ביאור:בבלי סוטה דף מב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת סוטה פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת סוטה דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט | [[סוטה {{{2}}} א|הדף המהדורה הרגילה]]

---

עמוד א (דלג לעמוד ב)

ג ירמיהו כח ג ...בְּעוֹד שְׁנָתַיִם יָמִים אֲנִי מֵשִׁיב אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה אֶת כָּל כְּלֵי בֵּית יְהוָה
אֲשֶׁר לָקַח נְבוּכַדנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל מִן הַמָּקוֹם הַזֶּה...
ו וַיֹּאמֶר יִרְמְיָה הַנָּבִיא: אָמֵן! כֵּן יַעֲשֶׂה יְהוָה -
יָקֵם יְהוָה אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר נִבֵּאתָ - לְהָשִׁיב כְּלֵי בֵית יְהוָה, וְכָל הַגּוֹלָה -
מִבָּבֶל אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה.
ז אַךְ שְׁמַע נָא הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי דֹּבֵר בְּאָזְנֶיךָ...'

ירמיהו לז יב וַיֵּצֵא יִרְמְיָהוּ מִירוּשָׁלַ‍ִם לָלֶכֶת אֶרֶץ בִּנְיָמִן לַחֲלִק מִשָּׁם בְּתוֹךְ הָעָם.
יג וַיְהִי הוּא בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן -
וְשָׁם בַּעַל פְּקִדֻת וּשְׁמוֹ יִרְאִיָּיה בֶּן שֶׁלֶמְיָה בֶּן חֲנַנְיָה.
וַיִּתְפֹּשׂ אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר: 'אֶל הַכַּשְׂדִּים אַתָּה נֹפֵל!'
יד וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ: 'שֶׁקֶר! אֵינֶנִּי נֹפֵל עַל הַכַּשְׂדִּים.'
וְלֹא שָׁמַע אֵלָיו - וַיִּתְפֹּשׂ יִרְאִיָּיה בְּיִרְמְיָהוּ, וַיְבִאֵהוּ אֶל הַשָּׂרִים.
טו וַיִּקְצְפוּ הַשָּׂרִים עַל יִרְמְיָהוּ, וְהִכּוּ אֹתוֹ, וְנָתְנוּ אוֹתוֹ בֵּית הָאֵסוּר...

(ירמיה לז:ג)

וכתיב: המלה מובאת מדף קודם בש"ס דפוס וילנא, לצורך הקריאה הרצופה ^{רש"י ?: לאחר כמה ימים היה ירמיה יוצא מירושלים ללכת ארץ בנימין לחלוק נחלה שנפלה לו} ושם בעל פקידות ושמו יראיה בן שלמיה בן חנניה.

ויתפש את ירמיהו הנביא לאמר: 'אל הכשדים אתה נופל!'

ויאמר ירמיהו: 'שקר, אינני נופל אל על הכשדים' וגו' (ירמיה לז יד)

וכתיב המשך הפסוק ויתפש (ירמיהו) מסומן כמחוק על ידי סוגר עגול בש"ס דפוס וילנא יראיה בירמיהו ויביאהו אל השרים..."

וא"ר אלעזר:

כל עדה שיש בה חנופה - מאוסה כנדה

שנאמר (איוב טו) כי עדת חנף גלמוד,

שכן בכרכי הים קורין לנדה 'גלמודה':

מאי 'גלמודה'?

גמולה מבעלה ^[1].

ואמר ר' אלעזר:

כל עדה שיש בה חנופה - לסוף גולה:

כתיב הכא (איוב טו לד) כי עדת חנף גלמוד [ואש אכלה אהלי שחד],

וכתיב התם (ישעיהו מט כא) ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה ואני שכולה וגלמודה גולה וסורה וגו' [ואלה מי גדל הן אני נשארתי לבדי, אלה איפה הם].

א"ר ירמיה בר אבא:

ארבע כיתות - אין מקבלות פני שכינה:

• כת ליצים, וכת חניפים
• וכת שקרים, וכת מספרי לשון הרע.

