מדרש רבה על קורח
<< · מדרש רבה על · קורח · >>
סדר קורח
פרשיות: יח
מפרשים: יפה תואר | מהרז"ו | מתנות כהונה | רד"ל | רש"י
פרשה יח
במדבר רבה פרשה יח פיסקא: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג
א. [ עריכה ]
"וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת וְגוֹ'" הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (משלי יח, יט): "אָח נִפְשָׁע מִקִּרְיַת עֹז" זה קרח שחלק כנגד משה ומרד וירד מן כבוד שהיה בידו ואין נפשע אלא מרידה כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (מ"ב ג, ז): "מֶלֶךְ מוֹאָב פָּשַׁע בִּי". "וּמִדְיָנִים כִּבְרִיחַ אַרְמוֹן" שהעלית הארץ בריחיה בעדו ארמון שחלק על משה ועל המקום:
ב. [ עריכה ]
"וַיִּקַּח" אין ויקח אלא משיכת הדברים רכים שנמשכו כל גדולי ישראל והסנהדראות אחריו במשה הוא אומר (במדבר א, יז): "וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה" וכן (ויקרא ח, ב): "קַח אֶת אַהֲרֹן וְאֶת בָּנָיו אִתּוֹ" וכן הוא אומר (הושע יד, ג): "קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים" וכן (בראשית יב, טו): "וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה" הוי "וַיִּקַּח קֹרַח" שבדברים רכים משך לבם..
"וַיִּקַּח קֹרַח" על ידי מה נחלק ע"י אליצפן בן אחי אביו שנעשה נשיא על משפחתו ונשיא בית אב למשפחות הקהתי אליצפן בן עוזיאל אמר קרח ארבעה אחים היו אחי אבא ובני קהת עמרם ויצהר וחברון ועוזיאל עמרם הבכור זכה אהרן בנו לגדולה ומשה למלכות מי ראוי ליטול את השניה לא השני שנאמר (שמות ו, יח): "ובני קהת עמרם ויצהר" אני בנו של יצהר הייתי ראוי להיות נשיא על משפחות והוא עשה בנו של עוזיאל קטן של אחי אבא יהי גדול עלי הריני חולק עליו ומבטל כל מה שנעשה על ידו לכך "וַיִּקַּח קֹרַח":
ג. [ עריכה ]
"וַיִּקַּח קֹרַח" מה כתיב למעלה מן הענין (במדבר טו, לח): "וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת" קפץ קרח ואמר למשה טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית א"ל חייבת בציצית א"ל קרח טלית שכולה תכלת אין פוטרת עצמה ארבע חוטין פוטרות אותה בית מלא ספרים מהו שיהא פטור מן המזוזה אמר לו חייב במזוזה א"ל כל התורה כולה רע"ה פרשיות אינה פוטרת את הבית פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית אמר לו דברים אלו לא נצטוית עליהן ומלבך אתה בודאן הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב "וַיִּקַּח קֹרַח".
אין ויקח אלא לשון פליגא שלבו לקחו וכענין שנאמר (איוב טו, יב): "מַה יִּקָּחֲךָ לִבֶּךָ" הוא שמשה אומר להם שנאמר "הַמְעַט כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל".
אמרו חכמים חכם גדול היה קרח ומטועני הארון שנאמר (במדבר ז, ט): "וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם" וקרח בן יצהר בן קהת וכשאמר משה (שם טו, לח) "וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת" מיד צוה ועשו ר"נ טליתות תכלת ונתעטפו בהן אותן ר"נ ראשי סנהדראות שקמו על משה שנאמר "וַיָּקוּמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד" עמד קרח ועשה להם משתה ונתעטפו בטליתות תכלת. באו בני אהרן ליטול מתנותיהם חזה ושוק, עמדו כנגדן, אמרו להן 'מי צוה אתכם ליטול כך, לא משה? לא ניתן כלום, לא דבר המקום כך!'. באו והודיעו את משה, הלך לפייסן. מיד עמדו כנגדו:
"וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה, וַאֲנָשִׁים מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֲמִשִּׁים וּמָאתָיִם" - מי הם? - אליצור בן שדיאור וחביריו, האנשים אשר נקבו בשמות. אף על פי שלא פרסמן הכתוב נתן סימניהן ומתוך המקראות את מבין אותם משל למה הדבר דומה לבן טובים שנמצא גונב כלים מבית המרחץ ולא היה רוצה בעל הגניבה לפרסמו התחיל נותן סימניו אמרו לו מי גנב כליך אמר להם אותו בן טובים בעל קומה ושיניו נאות ושערו שחור וחוטמו נאה משנתן סימניו ידעו מי הוא אף כאן אע"פ שסתמן הכתוב בא ונתן סימניהן ואתה יודע מי הם נאמר להלן (במדבר א, טז): "אֵלֶּה קְרוּאֵי הָעֵדָה נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל הֵם וַיִּקַּח מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֵת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר נִקְּבוּ בְּשֵׁמוֹת" ונאמר כאן "נְשִׂיאֵי עֵדָה קְרִאֵי מוֹעֵד אַנְשֵׁי שֵׁם":
ד. [ עריכה ]
"וַיִּקַּח קֹרַח" לקח טליתו והלך ליטול עצה מאשתו כשאמר הקב"ה למשה (במדבר ח, ו): "קח את הלוים מתוך בני ישראל וטהרת אותם וכה תעשה להם לטהרם וגו' והעבירו תער על כל בשרם" מיד עשה כן לקרח התחיל לחזור על ישראל לא היו מכירין אותו אמרו לו מי עשה לך כך אמר להם משה עשה בי ולא עוד אלא נטלני בידי ורגלי והיו מניפין אותי ואומר לי הרי אתה טהור והביא את אהרן אחיו וקשטו ככלה והושיבו באהל מועד מיד התחילו שונאי משה להתגרות בו את ישראל ואמרו משה מלך ואהרן אחיו כהן גדול ובניו סגני כהונה תרומה לכהן מעשר לכהן כ"ד מתנות לכהן מיד "וַיִּקָּהֲלוּ עַל מֹשֶׁה" מיד "וַיֹּאמְרוּ אֲלֵיהֶם [רַב לָכֶם]".
אמר ר' לוי באותה שעה כינס קרח עדתו ואמר להם הרביתם עלינו משוי יותר משעבוד מצרים טוב לנו תחת מצרים מתחת ידכם ובקשו לסקלו לפיכך "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו" אמר להם משה לא למלוכה אני מבקש ולא לאהרן אחי כהונה גדולה שנא' "וְאַהֲרֹן מַה הוּא כִּי תַלִּינוּ עָלָיו" אמר משה רבש"ע לא כך צויתני (שמות כח, א): "ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו" והרי עומדים כנגדנו להרגנו.
