ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת קידושין/פרק רביעי

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק רביעי – עשרה יוחסין[עריכה]

ירושלמי קידושין, פרק ד, הלכה א[עריכה]

מתני’: עשרה יוחסין עלו מבבל. כהני, לויי, ישראלי, חללי, גירי, וחרורי, ממזירי, ונתיני, שתוקי, אסופי. ד_אכהני לויי וישראלי מותרים לבוא זה בזה. ד_בלויי וישראלי גירי וחרורי וחללי, מותרין לבוא זה בזה. ד_גגירי וחרורי וממזירי נתיני שתוקי ואסופי, מותרין לבוא זה בזה:


גמ’: כהני לויי וישראלי מנין שעלו? על שם (עזרא ז', ז') ויעלו מבני ישראל ומן הכהנים והלוים והמשוררים והשוערים והנתינים אל ירושלים בשנת שבע לארתחשסתא המלך. חללי. על שם (עזרא ב', ס"א) ומבני הכהנים בני חביה בני הקוץ. אלה בקשו כתבם המתייחשים ולא נמצאו, ויגואלו מן הכהונה. (עזרא ב', ס"ג) ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדשי הקדשים וכ”ו. ולמה נקרא שמו התרשתא? שהתירו לו לשתות ביין של גויים. דכתיב (נחמיה א', י"א) ואני הייתי משקה למלך. כתיב (עזרא ב סא) ומבני הכהנים בני חביה בני הקוץ בני ברזלי אשר לקח מבנות ברזילי הגלעדי אשה ויקרא על שמם אלה בקשו כתבם המתייחשים ולא נמצאו ויגאלו מן הכהונה ויאמר התרשתא להם אשר לא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד כהן לאורים ותומים. אשר לא יאכלו מקדשי הקדשים. הא בקדשי הגבול יאכלו. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, גדולה היא החזקה. מכיון שהוחזקו שם להיות אוכלין, אף כאן אוכלין. ניחא תמן דכתיב (ירמיהו ל"א, כ') הציבי לך ציונים שאין התרומה בחוץ לארץ מהתורה אלא שלא תשכח תורת תרומה ולא ידעו מה לעשות כשיחזרו לארץ. הכא בארץ ישראל שהתרומה מהתורה מה אית לך? סבר כמן דאמר ד_דמאיליהן קיבלו את המעשרות. כתיב עד עמוד כהן לאורים ותומים. וכי אורים ותומים היו באותה השעה בבית שני? אלא כאדם שהוא אומר, עד שיחיו המתים. עד שיבא בן דוד.

-----------------------------------דף מב[עריכה]

