קטגוריה:משלי ו כא

דקויות

"ענדם - הוא מענין קשירה, ובא על הקושר דבר לתפארת, אעדנו עטרות לי (איוב ל"א)" (מלבי"ם)

בשלושה מקומות בספר משלי נאמר, שיש לקשור דברים על איברי-גוף כדי לזכור אותם: משלי ג3, משלי ו20-21, משלי ז2-3. מה משמעותה של קשירה זו?

1. לפי רוב מפרשי ספר משלי, הקשירה בספר משלי היא משל:

• קשירה על הגרגרות ( = הגרון) מזכירה לנו שאנחנו צריכים לדבר - להזכיר ולשבח את מעשי החסד והאמת שאנשים אחרים עשו עמנו (רלב"ג על משלי ג3).
• קשירה על הלב מזכירה לנו שאנחנו צריכים להפנות את המחשבה לדברי תורה ומצוות (מלבי"ם על משלי ו21).
• קשירה על האצבעות מזכירה לנו שאנחנו צריכים לעשות - לקיים את המצוות (מלבי"ם על משלי ז3). עשרת האצבעות שבשתי הידיים מזכירות את עשרת הדברים הכתובים על שני לוחות הברית (רמ"ד ואלי על משלי ז3).

2. חכמי התלמוד למדו מהפסוקים הללו, שיש ללמוד תורה מתוך אהבה, ולא על מנת לקבל פרס: "שלא יאמר אדם 'אקרא שיקראוני חכם, אשנה שיקראוני רבי, אשנן שאהיה זקן ואשב בישיבה; אלא למד מאהבה, וסוף הכבוד לבא, שנאמר קשרם על אצבעותיך, כתבם על לוח לבך..." (בבלי נדרים סב.), "כלומר, לא תכוין להנאתך, אלא כדי שיהיו שגורין בפיך. והוסיף על זה ואמר ענדם על גרגרותיך..." (ר"ן שם), "והביטויים השונים בכתובים - קשרם על אצבעותיך, כתבם על לוח ליבך, קשרם על גרגרותיך - באים להדגיש, שהלימוד יהיה בלי תנאי מוקדם, ורק באופן זה לא יזוז ממנו לעולם" (דברי יעקב על הפסוק, הערה 2).

לדבריהם, הקשירה והכתיבה על הלב מבטאות את האהבה שבין האדם לבין התורה, כמו אדם הלובש תליון עם תמונה של אשתו האהובה, וכמו שמבקשת הכלה מהחתן, (שיר השירים ח ו): "שִׂימֵנִי כחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ..."

3. ולענ"ד, הקשירה היא כפשוטה - החכם ממליץ לתלמידו לקשור את דברי החכמה, התורה והמצוות, על הגרון או על הלב או על האצבעות. ייתכן שהכוונה לתכשיטים - שרשרת שקושרים על הגרון, תליון שקושרים על הלב, וטבעת שקושרים על האצבעות (בימיהם היה מקובל לקשור רצועה של זהב רך על האצבע; דעת מקרא על משלי ז3). וזאת כאמצעי זיכרון - כדי שיזכור את התורה והמצוות בכל עת.

הקבלות

ישנה הקבלה בין הקטע המתחיל בפסוק 20 לבין דברים ו (ראו טבלה בפסוק 20). בפרט, הפסוק שלנו מקביל למצוה "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ":

1. חכמי הקראים הסיקו מכאן, שמצוות "וקשרתם לאות על ידך" היא משל: "ומה שיהיה לאות ולזיכרון, שיהיה שגור בפיך, כי ביד חזקה הוציאך ה' ממצרים" (אבן עזרא על שמות יג9); וכך פירש רשב"ם: "לפי עומק פשוטו: יהיה לך לזכרון תמיד, כאילו כתוב על ידך, כעין "שימני כחותם על לבך"". אין צורך לקשור שום דבר על היד, אלא לזכור את התורה כאילו שהיא קשורה על היד.

2. אולם, לפי חכמי התלמוד, מצוות "וקשרתם לאות על ידך" היא כפשוטה - יש לקשור על היד תפילין ובהם פרשיות מן התורה. ויש הבדל עקרוני בין התורה לבין ספר משלי "כי בתחילת הספר כתוב "משלי שלמה". והנה, כל מה שהזכיר הוא דרך משל. ואין כתוב בתורה שהוא דרך משל, חלילה, רק הוא כמשמעו. על כן לא נוציאנו מידי פשוטו" (אבן עזרא על שמות יג9; ראו גם שד"ל על שמות יג).

3. ולענ"ד, גם בספר משלי הקשירה היא כפשוטה, כמו בתורה. החכם ממליץ לתלמידו להכין תכשיט שיש בו דברי תורה ומצוות, ולקשור אותו על הצוואר, כך שיהיה תלוי ליד הלב.