אמר "בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ" מהו כן א"ר נתן אמר הקדוש ברוך הוא אם נתקבצו כל חרטומי העולם ובקשו להפוך את הבקר לערב לא יוכלו וכשם שהבדלתי בין אור לחשך כן הבדלתי אהרן להקדישו בקדש הקדשים.
מיד "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה" לא נלך ולא נבא אין כתיב כאן אלא לא נעלה (משלי יח, ז): "פִּי כְסִיל מְחִתָּה לוֹ" פתחו פיהם לפורעניות לומר שהן מתין בירידה ולא בעלייה כשם שאמרו כך מתו "וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה" אמר משה הואיל ולא רצו לילך אצלי אני אבא אצלם אולי יתביישו ויחזרו בהם שנאמר "וַיָּקָם מֹשֶׁה וַיֵּלֶךְ אֶל דָּתָן וַאֲבִירָם" כשראו אותו התחילו לחרף ולגדף שנאמר "וְדָתָן וַאֲבִירָם יָצְאוּ נִצָּבִים" וכי יושבין או כורעים או נופלים יוצאים בני אדם אלא כשיצאו הן מחרפין ומגדפין נאמר כאן יציאה והצבה ונאמר בגלית הפלשתי יציאה והצבה דכתיב (ש"א יז, ד): "ויצא איש הבינים וגו'" (שם, טז) "וַיִּגַּשׁ הַפְּלִשְׁתִּי הַשְׁכֵּם וְהַעֲרֵב וַיִּתְיַצֵּב אַרְבָּעִים יוֹם" מה יציאה והצבה התם בחירופין ובגדופין אף כאן בחרופין ובגדופין לפיכך פתח משה ואמר "אִם כְּמוֹת כָּל הָאָדָם יְמֻתוּן אֵלֶּה".
"וַתִּפְתַּח הָאָרֶץ אֶת פִּיהָ" בוא וראה כמה קשה מחלוקת שכל העוזר במחלוקת הקב"ה מאבד את זכרו שכך כתיב "וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה' וַתֹּאכַל אֶת הַחֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם אִישׁ" אמר ר' ברכיה כמה קשה המחלוקת שב"ד של מעלה אין קונסים אלא מבן עשרים שנה ומעלה וב"ד של מטה מבן י"ג במחלוקתו של קרח תינוקות בן יומן נשרפו ונבלעו בשאול תחתית דכתיב "וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וְטַפָּם וַיֵּרְדוּ הֵם וְכָל אֲשֶׁר לָהֶם חַיִּים שְׁאֹלָה" לכך כתיב "וַיִּקַּח קֹרַח":
ה. [ עריכה ]
"וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי" ולמה לא כתיב בן יעקב או בן ישראל זש"ה (בראשית מט, ו): "בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי" אלו המרגלים "בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי" זה קרח אמר יעקב לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע לא במרגלים ולא במחלוקת של קרח לא יזכר שמי על אותן הרשעים ואימתי יזכר שמי כשהן מתייחסין ועומדין על הדוכן (דה"א ו, כב): "בֶּן תַּחַת בֶּן אַסִּיר בֶּן אֲבִיאָסָף בֶּן קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי בֶּן יִשְׂרָאֵל".
"וְדָתָן וַאֲבִירָם" מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכנו דתן ואבירם לפי שהיו שכנים של קרח שהיה שרוי בדרום דכתיב (במדבר ג, כט): "מִשְׁפְּחוֹת בְּנֵי קְהָת יַחֲנוּ עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה" דגלו של ראובן סמוך להם שנאמר (שם ב, י) "דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן תֵּימָנָה" אבל דגלו של יהודה היה במזרח ויששכר וזבולן עמו שנאמר (שם, ג) "וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה" וסמוכין להן משה ואהרן דכתיב (שם ג, לח) "וְהַחֹנִים לִפְנֵי הַמִּשְׁכָּן קֵדְמָה לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד מִזְרָחָה" משה ואהרן ובניו לפי שהיו אלו סמוכין לתורה זכו להיות בני תורה כדכתיב (תהלים ס, ט): "יְהוּדָה מְחֹקְקִי" וכתיב (דה"א יב, לב): "וּמִבְּנֵי יִשָּׂשׂכָר יוֹדְעֵי בִינָה לָעִתִּים" וכתיב (שופטים ה, יד): "וּזְבוּלֻן מֹשְׁכִים בְּשֵׁבֶט סֹפֵר" ודתן ואבירם שהיו שכנים לקראת בעל מחלוקת לקו עמו ואבדו מן העולם:
ו. [ עריכה ]
"וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח" אמר להם "כָּל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים" וכולם שמעו בסיני אנכי ה' אלהיך "וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ עַל קְהַל ה'" אלמלא אתם שמעתם לבדכם והם לא שמעו הייתם אומרים עכשיו כולם שמעו ומדוע תתנשאו מיד נזדעזע משה מפני המחלוקת מפני שכבר היה בידן סרחון רביעי משל לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו פעם שתים ושלש כשסרח רביעית נתרשלו ידי אוהבו של מלך אמר כמה פעמים אטריח את המלך אף כאן משה חטאו בעגל "ויחל משה" ויהי העם כמתאוננים "ויתפלל משה" במרגלים "ויאמר משה אל ה' ושמעו מצרים" במחלוקתו של קרח אמר כמה אוכל להטריח את המקום לפיכך "וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו":
ז. [ עריכה ]
"וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח בֹּקֶר" מה ראה לומר בקר אמר משה שמא מתוך מאכל ומשתה אמרו דבר זה אמר שמא בין כך ובין כך יעשו תשובה לכך נאמר "בֹּקֶר וְיֹדַע ה'" א"ל אין לי רשות ליכנס עכשיו אין לפניו לא אכילה ושתיה אלא בשבילנו על שאכלנו ושתינו.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף א"ל משה גבולות חלק הקב"ה בעולמו יכולים אתם לערב יום ולילה והוא שאמר הכתוב בתחלה (בראשית א, ה): "וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר ויבדל אלהים בין האור ובין החשך" בשביל תשמישו של עולם וכשם שהבדיל בין האור ובין החשך בשביל תשמישו של עולם כך הבדיל ישראל מן האומות שנאמר (ויקרא כ, כו): "וָאַבְדִּל אֶתְכֶם מִן הָעַמִּים לִהְיוֹת לִי" וכך הבדיל אהרן שנאמר (דה"א כג, יג): "וַיִּבָּדֵל אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים" אם יכולין אתם לערב אותה הבדלה שהבדיל בין האור ובין החשך אתם יכולין לבטל את זה לכך אמר להם "בֹּקֶר וְיֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ וְאֶת הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו" כבר הוא מתוקן "וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו":
ח. [ עריכה ]
"זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת וּתְנוּ בָהֵן אֵשׁ וְשִׂימוּ עֲלֵיהֶן קְטֹרֶת לִפְנֵי ה' מָחָר" מה ראה לומר כן אמר להם כדרכי הגוים יש נימוסין הרבה וכומרין הרבה כולן מתקבצין בבת אחת ואנו אין לנו אלא ה' אחד ותורה אחת ומשפט אחד ומזבח אחד וכ"ג אחד ואתם מאתים וחמשים איש מבקשים כהונה גדולה אף אני רוצה בכך לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ "זֹאת עֲשׂוּ קְחוּ לָכֶם מַחְתּוֹת קֹרַח וְכָל עֲדָתוֹ" הרי לכם תשמיש החביב מן הכל הוא הקטרת חביבה מן כל הקרבנות וסם המות נתון לתוכו שבו נשרפו נדב ואביהוא לפיכך התרה בהם "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ" אמרו לו משה הרי אני אומר לכם שלא תתחייבו מי שיבחר מכם יצא חי וכלכם אובדין.