ירושלמי מאיר קידושין מב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מב עמוד א] אילין בנות ברזיליי, לשם שמים נתגיירו או שלא לשם שמים נתגיירו? אין תימר לשם שמים נתגיירו, יאכלו בקדשי הקדשים. ואין תימר שלא לשם שמים נתגיירו, אפילו בקדשי הגבול לא יאכלו. אפילו תימר לשם שמים נתגיירו. וגיורת ד_הלא כזונה היא אצל כהונה? פתר לה, לא התחתנו עם בנותיו של ברזילי, אלא עם בנות בנותיו. ואין בנות בנות כישראל הם? ויהיו מותרים אף בקדשי הקדשים? כגון שהתגיירו בנותיו וגיירו את בנותיהן עימן כשהם פחותות מגיל שלוש וכ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אמר, גיורת שנתגיירה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד כשרה לכהונה. אלא שהסתפקו האם כיוון שקטנות אין בה דעת לטבול, מטבילין אותן על דעת בית דין והן כשרות, או שהטבילו אותה על דעת אמה ואף שהטבילה אותה אמא, מכיון שהיא חוזרת וטובלת כשתגדיל לשום קדושת ישראל, כל אחת כשתטבול כגיורת היא לחומרה, וגיורת כזונה היא אצל הכהונה. לכן מספק אמרו שלא יאכלו מקדש הקדשים עד עמוד כהן לאורים ותומים. המתגייר לשם אהבה, וכן איש מפני אשה. וכן אשה מפני איש. וכן גירי שולחן מלכים. וכן גירי אריות. וכן גירי מרדכי ואסתר, אין מקבלין אותן. רב רב (אמורא)° אמר, ד_והלכה, גרים הם. ואין דוחין אותן כדרך שדוחין את הגרים תחילה. אבל מקבלין אותן, וצריכין קירוב פנים, שמא גיירו לשם שמים. גירי. מנלן שעלו גרים עם ישראל בימי עזרא? על שם (עזרא ו', כ"א) וכל הנבדל מטומאת גויי הארץ אליהם. חרורי  עבדים משוחררים על שם ד_זוכל הנתינים ובני עבדי שלמה וגומר. ממזירי אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° כתיב (נחמיה ז', ס"א) ואלה העולים מתל מלח תל חרשא כרוב אדון ואימר . מתל מלח, זו בבל. תל חרשא, אילו שתוקי ואסופי שכששואלים אותם על אביהם ואמם, נעשים כחרשים. כרוב אילו הממזירין. רובין נערים אילו שהלכו אחר עיניהן לזנות עם נשות חבריהם. אדון שהיו אומרים אין דין ואין אדון. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° מפיק לישניה, אילו שהלכו אחר עיניהן ואמרו אין דין ואין דיין. ואימר, שהימרו לאל במעשיהן הרעים. אמר רבי אבון רבי אבין° בשם רבי פינחס רבי פינחס° פירסמו עצמן כאימרה בחלוק. מתל מלח תל חרשא, אמר רבי לוי רבי לוי° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. ראוים היו ליעשות תל מלח אלא ששתקה להן מידת הדין. נתינים. אלו הגבעונים ולמה נקרא שמם נתינים? תני רבי אימי רבי אמי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, על שם (יהושע ט', כ"ז) ויתנם יהושע ביום ההוא חוטבי עצים ושואבי מים לעדה. ניחא לעדה. אבל למה למזבח י"י? הרי אין זה עונש אלא שכר להיותם משרתי ה’. אלא כביכול תליין יהושע בדופן בספק המזבח. אמר אני לא מקרבן ולא מרחקן. אלא מי שהוא עתיד לבנות את בית הבחירה, את שדעתו ליקרב יקרב, לרחק ירחק. בא דוד וריחקן שנאמר (שמואל ב כא ב) והגבעונים לא מבני ישראל המה. ולמה ריחקן? על שם (שמואל ב כא א) ויהי רעב בימי דוד שלש שנים, שנה אחר שנה. אמר דוד. בעון ד' דברים הגשמים נעצרים. בעון עובדי עבודה זרה, וגילוי עריות, ושפיכות דמים

