משלי ו
קיצור דרך: t2806
תנ"ך > משלי > א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד • טו • טז • יז • יח • יט • כ • כא • כב • כג • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא
הפרק במהדורה המוטעמת
ו א בְּ֭נִי אִם־עָרַ֣בְתָּ לְרֵעֶ֑ךָ
תָּקַ֖עְתָּ לַזָּ֣ר כַּפֶּֽיךָ׃
ב נוֹקַ֥שְׁתָּ בְאִמְרֵי־פִ֑יךָ
נִ֝לְכַּ֗דְתָּ בְּאִמְרֵי־פִֽיךָ׃
ג עֲשֵׂ֨ה זֹ֥את אֵפ֪וֹא ׀ בְּנִ֡י וְֽהִנָּצֵ֗ל
כִּ֘י־בָ֤אתָ בְכַף־רֵעֶ֑ךָ
לֵ֥ךְ הִ֝תְרַפֵּ֗ס וּרְהַ֥ב רֵעֶֽיךָ׃
ד אַל־תִּתֵּ֣ן שֵׁנָ֣ה לְעֵינֶ֑יךָ
וּ֝תְנוּמָ֗ה לְעַפְעַפֶּֽיךָ׃
ה הִ֭נָּצֵל כִּצְבִ֣י מִיָּ֑ד
וּ֝כְצִפּ֗וֹר מִיַּ֥ד יָקֽוּשׁ׃
ו לֵֽךְ־אֶל־נְמָלָ֥ה עָצֵ֑ל
רְאֵ֖ה דְרָכֶ֣יהָ וַחֲכָֽם׃
ז אֲשֶׁ֖ר אֵֽין־לָ֥הּ קָצִ֗ין
שֹׁטֵ֥ר וּמֹשֵֽׁל׃
ח תָּכִ֣ין בַּקַּ֣יִץ לַחְמָ֑הּ
אָגְרָ֥ה בַ֝קָּצִ֗יר מַאֲכָלָֽהּ׃
ט עַד־מָתַ֖י עָצֵ֥ל ׀ תִּשְׁכָּ֑ב
מָ֝תַ֗י תָּק֥וּם מִשְּׁנָתֶֽךָ׃
י מְעַ֣ט שֵׁ֭נוֹת מְעַ֣ט תְּנוּמ֑וֹת
מְעַ֓ט ׀ חִבֻּ֖ק יָדַ֣יִם לִשְׁכָּֽב׃
יא וּבָֽא־כִמְהַלֵּ֥ךְ רֵאשֶׁ֑ךָ
וּ֝מַחְסֹרְךָ֗ כְּאִ֣ישׁ מָגֵֽן׃
יב אָדָ֣ם בְּ֭לִיַּעַל אִ֣ישׁ אָ֑וֶן
ה֝וֹלֵ֗ךְ עִקְּשׁ֥וּת פֶּֽה׃
יג קֹרֵ֣ץ בְּ֭עֵינָו מֹלֵ֣ל בְּרַגְלָ֑ו
מֹ֝רֶ֗ה בְּאֶצְבְּעֹתָֽיו׃
יד תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת ׀ בְּלִבּ֗וֹ
חֹרֵ֣שׁ רָ֣ע בְּכׇל־עֵ֑ת
מדנים מִדְיָנִ֥ים יְשַׁלֵּֽחַ׃
טו עַל־כֵּ֗ן פִּ֭תְאֹם יָב֣וֹא אֵיד֑וֹ
פֶּ֥תַע יִ֝שָּׁבֵ֗ר וְאֵ֣ין מַרְפֵּֽא׃
טז שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵ֣א יְהֹוָ֑ה
וְ֝שֶׁ֗בַע תועבות תּוֹעֲבַ֥ת נַפְשֽׁוֹ׃
יז עֵינַ֣יִם רָ֭מוֹת לְשׁ֣וֹן שָׁ֑קֶר
וְ֝יָדַ֗יִם שֹׁפְכ֥וֹת דָּם־נָקִֽי׃
יח לֵ֗ב חֹ֭רֵשׁ מַחְשְׁב֣וֹת אָ֑וֶן
רַגְלַ֥יִם מְ֝מַהֲר֗וֹת לָר֥וּץ לָרָעָֽה׃
יט יָפִ֣יחַ כְּ֭זָבִים עֵ֣ד שָׁ֑קֶר
וּמְשַׁלֵּ֥חַ מְ֝דָנִ֗ים בֵּ֣ין אַחִֽים׃
כ נְצֹ֣ר בְּ֭נִי מִצְוַ֣ת אָבִ֑יךָ
וְאַל־תִּ֝טֹּ֗שׁ תּוֹרַ֥ת אִמֶּֽךָ׃
כא קׇשְׁרֵ֣ם עַל־לִבְּךָ֣ תָמִ֑יד
עׇ֝נְדֵ֗ם עַל־גַּרְגְּרֹתֶֽךָ׃
כב בְּהִתְהַלֶּכְךָ֨ ׀ תַּנְחֶ֬ה אֹתָ֗ךְ
בְּֽ֭שׇׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹ֣ר עָלֶ֑יךָ
וַ֝הֲקִיצ֗וֹתָ הִ֣יא תְשִׂיחֶֽךָ׃
כג כִּ֤י נֵ֣ר מִ֭צְוָה וְת֣וֹרָה א֑וֹר
וְדֶ֥רֶךְ חַ֝יִּ֗ים תּוֹכְח֥וֹת מוּסָֽר׃
כד לִ֭שְׁמׇרְךָ מֵאֵ֣שֶׁת רָ֑ע
מֵ֝חֶלְקַ֗ת לָשׁ֥וֹן נׇכְרִיָּֽה׃
כה אַל־תַּחְמֹ֣ד יׇ֭פְיָהּ בִּלְבָבֶ֑ךָ
וְאַל־תִּ֝קָּחֲךָ֗ בְּעַפְעַפֶּֽיהָ׃
כו כִּ֤י בְעַד־אִשָּׁ֥ה זוֹנָ֗ה
עַֽד־כִּכַּ֫ר־לָ֥חֶם
וְאֵ֥שֶׁת אִ֑ישׁ
נֶ֖פֶשׁ יְקָרָ֣ה תָצֽוּד׃
כז הֲיַחְתֶּ֤ה אִ֓ישׁ אֵ֬שׁ בְּחֵיק֑וֹ
וּ֝בְגָדָ֗יו לֹ֣א תִשָּׂרַֽפְנָה׃
כח אִם־יְהַלֵּ֣ךְ אִ֭ישׁ עַל־הַגֶּחָלִ֑ים
וְ֝רַגְלָ֗יו לֹ֣א תִכָּוֶֽינָה׃
כט כֵּ֗ן הַ֭בָּא אֶל־אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ
לֹ֥א יִ֝נָּקֶ֗ה כׇּֽל־הַנֹּגֵ֥עַ בָּֽהּ׃
ל לֹא־יָב֣וּזוּ לַ֭גַּנָּב כִּ֣י יִגְנ֑וֹב
לְמַלֵּ֥א נַ֝פְשׁ֗וֹ כִּ֣י יִרְעָֽב׃
לא וְ֭נִמְצָא יְשַׁלֵּ֣ם שִׁבְעָתָ֑יִם
אֶת־כׇּל־ה֖וֹן בֵּית֣וֹ יִתֵּֽן׃
לב נֹאֵ֣ף אִשָּׁ֣ה חֲסַר־לֵ֑ב
מַֽשְׁחִ֥ית נַ֝פְשׁ֗וֹ ה֣וּא יַעֲשֶֽׂנָּה׃
לג נֶגַע־וְקָל֥וֹן יִמְצָ֑א
וְ֝חֶרְפָּת֗וֹ לֹ֣א תִמָּחֶֽה׃
לד כִּֽי־קִנְאָ֥ה חֲמַת־גָּ֑בֶר
וְלֹא־יַ֝חְמ֗וֹל בְּי֣וֹם נָקָֽם׃
לה לֹֽא־יִ֭שָּׂא פְּנֵ֣י כׇל־כֹּ֑פֶר
וְלֹא־יֹ֝אבֶ֗ה כִּ֣י תַרְבֶּה־שֹּֽׁחַד׃
מהדורות נוספות
לחץ למטה על [הראה] להצגת התוכן ↓
א בני אם ערבת לרעך תקעת לזר כפיך
ב נוקשת באמרי פיך נלכדת באמרי פיך
ג עשה זאת אפוא בני והנצל כי באת בכף רעך לך התרפס ורהב רעיך
ד אל תתן שנה לעיניך ותנומה לעפעפיך
ה הנצל כצבי מיד וכצפור מיד יקוש
ו לך אל נמלה עצל ראה דרכיה וחכם
ז אשר אין לה קצין שטר ומשל
ח תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה
ט עד מתי עצל תשכב מתי תקום משנתך
י מעט שנות מעט תנומות מעט חבק ידים לשכב
יא ובא כמהלך ראשך ומחסרך כאיש מגן
יב אדם בליעל איש און הולך עקשות פה
יג קרץ בעיניו מלל ברגלו מרה באצבעתיו
יד תהפכות בלבו חרש רע בכל עת מדנים [מדינים] ישלח
טו על כן פתאם יבוא אידו פתע ישבר ואין מרפא
טז שש הנה שנא יהוה ושבע תועבות [תועבת] נפשו
יז עינים רמות לשון שקר וידים שפכות דם נקי
יח לב חרש מחשבות און רגלים ממהרות לרוץ לרעה
יט יפיח כזבים עד שקר ומשלח מדנים בין אחים
כ נצר בני מצות אביך ואל תטש תורת אמך
כא קשרם על לבך תמיד ענדם על גרגרתך
כב בהתהלכך תנחה אתך בשכבך תשמר עליך והקיצות היא תשיחך
כג כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר
כד לשמרך מאשת רע מחלקת לשון נכריה
כה אל תחמד יפיה בלבבך ואל תקחך בעפעפיה
כו כי בעד אשה זונה עד ככר לחם ואשת איש נפש יקרה תצוד
כז היחתה איש אש בחיקו ובגדיו לא תשרפנה כח אם יהלך איש על הגחלים ורגליו לא תכוינה כט כן הבא אל אשת רעהו לא ינקה כל הנגע בה ל לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו כי ירעב לא ונמצא ישלם שבעתים את כל הון ביתו יתן לב נאף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה לג נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה לד כי קנאה חמת גבר ולא יחמול ביום נקם לה לא ישא פני כל כפר ולא יאבה כי תרבה שחד
א בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ.
ב נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ.
ג עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי וְהִנָּצֵל כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ.
ד אַל תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ.
ה הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד וּכְצִפּוֹר מִיַּד יָקוּשׁ.
