ביאור:שמואל א יז כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.




בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמואל א יז כו.

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים.
-- שמואל א יז, כו

ראו פסוק ל

וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הָאֲנָשִׁים הָעֹמְדִים עִמּוֹ לֵאמֹר מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה אֶת הַפְּלִשְׁתִּי הַלָּז וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל[עריכה]

המילים הראשונות של דוד בתנ"ך[עריכה]

מַה יֵּעָשֶׂה[עריכה]

לא ברור אם דוד שמע שהמלך יתן עושר רב למכה את גוליית. אולם שאלתו הספיציפית "מַה יֵּעָשֶׂה לָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּה" מראה שהוא שמע משהו, ורצה לשמוע בברור.

  • הוא שאל "מַה יֵּעָשֶׂה"? - איזה תמורה יקבל האיש שיכה את גוליית?
  • או "מַה יֵּעָשֶׂה"? - איזה עונש יטיל שאול על אדם, שללא רשות יצא והיכה את גוליית "וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל"?

הדגש בדברי דוד זה לא המתנות שהאיש המכה את גוליית יקבל. הדגש היה:

  • "וְהֵסִיר חֶרְפָּה מֵעַל יִשְׂרָאֵל"
  • "כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים"

דוד הרגיש פגוע. כנער, הוא חונך לאהוב את אלוהים ואת עם ישראל. הוא חי לו בשמחה בבית לחם והיה מרוצה מחייו כרועה צאן וככנר בחצר המלך.
לפתע הוא נחשף לעולם הבוגרים, והם כולם מפחדים להגיב לבושה הזאת.

הוא ידע שהוא היכה "גַּם אֶת הָאֲרִי גַּם הַדֹּב" (שמואל א יז לו), ולבטח יחסית לחיות האיומות האלה, הענק בלבוש שריון לא הרשים אותו.

דוד הבין שזאת ההזדמנות שלו להתחיל את דרכו לקחת את המלוכה שהובטחה לו, כדי להציל את עם ישראל ולכבד את אלוהיו.

דוד נלחם לאדוני[עריכה]

לאחר ששמואל משח את דוד נאמר: "וַתִּצְלַח רוּחַ יְהוָה אֶל דָּוִד, מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה" (שמואל א טז יג). דוד ברגע זה מתחיל להגשים את יעודו. אומנם דוד לא אמר את זה - אבל במעשיו הוא צעק: "מִי לַיהוָה אֵלָי" (שמות לב כו), ואחרי הנצחון על גוליית "וַיָּקֻמוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וַיָּרִעוּ, וַיִּרְדְּפוּ אֶת הַפְּלִשְׁתִּים" (שמואל א יז נב). בזכות זאת זכה דוד לשמוע מנתן הנביא את דברי אדוני: "וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ עַד עוֹלָם, לְפָנֶיךָ: כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד עוֹלָם" (שמואל ב ז טז).

כִּי מִי הַפְּלִשְׁתִּי הֶעָרֵל הַזֶּה כִּי חֵרֵף מַעַרְכוֹת אֱלֹהִים חַיִּים[עריכה]

גוליית הסיט אל בני ישראל לעזוב את אדוני. העונש על הסטה ,לעבוד אלוהים אחרים, הוא מוות בסקילה, ככתוב: "וּסְקַלְתּוֹ בָאֲבָנִים וָמֵת: כִּי בִקֵּשׁ לְהַדִּיחֲךָ מֵעַל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ" (דברים יג יא). החוק הדריך את דוד איך להלחם בגוליית, במיוחד שהוא היה רועה צאן מאומן בקלע.‏[1]




  1. ^ לפי החוק הזה "וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר, בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ; וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר, וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת" ׁׁ(מלכים א כא יג). טיטוס פלאביוס אספסיאנוס ביטל את החוק הקובע עונש מוות לאדם המעליב אלוהים או מלך - שאלוהים ילחם את מלחמתו לבדו.