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מב עמוד ב] ופוסקין צדקה ברבים ואינן נותנין. בעון עובדי עבודה זרה מניין? דכתיב (דברים עקב יא טז) השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו'. מה כתיב בתריה וחרה אף י"י בכם ועצר את השמים וגו'. בעון מגלי עריות מניין? דכתיב (ירמיהו ג', ב') ותחניפי ארץ בזימותיך וברעתך. מהו עונשו של דבר? (ירמיהו ג', ג') וימנעו רביבים ומלקוש לא היה וגו'. בעון שופכי דמים מניין? דכתיב (במדבר ל"ה, ל"ג) כי הדם הוא יחניף את הארץ. בעון פוסקין צדקה ברבים ואינן נותנין מניין? דכתיב (משלי כ"ה, י"ד) נשיאים ורוח וגשם אין איש מתהלל במתת שקר. בדק דוד בכל דורו ולא מצא אחד מהן. התחיל שואל באורים ותומים. הדא הוא דכתיב (שמואל ב כא א) ויבקש דוד את פני י"י באורים ותומים. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° כתיב (צפניה ב', ג') בקשו את י"י כל ענוי הארץ אשר משפטו פעלו. מאי אשר משפטו פעלו? שהוא עושה משפט ופעלו כאחת כשעושה משפט על חטאיו של אדם מזכיר את מעשיו הטובים. (שמואל ב כא א) ויאמר י"י, אל שאול ואל בית הדמים. על שאול שלא עשיתם עמו חסד. ועל בית הדמים, על אשר המית את הגבעונים. שלח דוד וקרא להם ושאל, מה לכם ולבית שאול? אמרין ליה, על אשר המית ממנו ז' אנשים. שני חוטבי עצים, ושני שואבי מים, וחזן, וסופר, ושמש. אמר לון, מה אתון בעו כדון  מה אתם רוצים עכשיו? אמרו ליה, יותן לנו שבעה אנשים מבניו, והוקענום לי"י, בגבעת שאול בחיר י"י. אמר לון, ומה הנייה לכון דאינון מתקטלין? סבו לכון כסף ודהב. והוון אמרין, אין לנו כסף עם שאול ועם ביתו. אמר, דילמא דאינון בהתין פלגון מן פלגון  אולי הם מתבישים אלו מפני אלו נסב כל חד מינהון והוה מפייס ליה קומי גרמיה. והוה אמר ליה, מה הנייה אית לך דאינון מתקטלין? סב לך דהב וכסף. והוא אמר, אין לנו כסף עם שאול ועם ביתו. אין לי כתיב. באותה השעה אמר דוד. ג' מידות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל. רחמנין ובויישנין וגומלי חסדים. רחמנין מניין? דכתיב (דברים ראה יג יח) ונתן לך רחמים. בויישנין מנין? דכתיב (שמות יתרו כ יז) ובעבור תהיה יראתו על פניכם. זה סימן לבויישן שאינו חוטא. וכל שאין לו בושת פנים, דבר בריא שלא עמדו אבותיו על הר סיני. וגומלי חסדים מנין? דכתיב (דברים עקב ז יב) ושמר י"י אלהיך לך את הברית ואת החסד. ואילו אין בהן אחד מהן. מיד ד_חעמד וריחקן שנאמר, והגבעונים לא מבני ישראל המה. אף עזרא ריחקן שנאמר (נחמיה י"א, כ"א) והנתינים יושבים בעופל. אף לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא מרחקן. דכתיב (יחזקאל מ"ח, י"ט) והעובד העיר הגבעונים יעבדוהו יאבדוהו קרי שלא יתחתנו איתם. כתיב (שמואל ב כא ו ח) ויאמר המלך, אני אתן. ויקח המלך את שני בני רצפה בת איה, אשר ילדה לשאול. את אדמוני, ואת מפיבושת ואת חמשת בני מיכל בת שאול וגו'. והכתיב (שמואל ב ו כג) ולמיכל בת שאול, לא היה לה ולד עד יום מותה. ואת אמר אכן? אמור מעתה בני מירב היו וגידלתן מיכל ונקראו על שמה. (שמואל ב כא ט) ויתנם ביד הגבעונים ויוקיעום בהר לפני י"י ויפלו שבעתם יחד. חסר יו"ד. זה מפיבושת בן יהונתן בן שאול, שהוא אדם גדול בתורה, ונתן דוד עיניו בו להצילו מידם. אמר דוד. הריני מעבירן לפני המזבח. וכל מי שהמזבח קולטו, הרי הוא שלי. והעבירן לפני המזבח, ונתפלל עליו והלך המזבח וקלטו. הדא הוא דכתיב (תהלים נ"ז, ג') אקרא אל אלהים עליון, לאל גומר עלי. שהסכים הקדוש ברוך הוא עם דוד. (שמואל ב כא ט י) והמה הומתו בימי קציר בראשונים בתחילת קציר שעורים. ותקח רצפה בת איה את השק ותטהו לה על הצור. מהו על הצור? אמר רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, שהיתה אומרת הצור תמים פעלו. אמר רבי אבא בר זימנא רבי אבא בר זימנא° בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. ד_טגדול הוא קידש השם מחילול השם. בחילול השם כתיב (דברים כי תצא כא כג) לא תלין נבלתו על העץ. ובקידוש השם כתיב (שמואל ב כא י) מתחלת הקציר עד נתך מים עליהם. מלמד שהיו תלויין מששה עשר בניסן, עד שבעה עשר במרחשון. והיו העוברים והשבים אומרים. מה חטאו אלו שנשתנית עליהן מידת הדין? והיו אומרים. על שפשטו ידיהן בגרים גרורים. אמרו. מה אם אילו