ו לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם.
ז אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל.
ח תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ.
ט עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ.
י מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב.
יא וּבָא כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ וּמַחְסֹרְךָ כְּאִישׁ מָגֵן.
יב אָדָם בְּלִיַּעַל אִישׁ אָוֶן הוֹלֵךְ עִקְּשׁוּת פֶּה.
יג קֹרֵץ בְּעֵינָיו מֹלֵל בְּרַגְלָו מֹרֶה בְּאֶצְבְּעֹתָיו.
יד תַּהְפֻּכוֹת בְּלִבּוֹ חֹרֵשׁ רָע בְּכָל עֵת מדנים [מִדְיָנִים] יְשַׁלֵּחַ.
טו עַל כֵּן פִּתְאֹם יָבוֹא אֵידוֹ פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא.
טז שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא יְהוָה וְשֶׁבַע תועבות [תּוֹעֲבַת] נַפְשׁוֹ.
יז עֵינַיִם רָמוֹת לְשׁוֹן שָׁקֶר וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי.
יח לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה.
יט יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים.
כ נְצֹר בְּנִי מִצְוַת אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ.
כא קָשְׁרֵם עַל לִבְּךָ תָמִיד עָנְדֵם עַל גַּרְגְּרֹתֶךָ.
כב בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ.
כג כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר.
כד לִשְׁמָרְךָ מֵאֵשֶׁת רָע מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן נָכְרִיָּה.
כה אַל תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ וְאַל תִּקָּחֲךָ בְּעַפְעַפֶּיהָ.
כו כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד.
כז הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה. כח אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה. כט כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ. ל לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב. לא וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן. לב נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה. לג נֶגַע וְקָלוֹן יִמְצָא וְחֶרְפָּתוֹ לֹא תִמָּחֶה. לד כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם. לה לֹא יִשָּׂא פְּנֵי כָל כֹּפֶר וְלֹא יֹאבֶה כִּי תַרְבֶּה שֹׁחַד.
(א) בְּנִי אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ.
(ב) נוֹקַשְׁתָּ בְאִמְרֵי פִיךָ נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ.
(ג) עֲשֵׂה זֹאת אֵפוֹא בְּנִי וְהִנָּצֵל כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ לֵךְ הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ.
(ד) אַל תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ.
(ה) הִנָּצֵל כִּצְבִי מִיָּד וּכְצִפּוֹר מִיַּד יָקוּשׁ.
