בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמואל א יז מג.

וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד הֲכֶלֶב אָנֹכִי כִּי אַתָּה בָא אֵלַי בַּמַּקְלוֹת וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת דָּוִד בֵּאלֹהָיו.

קללת גלית[עריכה]

אחרי שגלית ראה את דוד עם המקל:

(שמואל א יז מג): "ויאמר הפלשתי אל דוד: 'הכלב אנכי כי אתה בא אלי במקלות?!' ויקלל הפלשתי את דוד באלהיו"

אמנם דוד החזיק בידו מקל, אבל מה זה קשור לכלב – האם לכלב באים במקלות?

תשובה: גלית התכוון למשחק שמשחקים עם כלבים – שזורקים להם מקלות והם רצים להביא אותם. והוא התכוון לרמוז לדוד שה'נשק' שלו לא שווה כלום – הוא בסה"כ מקל־משחק ולא יותר (שמעתי כמה פעמים ששומרים במשא"ז מתייחסים לנשק שלהם בצורה דומה – מכנים אותו 'מטאטא').

וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת דָּוִד בֵּאלֹהָיו[עריכה]

(ilan sendowski) קיימת בעיה: "בֵּאלֹהָיו" של דוד או אלוהיו של גוליית? האם גוליית קילל את דוד באלוהי הפלישתים, או קילל את דוד ואלוהי ישראל בנוכחות דוד. כך או כך, גוליית קילל את דוד, חרף את אלוהי ישראל, והסיט לעזוב את אלוהים בפעמים הקודמות.

ברגע שגוליית קם להעניש את דוד, רואים שהוא נעלב, הפר את התנאים שהוא הציב למאבק, ויצא בחוסר משפט, צדק ומוסר להרוג נער שאינו נושא נשק. גוליית הדגים שאלוהיו לא לימד אותו את הדיברה: "לא תרצח". כך גוליית שחרר את דוד להשתמש בקלע כדי לפגוע בו מרחוק, ככלב, כפי שהוא פגע בדוב ובארי.

סקילה[עריכה]

גוליית הזמין אדם מישראל להלחם בצורה הגונה ושווה - חרב מול חרב. כל בני ישראל חשבו כך ולכן לא היה אחד שהיה מוכן ללכת נגד גוליית הענק. אפילו שאול חשב כך כאשר הוא הלביש את דוד בכובע נחושת ושריון.

דוד שינה את הקרב ויצא עם קלע ואבן. לדוד היה יתרון מוחלט נגד גוליית שהיה חסר אונים נגד אבן הנשלחת מרחוק.

האם היתה הצדקה חוקית לדוד להרוג את גוליית ככלב, כשם שהוא פגע בדוב ובארי?[עריכה]

דוד טען שבגלל שגוליית אמר: "אֲנִי חֵרַפְתִּי אֶת מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל, הַיּוֹם הַזֶּה" (שמואל א יז י), גוליית למעשה "חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים" (שמואל א יז כו). גוליית הזמין את בני ישראל להפסיק להיות עבדים לשאול ולהצטרף לפלישתים, כי אלוהיהם חזקים יותר, וכך הוא הסיט את בני ישראל לעזוב את אלוהיהם ומלכם ולהיות פלישתים.

העונש על הסטה לעבוד אלוהים אחרים הוא מוות בסקילה, ככתוב: "וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת: כִּי בִקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים יג יא). החוק הדריך את דוד איך להלחם בגוליית, במיוחד שהוא היה מאומן בקלע.

משה ידע שהסקילה היא עונש קשה ביותר, ולכן נדרש: "עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים, אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת: לֹא יוּמַת, עַל פִּי עֵד אֶחָד" (דברים יז ו), ו"יַד הָעֵדִים תִּהְיֶה בּוֹ בָרִאשֹׁנָה, לַהֲמִיתוֹ" (דברים יז ז).

דוד שמע את גוליית בעצמו כאשר הוא פגש את אחיו, הוא ויידא פעמים עם חיילים אחרים שכך אמר גוליית, ועכשו הוא שומע בעצמו, ככתוב: "וַיְקַלֵּל הַפְּלִשְׁתִּי אֶת דָּוִד בֵּאלֹהָיו". אולם דוד הכריז לגוליית את עברתו באומרו: "וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ, בְּשֵׁם יְהוָה צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ ... וְהִכִּיתִךָ ... וְיֵדְעוּ כָּל הָאָרֶץ כִּי יֵשׁ אֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל" (שמואל א יז מה-מו) והיה הראשון לסקול אותו באבן.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2008-03-20.

קיצור דרך: tnk1/nvir/jmuela/ja-17-43