-----------------------------------דף מג[עריכה]

ירושלמי מאיר קידושין מג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מג עמוד א] שלא נתגיירו לשם שמים, ראו היאך תבע הקדוש ברוך הוא את דמן. המתגייר לשם שמים, על אחת כמה וכמה. הרבה גירים נתגיירו באותה שעה. הדא הוא דכתיב (דברי הימים ב ב טז יז) ויספר שלמה את כל האנשים הגרים שנתגירו מעצמם שהרי לא קיבלו גרים בימי שלמה. ויעש מהם שבעים אלף נושא סבל, ושמונים אלף חוצב בהר. רב הונא רב הונא° אמר. בימי °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה, ביקשו לקרבן. רבי אבהו רבי אבהו° מפיך לישנא שקדם בקשו לקרבן ובימי °רבי אלעזר בן עזריה רבי אלעזר בן עזריה אסרו אותם אמרו מי מטהר חלקו של מזבח? הדא אמרה יהושע ריחקן. ולא כמו הפירוש שיהושע תליין בספק ודוד ריחקם שאם כן לא שייך חלק המזבח. אפילו תימא יהושע ריחקן. כלום ריחקן אלא פסולי משפחה. אין תימר משום פסולי עבדות, מעתה הבא על הנתינה לא יהא לה קנס. והתנינן, ד_יהבא על הנתינה יש לה קנס? אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°, איררן כנחש. שנאמר (יהושע ט', כ"ג) ועתה ארורים אתם. וכתיב (יהושע ט', ז') ויאמר איש ישראל אל החוי. וכי חוי היו? אלא שעשו מעשה חיוי. אמר יודע אני שאמר הקדוש ברוך הוא (בראשית בראשית ב יז) כי ביום אכלך ממנו מות תמות. אלא הריני הולך ומרמה בהן והן אוכלין ונענשין ואני יורש את הארץ לעצמי. כך עשו אילו. אמרו, יודעין אנו שהקדוש ברוך הוא אמר לישראל (דברים שופטים כ יז) כי החרם תחרימם החתי והאמורי והפרזי כאשר צוך י"י אלהיך. וכתיב (דברים ואתחנן ז ב) לא תכרת להם ברית. הרי אנו הולכין ומרמים בהן, והם כורתין עמנו ברית. מה נפשך. יהרגו אותנו, עברו על השבועה. יקיימו אותנו, עברו על הגזירה. בין כך ובין כך, הן נענשין ואנו יורשין הארץ. רב נחמן בר יעקב רב נחמן בר יעקב° אמר, מקבלין גרים מן הקרדויין ומן התדמוריים. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, מתני' אמרה כן שגירי תדמור כשירין. דתמן תנינן, כל הכתמין הבאין מרקם טהורין שהם גויים ואינם מטמאים, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מטמא, מפני שהם גרים וטועין. הבאין מבין העובדי כוכבים שבשאר מקומות חוץ מרקם טהורין. הא גירי תדמור כשירין. רבי יעקב רבי יעקב° אמר שמועתא כך, רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° ורבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°, חד מכשיר את תושבי תדמור אחר שהתגירו, וחד מקבל גרים שבאו להתגייר מתדמור . מאן דמכשיר מקבל. ומאן דמקבל לא מכשיר שחוששים שמא הם מבת ישראל שבאו עליה עבד או ממזר והם סברו שעבודת כוכבים ומזלות או עבד הבא על בת ישראל הולד ממזר. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רב נחמן בר יעקב רב נחמן בר יעקב°. בבל ליוחסין עד נהר זרוק שעזרא לקח משם את כל הפסולים ועשהה כסולת נקיה. רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר. רב רב (אמורא)° ושמואל שמואל (אמורא)°, חד אמר עד נהר זרוק. וחורנה אמר עד נהר וואניי. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אמר, בין הנהרות כגולה כבבל שהיא נקיה ליוחסין. אמר °רבי חנינה ברוקא רבי חנינה ברוקא בשם °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. בני מישא לא חשו להו משום ממזרות אלא משם ספק חללות. שכהנים ששם לא הקפידו על הגרושות. תמן קריין למישא מתה שכולם ממזרים. למדי חולה שרובם כשרים, עילם וגווכאי גוססות שרובם ממזרים. חבל ימא תכילתא המובחר דבבל. שנויא עוונייא וגווכייא וצוצרייה, תכילתא המובחרים דחביל ימא. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)°. דור אחד עשר שבממזר ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי כשר. ולא דרש גזירה שווה עשירי עשירי מעמוני ומואבי שאיסורם איסור עולם. דגבי ממזר כתיב (דברים כי תצא כג ג) לא יבא ממזר בקהל ה’ גם דור עשירי לא יבא לו בקהל ה’. וגבי עמוני ומואבי כתיב (דברים כי תצא כג ד) לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה’ גם דור עשירי לא יבא להם בקהל ה’ עד עולם תני °רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון אומר. דור אחד עשר שבממזר. זכרים אסורין, נקיבות מותרות. שדרש גזירה שווה עשירי עשירי מעמוני ומואבי. מה להלן זכרים אסורים ונקיבות מותרות. אף הכא זכרים אסורין נקיבות מותרות. רבי שמואל בריה דרבי יוסי בי רבי בון רבי שמואל בריה דרבי יוסי בי רבי בון° אמר. אתיא ד°רבי אלעזר בי רבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון כ°רבי מאיר רבי מאיר. כמה ד°רבי מאיר רבי מאיר אמר, גזירה שוה במקום שבאת דון מיני ומיני היינו שלומדים לכל הדינים. כן °רבי אלעזר בי רבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון אומר , גזירה שוה במקום שבאת. מה להלן זכרים אסורין ונקיבות מותרות. אף הכא זכרים אסורין ונקיבות מותרות. מעתה יהיו הנקבות מותרות אפילו מיד?