(ו) לֵךְ אֶל נְמָלָה עָצֵל רְאֵה דְרָכֶיהָ וַחֲכָם.
(ז) אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל.
(ח) תָּכִין בַּקַּיִץ לַחְמָהּ אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ.
(ט) עַד מָתַי עָצֵל תִּשְׁכָּב מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ.
(י) מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב.
(יא) וּבָא כִמְהַלֵּךְ רֵאשֶׁךָ וּמַחְסֹרְךָ כְּאִישׁ מָגֵן.
(יב) אָדָם בְּלִיַּעַל אִישׁ אָוֶן הוֹלֵךְ עִקְּשׁוּת פֶּה.
(יג) קֹרֵץ בְּעֵינָיו מֹלֵל בְּרַגְלָו מֹרֶה בְּאֶצְבְּעֹתָיו.
(יד) תַּהְפֻּכוֹת בְּלִבּוֹ חֹרֵשׁ רָע בְּכָל עֵת מדנים [מִדְיָנִים] יְשַׁלֵּחַ.
(טו) עַל כֵּן פִּתְאֹם יָבוֹא אֵידוֹ פֶּתַע יִשָּׁבֵר וְאֵין מַרְפֵּא.
(טז) שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנֵא יְהוָה וְשֶׁבַע תועבות [תּוֹעֲבַת] נַפְשׁוֹ.
(יז) עֵינַיִם רָמוֹת לְשׁוֹן שָׁקֶר וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי.
(יח) לֵב חֹרֵשׁ מַחְשְׁבוֹת אָוֶן רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה.
(יט) יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים.
(כ) נְצֹר בְּנִי מִצְוַת אָבִיךָ וְאַל תִּטֹּשׁ תּוֹרַת אִמֶּךָ.
(כא) קָשְׁרֵם עַל לִבְּךָ תָמִיד עָנְדֵם עַל גַּרְגְּרֹתֶךָ.
(כב) בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ.
(כג) כִּי נֵר מִצְוָה וְתוֹרָה אוֹר וְדֶרֶךְ חַיִּים תּוֹכְחוֹת מוּסָר.
(כד) לִשְׁמָרְךָ מֵאֵשֶׁת רָע מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן נָכְרִיָּה.
(כה) אַל תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ וְאַל תִּקָּחֲךָ בְּעַפְעַפֶּיהָ.
(כו) כִּי בְעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד.
(כז) הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ וּבְגָדָיו לֹא תִשָּׂרַפְנָה.
(כח) אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים וְרַגְלָיו לֹא תִכָּוֶינָה.
(כט) כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵעַ בָּהּ.
(ל) לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב.
(לא) וְנִמְצָא יְשַׁלֵּם שִׁבְעָתָיִם אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ יִתֵּן.
(לב) נֹאֵף אִשָּׁה חֲסַר לֵב מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה.
(לג) נֶגַע וְקָלוֹן יִמְצָא וְחֶרְפָּתוֹ לֹא תִמָּחֶה.
(לד) כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם.
(לה) לֹא יִשָּׂא פְּנֵי כָל כֹּפֶר וְלֹא יֹאבֶה כִּי תַרְבֶּה שֹׁחַד.
פסוקים רבים בספר משלי מזהירים מפני הסכנות שבחתימה על ערבות, במיוחד לגבי הלוואה. ראו ערבות לעומת הלוואה |
- א בְּנִי! אִם עָרַבְתָּ לְרֵעֶךָ לקחת אחריות על מעשיו של אדם שאתה מכיר
להרחבה, תָּקַעְתָּ לַזָּר כַּפֶּיךָ או שלקחת אחריות על מעשיו של אדם זר
להרחבה, - ב נוֹקַשְׁתָּ שמת לעצמך מוקש ומכשול בְאִמְרֵי פִיךָ בכך שאמרת שאתה ערב, נִלְכַּדְתָּ בְּאִמְרֵי פִיךָ!
- ג עֲשֵׂה זֹאת, אֵפוֹא, בְּנִי, וְהִנָּצֵל, כִּי בָאתָ בְכַף רֵעֶךָ שיעבדת את עצמך לרעך:
- לֵךְ, הִתְרַפֵּס וּרְהַב רֵעֶיךָ התחנן לפני שני רעיך - זה שהתחייבת בפניו וזה שהתחייבת לגביו - שיוותרו לך.
