ביאור:שמואל א יז יג
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמואל א יז יג.
|
וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי יִשַׁי הַגְּדֹלִים הָלְכוּ אַחֲרֵי שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה וְשֵׁם שְׁלֹשֶׁת בָּנָיו אֲשֶׁר הָלְכוּ בַּמִּלְחָמָה אֱלִיאָב הַבְּכוֹר וּמִשְׁנֵהוּ אֲבִינָדָב וְהַשְּׁלִשִׁי שַׁמָּה. |
| -- שמואל א יז, יג |
וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי יִשַׁי הַגְּדֹלִים אַחֲרֵי שָׁאוּל לַמִּלְחָמָה[עריכה]
שבט יהודה הצטרף למערכה, ושלושת בניו הגדולים של ישי יצאו.
הפלישתים "וַיֵּאָסְפוּ שֹׂכֹה אֲשֶׁר לִיהוּדָה; וַיַּחֲנוּ בֵּין שׂוֹכֹה וּבֵין עֲזֵקָה, בְּאֶפֶס דַּמִּים" (שמואל א יז א), "וְשָׁאוּל וְאִישׁ-יִשְׂרָאֵל נֶאֶסְפוּ, וַיַּחֲנוּ בְּעֵמֶק הָאֵלָה" (שמואל א יז ב).
בהמשך נאמר: "וַיִּקַּח דָּוִד אֶת רֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי, וַיְבִאֵהוּ יְרוּשָׁלִָם וְאֶת כֵּלָיו שָׂם בְּאָהֳלוֹ" (שמואל א יז נד), "וּכְשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי, וַיִּקַּח אֹתוֹ אַבְנֵר וַיְבִאֵהוּ לִפְנֵי שָׁאוּל; וְרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי בְּיָדוֹ" (שמואל א יז נז.
מכאן ניתן להבין שהמלחמה היתה קרובה לשבט יהודה ולכן בני יהודה הלכו. שאול הקים את מרכז הפיקוד קרוב לירושלם והמלחמה עם הפלשתים היתה באזור השפלה ממערב לירשלם, קרוב לגבול נחלת יהודה ובנימין.
וַיֵּלְכוּ שְׁלֹשֶׁת בְּנֵי יִשַׁי הַגְּדֹלִים[עריכה]
השלושה הגדולים הלכו, כלומר לא היו לישי בנים זקנים מדי לצבא.
הם הלכו מרצונם, ואולי לא בקשו רשות מאביהם.
חמשת האחרים לא הלכו. כנראה הם היו צעירים מדי או שישי העדיף להציל אותם בלי לפגוע בכבודם ובכבודו.
בספר שמואל נראה שדוד היה הצעיר מבין שמונת הבנים של ישי, אולם בדברי הימים מופיעים הבנים בשמותיהם ונאמר: "דָּוִיד הַשְּׁבִעִי" (דברי הימים א ב טו), ולא מופיע בן שמיני. כך או כך "וְדָוִד הוּא הַקָּטָן" (שמואל א יז יד) ביותר, וכיון שהוא היה "אַדְמוֹנִי, עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי" (שמואל א טז יב), רש"י מסביר שישי חשד שדוד אינו בנו. לדוגמא כאשר כל הבנים היו בבית, דוד היה "רֹעֶה בַּצֹּאן" (שמואל א טז יז), ובעליתו הוא לא שמר על קשר עם אחיו.
למרות שישי ראה ששמואל משח את דוד למלך, ככתוב: "וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו" (שמואל א טז יג), ולמרות שנאמר שלדוד היו 2 עבודות: לנגן לשאול ולרעות את צאן אביו, ככתוב: "וְדָוִד הֹלֵךְ וָשָׁב, מֵעַל שָׁאוּל, לִרְעוֹת אֶת צֹאן אָבִיו" (שמואל א יז טו), בכל זאת ישי שולח אותו למערכה לשאול בשלום אחיו, להביא להם לחם, וגבינה למפקדם.
אפשרי שישי חשש שבניו האחרים, שאולי היו על גבול הבגרות, ירצו להצטרף למלחמה ולא ישובו הביתה, או שמפקד יראה אותם ויחזיק אותם כחילים, לכן הוא לא שלח אותם.
דוד היה כנראה כה צעיר, ככתוב: "לֹא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה, לְהִלָּחֵם עִמּוֹ: כִּי נַעַר אַתָּה" (שמואל א יז לג), אולם בכל זאת רואים שהוא היה חזק מספיק להכות ולהפיל את גולית ולערוף את ראשו.