ביאור:שמואל א יז ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.

שמואל א יז ו: "וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת עַל רַגְלָיו וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת בֵּין כְּתֵפָיו."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמואל א יז ו.


ראו: תאור עוצמתו של גוליית

וּמִצְחַת נְחֹשֶׁת עַל רַגְלָיו וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת בֵּין כְּתֵפָיו[עריכה]

מִצְחַת נְחֹשֶׁת עַל רַגְלָיו[עריכה]

היו לו מגינים על הרגלים עשויים מנחושת. לא נאמר שהיתה מצחיה לכובע כדי לכסות את עיניו ומצחו, כפי שכובע המגן התפתח ביוון ובתקופת האבירים באירופה.

וְכִידוֹן נְחֹשֶׁת בֵּין כְּתֵפָיו[עריכה]

כדי להגדיל את האזור המוגן סביב גוליית היה לו כידון. הכידון היה יכול לבוא לשימוש כחרב ארוכה או להטלה למרחק.
לא נאמר אורך הכידון, אבל סביר שהכידון היה גבוה ממנו, כך שאי אפשר היה להתקרב לגוליית למרחק של שש עד עשר אמות בלי להסתכן מפגיעת הכידון.
סביר שגוליית זרק את הכידון בדיוק רב למרחק רב, אולם מהירות המעוף לא היתה גדולה וקל היה לזוז ולתת לכידון להחטיא. לאחר זריקת הכידון גוליית נשאר ללא כידון ואז היריב יכול לקחת את הכידון ולהפיל אותו לקרקע ולהפכו לחסר אונים.

גוליית החזיק את הכידון על גבו, בין כתפיו, לשימוש בהתאם לצורך.

כל הנשק של גוליית התאים לצורת הלחימה של היוונים כצבא הנע בשורה ארוכה ומגן על עצמו בכידונים ובחליפות מגן. כאשר גוליית הופיע כחייל יחיד זה היה מרשים מאוד אבל חלש ביכולת הלחימה.