- ד אַל תִּתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ, וּתְנוּמָה לְעַפְעַפֶּיךָ;
- ה הִנָּצֵל כִּצְבִי כמו שהצבי מנסה לעורר רחמים כדי להשתחרר מִיָּד מיד הצייד שלכד אותו, וּכְצִפּוֹר מִיַּד יָקוּש ממוקש ומלכודת שטמנו לה.
לֵךְ אֶל נְמָלָה, עָצֵל! / צילמה: סיגל, בקניון קסטרא בחיפה
|
- ו לֵךְ אֶל נְמָלָה, עָצֵל! רְאֵה דְרָכֶיהָ, וַחֲכָם ההתבוננות בנמלים תעזור לך לתקן את מידותיך ולהיות חכם יותר:
- ז אֲשֶׁר אֵין לָהּ קָצִין, שֹׁטֵר וּמֹשֵׁל אין לה בוס שמכריח אותה לעבוד וששומר על הסדר, ובכל זאת -.
- ח תָּכִין בַּקַיִץ לַחְמָהּ, אָגְרָה בַקָּצִיר מַאֲכָלָהּ כל אחת ואחת מהנמלים פועלת מתוך אחריות לעתיד, וחוסכת מזון מהקיץ לחורף.
- ט עָד מָתַי, עָצֵל, תִּשְׁכָּב? מָתַי תָּקוּם מִשְּׁנָתֶךָ?!
- י "מְעַט שֵׁנוֹת, מְעַט תְּנוּמוֹת, מְעַט חִבּוּק יָדַיִם לִשְׁכָּב". אתה אומר לעצמך 'רק עוד קצת לישון, רק עוד קצת לנמנם, רק עוד קצת לנוח בחיבוק ידיים', אבל התוצאה היא -
- יא וּבָא כִמְהַלֵּךְ בהפתעה, כמו אורח
להרחבה רֵאשֶׁךָ עונייך, וּמַחְסֹרְךָ - כִּאִישׁ מָגֵן יבוא בביטחון, כמו חייל ממוגן שאי אפשר לסלקו.
- יב אָדָם בְּלִיַּעַל בלי תועלת, מביא רק נזק
להרחבה, אִישׁ אָוֶן: - יד תַּהְפֻּכוֹת בְּלִבּו חושב ההיפך ממה שאומר
להרחבה, חֹרֵשׁ רָע מתכנן לעשות רע בסתר
להרחבה, בְּכָל עֵת מדנים (מִדְיָנִים מריבות) יְשַׁלֵּחַ. - טו עַל-כֵּן פִּתְאֹם יָבוֹא אֵידוֹ אסונו, פֶּתַע יִשָּבֵר - וְאֵין מַרְפֵּא.
- טז שֶׁשׁ הֵנָּה את שש ההתנהגויות שנזכרו קודם
להרחבה שָׂנֵא יְהֹוָה, וְשֶׁבַע ושבע ההתנהגויות שנזכרות בהמשך תועבות (תּוֹעֲבַת) נַפְשׁוֹ:
הגאוה מתבטאת גם באיברי גוף אחרים - ראו ארחות צדיקים, שער הגאוה. |
"יפיח כזבים עד שקר" נזכר גם במשלי יד 5. ראו מבחן אישיות לעד |
ישנם עוד מספר פסוקים בספר משלי שמדברים על קשירת דברי תורה וחכמה על הלב ועל הגרון, כאמצעי זיכרון מוחשי או כמשל. ראו תכשיטים כמשל לחכמה |
- כא קָשְׁרֵם עַל לִבְּךָ החזה או המחשבות
להרחבה תָמִיד, עָנְדֵם עַל גרגרתך (גַּרְגְּרֹתֶיךָ הצואר או הדיבור
להרחבה).- כב בְּהִתְהַלֶכְךָ - תַּנְחֶה אֹתָךְ כשאתה הולך בדרך שקבעת לעצמך, המצוה תדריך אותך ותציל אותך שלא תתפתה לסטות מהדרך
להרחבה, - בְּשָׁכְבְּךָ - תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ כשאתה נח לאחר שסיימת את דרכך, התורה תשמור עליך מפני מחשבות רעות ומטרידות,
- וַהֲקִיצוֹתָ - הִיא תְשִׂיחֶךָ וכשאתה קם לאחר המנוחה, המצוה והתורה ישוחחו עמך ויעזרו לך להחליט על דרך חדשה.
