ביאור:שמואל א יז לא
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמואל א יז לא.
|
וַיְּשָּׁמְעוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר דָּוִד וַיַּגִּדוּ לִפְנֵי שָׁאוּל וַיִּקָּחֵהוּ. |
| -- שמואל א יז, לא |
וַיְּשָּׁמְעוּ הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר דָּוִד וַיַּגִּדוּ לִפְנֵי שָׁאוּל וַיִּקָּחֵהוּ
[עריכה]דוד שאל ואמר: "מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז, וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל: כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה, כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים" (שמואל א יז כו), והמשיך לשאול אנשים נוספים.
דוד העליב את גוליית כערל, והכריז שגוליית העליב את אלוהי ישראל.
לא נאמר שדוד אמר לאנשים שהוא מוכן להלחם בגוליית, אבל מדבריו לפני שאול: "עַבְדְּךָ יֵלֵךְ, וְנִלְחַם עִם הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה" (שמואל א יז לב), ניתן להבין שאת זה אמר דוד לאנשים ושאת זה שמע שאול. כנראה השמועה שיש מתנדב התפשטה במחנה במהירות, ותוך זמן קצר כולם ידעו וההתרגשות הגיעה לשאול המלך.
וַיִּקָּחֵהוּ
[עריכה]שאול היה חייב להזמין את דוד, כי כאשר דוד קבע "כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים", חוסר תגובה ממנו היה כאילו שהוא לא מכבד את אדוני, העם לא צריך לכבד את אדוני, וכך העם גם לא צריך לכבד את המלך שאלוהים בחר.
כאשר שאול לקח אותו הוא למעשה השתיק אותו. העם נרגע וחיכה בסבלנות, כי העם חשב שהתהליך ממשיך ושאול יכין אותו למלחמה ויבטיח לו את המתנות הצפויות למנצח.
שאול לא ידע שמדובר בנער, ולכן הוא נדהם כאשר הוא ראה אותו ואמר: "לֹא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה לְהִלָּחֵם עִמּוֹ: כִּי נַעַר אַתָּה, וְהוּא אִישׁ מִלְחָמָה מִנְּעֻרָיו" (שמואל א יז לג). שאול עדיין חשב שהוא חייב למלא את התנאים של גוליית: להיות עבדים לפלישתים במידה וגוליית ינצח. הנה לאחר הקרב הפלישתים ברחו אבל לא הפכו עבדים לבני ישראל.
כאשר דוד יצא לקרב, לאחר הביקור אצל שאול, הוא כאילו קיבל אישור מהמלך ליצג אותו. אולם דוד הופיע לבד, כך שלמעשה שאול הסיר חצנו ממנו.