כת ליצים - דכתיב (הושע ז ה) [יום מלכנו החלו שרים חמת מיין] משך  ^{רש"י ?: הקב"ה}  ידו  ^{רש"י ?: מהיות}  את לוצצים.

כת חניפים - דכתיב (איוב יג טז) [גם הוא לי לישועה] כי לא לפניו חנף יבא;

כת שקרים - דכתיב (תהלים קא ז) [לא ישב בקרב ביתי עשה רמיה] דובר שקרים לא יכון לנגד עיני;

כת מספרי לן הרע - דכתיב (תהלים ה ה) כי לא אל חפץ רשע אתה לא יגורך רע.

[כלומר] צדיק אתה ה' לא יגור במגורך רע ^{רש"י ?: לא יגור עמך רע וגבי מספרי לשון הרע כתיב, דכתיב בההוא פרשתא 'כי אין בפיהו נכונה וגו'} .

גמרא למשנה א=

סוגיא: ??

-->

הדרן עלך פרק אלו נאמרין בכל לשון

משנה א - משוח מלחמה

משנה:

ב והיה, כקרבכם אל המלחמה:
ונגש הכהן ודבר אל העם, ג ואמר אליהם:
שמע ישראל!
אתם קרבים היום למלחמה על אויבכם!
אל תיראו, ואל תחפזו ואל תערצו מפניהם.
כי ה' אלהיכם - ההולך עמכם! להלחם לכם עם איביכם! להושיע אתכם! (משוח מלחמה - פרשת כי תצא, דברים כ:ב-ג))

משוח מלחמה: ^{רש"י ?:כהן שנתרבה לכך, שנאמר 'ונגש הכהן וגו'. ובגמרא פריך מאי קאמר.}

בשעה שמדבר אל העם -

בלשון הקודש היה מדבר,

שנאמר: "והיה כקרבכם אל המלחמה..." (דברים כ ב)

"ונגש הכהן" - זה כהן משוח מלחמה.

"ודבר אל העם" ^{רש"י ?:סוף הפסוק} - בלשון הקודש,

"ואמר אליהם שמע ישראל" וגו'" ^{רש"י ?:שם}

"על אויביכם" - ולא על אחיכם:

לא יהודה על שמעון,

ולא שמעון על בנימין,

שאם תפלו בידם - ירחמו עליכם.

כמה שנאמר:

"ויקומו האנשים אשר נקבו בשמות - ויחזיקו בשביה

וכל מערומיהם הלבישו - מן השלל,

וילבישום, וינעילום, ויאכילום, וישקום ויסכום,

וינהלום בחמורים לכל כושל, ^{רש"י ?:כל הכושלים שבהם, שאינן יכולין לילך ברגליהם}

ויביאום יריחו עיר התמרים אצל אחיהם,

וישובו שומרון..." וגו' (דברי הימים ב כח טו) ^{רש"י ?:כתיב גבי פקח בן רמליהו שנלחם עם אחז, בדברי הימים, ששבו מבני יהודה הרבה, ושם היה נביא, עודד שמו, והוכיחם לבני ישראל ואמר להם: בחמת ה' על בני יהודה נתנם בידכם והכיתם בהם לאין מרפא, ועתה אתם אומרים לכבוש אותם לעבדים!? שמעוני והשיבו את השביה וגו'}

על אויביכם אתם הולכים -

שאם תפלו בידם - אין מרחמין עליכם!

"אל ירך לבבכם^{רש"י אל ירך לבבכם:שם} אל תיראו ואל תחפזו" וגו':

'אל ירך לבבכם' - מפני צהלת סוסים ^{רש"י ?:צנף סוסים קרוי צהלה בלשון המקרא} וציחצוח חרבות,

אל תיראו' - מפני הגפת תריסין, ^{רש"י ?:מגיפין וסוגרין ומדבקין התריסין זה סמוך לזה כדי שינקשו זה על זה, והקול נשמע כקול המון - לאיים על שכנגדם} ושפעת הקלגסין. ^{רש"י ?:חיילות}

'אל תחפזו' - מקול קרנות,

'אל תערצו' - מפני קול צווחות.

