: m/8033
מורפ': HR/D אִ֚ישׁ אִ֚ישׁ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 376
מורפ': HNcmsa קוֹרָ֣ה קוֹרָ֣ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 6982
מורפ': HNcfsa אֶחָ֔ת אֶחָ֔ת - תואר, מספר מונה, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 259
מורפ': HAcfsa וְנַעֲשֶׂה וְ - ו' החיבור
נַעֲשֶׂה - פועל, קל, זירוז (Cohortative), גוף ראשון, משותף, רבים

צורת יסוד: c/6213 a
מורפ': HC/Vqh1cp־לָּ֥נוּ לָּ֥ - מילת יחס
נוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, רבים

צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp1cp שָׁ֛ם שָׁ֛ם - תואר הפועל

צורת יסוד: 8033
מורפ': HD מָק֖וֹם מָק֖וֹם - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 4725
מורפ': HNcmsa לָשֶׁ֣בֶת לָ - מילת יחס
שֶׁ֣בֶת - פועל, קל, מקור נסמך

צורת יסוד: l/3427
מורפ': HR/Vqc שָׁ֑ם שָׁ֑ם - תואר הפועל

צורת יסוד: 8033
מורפ': HD וַיֹּ֖אמֶר וַ - ו' החיבור
יֹּ֖אמֶר - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד

צורת יסוד: c/559
מורפ': HC/Vqw3ms לֵֽכוּ לֵֽכוּ - פועל, קל, ציווי, גוף שני, זכר, רבים

צורת יסוד: 3212
מורפ': HVqv2mp׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

נֵֽלְכָה־נָּ֣א מונח (משרת, דרגא 5) עַד־הַיַּרְדֵּ֗ן רביעי (משנה, דרגא 3)

וְנִקְחָ֤ה מהפך (משרת, דרגא 5) מִשָּׁם֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

אִ֚ישׁ יתיב (משנה, דרגא 3)

קוֹרָ֣ה מונח (משרת, דרגא 5) אֶחָ֔ת זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וְנַעֲשֶׂה־לָּ֥נוּ מרכא (משרת, דרגא 5) שָׁ֛ם תביר (משנה, דרגא 3)

מָק֖וֹם טפחא (מלך, דרגא 2)

לָשֶׁ֣בֶת מונח (משרת, דרגא 5) שָׁ֑ם אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

וַיֹּ֖אמֶר טפחא (מלך, דרגא 2)

לֵֽכוּ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

נֵלְכָה נָּא עַד הַיַּרְדֵּן נהר ירדן וְנִקְחָה מִשָּׁם אִישׁ קוֹרָה כל איש קורת עץ אֶחָת, וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שָׁם סמוך לירדן מָקוֹם לָשֶׁבֶת שָׁם", וַיֹּאמֶר: "לֵכוּ".

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות