קטגוריה:שמואל א יז ט
נוסח המקרא
אם יוכל להלחם אתי והכני והיינו לכם לעבדים ואם אני אוכל לו והכיתיו והייתם לנו לעבדים ועבדתם אתנו
אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים וְאִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּיתִיו וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ.
אִם־יוּכַ֞ל לְהִלָּחֵ֤ם אִתִּי֙ וְהִכָּ֔נִי וְהָיִ֥ינוּ לָכֶ֖ם לַעֲבָדִ֑ים וְאִם־אֲנִ֤י אֽוּכַל־לוֹ֙ וְהִכִּיתִ֔יו וִהְיִ֤יתֶם לָ֙נוּ֙ לַעֲבָדִ֔ים וַעֲבַדְתֶּ֖ם אֹתָֽנוּ׃
אִם־יוּכַ֞ל לְ/הִלָּחֵ֤ם אִתִּ/י֙ וְ/הִכָּ֔/נִי וְ/הָיִ֥ינוּ לָ/כֶ֖ם לַ/עֲבָדִ֑ים וְ/אִם־אֲנִ֤י אֽוּכַל־ל/וֹ֙ וְ/הִכִּיתִ֔י/ו וִ/הְיִ֤יתֶם לָ֙/נוּ֙ לַ/עֲבָדִ֔ים וַ/עֲבַדְתֶּ֖ם אֹתָֽ/נוּ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום יונתן
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"יוכל" - מלשון יכולת והתחזקות
מצודת דוד
"ועבדתם אותנו" - כאומר הלא אתם עבדים לשאול וכשאנצח תהיו עבדים לנו ואין לכם בזה נפקא מינה גדולה כל כך
"והיינו" - כולנו נהיה לכם לעבדים בעבור הנצחון האחד לאחד
"להלחם אתי" - רצה לומר להתגבר בהלחמו אתימלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
חפשי, ואם ינוצחו יהיו עבדים, אבל אתם גם עתה אינכם חפשים כי אתם עבדים לשאול, ולא תפסידו מאומה. ועז"א "ואם אני אוכל לו והכיתיו והייתם לנו לעבדים" "ועבדתם אותנו", ר"ל הלא גם אז לא תפסידו מאומה, רק שתחת שעתה אתם עובדים את שאול תעבדו אותנו, בענין שע"י המלחמה יתברר למי תהיו עבדים אם לשאול אם לנו, אבל בהפך מצדנו יתברר אם נהיה חפשים או עבדים. והנה לפ"ז הלא ברר התנאים וההסכמות שיושמו ביניהם, וברר ג"כ הדבר המסופק שביניהם, ואם היו ישראל מרוצים לזה אז באמת היו כותבים את התנאים והסכמות בספר והעד עדים והיו משימים שופטים לברר את הכל, והיו בוחרים הזמן והמקום והיו מעיינים שישתוו הלוחמים בכלי זיינם ובבגדיהם וכיוצא, אולם ישראל לא הסכימו עמו לאמת משפט המלחמה על המנהג הזה רק שילחמו עם בעם ממלכה בממלכה, וזאת לא יחשב להם לחרפה, כי בזה לא הראו מורך לב ופחד במה שבלתי רוצים שתהיה המלחמה ע"י שני אנשים לבד, שלפעמים יקרה לאחד מקרה ופגע חולי או אסון ואיך כל העדה יאשמו להיות עבדי עולם. ולכן לא כתבו התנאים ולא נעשה כל הראוי לעשות במנהג התיחדות הלוחמים. וגם לא היה בזה עד עתה חירוף מצד הפלשתי, כי במה שקרא להם שילחמו עפ"י מנהג התיחדות הלוחמים לא חרפם עדיין, כי הדבר תלוי בידם אם להתרצות אל תנאים אלה אם לא. רק אחר שראה הפלשתי שישראל לא הסכימו לעצתו, והוא היה דעתו לחרף ולגדף, אז חדש מאמר אחר חדש, וז"ש:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמואל א יז ט.
אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים
לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי
גוליית הופיע במלוא הדרו והזמין אחד מישראל להלחם איתו.
- הוא כאילו הגדיר את המלחמה כמוגבלת לחנית וכידון.
אולם למעשה בדבריו אין הגבלה - כל מלחמה וכל מכה מותרת.
וְהִכָּנִי
"וְהִכָּנִי" לא מחייב מוות. נצחון במאבק, או מכה, ממנה היריב אינו קם עד ספירה מסוימת מספק את הנצחון.
כאשר אחד הצדדים חובט בקרקע או נמצא על גבו השופט מכריז על נצחון. כיוון שגוליית הופיע עם נשק ומגן, סביר שהמלחמה תגרום לפצעים לפני שאחד הצדדים יכנע או ימות.
וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים
לא מדובר על עבדים העובדים בשדות או בבית כחיית עבודה.
הפלישתים הציעו לבני ישראל לוותר על מלכם, להפך לאזרחים פלישתים, ולשלם מס לסרני הפלישתים.
בהמשך דוד, בברחו משאול, עם צבאו בקש להצטרף לפלישתים, ככתוב: "אֵין לִי טוֹב כִּי הִמָּלֵט אִמָּלֵט אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים" (שמואל א כז א), והתיחסו עליו יפה.
אולם ההצעה כוללת לוותר על אלוהים, על ברכתו לאברהם, יצחק ויעקב, לוותר על תרבותם וחוקי משה.
הפלישתים אמרו להם להפר את בריתם עם אלוהים ולחדול מלשמור על אלוהים כי אלוהים לא שומר עליהם.
גוליית הסיט אל בני ישראל לעזוב את אדוני. העונש על הסטה לעבוד אלוהים אחרים הוא מוות בסקילה, ככתוב: "וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת: כִּי בִקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים יג יא). החוק הדריך את דוד איך להלחם בגוליית, במיוחד שהוא היה מאומן בקלע.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שמואל א יז ט"
קטגוריה זו מכילה את 4 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 4 דפים.