"רַב לָכֶם בְּנֵי לֵוִי" הרי אמרתי לכם לא טפשים היו שכך התרה להם וקבלו עליהם לקרב הם חטאו בנפשותם שנאמר "אֵת מַחְתּוֹת הַחַטָּאִים הָאֵלֶּה בְּנַפְשֹׁתָם" וקרח שפקח היה מה ראה לשטות הזה אלא עינו הטעתו ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו שמואל ששקול כמשה ואהרן שנאמר (תהלים צט, ו): "מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן בְּכֹהֲנָיו וּשְׁמוּאֵל בְּקוֹרְאֵי שְׁמוֹ" עשרים וארבעה משמרות עומדות מבני בניו שכולם מתנבאים ברוה"ק (דה"א כה, ה): "כָּל אֵלֶּה בָּנִים לְהֵימָן" אמר אפשר הגדולה הזו עתידה לעמוד ממני ואני אדום ולא ראה יפה לפי שבניו עשו תשובה ועומדין מהן ומשה היה רואה לכך נשתתף לבא לאותה חזקה ששמע מפי משה שכולם אובדין ואחד פליט "וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' הוּא הַקָּדוֹשׁ":
ט. [ עריכה ]
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח" מי שילך ומדבר עם יוסף אומר לשמעון שמע י"א שהיה מבקש ממנו שיחזור בו ואומר לפניו דברים רכים כיון שראה שלא שמע אמר עד שלא ישתתפו אחרים עמו התחיל לדבר להם "שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי".
הקטן הוא הכבוד שבידכם "הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'".
חזר על קרח "וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְּנֵי לֵוִי" לפי שהיה גדול שבשבט נעשו אחיו טפלה לו.
"לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל ה'" המחלוקת הזו אינה כנגדנו אלא כנגד הקדוש ברוך הוא משל למלך שהיו לו עבדים הרבה ורצה לעשות אחד מהן בן חורין וליתן לו זמורה חזר ועשה אותו סנקליטיקוס עמדו חביריו כנגדו אמרו אם הוא עצמו בא ונטל לעצמו אותה גדולה יפה עשו שעמדו כנגדו עכשיו שרבו הוא שעשה לו כל מי שעומד כנגדו לא כנגד רבו הוא עומד אף כך אמר להם משה אלו אהרן אחי נטל לעצמו את הכהונה יפה עשיתם שנתרעמתם עליו עכשיו הקב"ה נתן לו שהגדולה והגבורה והמלכות שלו כל מי שעומד על אהרן לא על הקדוש ברוך הוא הוא עומד לכך כתיב ואהרן מה הוא כי תלינו עליו בוא וראה חסידותו של אהרן הצדיק בשעה שהציק משה שמן המשחה על ראשו נזדעזע אהרן ונבעת אמר למשה אחי שמא לא הייתי ראוי להמשח בשמן הקדש ומעלתי ונתחייבתי כרת שאמר הקב"ה "עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ" לפיכך העיד הכתוב עליו (תהלים קלג, א): "הִנֵּה מַה טוֹב וּמַה נָעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד" "כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן" "כְּטַל חֶרְמוֹן" הקיש שמן המשחה לטל חרמון מה טל חרמון אין בו מעילה כך שמן היורד על אהרן אין בו מעילה לפיכך "הַנֹּעָדִים - עַל ה'" כל הדברים האלו פייס משה לקרח ואין את מוצא שהשיבו דבר לפי שהיה פקח ברשעו אמר אם אני משיבו יודע אני בו שהוא חכם גדול ועכשיו יקפחני בדבריו ואני מתרצה לו בעל כרחי מוטב שלא אזקק לו כשראה משה שאין בו תועלת פירש הימנו:
י. [ עריכה ]
"וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה לִקְרֹא לְדָתָן וְלַאֲבִירָם" אף הם עמדו ברשען ולא נזקקו להשיבו.
"וַיֹּאמְרוּ לֹא נַעֲלֶה" הכשילם פיהם לרשעים וברית כרותה לשפתים שמתו וירדו לשאול תחתית לאחר שירדו חיים שאולה.
"הַמְעַט כִּי הֶעֱלִיתָנוּ וְגוֹ' כִּי תִשְׂתָּרֵר עָלֵינוּ" על מה את מתרברב עלינו מה טובה עשית לנו הוצאתנו ממצרים שהוא כגן ה' ובארץ כנען לא הכנסתנו אלא הרי אנו במדבר והנגף משתלח בנו "הַעֵינֵי הָאֲנָשִׁים הָהֵם תְּנַקֵּר לֹא נַעֲלֶה".
"וַיִּחַר לְמֹשֶׁה" למה שאדם הדן עם חבירו ומתווכח ומשיבו יש לו נחת רוח ואם אינו משיבו יש לו צער.
"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל ה' אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם" אל תקבלם בתשובה היה צריך למקרא לומר אל תפן אל עבודתם מהו אל מנחתם כך אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע יודע אני שיש לאלו חלק באותה מנחה שהקריבו שנאמר "מִלְּבַד עֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ" והיתה של כל ישראל קריבה הואיל ופירשו אלו מבניך אל תסתכל בחלקם תניחנו האש ואל תאכלנה.
"לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי" מה שהיה דרכי ליטול לא נטלתי מהם בנוהג שבעולם אדם שהוא עושה בהקדש נוטל שכרו מן ההקדש ואני בשעה שהייתי יורד מן מדין למצרים היה דרכי ליטול מהן חמור שבשביל צרכיהם ירדתי ולא נטלתי וכן שמואל הצדיק אמר (ש"א יב, ג): "הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד ה' וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי" שור שהייתי מקריב עליהם לקרבן ומבקש רחמים עליהם וכן למשוח עליהם מלך משלי היה שנאמר (שם טז, ב) "עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ" וכן הוא אומר (שם ט, יב) "כִּי זֶבַח הַיּוֹם לָעָם בַּבָּמָה" לא נטלתי משלהם וכשהייתי חוזר ועושה דיניהם וצרכיהם והולך וסובב כל עיירות ישראל שנאמר (שם ז, טז) "וְהָלַךְ מִדֵּי שָׁנָה בְּשָׁנָה וְסָבַב בֵּית אֵל" דרך העולם בעלי דינין הולכין אצל הדיין ואני הייתי הולך וסובב מעיר לעיר וממקום למקום וחמור שלי וכן משה אמר (שמות יח, טז): "כִּי יִהְיֶה לָהֶם דָּבָר בָּא אֵלַי וְשָׁפַטְתִּי" ואני לא עשיתי כן אלא הלכתי אצלם.
"וְלֹא הֲרֵעוֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם" שלא חייבתי את הזכאי ולא זכיתי את החייב וכשראה משה שעמדו בגאותן אמר להם "אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ וְגוֹ'".
הלך קרח כל אותו הלילה והיה מטעה את ישראל ואומר להם מה אתם סבורים שאני עוסק ליטול את הגדולה לעצמי אני מבקש שתהא הגדולה על כלנו חוזרת שמשה נטל מלכות לעצמו והכהונה גדולה נתן לאחיו והיה הולך ומפתה כל שבט ושבט כראוי להם עד שנשתתפו עמו מנין שנאמר "וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת כָּל הָעֵדָה" הקריבו כולם מדברים עמו מיד "וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר" "הִבָּדְלוּ מִתּוֹךְ הָעֵדָה הַזֹּאת" "וַיִּפְּלוּ עַל פְּנֵיהֶם":
יא. [ עריכה ]
"וַיֹּאמְרוּ" אמרו לפניו רבש"ע מלך ב"ו שמרדה עליו מדינה ועמדה וקללו את המלך או שלוחיו עשרה או עשרים מהם משלח שם לגיונותיו ועושה בם אנדרלמוסיא והורג הטובים עם הרעים לפי שאינו מכיר בהם מי מרד ומי לא מרד מי כבד את המלך ומי קלל אבל אתה היודע מחשבותיו של אדם ומה שהלבבות והכליות יועצות ויצרי בריותיך אתה מבין ואתה יודע מי חטא ומי לא חטא מי מרד ומי לא מרד אתה יודע רוח של כל א' וא' מהם לכך נאמר "אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר הָאִישׁ אֶחָד יֶחֱטָא" אמר להם הקב"ה יפה אמרתם אני מודיע מי חטא ומי לא חטא:
יב. [ עריכה ]
"וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר הֵעָלוּ מִסָּבִיב לְמִשְׁכַּן קֹרַח" אף על פי ששמע משה מפי הגבורה לא אמר להם העלו עד שהלך והתרה בהם שנאמר "ויקם משה וילך אל דתן ואבירם" להודיע רשעתן שאע"פ שהלך משה ברגליו אצלן הרשעים קשין לרצות מה עשו לא רצו לצאת מאליהן (נ"א מאהליהם) נגדו כשראה משה כך אמר עד כאן היה לי לעשות.
"וידבר אל העדה לאמר סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים" שנו רבותינו ארבעה נקראו רשעים הפושט ידו לחבירו להכותו אף על פי שלא הכהו נקרא רשע שנאמר (שמות ב, יג): "ויאמר לרשע למה תכה רעך" הכית לא נאמר אלא תכה והלוה ואינו משלם שנאמר (תהלים לז, כא): "לוה רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן" ומי שיש בו עזות פנים ואינו מתבייש לפני מי שגדול הימנו שנאמר (משלי כא, כט): "העז איש רשע בפניו וישר הוא יבין דרכו" ומי שהוא בעל מחלוקת שנאמר "סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה" ושניהם היו בדתן ואבירם עזות פנים ומחלוקת מחלקת מ' מכה ח' חרון ל' לקוי ק' קללה ת' תועבה וי"א תכלית כלייה מביא לעולם.
"ויעלו מעל משכן קרח" כיון שראה שנסתלקו ישראל מסביבותיהם יצאו מחרפין ומגדפין שנאמר "יצאו נצבים" ולהלן כתיב (ש"א יז, טז): "ויגש הפלשתי השכם והערב ויתיצב ארבעים יום".
"ויאמר משה בזאת תדעון כי ה' שלחני אם כמות כל האדם ימותון אלה" משל למה"ד למה הדבר דומה לשושבין בתו של מלך שהיו עדותיה בידו עמד אחד מן המסובין וקלל את השושבין ואמר לא היו בתולים לבתו של מלך עמד השושבין כנגד המלך ואמר לו אם אין אתה תובע בנפקין שלך ואין אתה מוצא את זה והרגו בפני הכל אף אני אומר בוודאי שלא נמצאו בתולים לבתו של מלך מיד אמר המלך מוטב לי להרוג את זה ולא יוציא השושבין שם רע על בתי וכך קרח נחלק על משה ואמר מלבו ומעצמו אמר משה כל הדברים הללו פתח משה ואמר לפני הקדוש ברוך הוא אם מתים אלו על מטותם כדרך שבני אדם מתים והרופאין עולין והן מבקרין אותם כדרך שכל החולים מתבקרין אף אני כופר ואומר "לא ה' שלחני" ומלבי אמרתי.
זה אחד משלשה נביאים שאמרו בלשון הזה אליהו ומיכיהו ומשה אליהו אמר (מ"א יח, לו): "אלהי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלהים בישראל ואני עבדך ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' האלהים ואתה הסבות את לבם אחורנית" אם אין אתה עונה אותי אני אומר אתה הסבות את לבם אחורנית וכן מיכיהו אמר לאחאב (שם כב, כח) "אם שוב תשוב בשלום" אף אני אומר "לא דבר ה' בי" וכן משה "אם כמות כל האדם וגו'".
אמר לו הקב"ה למשה מה אתה מבקש אמר לפניו רבש"ע "אם בריאה" אם בראת פה לארץ הרי יפה ואם לאו "יברא ה'" יברא לה עכשיו פה אמר לו הקדוש ברוך הוא (איוב כב, כח): "ותגזר אומר ויקם לך ועל דרכיך נגה אור":
יג. [ עריכה ]
"ותפתח" א"ר יהודה באותה שעה נפתחו לארץ פיפיות הרבה שנאמר (דברים יא, ו): "בקרב כל ישראל" א"ר נחמיה והרי כתיב "ותפתח הארץ את פיה" אמר לו והיאך את מקיים "בקרב כל ישראל" אלא שנעשית הארץ כמשפך וכל היכן שהיה אחד מהם היה מתגלגל ויורד ובא עמו נמצאת מקיים "בקרב כל ישראל" ומקיים "ותפתח הארץ את פיה"
" ואת כל היקום" זה הממון שמעמיד את הרגלים רבותינו אמרו אפי' היו כלים ביד הכובס היו מתגלגלין ובאין ונבלעין עמהן א"ר שמואל בר נחמני אפי' מחט שהיתה שאולה ביד ישראל מידם אף היא היתה נבלעת שנאמר "וירדו הם וכל אשר להם חיים שְׁאֹלָה" וכל כך למה שחלק על הקב"ה אעפ"כ לעתיד לבא הם עתידין לעלות ר' יהודה בן בתירה שונה שיש להם חלק לעוה"ב שנאמר "ויאבדו מתוך הקהל" בדוד הוא אומר (תהלים קיט, קעו): "תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי" מה אבידה שנאמר בדוד היא עתידה להתבקש אף כאן אבידה העתידה להתבקש וכן חנה מתפללת עליהם (ש"א ב, ו): "ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל":
יד. [ עריכה ]
(משלי יח, יט): "אח נפשע מקרית עוז ומדינים כבריח ארמון" זה קרח שפשע בתורה שהיא עז שנאמר (תהלים כט, יא): "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" "ומדינים כבריח ארמון" והלא היה יודע שבעלי דיניו היו קשים "כבריח ארמון" זה משה ואהרן מה הבריח אינו זז כך משה שנאמר (שמות כו, כח): "והבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה":
טו. [ עריכה ]
אמר איוב (איוב טו, כח): " וַיִּשְׁכּוֹן עָרִים נִכְחָדוֹת בָּתִּים לֹא יֵשְׁבוּ לָמוֹ אֲשֶׁר הִתְעַתְּדוּ לְגַלִּים" (כט): "לֹא יֶעְשַׁר וְלֹא יָקוּם חֵילוֹ וְלֹא יִטֶּה לָאָרֶץ מִנְלָם" (ל): "לֹא יָסוּר מִנִּי חֹשֶׁךְ יֹנַקְתּוֹ תְּיַבֵּשׁ שַׁלְהָבֶת וְיָסוּר בְּרוּחַ פִּיו" (לא): "אַל יַאֲמֵן בַּשָּׁיו נִתְעָה כִּי שָׁוְא תִּהְיֶה תְמוּרָתוֹ" (לב): "בְּלֹא יוֹמוֹ תִּמָּלֵא וְכִפָּתוֹ לֹא רַעֲנָנָה" (לג): "יַחְמֹס כַּגֶּפֶן בִּסְרוֹ וְיַשְׁלֵךְ כַּזַּיִת נִצָּתוֹ" (לד): "כִּי עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד וְאֵשׁ אָכְלָה אָהֳלֵי שֹׁחַד".
"וישכן ערים נכחדות בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים" זה היה קרח שהיה קתליקוס לביתו של פרעה והיו בידו מפתחות האוצרות שלו א"ל הקדוש ברוך הוא מה הנאה יש לך אין אתה שולט עליהם שנאמר "בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים" ולמי הן מעותדין לאלו שהן גולין ישראל שגלו ממצרים אבל קרח "לא יעשר ולא יקום חילו" אף כשימות אינו קם "ולא יטה לארץ מנלם לא יסור מני חשך" לעולם אינו סר מן החשך "ינקתו תיבש שלהבת" אמרו רבותינו אשתו של קרח כשירדה לגיהנם כיבת אותה "ויסור ברוח פיו" שלא יאמר שמואל עתיד לעמוד ממנו ובשבילו אני נמלט "אף הוא יסור ברוח פיו אל יאמן בשוא נתעה" הקב"ה צווח על ר"ן איש שחלקו עמו אל תאמינו טועה הוא אל יאמן כשהוא נתעה "בלא יומו תמלא" עד שלא יגיע קצו למות הוא ממית עצמו "יחמס כגפן בסרו" זו אשתו "וישלך כזית נצתו" אלו בניו ולמה "כי עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שחד" "וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה'":
טז. [ עריכה ]
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף ויחלק, ויקבץ, וידבר, ויצו קרח אינו אומר, אלא "ויקח" מה לקח לא כלום לקח אלא לבו נטלו אמר הכתוב (איוב טו, יב): "מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך".
א"ר לוי למה חלק קרח על משה אמר אני בנו של שמן "בן יצהר" שנאמר (דברים ז, יג): "וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ" - תירוש זה יין ויצהרך זה השמן ובכל משקים שתתן את השמן הוא נמצא עליון ולא עוד אלא שכתוב (זכריה ד, יד): "אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ" וכי יש לשמן בנים אלא זה אהרן ודוד שנמשחו בשמן המשחה אהרן נטל כהונה ודוד מלכות אמר קרח ומה אלו שנמשחו בשמן המשחה בלבד נטלו כהונה ומלכות אני שאני בנו של שמן איני נמשח ונעשה כהן ומלך מיד נחלק על משה:
יז. [ עריכה ]
"ויקח" שלקחו לבו (תהלים נה, יג): "כי לא אויב יחרפני ואשא לא משנאי עלי הגדיל ואסתר ממנו" זה דואג ואחיתופל שהיו מחרפין אותו לא היו שונאי והיו מחרפין אותי ולא קוראין אותי בשמי אלא "מדוע לא בא בן ישי" "ראיתי את בן ישי" "הנה ראיתי בן לישי" הוי "כי לא אויב יחרפני ואשא".
(יד): "ואתה אנוש כערכי אלופי" שהיה אדם גדול בתורה "ומיודעי" שהיה נושא ונותן בהלכה.
(טו): "אשר יחדו נמתיק סוד" מהו "בבית אלהים נהלך ברגש" כדתנן הפר היה קרב בכ"ד כדי שיהא הרוגש מרגיש שנאמר "בבית אלהים נהלך ברגש".
(טז): "ישיא מות עלימו" א"ר אלעזר עצת מינות היה בהן למה היו דומין לבית שהוא מלא תבן והיה בבית חורין והיה התבן נכנס בהם לאחר ימים התחיל אותו התבן שהיה בתוך אותן החורין יוצא ידעו הכל כי היה אותו הבית של תבן כך דואג ואחיתופל לא היו בהן מצות מתחלה אע"פ שנעשו בני תורה היו כתחלתן הוי "כי רעות במגורם בקרבם".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף מדבר במשה "כי לא אויב" אלא קרח שהוא משלי "יחרפני".
"אשר יחדו נמתיק סוד" אהרן וקרח שניהן שוין.
"בבית אלהים נהלך ברגש" זה שוחט ומקריב וזה זורק את הדם.
