ביאור:שמואל א יז טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.




בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמואל א יז טו.

וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל לִרְעוֹת אֶת צֹאן אָבִיו בֵּית לָחֶם.
-- שמואל א יז, טו

וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל לִרְעוֹת אֶת צֹאן אָבִיו בֵּית לָחֶם[עריכה]

שאול סבל מ"רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה" (שמואל א טז טז), ושאול בקש אדם שינגן לו. אחד מעבדיו אמר: "הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי, יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר, וְאִישׁ תֹּאַר; וַיהוָה עִמּוֹ" (שמואל א טז יח) וכך דוד זכה לעבודה נוספת, לנגן בכנור לפני המלך.

כנראה שהוא ניגן בשעות הערב, ובשאר הזמן הוא חזר לבית אביו בבית לחם לרעות את הצאן. וכך הוא היה "הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל".

בית לחם נמצאת מדרום לירושלם בנחלת שבט יהודה, ושאול גר בגבעה, עיר מרכזית של שבט בנימין הנמצאת מצפון לירושלם.
ראו סיכום על | העיר גבעה.

לא נראה שישי התעניין בעבודתו של דוד בחצר המלך, או השתמש בדוד כדי לשפר את מעמדם של אחיו בצבא שאול, או לקרב אותם לשאול. בעייני ישי דוד נשאר בנו הקטן הרועה את צאנו והוא חשש להתקרב לשאול שיקח לו עוד בנים ולא יתן להם לחזור הביתה.

לִרְעוֹת אֶת צֹאן אָבִיו[עריכה]

מעניין ששני המנהיגים הגדולים של עמנו היו רועי צאן: משה ודוד.

  • "וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ, כֹּהֵן מִדְיָן; וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר" (שמות ג א).
  • "וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב מֵעַל שָׁאוּל לִרְעוֹת אֶת צֹאן אָבִיו"

רעיית הצאן (במיוחד של אחר) הראתה את הלב והמוח של האדם, את המסירות והמנהיגות. אלוהים בחן את משה ודוד, ובחר אותם אישית לתפקיד. הם לא בחרו את עצמם בכוח הזרוע או עלו למעמדם כיורשים. כך משה ודוד יהפכו למנהיגים הדואגים לצאנו של אלוהים - בני ישראל.

לא פלא שכאשר נתן הנביא בא להאשים את דוד בהריגת אוריה החיתי ולקיחת אשתו, בת שבע, הוא בחר רועה צאן עני כדי לקבל תגובה רועמת: "חַי יְהוָה כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת" (שמואל ב יא ה).