ביאור:שמואל א יז כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.




בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמואל א יז כא.

וַתַּעֲרֹךְ יִשְׂרָאֵל וּפְלִשְׁתִּים מַעֲרָכָה לִקְרַאת מַעֲרָכָה.
-- שמואל א יז, כא

וַתַּעֲרֹךְ יִשְׂרָאֵל וּפְלִשְׁתִּים מַעֲרָכָה לִקְרַאת מַעֲרָכָה[עריכה]

ככתוב: "וְשָׁאוּל וְאִישׁ יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ, וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה. וּפְלִשְׁתִּים עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה, וְיִשְׂרָאֵל עֹמְדִים אֶל הָהָר מִזֶּה; וְהַגַּיְא בֵּינֵיהֶם" (שמואל א יז ב-ג)

ועכשו כל מחנה נערך למלחמה: "מַעֲרָכָה לִקְרַאת מַעֲרָכָה". כל צבא נעמד בשורה ארוכה של מספר חילים ברוחב, לפי התפקידים, פונים לקראת האויב.

הם היו מתורגלים לעשות את ההכנות למערכה כבר 40 יום. וכל יום חיכו שיקרה משהו, בנושא של גוליית, אבל המלחמה לא התחילה.
הפלישתים היו צבא מקצועי, ולא משנה להם איפה הם נמצאים, כי זאת עבודתם. אולם בני ישראל היו חקלאים שבאו למלחמה, וכל העיכובים האלה גרמו נזק להכנסתם.