מ"ג שמואל א יז ט

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אם יוכל להלחם אתי והכני והיינו לכם לעבדים ואם אני אוכל לו והכיתיו והייתם לנו לעבדים ועבדתם אתנו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים וְאִם אֲנִי אוּכַל לוֹ וְהִכִּיתִיו וִהְיִיתֶם לָנוּ לַעֲבָדִים וַעֲבַדְתֶּם אֹתָנוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
אִם־יוּכַ֞ל לְהִלָּחֵ֤ם אִתִּי֙ וְהִכָּ֔נִי וְהָיִ֥ינוּ לָכֶ֖ם לַעֲבָדִ֑ים וְאִם־אֲנִ֤י אֽוּכַל־לוֹ֙ וְהִכִּיתִ֔יו וִהְיִ֤יתֶם לָ֙נוּ֙ לַעֲבָדִ֔ים וַעֲבַדְתֶּ֖ם אֹתָֽנוּ׃

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

אִם יִכּוּל לַאֲגָחָא קְרָבָא עִמִי וְיִקְטְלִינַנִי וּנְהֵי לְכוֹן לְעַבְדִין וְאִם אֲנָא אִכּוּל לֵיהּ וְאַקְטִלִינֵיהּ וּתְהוֹן לָנָא לְעַבְדִין וְתִפְלְחוּן יָתָנָא:

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת ציון

"יוכל" - מלשון יכולת והתחזקות

מצודת דוד

"ועבדתם אותנו" - כאומר הלא אתם עבדים לשאול וכשאנצח תהיו עבדים לנו ואין לכם בזה נפקא מינה גדולה כל כך

"והיינו" - כולנו נהיה לכם לעבדים בעבור הנצחון האחד לאחד

"להלחם אתי" - רצה לומר להתגבר בהלחמו אתי

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"אם יוכל להלחם אתי והכני והיינו לכם לעבדים". וכן בהפך. ואמר ג"כ כי יותר יפסידו הפלשתים אם ינוצחו ממה שיפסידו ישראל אם ינוצחו, כי הפלשתים הם עם

חפשי, ואם ינוצחו יהיו עבדים, אבל אתם גם עתה אינכם חפשים כי אתם עבדים לשאול, ולא תפסידו מאומה. ועז"א "ואם אני אוכל לו והכיתיו והייתם לנו לעבדים" "ועבדתם אותנו", ר"ל הלא גם אז לא תפסידו מאומה, רק שתחת שעתה אתם עובדים את שאול תעבדו אותנו, בענין שע"י המלחמה יתברר למי תהיו עבדים אם לשאול אם לנו, אבל בהפך מצדנו יתברר אם נהיה חפשים או עבדים. והנה לפ"ז הלא ברר התנאים וההסכמות שיושמו ביניהם, וברר ג"כ הדבר המסופק שביניהם, ואם היו ישראל מרוצים לזה אז באמת היו כותבים את התנאים והסכמות בספר והעד עדים והיו משימים שופטים לברר את הכל, והיו בוחרים הזמן והמקום והיו מעיינים שישתוו הלוחמים בכלי זיינם ובבגדיהם וכיוצא, אולם ישראל לא הסכימו עמו לאמת משפט המלחמה על המנהג הזה רק שילחמו עם בעם ממלכה בממלכה, וזאת לא יחשב להם לחרפה, כי בזה לא הראו מורך לב ופחד במה שבלתי רוצים שתהיה המלחמה ע"י שני אנשים לבד, שלפעמים יקרה לאחד מקרה ופגע חולי או אסון ואיך כל העדה יאשמו להיות עבדי עולם. ולכן לא כתבו התנאים ולא נעשה כל הראוי לעשות במנהג התיחדות הלוחמים. וגם לא היה בזה עד עתה חירוף מצד הפלשתי, כי במה שקרא להם שילחמו עפ"י מנהג התיחדות הלוחמים לא חרפם עדיין, כי הדבר תלוי בידם אם להתרצות אל תנאים אלה אם לא. רק אחר שראה הפלשתי שישראל לא הסכימו לעצתו, והוא היה דעתו לחרף ולגדף, אז חדש מאמר אחר חדש, וז"ש:

<< · מ"ג שמואל א · יז · ט · >>