קטגוריה:שמואל א יז ט
אם יוכל להלחם אתי והכני והיינו לכם לעבדים ואם אני אוכל לו והכיתיו והייתם לנו לעבדים ועבדתם אתנו.
אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים וְאִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּיתִיו וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ.
אִם־יוּכַ֞ל לְהִלָּחֵ֤ם אִתִּי֙ וְהִכָּ֔נִי וְהָיִ֥ינוּ לָכֶ֖ם לַעֲבָדִ֑ים וְאִם־אֲנִ֤י אֽוּכַל־לוֹ֙ וְהִכִּיתִ֔יו וִהְיִ֤יתֶם לָ֙נוּ֙ לַעֲבָדִ֔ים וַעֲבַדְתֶּ֖ם אֹתָֽנוּ׃
אִם אִם - ו' החיבור
צורת יסוד: 518 a
מורפ': HC־יוּכַ֞ל יוּכַ֞ל - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 3201
מורפ': HVqi3ms לְהִלָּחֵ֤ם לְ - מילת יחס
הִלָּחֵ֤ם - פועל, נפעל, מקור נסמך
צורת יסוד: l/3898 a
מורפ': HR/VNc אִתִּי֙ אִתִּ - מילת יחס
י֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: 854
מורפ': HR/Sp1cs וְהִכָּ֔נִי וְ - ו' החיבור
הִכָּ֔ - פועל, הפעיל, עבר, גוף שלישי, זכר, יחיד
נִי - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: c/5221
מורפ': HC/Vhp3ms/Sp1cs וְהָיִ֥ינוּ וְ - ו' החיבור
הָיִ֥ינוּ - פועל, קל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף ראשון, משותף, רבים
צורת יסוד: c/1961
מורפ': HC/Vqq1cp לָכֶ֖ם לָ - מילת יחס
כֶ֖ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, רבים
צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp2mp לַעֲבָדִ֑ים לַ - מילת יחס
עֲבָדִ֑ים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: l/5650
מורפ': HR/Ncmpa וְאִם וְ - ו' החיבור
אִם - ו' החיבור
צורת יסוד: c/518 a
מורפ': HC/C־אֲנִ֤י אֲנִ֤י - כינוי גוף, אישי, גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: 589
מורפ': HPp1cs אֽוּכַל אֽוּכַל - פועל, קל, עתיד, גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: 3201
מורפ': HVqi1cs־לוֹ֙ ל - מילת יחס
וֹ֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp3ms וְהִכִּיתִ֔יו וְ - ו' החיבור
הִכִּיתִ֔י - פועל, הפעיל, עבר, גוף ראשון, משותף, יחיד
ו - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/5221
מורפ': HC/Vhp1cs/Sp3ms וִהְיִ֤יתֶם וִ - ו' החיבור
הְיִ֤יתֶם - פועל, קל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שני, זכר, רבים
צורת יסוד: c/1961
מורפ': HC/Vqq2mp לָ֨נוּ֙ לָ֨ - מילת יחס
נוּ֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, רבים
צורת יסוד: l
מורפ': HR/Sp1cp לַעֲבָדִ֔ים לַ - מילת יחס
עֲבָדִ֔ים - שם עצם, זכר, רבים, נפרד
צורת יסוד: l/5650
מורפ': HR/Ncmpa וַעֲבַדְתֶּ֖ם וַ - ו' החיבור
עֲבַדְתֶּ֖ם - פועל, קל, עבר ברצף (ו' ההיפוך), גוף שני, זכר, רבים
צורת יסוד: c/5647
מורפ': HC/Vqq2mp אֹתָֽנוּ אֹתָֽ - מילית, מושא ישיר (את)
נוּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, רבים
צורת יסוד: 853
מורפ': HTo/Sp1cp׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
אִם־יוּכַ֞ל גרשיים (שליש, דרגא 4)
לְהִלָּחֵ֤ם מהפך (משרת, דרגא 5) אִתִּי֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
וְהִכָּ֔נִי זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וְהָיִ֥ינוּ מרכא (משרת, דרגא 5) לָכֶ֖ם טפחא (מלך, דרגא 2)
לַעֲבָדִ֑ים אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
וְאִם־אֲנִ֤י מהפך (משרת, דרגא 5) אֽוּכַל־לוֹ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
וְהִכִּיתִ֔יו זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וִהְיִ֤יתֶם מהפך (משרת, דרגא 5) לָ֨נוּ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
לַעֲבָדִ֔ים זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וַעֲבַדְתֶּ֖ם טפחא (מלך, דרגא 2)
אֹתָֽנוּ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי - וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים, וְאִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּיתִיו - וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ".
פרשנות מסורתית:
תרגום יונתן
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת ציון
"יוכל" - מלשון יכולת והתחזקות
מצודת דוד
"ועבדתם אותנו" - כאומר הלא אתם עבדים לשאול וכשאנצח תהיו עבדים לנו ואין לכם בזה נפקא מינה גדולה כל כך
"והיינו" - כולנו נהיה לכם לעבדים בעבור הנצחון האחד לאחד
"להלחם אתי" - רצה לומר להתגבר בהלחמו אתימלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
חפשי, ואם ינוצחו יהיו עבדים, אבל אתם גם עתה אינכם חפשים כי אתם עבדים לשאול, ולא תפסידו מאומה. ועז"א "ואם אני אוכל לו והכיתיו והייתם לנו לעבדים" "ועבדתם אותנו", ר"ל הלא גם אז לא תפסידו מאומה, רק שתחת שעתה אתם עובדים את שאול תעבדו אותנו, בענין שע"י המלחמה יתברר למי תהיו עבדים אם לשאול אם לנו, אבל בהפך מצדנו יתברר אם נהיה חפשים או עבדים. והנה לפ"ז הלא ברר התנאים וההסכמות שיושמו ביניהם, וברר ג"כ הדבר המסופק שביניהם, ואם היו ישראל מרוצים לזה אז באמת היו כותבים את התנאים והסכמות בספר והעד עדים והיו משימים שופטים לברר את הכל, והיו בוחרים הזמן והמקום והיו מעיינים שישתוו הלוחמים בכלי זיינם ובבגדיהם וכיוצא, אולם ישראל לא הסכימו עמו לאמת משפט המלחמה על המנהג הזה רק שילחמו עם בעם ממלכה בממלכה, וזאת לא יחשב להם לחרפה, כי בזה לא הראו מורך לב ופחד במה שבלתי רוצים שתהיה המלחמה ע"י שני אנשים לבד, שלפעמים יקרה לאחד מקרה ופגע חולי או אסון ואיך כל העדה יאשמו להיות עבדי עולם. ולכן לא כתבו התנאים ולא נעשה כל הראוי לעשות במנהג התיחדות הלוחמים. וגם לא היה בזה עד עתה חירוף מצד הפלשתי, כי במה שקרא להם שילחמו עפ"י מנהג התיחדות הלוחמים לא חרפם עדיין, כי הדבר תלוי בידם אם להתרצות אל תנאים אלה אם לא. רק אחר שראה הפלשתי שישראל לא הסכימו לעצתו, והוא היה דעתו לחרף ולגדף, אז חדש מאמר אחר חדש, וז"ש:
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שמואל א יז ט"
קטגוריה זו מכילה את 4 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 4 דפים.