"ישיא מות עלימו" שהביא את המיתה עליו "וירדו הם וכל אשר להם וְגוֹ'":
יח. [ עריכה ]
"רב לכם בני לוי" אמר הקדוש ברוך הוא למשה את מחית בחוטרא ובמה דמחית את לקי את אמרת "רב לכם" למחר את שמע (דברים ג, כו): "רב לך":
יט. [ עריכה ]
"ויהי כְּכַלֹּתוֹ לדבר את כל הדברים האלה ותבקע האדמה אשר תחתיהם" ללמדך שמכל מקום שהוא רוצה מצמיח את הפורעניות.
"חַיִּים שְׁאֹלָה" יש אומרים חיים וקיימים עד עכשיו "ותכס עליהם" הם אבדו ולא פחדותן שנעשו אחרים תחתיהן שרי אלפים ושרי מאות
"וכל ישראל נסו לקולם" שהיו צווחין בקולם משה רבינו הצילנו.
"ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת" אלו היו נבלעים ואלו היו נשרפין וקרח עומד בין השרופים שאמר משה ואתה ואהרן איש מחתתו וקרח לקה יותר מכולם שנשרף ונבלע ולמה נעשו בו שני דינין שאילו נשרף ולא נבלע היו הבלועין מתרעמין שלא הביא עלינו את כל הפורעניות הזה אלא קרח והן נבלעין והוא ניצול ואלו נבלע ולא נשרף היו השרופין מתרעמין שלא הביא עליהם את הפורעניות אלא זה והן נשרפין והוא ניצול לפיכך נידון בשתי מיתות וליהטו האש תחלה לעין כל השרופים שבידן היתה המחתה והקטרת בה וקפלתו האש כדור והאש מגלגלת בו עד שהביאתו לפי הארץ עם הבלועים שנאמר " ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש" :
כ. [ עריכה ]
"ואון בן פלת" למה נקרא שמו און שכל ימיו באנינות "בן פלת" בן שנעשו בו פלאות אמר רב און בן פלת אשתו הצילתו ואמרה ליה מה לך בהדי פלוגתיה אי אהרן כהנא רבא את תלמידא אי קרח כהנא רבה את תלמידא אמרה ליה ידענא כוליה כנישתא קדישא דכתיב ביה "כי כל העדה כלם קדשים" מה עבדת אשקיתיה חמרא וארוויתיה ואנגיתיה בערסא והוה יתבא אבבא היא וברתה וסתרא למזייה כל מאן דאתא בשביל און בעלה כיון דחזייה הדור אדהכי והכי אבלעינהו היינו דכתיב (משלי יד, א): "חַכְמוֹת נָשִׁים בָּנְתָה בֵיתָהּ" זו אשתו של און "וְאִוֶּלֶת בְּיָדֶיהָ תֶהֶרְסֶנּוּ" זו אשתו של קרח.
"וַיָּקֻמוּ לפני משה [וגו'] נשיאי עדה" מיוחדין שבעדה.
"קראי מועד" שיודעין לעבר את השנים ולקבוע חדשים.
"אנשי שם" שהיה להם שם בכל.
"וישמע משה" מה שמע א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מלמד שחשדוהו באשת איש שנאמר (תהלים קו, טז): "ויקנאו למשה במחנה" א"ר שמואל בר יצחק אמר רב מלמד שכל אחד קינא לאשתו ממשה.
"וילך אל דתן ואבירם" אמר ר"ל מכאן שאין מחזיקין במחלוקת אמר רב כל המחזיק במחלוקת עובר משום "ולא יהיה כקרח וכעדתו" א"ר אסי ראוי להצטרע כתיב הכא "כאשר דבר ה' ביד משה לו" וכתיב התם (שמות ד, ו): "ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך וגו'".
א"ר חסדא כל החולק על רבו כחולק על השכינה שנאמר (במדבר כו, ט): "בְּהַצֹּתָם על ה'" אמר רבי יוסי ב"ר חנינא כל העושה מריבה עם רבו כאלו עושה עם השכינה שנאמר (שם כ, יג) "המה מי מריבה אשר רבו בני ישראל את ה'" א"ר חנינא כל המתרעם על רבו כאלו מתרעם על השכינה שנאמר (שמות טז, ח): "לא עלינו תְלֻנֹּתֵיכֶם כי על ה'" א"ר אבהו כל המהרהר אחר רבו כאלו מהרהר אחרי השכינה שנאמר (במדבר כא, ה): "וידבר העם באלהים ובמשה למה העליתנו ממצרים וגו'".
דרש רבא מאי דכתיב (חבקוק ג, יא): "שמש ירח עמד זבלה" מלמד שעלו שמש וירח לזבול אמרו לפניו רבש"ע אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו לא נצא עד שזרק בהם חצים אמר להם לכבודי לא מחיתם לכבוד בשר ודם מחיתם והאידנא עד דמחו להו לא נפקי.
דרש רבא מאי דכתיב "אם בריאה יברא ה'" אמר משה רבון העולמים "אם בריאה" גיהנם מוטב ואם לאו "יברא ה'" למאי אילימא למברייה ממש והכתיב (קהלת א, ט): "אין כל חדש תחת השמש" אלא לאקרובי פיתחא.
(במדבר כו, יא): "ובני קרח לא מתו" תאנא משום רבינו מקום נתבצר להם בגיהנם.
אמר רבה בר בר חנא זימנא חדא הוה אזלינא באורחא ואמר לי ההוא טייעא תא ואחוי לך בי בלועי דקרח אזלי וחזאי תרי ביזעי וקא נפק קוטרא מינייהו שקל גבבא דעמרא ואמשייה במיא ואותביה בריש רומחא ועיילה להתם ואיחרך ונפל אדל אצית מאי שמעת ושמעי דהוו קאמרי משה ותורתו אמת והן בדאין אמר לי כל תלתין יומין מהדרא להו גיהנם כבשר בתוך קלחת ואמרי הכי משה ותורתו אמת ולעתיד לבא עתיד הקב"ה להוציאן ועליהם אמרה חנה (ש"א ב, ו): "ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל":
כא. [ עריכה ]
מנצפ"ך האותיות כפולות צופים אמרום
- כ"ך נרמז לאברהם (בראשית יב, א): "לך לך" למאה שנה יוליד.
- מ"ם ליצחק (שם כו, טז) "כי עצמת ממנו מאד" רמזו שהוא וזרעו עצומים בב' עולמות.
- נ"ן ליעקב (שם לב, יא) "הצילני נא" מציל בשני עולמות.
- פ"ף לישראל למשה (שמות ג, טז): "פקד פקדתי אתכם".
- צ"ץ (זכריה ו, יב): "הנה איש צמח שמו וגו'" זה משיח ואומר (ירמיה כג, ה): "והקימותי לדוד צמח צדיק ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ".
(ישעיה ג, ג): "שר חמשים" כ"ד ספרים הוסיף עליהם י"א מן תרי עשר חוץ מן יונה שהוא בפני עצמו וששה סדרים ותשעה פרקים דתורת כהנים הרי נ'.
(שיר ו, ח): "ששים המה מלכות" ס' מסכתות "ושמנים פילגשים" פ' בתי מדרשות שהיו בירושלים כנגד פתחיה "ועלמות אין מספר" משנה החיצונה.
(שם ג, ז) "הנה מטתו שלשלמה ששים גבורים סביב לה" ששים אותיות שבברכת כהנים.
(בראשית יד, יד): "שמונה עשר ושלש מאות" הוא אליעזר.
(שם כו, ה) "עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי" בן ג' שנים הכירו.
השטן בגימטריא שס"ד מנין ימות השנה שליט להלשין בכולן חוץ מיום כפור.
אמר רב אמי בי רבי אבא אברהם עד שלא נימול ולא הוליד היה חסר ה' ניתוסף ה' ונעשה שלם והוליד למנין אותיותיו.
(משלי יב, ד): "אשת חיל עטרת בעלה" זו שרה שרי היתה שמה פליגי בה תרי אמוראי חד אמר נחלק היו"ד לשנים ה' לאברהם וה' לשרה וחד אמר יו"ד שניטל מן שרה קרא תגר עד שבא יהושע והוסיף לו משה י' י"ה יושיעך מעצת המרגלים.
י' מיצחק מול עשרה נסיונות צ' לתשעים שנה לשרה נולד ח' לשמונה ימים נימול ק' מאה שנים היו לאברהם.
ויעקב על שמו נקרא יו"ד מול העשירי חשוב מבנימין עד לוי הוא עשירי ע' בשבעים נפש ק' כנגד אותיות הברכה ויתן לך נשתיירו ב' כנגד שני מלאכים עולים.
הלוחות היו בהן תרי"ג מצות כנגד אותיות מן אנכי עד אשר לרעך לא פחות ולא יותר וכולן נתנו למשה בסיני שבהם חוקים ומשפטים תורה ומשנה תלמוד ואגדה.
(ישעיה לג, ו): "יראת ה' היא אוצרו" אין בכל המדות גדול מיראה וענוה (דברים י, יב): "ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלהיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אותו ולעבוד את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך" יראת בגמטריא תרי"א ותורה תרי"א ויראה ותורה עמם הרי תרי"ג.
ציצית ת"ר ח' גרורין וה' קשורין הרי תרי"ג שנים למעלה וג' למטה.
ימי אברהם קע"ה שנה יצחק ק"פ שנה יעקב קמ"ז שנה כשאתה כוללן נמצא ה' מאות שנה ושתי שנים וכן מהלך שמים לארץ כימי השמים על הארץ.
(ש"ב כג, א): "הוקם על" כנגד מאה ברכות שבכל יום היו מתים מישראל מאה אנשים בא דוד ותקן להם מאה ברכות כיון שתקנם נתעצרה המגפה על עולה של תורה ועולה של קצרה.
(הושע יד, ג): "כל תשא עון וקח טוב ונשלמה פרים שפתינו" אמרו ישראל רבש"ע בזמן שבהמ"ק קיים היינו מקריבים קרבן ומתכפר ועכשיו אין בידינו אלא תפלה טו"ב בגימטריא י"ז תפלה י"ט ברכות הוצא משם ברכת המינין שתקנוה ביבנה ואת צמח דוד שתקנו אחריו על שום (תהלים כו, ב): "בחנני ה' ונסני" ורבי סימון אומר קח טוב בגימטריא נפ"ש אמרו ישראל כשבית המקדש קיים היינו מקטירים חלבים ואמורין ומתכפרין ועכשיו הרי חלבנו ודמינו ונפשותינו יהי רצון מלפניך שתהא כפרה עלינו "ונשלמה פרים שפתינו".
(רות ד, יג): "ויתן לה ה' הריון" בגימטריא רע"א.
שיעור מי מקוה ארבעים סאה כל מי באר שכתוב בתורה וכמה ביצים במקוה חמשה אלפים ושבעה מאות וששים כל סאה קמ"ד ביצים חלה מ"ג ביצים וחומש ומנין למקוה שצריך ארבעים סאה (ישעיה ח, ו): "מי השלוח ההולכים לאט" בגימטריא ארבעים.
ומפריש חלה צריך שיפריש אחת מארבעים ושלש וחומש מן התורה למנין חלה.
אבות מלאכות ארבעים חסר אחת דכתיב (שמות לה, א): "אלה הדברים" אלה שלשים ושש דברים ב' הדברים ג' הרי מ' חסר אחת.
(דברים כה, ג): "ארבעים יכנו לא יוסיף" כנגד ארבעים קללות שנתקללו נחש וחוה ואדם ואדמה ופחתו חכמים אחת משום לא יוסיף רבו זכיות מליצי טובות ופחתו עונות מוטב שיבאו ב' וידחו אחד.
(ירמיה כה, כו): "ששך" בא"ת ב"ש בבל.
(ישעיה ז, ו): "טבאל" באלב"ם רמלא.
(ויקרא טז, ג): "בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה" בזאת רמז למקדש ראשון שיעמוד ת"י שנה:
כב. [ עריכה ]
יתברך שמו של ממ"ה הקדוש ברוך הוא שברא את עולמו בחכמה ובתבונה לנפלאותיו אין חקר ולגדולתו אין מספר דכתיב (תהלים לג, ז): "כונס כנד מי הים נותן באוצרות תהומות" מהו כונס כנד כשברא הקב"ה את עולמו אמר לו לשר של ים פתח פיך ובלע כל מימות בראשית אמר לפניו רבש"ע דיי שאעמוד בשלי התחיל לבכות בעט בו והרגו שנאמר (איוב כו, יב): "בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב" את מוצא ששר של ים רהב שמו מה עשה הקדוש ברוך הוא כבשן ודרכן וקבלן הים שנאמר (עמוס ד, יג): "ודרך על במתי ארץ" ושם להם חול בריח ודלתים שנאמר (איוב לח, ח): "ויסך בדלתים ים" וכתיב (ירמיה ה, כב): "האותי לא תיראו נאם ה' אם מפני לא תחילו אשר שמתי חול גבול לים" וכתיב (איוב לח, יא): "ואמר עד פה תבא ולא תוסיף" אמר לו הים רבי אם כן יתערבו מימי המתוקין במלוחים אמר לו לאו כל אחד ואחד יש לו אוצר בפני עצמו שנאמר "נותן באוצרות תהומות".
אם תאמר שזה תימה גדול שאין מתערבים כל מימי הים הרי פרצוף שברא הקב"ה בבני אדם מלא הסיט יש בו כמה מעינות ואין מתערבין זה בזה מי עינים מלוחין מי אזנים שמנים מי החוטם סרוחים מי הפה מתוקין מפני מה מי עינים מלוחין שבזמן שאדם בוכה על המת בכל שעה מיד היתה מסתמא אלא על שהן מלוחין פוסק ואינו בוכה מפני מה מי אזנים שמנים שכשאדם שומע שמועה קשה אלימא תופשה באזניו מתקשרת ומת מתוך שהם שמנים מכניס בזה ומוציא בזה מפני מה מי החוטם סרוחים שבזמן שאדם מריח ריח רע אלימא מי החוטם סרוחים שמעמידין אותו מיד מת מפני מה מי הפה מתוקין פעמים אוכל אכילה ואינה מתקבלת בלבו אם אין מי הפה מתוקין אין נפשו חוזרת עוד ועוד לפי שקורא בתורה דכתיב בה (תהלים יט, יא): "ומתוקים מדבש" לפיכך מי הפה מתוקין והלא דברים ק"ו ומה מלא הסיט יש בו כמה מעינות הים הגדול על אחת כמה וכמה שנאמר בו (שם קד, כה) "זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר" ללמדך שבכל מקום הקדוש ברוך הוא עושה שליחותו ולא ברא דבר אחד לבטלה פעמים שעושה שליחותו ע"י צפרדע ופעמים על ידי צרעה ופעמים ע"י עקרב.
א"ר חנין דצפורי מעשה בעקרב אחד שהלך לעשות שליחותו של הקב"ה בעבר הירדן וזימן לו הקדוש ברוך הוא צפרדע אחת ועבר עליה והלך אותו עקרב ועקץ את האדם וכן
מעשה בקוצר אחד שהיה מעמר וקוצר בבקעת בית תופת כיון שבא השרב נטל עשב וקשר בראשו אתא עליה חויא גבור קם קטליה עבר עליה חבר חמא קטיל חויא אמר ליה מאן קטיל הדין חויא א"ל אנא איסתכל עישבא דברישיה א"ל מרים את עישבא דברישיך ואת משביח עבד הכי קרב לגביה לא הספיק ליגע בו עד שנשר איברים איברים
רבי ינאי היה יושב ופושט בפתח עירו ראה נחש מרתיח ובא לעיר מאן דמוקמין ליה מן הכא אזיל להכא מאן דמוקמין ליה מן הכא אזיל להכא אמר זה הולך לעשות שליחותו כיון שנכנס לעיר נפלה הברה בעיר פלוני בר פלוני נשכו נחש ומת
ר' יצחק בן אלעזר הוה מטייל בשוניתא בקיסרי מצא קולית אחת מושלכת בדרך היה מצנע לה מן הכא הדר משכח לה מן הכא אמר כמדומה אני שזו מתוקנת לעשות שליחותה בתר יומין עבר בלדר מן מלכותא נכשל בה ונפל בה ומת בדקו אחריו ומצאו בידו כתבין בישין על יהודאין
מעשה בשני בני אדם שהיו מהלכין בדרך אחד פקח וא' סומא ישבו לאכול פשטו ידיהם לעשבי השדה ואכלו זה שהיה פקח נסתמא וזה שהיה סומא נתפקח לא זזו משם עד שזה נסמך על זה שהיה סומכו
ומעשה באחד שהיה הולך מא"י לבבל כשהיה אוכל לחם ראה שני צפרים מתנצין זה עם זה הרג אחד מהם את חבירו הלך והביא עשב והניחו על פיו והחייהו הלך אותו האיש ונטל אותו העשב שנפל מן הצפור והלך להחיות בו את המתים כשהגיע לסולמה של צור מצא ארי מושלך ומת הניח העשב על פיו והחייהו עמד הארי ואכלו מתלא אמרין טב לביש לא תעביד ובישא לא מטי לך
מעשה בשיחין אחד סומא שירד במים לטבול נזדמנה לו בארה של מרים וטבל ונתרפא
טיטוס הרשע נכנס בבית קה"ק כשהוא מחרף ומגדף עמד וגידר את הפרוכת ונטל ס"ת והציעה והביא ב' זונות ועבר עליה ושלף חרבו וקיצץ את ס"ת נעשה נס התחיל דם מבצבץ ממנו התחיל משתבח לומר שעצמו הרג התחיל מתגבר והולך כיון שהגיע לים היה הים הולך וסוער אמר אלהיהם של אלו אין גבורתו אלא בים אם הוא רוצה יעלה ליבשה ונראה מי נוצח א"ל הקב"ה רשע בן רשע בריה פחותה קלה שבבריותי אני משליח בך לבערך מן העולם נכנס יתוש בחוטמו ומת במיתה משונה ולמה נקרא בריה שפלה על שמכניס ואינו מוציא.
ופעמים על ידי צרעה שנאמר (שמות כג, כח): "ושלחתי את הצרעה" אמרו רבותינו כששלח הקדוש ברוך הוא את הצרעה לפני ישראל להרוג את האמורים ראה מה כתיב בהן (עמוס ב, ט): "ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים ואשמיד פריו ממעל וגו'" היתה נכנסת לתוך עינו של ימין ושופכת אירסה והיה מתבקע ונופל ומת שכן דרכו של הקב"ה לעשות שליחותו ע"י דברים קלים לכל המתגאין עליו שלח להם בריה קלה להפרע מהם להודיעך שאין גבורתן ממש ולע"ל עתיד הקדוש ברוך הוא ליפרע מן האומות על ידי דברים קלים שנאמר (ישעיה ז, יח): "והיה ביום ההוא ישרוק ה' לזבוב אשר בקצה יאורי מצרים ולדבורה אשר בארץ אשור":
כג. [ עריכה ]
"ומטה אהרן" יש אומרים הוא המטה שהיה ביד יהודה שנאמר (בראשית לח, יח): "ומטך אשר בידך". וי"א הוא המטה שהיה ביד משה ומעצמו פרח שנאמר "והנה פרח מטה אהרן" ואית דאמרי נטל משה קורה אחת וחתכה לשנים עשר נסרים ואומר להם כולכם מקורה אחת טלו מקלכם ועל מה עשה (משלי כ, ג): "כבוד לאיש שבת מריב וכל אויל יתגלע" שלא יאמרו מקלו היה לח והפריח וגזר הקב"ה על המקל ונמצא עליו שם המפורש שהיה בציץ שנאמר "ויצא פרח ויצץ ציץ" והפריח בו בלילה ועשה פרי "וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים" גמל לכל מי שהיה שוקד על שבטו של לוי ולמה שקדים ולא רמונים ולא אגוזים לפי שנמשלו ישראל בהם ואותו המטה היה ביד כל מלך ומלך עד שחרב ביהמ"ק ונגנז ואותו המטה עתיד להיות ביד מלך המשיח במהרה בימינו שנאמר (תהלים קי, ב): "מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח ה' מִצִּיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב אֹיְבֶיךָ".