כי ה' אלהיכם ההולך עמכם [להלחם לכם עם איביכם להושיע אתכם] (דברים כ ד) -

הם באין בנצחונו של בשר ודם,

ואתם באים בנצחונו של מקום:

פלשתים באו בנצחונו של גלית... מה היה סופו?

לסוף נפל בחרב ונפלו עמו!

בני עמון באו בנצחונו של שובך... ^{רש"י ?:שר צבא הדרעזר} מה היה סופו?

לסוף נפל בחרב ונפלו עמו!

ואתם - אי אתם כן!

'כי ה' אלהיכם ההולך עמכם להלחם לכם' וגו' - זה מחנה הארון.

גמרא – על משנה א

גמרא

סוגיא: מקור לשון הקודש בדיבור משוח המלחמה

ביאור:פסוקים

מאי קאמר? ^{רש"י ?:היכי יליף לשון הקודש מהכא.}

הכי קאמר: שנאמר “ודבר", ולהלן אומר "משה ידבר, והאלהים יעננו בקול”:

מה להלן - בלשון הקודש,

אף כאן - בלשון הקודש. (שמות יט יט)

סוגיא: מינוי משוח המלחמה

תנו רבנן:

ודברו השוטרים אל העם לאמר:
'מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו, ילך וישב לביתו,
פן ימות במלחמה, ואיש אחר יחנכנו... (דברי השוטרים במלחמה, פרשת כי תצא, דברים כ:ה)

"ונגש הכהן ודבר אל העם" (דברים כ ב) -

יכול כל כהן שירצה?

ת"ל תלמוד לומר

להרחבה ודברו השוטרים (דברים כ ה) -

מה שוטרים בממונה - אף כהן בממונה.

ואימא 'כהן גדול דומיא דשוטר'?

מה שוטר - שיש ממונה על גביו,

אף כהן - שיש ממונה על גביו. ^{רש"י ?:תירוצא היא: השופט ממונה על השוטר, ששוטר עשוי לנגוש את מי שיצוה השופט לכוף.}

כהן גדול נמי - האיכא מלך על גביו?

בעבודתו קאמר.

ואימא סגן ? ^{רש"י ?:מדבר דברים הללו, דהא ממונה הוא, ויש ממונה על גביו}

סגן לאו 'ממונה' הוא,

דתניא:

אמר רבי חנינא סגן הכהנים:

לְמָה סגן ממונה? ^{רש"י ?:לאיזה דבר הוא ממונה ומוכן}

- שאם אירע בו פסול, בכהן גדול - נכנס ומשמש תחתיו. ^{רש"י ?:אבל בעוד שלא אירע פסול לכהן גדול - אין לסגן גדולה של כלום} .

סוגיא: הקריאה 'שמע ישראל' בדברי משוח המלחמה

ואמר אליהם 'שמע ישראל':

מאי שנא 'שמע ישראל'? ^{רש"י ?:למה מתחיל בלשון זה}

אמר רבי יוחנן, משום רבי שמעון בן יוחי:

אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל:

אפילו לא קיימתם אלא קריאת שמע שחרית וערבית -

אי אתם נמסרין בידם.

סוגיא: שני נאומי המלחמה

אל ירך לבבכם אל תיראו כו':

תנו רבנן:

פעמיים מדבר עמם: אחת – בסְפַר, ^{רש"י ?:כשיצאו מארצם} ואחת - במלחמה.

בספר - מה הוא אומר?

עמוד ב

'שמעו דברי מְעֲרכֵי המלחמה -^{רש"י ?:מי ראוי לחזור, ומי ראוי לילך} וחזרו במלחמה!' ^{רש"י ?:וחזרו הראוים לחזור, כגון 'בנה בית' ו'נטע כרם' ו'אירש אשה' ו'ירא ורך הלבב'. ואע"ג דכתיב בהן 'ודברו השוטרים' - לקמן אמרינן דכהן קאמר להו, אלא שהשוטרים משמיעין דבריו לעם}

מה הוא אומר?

'אל ירך לבבכם אל תיראו ואל תחפזו ואל תערצו' - ^{רש"י ?:ארבעה אזהרות} ?

כנגד ארבעה דברים שעובדי כוכבים עושין: ^{רש"י ?:לאיים}

מגיפין, ^{רש"י ?:בתריסין}

ומריעין ^{רש"י ?:בקרנות}

צווחין ^{רש"י ?:בקולם}

ורומסין ^{רש"י ?:בצהלת סוסיהן ודהרותם. אבל צחצוח חרבות ושפעת קלגסים - הן עיקר המלחמה, ואינן לאיים} .

{{{5}}} (קרב דוד וגלית, שמואל א יז ח-יב:ח וַיַּעֲמֹד, וַיִּקְרָא אֶל-מַעַרְכֹת יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמֶר לָהֶם:
לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה? הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי, וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל--
בְּרוּ-לָכֶם אִישׁ, וְיֵרֵד אֵלָי.
ט אִם-יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי, וְהִכָּנִי--וְהָיִינוּ לָכֶם, לַעֲבָדִים.
וְאִם-אֲנִי אוּכַל-לוֹ, וְהִכִּיתִיו--וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים, וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ.
י וַיֹּאמֶר, הַפְּלִשְׁתִּי:
אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת-מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה!
תְּנוּ-לִי אִישׁ, וְנִלָּחֲמָה יָחַד.

יא וַיִּשְׁמַע שָׁאוּל וְכָל-יִשְׂרָאֵל אֶת-דִּבְרֵי הַפְּלִשְׁתִּי הָאֵלֶּה, וַיֵּחַתּוּ וַיִּרְאוּ, מְאֹד.
יב וְדָוִד בֶּן-אִישׁ אֶפְרָתִי הַזֶּה, מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה, וּשְׁמוֹ יִשַׁי, וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים.
וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל, זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים. )

סוגיא: שמו של גלית

פלשתים באו בנצחונו של גלית כו':

'גלית' -

אמר רבי יוחנן:

שעמד בגילוי פנים ^{רש"י ?:בחוצפה} לפני הקב"ה,

שנאמר "ברו" (שמואל א יז ח) ^{רש"י ברו:בחרו} לכם איש וירד אלי...',

ואין 'איש' אלא הקב"ה, שנאמר "ה' איש מלחמה". (שמות טו)

אמר הקב"ה: הריני מפילו על יד בן איש,

שנא' שנאמר "ודוד בן איש אפרתי הזה...” (שמואל א יז יב)

סוגיא: גלית הכשיל את עצמו בדבריו

מב וַיַּבֵּט הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּרְאֶה אֶת-דָּוִד, וַיִּבְזֵהוּ. כִּי הָיָה נַעַר, וְאַדְמֹנִי עִם-יְפֵה מַרְאֶה.
מג וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי, אֶל-דָּוִד: "הֲכֶלֶב אָנֹכִי, כִּי-אַתָּה בָא-אֵלַי בַּמַּקְלוֹת?”
וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת-דָּוִד, בֵּאלֹהָיו.
מד וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי, אֶל-דָּוִד: לְכָה אֵלַי--וְאֶתְּנָה אֶת-בְּשָׂרְךָ, לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הַשָּׂדֶה.
מה וַיֹּאמֶר דָּוִד, אֶל-הַפְּלִשְׁתִּי:
אַתָּה בָּא אֵלַי, בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן - וְאָנֹכִי בָא-אֵלֶיךָ בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ!
מו הַיּוֹם הַזֶּה יְסַגֶּרְךָ יְהוָה בְּיָדִי וְהִכִּיתִךָ, וַהֲסִרֹתִי אֶת-רֹאשְׁךָ מֵעָלֶיךָ,
וְנָתַתִּי פֶּגֶר מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים הַיּוֹם הַזֶּה, לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיַּת הָאָרֶץ!
וְיֵדְעוּ כָּל-הָאָרֶץ כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל!
מז וְיֵדְעוּ כָּל-הַקָּהָל הַזֶּה, כִּי-לֹא בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית יְהוֹשִׁיעַ יְהוָה,
כִּי לַיהוָה הַמִּלְחָמָה, וְנָתַן אֶתְכֶם בְּיָדֵנוּ.

(הקרב עצמו, שמואל א יז:מב-מג)

א"ר יוחנן משום רבי מאיר:

בשלשה מקומות לכדו פיו ^{רש"י ?:אמר פיו את כשלונו} - לאותו רשע:

אחד: 'ברו לכם איש וירד אלי', ^{רש"י ?:משמע 'עלי': שהוא יגבר; דהוה ליה למימר 'וילחם אתי'}

ואידך: 'אם יוכל להלחם אתי והכני' וגו' (שמואל א יז ט) ^{רש"י ?:'והכני' - ואע"ג דהדר אמר 'ואם אני אוכל לו והכיתיו' - מכל מקום פתיחת פיו לרעתו}

ואידך: דקאמר ליה לדוד - [ויאמר הפלשתי אל דוד:] הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות [ויקלל הפלשתי את דוד באלהיו]. (שמואל א יז מג)

דוד נמי אמר ליה 'אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון'? (שמואל א יז מה)

הדר אמר ליה: ^{רש"י ?:המשך הפסוק} 'ואנכי בא אליך בשם ה' צבאות אלהי מערכות ישראל אשר חרפת ^{רש"י ?:ואין זו פתיחת פה לרעה דאמר ליה 'אתה בא למשול בי על ידי דבר שאין בו ממש, ואני בא למשול בך בשם שהנצחנות שלו.'} .

סוגיא: גלית הפלשתי

טו וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל, לִרְעוֹת אֶת-צֹאן אָבִיו - בֵּית-לָחֶם.
טז וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי, הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב; וַיִּתְיַצֵּב, אַרְבָּעִים יוֹם. (דוד בדרך לקרב, שמואל א יז:טו-טז)

'ויגש הפלשתי השכם והערב...' -

אמר רבי יוחנן: כדי לבטלן מק"ש שחרית וערבית.

'ויתיצב ארבעים יום' ^{רש"י ויתיצב:המשך הפסוק} -

א"ר יוחנן: כנגד ארבעים יום שנתנה בהן תורה ^{רש"י ?:שאיחרה תורה להתקבל - ניתן לו כח להתיצב} .

ג וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל-הָהָר מִזֶּה, וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל-הָהָר, מִזֶּה, וְהַגַּיְא, בֵּינֵיהֶם.
ד וַיֵּצֵא אִישׁ-הַבֵּנַיִם מִמַּחֲנוֹת פְּלִשְׁתִּים, גָּלְיָת שְׁמוֹ מִגַּת,  גָּבְהוֹ - שֵׁשׁ אַמּוֹת וָזָרֶת.  (תחילת פרשת דוד וגלית, שמואל א יז:ג-ד)

'ויצא איש הבינים ממחנות פלשתים...' וגו' מאי 'בינים'?

אמר רב: שמבונה מכל מום. ^{רש"י ?:מתוקן ומנוקה מכל מום של כיעור}

ושמואל אמר: בינוני שבאחיו. ^{רש"י ?:ארבעה היו (לו) כדלקמן}

דבי רבי שילא אמר: שהוא עשוי כבנין.

רבי יוחנן אמר: בר מאה פפי, וחדא נאנאי. ^{רש"י ?:בן התערובת שבאו הרבה אנשים על אמו בלילה אחת ונתעברה מן אחד נמצא האחד אביו, וכולן מנאפים רש"י פאפי:'נאנאי' זהו אב בלשון פרסי; 'פאפי': פרשטרא; ולשון איש הבינים שיצא מבין אנשים הרבה} .

'וגלית שמו, מגת...' ^{רש"י וגלית שמו:שם} -

תני רב יוסף: שהכל דשין את אמו כגת.

כג והוא מדבר עמם, והנה איש הבנים עולה - גלית הפלשתי שמו -מגת, (ממערות) [ממערכות] פלשתים, וידבר כדברים האלה, וישמע דוד. (שמואל א יז:כג)

כתיב'מערות' (שמואל א יז כג) ^{רש"י ?:'ממערות פלשתים'} וקרינן 'מערכות'?

תני רב יוסף: שהכל הערו באמו.

וישבו בנב אשר בילידי הרפה, ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת, והוא חגור חדשה.
ויאמר להכות את דוד... (שמאול ב כא:טז)

וישאו להם נשים מאביות: שם האחת ערפה ושם השנית רות. וישבו שם כעשר שנים... (רות א:ד)
ותקח האשה ותפרוש המסך על פני הבאר ותשטח עליו הריפות, ולא נודע דבר. (שמואל ב יז:יט)
אם תכתש את האויל - במכתש, בתוך הריפות – בעלי: לא תסור מעליו אולתו. (משלי כז:כב)
ואת ארבעת אלה יולדו להרפה בגת. ויפלו ביד דוד וביד עבדיו. (שמואל ב כא:כב)
ותשנה קולן ותבכינה עוד. ותשק ערפה לחמותה, ורות - דבקה בה. (רות א יד)

כתיב "הרפה" (שמואל ב כא טז),

וכתיב "ערפה" (רות א ד) - ^{רש"י ?:שם האחת ערפה (רות א) וכתיב 'הרפה' - "אשר בילידי הרפה" - והיא ערפה - כדאמרינן לקמן: שנגזר עליה שיפלו בניה בחרב ביד בני רות שדבקה בשכינה}

רב ושמואל:

חד אמר:

'הרפה' שמה - ולמה נקרא שמה 'ערפה'?

שהכל עורפין אותה מאחריה. ^{רש"י ?:הפקירה עצמה כבהמה פנים כנגד עורף.}

וחד אמר:

'ערפה' שמה, ולמה נקרא שמה 'הרפה'?

שהכל דשין אותה כהריפות. ^{רש"י ?:חטין כתושין} ,

וכן הוא אומר "ותקח האשה ותפרוש המסך על פני הבאר ותשטח עליו הריפות...” (שמואל ב יז יט)

ואי בעית אימא מהכא:

אם תכתש את האויל - במכתש, בתוך הריפות – בעלי...” (משלי כז כב).

ואת ארבעת אלה יולדו להרפה בגת ויפלו ביד דוד וביד עבדיו (שמואל ב כא כב) -

מאי נינהו?

אמר רב חסדא:

סף ומדון, גלית וישבי ^{רש"י ?:כולם בספר שמואל.} בנוב.

ויפלו ביד דוד וביד עבדיו

דכתיב "...ותשק ערפה לחמותה, ורות דבקה בה" (רות א יד) .

אמר רבי יצחק:

אמר הקדוש ברוך הוא:

יבואו בני הנשוקה ^{רש"י ?:שנשקה לחמותה להפרד מעמה - שלא נתגיירה.}

ויפלו ביד בני הדבוקה.

דרש רבא:

בשכר ארבע דמעות ^{רש"י ?:שתי בכיות משתי עינים} שהורידה ערפה על חמותה -

זכתה ויצאו ממנה ארבעה גבורים.

שנאמר "ותשאנה קולן ותבכינה עוד“. ^{רש"י ?:פעם שניה, דלעיל מיניה [פסוק ט] כתיב 'ותשאנה קולן ותבכינה'}

כתיב 'חץ חניתו' (שמואל ב כא יט) וקרינן 'עץ חניתו'!?

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

אמר רבי אלעזר: ^{רש"י ?:'חץ' לשון חצי הודיעך הכתוב:}

עדיין לא הגיענו ^{רש"י ?:שלא סיפר} לחצי שבחו ^{רש"י ?:בחצי גבורתו} של אותו רשע!

מכאן - שאסור לספר בשבחן של רשעים.

ולא לפתח ביה כלל?