- כב בְּהִתְהַלֶכְךָ - תַּנְחֶה אֹתָךְ כשאתה הולך בדרך שקבעת לעצמך, המצוה תדריך אותך ותציל אותך שלא תתפתה לסטות מהדרך
- כג כִּי
- נֵר - מִצְוָה מצוה מעשית דומה לנר, שהוא אמצעי מעשי ליצירת אור במקום מסויים
להרחבה, - וְתוֹרָה - אוֹר התורה המופשטת דומה לאור, שהוא מופשט ומאיר את כל העולם,
- וְדֶרֶךְ חַיִּים - תּוֹכְחוֹת מוּסָר דברי ביקורת שמקבלים דומים לשלט שמראה את הדרך הנכונה.
- נֵר - מִצְוָה מצוה מעשית דומה לנר, שהוא אמצעי מעשי ליצירת אור במקום מסויים
- כד לִשְׁמֹרְךָ מֵאֵשֶׁת רָע מאישה שמעשיה רעים, מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן אישה שדבריה מפתים ומכשילים נָכְרִיָּה.
- כה אַל תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ במחשבותיך ודמיונותיך
להרחבה, וְאַל תִּקָּחֲךָ בְּעַפְעַפֶּיהָ אל תתן לה לקחת את תשומת לבך בעיניה היפות או בקריצותיה המפתות. - כו כִּי בְּעַד אִשָּׁה זוֹנָה עַד כִּכַּר לָחֶם אדם שהולך לזונות יאבד את כל רכושו עד שיישאר לו רק כיכר לחם, וְאֵשֶׁת אִישׁ - נֶפֶשׁ יְקָרָה תָצוּד ואדם שנואף עם אשת איש יאבד את חייו, שערכם רב הרבה יותר
להרחבה. - כז הֲיַחְתֶּה אִישׁ אֵשׁ בְּחֵיקוֹ האמנם יוכל איש להרים גחלי אש בין זרועותיו, מתחת לבגדיו, וּבְגָדָיו לֹא תִּשָׂרַפְנָה?! והנמשל: היוכל איש לשמור מחשבות תאוה בליבו, מבלי שישפיעו על גופו?!
להרחבה - כח אִם יְהַלֵּךְ אִישׁ עַל הַגֶּחָלִים האמנם יוכל איש ללכת עם נעליים על גחלים לוהטות, וְרַגְּלָיו לֹא תִּכָּוֶינָה?! והנמשל: היוכל איש ליגוע בגופה של אישה, מבלי שהתשוקה תשתלט על גופו?!
להרחבה - כט כֵּן הַבָּא אֶל אֵשֶׁת רֵעֵהוּ גם אם רק בא לבקר בביתה, לֹא יִנָּקֶה כָּל הַנֹּגֵע בָּהּ גם אם רק נגע בה ולא שכב עמה.
- ל לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב -
- כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב הגניבה נובעת מצורך אובייקטיבי של הגוף
להרחבה.
- כִּי יִגְנוֹב לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ כִּי יִרְעָב הגניבה נובעת מצורך אובייקטיבי של הגוף
הביטוי "את כל הון ביתו" נזכר גם בשיר השירים. ראו כסף לא יכול לקנות אהבה |
- לב נֹאֵף אִשָּה לעומת זאת, אדם שנואף -
- חֲסַר לֵב אינו פועל מתוך צורך אובייקטיבי-הגיוני
להרחבה, מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ חייו
להרחבה הוּא יַעֲשֶׂנָּה. - לג נֶגַע מחלה ומכה
להרחבה וְקָלוֹן יִמְצָא, וְחֶרְפָּתוֹ לֹא תִּמָּחֶה ולכן יבזו ויחרפו אותו, בניגוד לגנב. - לד כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר הקנאה, שמתעוררת בבעל בעקבות הניאוף, מעוררת את כעסו, וְלֹא יַחְמוֹל גם אם בית המשפט לא יוכל להעניש את הנואף, הבעל המקנא לא יוותר
להרחבה בְּיוֹם נָקָם כאשר יוכל לנקום בנואף. - לה לֹא יִשָּׂא לא יסלח פְּנֵי כָל כֹּפֶר גם אם ישלמו לו כסף ככופר נפש, בניגוד לגנב, וְלֹא יֹאבֶה כִּי תַרְבֶּה שֹׁחַד גם אם תשחד את השופטים, הבעל לא יסלח.
- חֲסַר לֵב אינו פועל מתוך צורך אובייקטיבי-הגיוני
פסוקי הפרק
טקסטים נוספים העוסקים בפרק
פירושים ומאמרים על הפרק: