במדבר רבה יח ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · במדבר רבה · יח · ט · >>

הוסף ביאור

ט. [עריכה]

"וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל קֹרַח" מי שילך ומדבר עם יוסף אומר לשמעון שמע י"א שהיה מבקש ממנו שיחזור בו ואומר לפניו דברים רכים כיון שראה שלא שמע אמר עד שלא ישתתפו אחרים עמו התחיל לדבר להם "שִׁמְעוּ נָא בְּנֵי לֵוִי".
הקטן הוא הכבוד שבידכם "הַמְעַט מִכֶּם כִּי הִבְדִּיל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'".
חזר על קרח "וַיַּקְרֵב אֹתְךָ וְאֶת כָּל אַחֶיךָ בְּנֵי לֵוִי" לפי שהיה גדול שבשבט נעשו אחיו טפלה לו.
"לָכֵן אַתָּה וְכָל עֲדָתְךָ הַנֹּעָדִים עַל ה'" המחלוקת הזו אינה כנגדנו אלא כנגד הקדוש ברוך הוא משל למלך שהיו לו עבדים הרבה ורצה לעשות אחד מהן בן חורין וליתן לו זמורה חזר ועשה אותו סנקליטיקוס עמדו חביריו כנגדו אמרו אם הוא עצמו בא ונטל לעצמו אותה גדולה יפה עשו שעמדו כנגדו עכשיו שרבו הוא שעשה לו כל מי שעומד כנגדו לא כנגד רבו הוא עומד אף כך אמר להם משה אלו אהרן אחי נטל לעצמו את הכהונה יפה עשיתם שנתרעמתם עליו עכשיו הקב"ה נתן לו שהגדולה והגבורה והמלכות שלו כל מי שעומד על אהרן לא על הקדוש ברוך הוא הוא עומד לכך כתיב ואהרן מה הוא כי תלינו עליו בוא וראה חסידותו של אהרן הצדיק בשעה שהציק משה שמן המשחה על ראשו נזדעזע אהרן ונבעת אמר למשה אחי שמא לא הייתי ראוי להמשח בשמן הקדש ומעלתי ונתחייבתי כרת שאמר הקב"ה "עַל בְּשַׂר אָדָם לֹא יִיסָךְ" לפיכך העיד הכתוב עליו (תהלים קלג, א): "הִנֵּה מַה טוֹב וּמַה נָעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד" "כַּשֶּׁמֶן הַטּוֹב עַל הָרֹאשׁ יֹרֵד עַל הַזָּקָן זְקַן אַהֲרֹן" "כְּטַל חֶרְמוֹן" הקיש שמן המשחה לטל חרמון מה טל חרמון אין בו מעילה כך שמן היורד על אהרן אין בו מעילה לפיכך "הַנֹּעָדִים - עַל ה'" כל הדברים האלו פייס משה לקרח ואין את מוצא שהשיבו דבר לפי שהיה פקח ברשעו אמר אם אני משיבו יודע אני בו שהוא חכם גדול ועכשיו יקפחני בדבריו ואני מתרצה לו בעל כרחי מוטב שלא אזקק לו כשראה משה שאין בו תועלת פירש הימנו: