ביאור:שמואל א יז ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

שמואל א יז ח: "וַיַּעֲמֹד וַיִּקְרָא אֶל מַעַרְכֹת יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לָהֶם לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל בְּרוּ לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמואל א יז ח.


ראו: תאור עוצמתו של גוליית


לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל בְּרוּ לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי[עריכה]

היחסים בין הפלישתים לבני ישראל[עריכה]

מאז שבני ישראל כבשו את כנען אין תאור מלחמות עם הפלישתים. שמגר התקיף פעם אחת, ככתוב: "שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת, וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ, בְּמַלְמַד הַבָּקָר" (שופטים ג לא), ושמשון הכה בהם ב"לְחִי חֲמוֹר, טְרִיָּה ... וַיַּךְ בָּהּ אֶלֶף אִישׁ" (שופטים טו טו). אולם הוא נכנס ויצא בעריהם, היו לו חברים פלישתים והוא אהב את נשותיהם.
הפלישתים סחרו עם בני ישראל, ואמנם נאמר: "וְחָרָשׁ לֹא יִמָּצֵא בְּכֹל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: כִּי אמר (אָמְרוּ) פְלִשׁתִּים פֶּן יַעֲשׂוּ הָעִבְרִים חֶרֶב אוֹ חֲנִית" (שמואל א יג יט), אבל הפלישתים קיבלו אותם בשמחה כאשר בני ישראל ירדו לפלישתים "לִלְטוֹשׁ אִישׁ אֶת מַחֲרַשְׁתּוֹ וְאֶת אֵתוֹ וְאֶת קַרְדֻּמּוֹ וְאֵת מַחֲרֵשָׁתוֹ" (שמואל א יג כ).

הפלישתים האשימו את שאול שהוא גרם למלחמה בין העמים והוא חייב להסתלק כדי להחזיר את השלום.

לָמָּה תֵצְאוּ לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה[עריכה]

בקשה מנומסת: 'למה לכם להפגע?' 'למה לכם להפסיד?' בשביל מי אתם נלחמים?'
אין ספק שגוליית קיבל אישור מראש הצבא הפלישתי להביא את הצעתו. הם לא האמינו שאפשרי שגוליית יפסיד. הם היו בטוחים שכך הם יקבלו נצחון ללא מלחמה.
הם רצו לקחת את בני ישראל בריאים ולא פצועי מלחמה.

גוליית הופיע במלוא הדרו. הוא הראה לבני ישראל את הטכנולוגיה המודרנית של הפלישתים, את עושרם הרב, ואת בריאותם.
הוא הזמין והציע לבני ישראל לוותר על עבדותם לשאול ולהצטרף לפלישתים ולהתאחד איתם.
כשם שהם עבדים לשאול והוא עבד לפלישתים - כך הם יהיו עבדים לפלישתים, שווי זכויות לאזרחים הפלישתים.

גוליית הסיט אל בני ישראל לעזוב את אדוני. העונש על הסטה לעבוד אלוהים אחרים הוא מוות בסקילה, ככתוב: "וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת: כִּי בִקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים יג יא). החוק הדריך את דוד איך להלחם בגוליית, במיוחד שהוא היה מאומן בקלע.

הֲלוֹא אָנֹכִי הַפְּלִשְׁתִּי[עריכה]

גוליית מציג את עצמו כפלישתי רגיל ככל הפלישתים.
אולי ביחוסו הוא היה רגיל, אבל בכוחו הוא היה מיוחד ונעלה על הפלישתים האחרים.

וְאַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל[עריכה]

גוליית לא נתן כבוד לשאול המלך, אלא קרא לו בשמו הפרטי ללא תאור משפחתו ואביו, וללא תוארו כמלך.
שאול ויהונתן כבר ניצחו את הפלישתים פעם אחת ב"בֵּית אָוֶן" (שמואל א יד כג), אבל הפלישתים לא התרשמו מיכולתם של בני ישראל.

בְּרוּ לָכֶם אִישׁ וְיֵרֵד אֵלָי[עריכה]

תבחרו איש שיבוא אלי.
בני ישראל ביקשו מלך משמואל, ואלוהים, בדרכו, בחר להם את שאול. עכשו הפלישתים מבקשים מהם לוותר עליו, ואם שאול רוצה לשמור על מלכותו שיוכיח את כוחו במלחמה או ישלח נציג.
המאבק יראה האם אלוהים באמת בחר את שאול להיות מלך.