במדבר רבה יח טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · במדבר רבה · יח · טו · >>


הוסף ביאור

טו. [עריכה]

אמר איוב (איוב טו, כח): " וַיִּשְׁכּוֹן עָרִים נִכְחָדוֹת בָּתִּים לֹא יֵשְׁבוּ לָמוֹ אֲשֶׁר הִתְעַתְּדוּ לְגַלִּים" (כט): "לֹא יֶעְשַׁר וְלֹא יָקוּם חֵילוֹ וְלֹא יִטֶּה לָאָרֶץ מִנְלָם" (ל): "לֹא יָסוּר מִנִּי חֹשֶׁךְ יֹנַקְתּוֹ תְּיַבֵּשׁ שַׁלְהָבֶת וְיָסוּר בְּרוּחַ פִּיו" (לא): "אַל יַאֲמֵן בַּשָּׁיו נִתְעָה כִּי שָׁוְא תִּהְיֶה תְמוּרָתוֹ" (לב): "בְּלֹא יוֹמוֹ תִּמָּלֵא וְכִפָּתוֹ לֹא רַעֲנָנָה" (לג): "יַחְמֹס כַּגֶּפֶן בִּסְרוֹ וְיַשְׁלֵךְ כַּזַּיִת נִצָּתוֹ" (לד): "כִּי עֲדַת חָנֵף גַּלְמוּד וְאֵשׁ אָכְלָה אָהֳלֵי שֹׁחַד".
"וישכן ערים נכחדות בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים" זה היה קרח שהיה קתליקוס לביתו של פרעה והיו בידו מפתחות האוצרות שלו א"ל הקדוש ברוך הוא מה הנאה יש לך אין אתה שולט עליהם שנאמר "בתים לא ישבו למו אשר התעתדו לגלים" ולמי הן מעותדין לאלו שהן גולין ישראל שגלו ממצרים אבל קרח "לא יעשר ולא יקום חילו" אף כשימות אינו קם "ולא יטה לארץ מנלם לא יסור מני חשך" לעולם אינו סר מן החשך "ינקתו תיבש שלהבת" אמרו רבותינו אשתו של קרח כשירדה לגיהנם כיבת אותה "ויסור ברוח פיו" שלא יאמר שמואל עתיד לעמוד ממנו ובשבילו אני נמלט "אף הוא יסור ברוח פיו אל יאמן בשוא נתעה" הקב"ה צווח על ר"ן איש שחלקו עמו אל תאמינו טועה הוא אל יאמן כשהוא נתעה "בלא יומו תמלא" עד שלא יגיע קצו למות הוא ממית עצמו "יחמס כגפן בסרו" זו אשתו "וישלך כזית נצתו" אלו בניו ולמה "כי עדת חנף גלמוד ואש אכלה אהלי שחד" "וְאֵשׁ יָצְאָה מֵאֵת ה'":