קטגוריה:משלי ו כה

אפשר לפרש את הפסוק בהקבלה לפסוק הקודם:

כנגד אשת רע, שאינה מנסה לפתות, אמר אל תחמוד יופיה בלבבך: "כי החמדה - אין לה פיתוי, רק שהאדם חומד מעצמו" (הגר"א).

וכנגד חלקת לשון נכריה, המדברת דברי פיתוי, אמר ואל תקחך בעפעפיה: "כי התאוה... מראה טוב לאדם... ומפתה היא מבחוץ" (הגאון מווילנה).

וכן בהקבלה לפסוק שלפניו:

כי נר מצוה - המצווה ב(דברים ה יז): "וְלֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ" מנחה אותך שלא תחמוד את יופיה של "אשת רע" בלבבך;

ותורה אור - כשהמחשבות שלך יהיו שקועות בתורה, לא תשים לב לקריצות של אשה נכריה ה"עושה לך עיניים" - ואל תקחך בעפעפיה.

בתורה נאמר, (שמות כ יג): "לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ" (וכן בדברים ה17); אך בפסוקנו נאמר "אַל תַּחְמֹד יָפְיָהּ בִּלְבָבֶךָ".

לא תחמוד הוא איסור מוחלט; אל תחמוד הוא עצה טובה.

האיסור המוחלט מתייחס לאשת רעך עצמה, והעצה הטובה מתייחסת ליופייה בלבד.

אסור לגמרי לחמוד את אשת הזולת עצמה, כלומר לעשות תכניות איך להגיע אליה ואיך להשיג אותה. הפסוק שלנו ממליץ לעשות סייג לתורה, ולא לחמוד אפילו את היופי שלה: לא להגיד "הלוואי שהיתה לי אישה יפה כמוה", או "הלוואי שאשתי הייתה יפה כמוה".

החובה לעשות סייגים נרמזת כבר בתורה, (ויקרא יח ל): "וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמַרְתִּי לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת מֵחֻקּוֹת הַתּוֹעֵבֹת אֲשֶׁר נַעֲשׂוּ לִפְנֵיכֶם, וְלֹא תִטַּמְּאוּ בָּהֶם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם" - מהחזרה על השורש "שמר" למדו חז"ל שיש להוסיף שמירה מעבר לשמירה שה' ציווה בתורה: "עשו משמרת למשמרתי" (ספרא שם, יבמות כא.). וכן בפסוק הקודם, "לִשְׁמָרְךָ מֵאֵשֶׁת רָע, מֵחֶלְקַת לָשׁוֹן נָכְרִיָּה".

סייגים נוספים שנזכרו בספר משלי:

- סייג לחריצות, (משלי כד כז): "הָכֵן בַּחוּץ מְלַאכְתֶּךָ וְעַתְּדָהּ בַּשָּׂדֶה לָךְ, אַחַר וּבָנִיתָ בֵיתֶךָ"*.

- איסור ייחוד, (משלי ה ח): "הַרְחֵק מֵעָלֶיהָ דַרְכֶּךָ, וְאַל תִּקְרַב אֶל פֶּתַח בֵּיתָהּ" (ראו: איסור ייחוד בתורה ובספר משלי).

וחכמי הכנסת הגדולה אמרו: "ועשו סייג לתורה" (משנה ‎אבות א א)