ביאור:שמואל א יז טז
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמואל א יז טז.
|
וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם. |
| -- שמואל א יז, טז |
וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם[עריכה]
גוליית הפלישתי, באישור מפקדיו, הופיע והזמין את בני ישראל להפר את בריתם עם אלוהים, להפסיק לשמור את בריתו, להכיר בעובדה שאלוהי הפלישתים חזקים יותר, הן להם יש נשק נפלא והם עשירים וחיים ברוחה לאומת בני ישראל.
הוא אמר להם הרי "אַתֶּם עֲבָדִים לְשָׁאוּל" (שמואל א יז ח), אז מה איכפת לכם להיות עבדים למלך פלישתים, כמוני, ולהנות מחיי בטחון ורוחה. הוא הציע להם להדיח את שאול.
בני ישראל לא פחדו למות במלחמה, אבל פחדו להפסיד את קייום עם ישראל בתבוסה לגוליית.
גורל עם ישראל היה על המואזנים, ובני ישראל חיכו לסימן משמים שאלוהים יעזור להם במלחמתם.
שמואל כבר היה זקן, אבל הוא החליט לא לעזור לשאול ולעודד את העם. שמואל קיבל שסופו של שאול קרוב כדבריו: "כִּי מָאַסְתָּה אֶת דְּבַר יְהוָה, וַיִּמְאָסְךָ יְהוָה מִהְיוֹת מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל" (שמואל א טו כו).
וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב[עריכה]
פעמים ביום התיצב גוליית והזמין את בני ישראל להכנע, הן הוא ידע שאין אחד שינצח אותו בקרב חרבות.
הוא בא בבוקר ובערב כאשר השמש לא מכה בכובעו ושריונו בחום בלתי נסבל. וכך כאשר "וַיַּשְׁכֵּם דָּוִד בַּבֹּקֶר" ויצא מבית לחם, הגיע למחנה בעמק האלה לשמוע את דברי גוליית.
אַרְבָּעִים יוֹם[עריכה]
"אַרְבָּעִים יוֹם" זאת תקופת הרת גורל לחיים ולמות.
- "אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה; וּמָחִיתִי, אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" (בראשית ז ד).
- "וַיִּמְלְאוּ לוֹ אַרְבָּעִים יוֹם, כִּי כֵּן יִמְלְאוּ יְמֵי הַחֲנֻטִים" (בראשית נ ג).
- "וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן, וַיַּעַל אֶל הָהָר; וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה" (שמות כד יח).
- "וַיְהִי שָׁם עִם יְהוָה, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַל וּמַיִם לֹא שָׁתָה; וַיִּכְתֹּב עַל הַלֻּחֹת אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים" (שמות לד כח).
הזמן הזה היה בחשיבותו כמו המאורעות הקודמים - עתיד העולם ועתיד עם ישראל עמד למשפט - האם הם יאמינו באדוני ויחכו בסבלנות לישועת אלוהים, או יותרו ויצטרפו לפלישתים.
בדיוק ליום החשוב הזה שלח ישי את בנו הקטן, דוד. לבטח אלוהים גרם לזה, כי לא נראה שלישי היתה סיבה מיוחדת לשלוח את דוד, והוא לא חשב שהיום הזה היה חשוב. זה היה היום האחרון שדוד חזר לאביו, ככתוב: "וַיִּקָּחֵהוּ שָׁאוּל בַּיּוֹם הַהוּא; וְלֹא נְתָנוֹ לָשׁוּב בֵּית אָבִיו" (שמואל א יח ב).
אלוהים ניסה את בני ישראל[עריכה]
אלוהים ניצח אחרי היום הארבעים. עם ישראל שמר עליו ולא הפר את הברית.
למעשה אלוהים ניתק את דוד מאביו והעלהו לגדולה.
מעניין שהעם לא ידע מה קורה במערכה, כלומר שאול לא שחרר אנשים ולא נתן למבקרים לשמוע. רק במקרה, דוד רצה לראות את המלחמה ושמע.
מעניין ששאול נכנע לגורלו, והחליט לתת לאלוהים לפתור את הבעיה. הוא לא חיפש מתנדב ולא כפה על חייל גדול להתאמן למלחמה בגוליית.
קיימת אפשרות שכל מי שבא לשאול, שאול דחה אותו בטענה: "לֹא תוּכַל לָלֶכֶת אֶל הַפְּלִשְׁתִּי הַזֶּה, לְהִלָּחֵם עִמּוֹ ... וְהוּא אִישׁ מִלְחָמָה מִנְּעֻרָיו" (שמואל א יז לג).
וכך ביום הארבעים אלוהים גרם, במקרה, שישי ישלח את דוד למערכה.