לאודועי שבחיה דדוד! ^{רש"י ?:שנלחם עם גבור כמוהו.}

טו ותהי עוד מלחמה לפלשתים את ישראל.
וירד דוד ועבדיו עמו וילחמו את פלשתים, ויעף דוד. טז וישבו בנב אשר בילידי הרפה, - ומשקל קינו שלש מאות משקל נחשת, והוא חגור חדשה - ויאמר להכות את דוד! יז ויעזר לו אבישי בן צרויה, ויך את הפלשתי וימתהו. אז נשבעו אנשי דוד לו לאמר: לא תצא עוד אתנו למלחמה, ולא תכבה את נר ישראל. יח ויהי אחרי כן - ותהי עוד המלחמה בגוב, עם פלשתים: אז הכה סבכי החשתי את סף אשר בילדי הרפה. יט ותהי עוד המלחמה בגוב עם פלשתים: ויך אלחנן בן יערי ארגים בית הלחמי את גלית הגתי - ועץ חניתו כמנור ארגים! כ ותהי עוד מלחמה בגת: ויהי איש מדין, ואצבעת ידיו ואצבעת רגליו שש ושש - עשרים וארבע מספר, וגם הוא ילד להרפה, ויחרף, את ישראל. ויכהו יהונתן בן שמעי אחי דוד. (שמואל ב, כא טו-כא)

סוגיא: בני עמון

בני עמון באו בנצחונו של שובך כו':

כתיב שובך ^{רש"י ?:בספר שמואל (ב' י)}

וכתיב שופך ^{רש"י ?:בדברי הימים (א' יט)} !?

רב ושמואל:

חד אמר:

'שופך' שמו, ולמה נקרא שמו 'שובך'?

שעשוי כשובך.

וחד אמר:

'שובך' שמו, ולמה נקרא שמו 'שופך'?

שכל הרואה אותו נשפך לפניו כקיתון.

סוגיא: חיילי נבוכדנאצר, חולי מעיים ודאגות

אשפתו כקבר פתוח כולם גבורים. (ירמיהו ה טז) ^רש"י ?:בחיילות של נבוכדנצר כתיב. ואיידי דנקט פלוגתא דרב ושמואל בדרשות דקראי - נקט לה

רב ושמואל:

ואמרי לה - רבי אמי ורבי אסי:

חד אמר:

בשעה שזורקין חץ - עושין אשפתות אשפתות של חללים.

ושמא תאמר שאומנין בקרב? ^{רש"י ?:אבל אינם גבורים}

ת"ל "כולם גבורים”!

וחד אמר:

בשעה שעושין צורכיהן - עושין אשפתות אשפתות של זבל. ^{רש"י ?:מחמת שאוכלין הרבה בגבורה}

ושמא תאמר - מפני שחולי מעיים הם?

תלמוד לומר "כולם גבורים”.

אמר רב מרי:

שמע מינה ^{רש"י ?:מדקאמר 'שמא תאמר חולי מעיים הם'} : האי מאן דנפיש זיבליה - חולי מעיים הוא.

למאי נפקא מינה?

ליטרח בנפשיה. ^{רש"י ?:לבקש לו רפואות טרם יכבד חוליו עליו}

כה דאגה בלב איש ישחנה, ודבר טוב ישמחנה. (משלי יב:כה)

]

”דאגה בלב איש ישחנה” - (משלי יב כה)

רבי אמי ורבי אסי:

חד אמר: ישחנה מדעתו,

וחד אמר: ישיחנה לאחרים.

סוגיא: ה' עמנו

ואתם אי אתם כן כו':

דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך.

וכל כך למה? ^{רש"י ?:אומר להם? ומה היא הבטחה הזו שהבטיחן 'כי ה' אלהיכם ההולך' ולא אמר 'כי ה' אלהיכם עמכם'? ומה היא הליכה זו, דמשמע הולך ממש.}

מפני שהשם וכל כינויו...

הערות שוליים

1. ' גמולה' – בדולה, כמו ויגמל (בראשית כא)