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מג עמוד ב] בלבד מעשירי ולמעלן שרק מעשירי ומעלה נלמד בגזירה שווה אבל קדם עשירי אין צורך ללמוד שאיסורו מפורש. שאלו את °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. דור אחד עשר שבממזר מהו? אמר להן, הביאו לי דור שלישי ואני מטהרו. מה טעמא ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס? דלא חי. אתייא ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס כרבי חנינה רבי חנינא בר חמא°. דאמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא°. אחת לששים ולשבעים שנה, הקדוש ברוך הוא מביא דבר בעולם, ומכלה את הממזרים, ונוטל עמהן כשרים, שלא לפרסם את החוטאים. ואייתינה כיי דאמר רבי לוי רבי לוי° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. כתיב (ויקרא צו ו יח) במקום אשר תשחט העולה תשחט החטאת לפני ה'. קבע להם מקום שווה לשחיטה שלא לפרסם את החטאים. ומה טעם? כתיב (ישעיהו ל"א, ב') וגם הוא חכם ויבא רע. לא מסתברא דא אלא וגם הוא חכם ויבא טוב. אלא ללמדך שאפילו רעה שמביא הקדוש ברוך הוא בעולם, בחכמה הוא מביאה. כתיב (ישעיהו ל"א, ב') ואת דברו מלשון מגפה לא הסיר. כל כך למה? וקם על בית מריעים ועל עזרת פועלי און. רב חונא רב הונא° אמר אין ממזר חי יותר משלשים יום. רבי זעירא רבי זעירא°, כד סלק להכא, שמע קלין קרי ממזרא וממזרתה. אמר לון מהו כן? הא אזלה ההיא דרב הונא רב הונא°. דרב הונא רב הונא° אמר אין ממזר חי יותר מל' יום. אמר ליה רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא°. עמך הייתי כד אמר רבי אבא רבי אבא° אמר רב הונא רב הונא° בשם רב רב (אמורא)° אין ממזר חי יותר משלשים יום. אימתי? בזמן שאינו מפורסם. אבל אם היה מפורסם חי הוא. אמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. אף לעתיד לבוא, ד_יאאין הקדוש ברוך הוא נזקק אלא לשבטו של לוי שרק בהם הקדוש ברוך הוא יגלה מי ממזר אבל לא בישראל. מאי טעמא? דכתיב (מלאכי ג', ג') וישב מצרף ומטהר כסף, וטהר את בני לוי וזקק אותם. אמר רבי זעירא רבי זעירא°. לפי שהם משרתים לפניו כאדם שהוא שותה בכוס נקי. אמר רב הושעיה רב הושעיה°, בגין דאנן לויים נפסיד? אמר רבי חנינה בריה דרבי אבהו רבי חנינה בריה דרבי אבהו°. אף עימהן לעתיד לבוא הקדוש ברוך הוא עושה צדקה. מה טעמא? דכתיב (מלאכי ג', ג') והיו לה' מגישי מנחה בצדקה שאף הממזרים משבט לוי לא יתפרסמו. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. ד_יבכל משפחה שנשתקע בה פסול, אין מדקדקין אחריה. אמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. מתניתא אמרה כן דתנן, משפחת בית צריפה היתה בעבר הירדן וריחקה בן ציון בזרוע שהכריז שהם פסולים אף שהיו כשרים. ועוד אחרת היתה שם וקרבה בן ציון בזרוע. אף על פי כן לא ביקשו חכמים לפרסמן. אבל חכמים מוסרין אותן לבניהן ותלמידיהן, פעמים בשבוע. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. העבודה שאני מכירן, ונשתקעו בהן גדולי הדור. אמר רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. חמשת אלפים עבדים היו לו לפשחור בן אימר הכהן. וכולן נשתקעו בכהונה. הן הן עזי פנים שבכהונה. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. עיקר טירונייא בהן, עיקר יחוסן תמצא במעיזים ומריבים כדכתיב (הושע ד', ד') ועמך כמריבי כהן. אמר רבי אבהו רבי אבהו°. שלש עשרה עיירות נשתקעו בכותיים בימי השמד. אמרין הדא עירו דמושהן מיניהון. אמר רבי חיננה רבי חיננה°. מתניתא דלא כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אמר כתיב לא יבא ממזר בקהל ה'. עד דור עשירי לא יבא לו בקהל. לא יבא עמוני ומואבי בקהל. לא יבא להם בקהל. ארבעה פעמים נאמר קהל, מלמד שארבעה קהילות הן. קהל כהנים. קהל לווים. קהל ישראלים. קהל גרים. מתיבין ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. והכתיב (דברים כי תצא כג ב) לא יבא פצוע דכא וכרות שפכה בקהל ה' ולדבריו היה צריך להיות עוד קהל? פסול גוף אינון ולא נמנו אלא פסולי משפחה. והכתיב (דברים כי תצא כג ט) לא תתאב מצרי כי גר היתה בארצו. בנים אשר יולדו להם דור שלישי יבא להם בקהל ה'? בעשה אינון. ורבנן אמרין שלשה קהילות הן. קהל כהנים קהל לווים קהל ישראלים. לא יבא. לא יבא לא יבא. ולא יבא רביעי לגופו.

ירושלמי קידושין, פרק ד, הלכה ב[עריכה]

מתני’: ואי זהו שתוקי? ד_יגכל שהוא מכיר את אמו, ואינו מכיר את אביו. ד_ידואסופי? כל שנאסף מן השוק, ואינו מכיר לא את אביו ולא את אמו. °אבא שאול אבא שאול היה קורא לשתוקי, בדוקי:


גמ’: מהו בדוקי? בדוק אחריו ששואלים את אימו ואם אומרת לכשר נבעלתי, כשר. אמר אחוי דרבי יהודה בר זבדי רבי יהודה בר זבדי° בשם °רבי רבי יהודה הנשיא. תינוק, ד_טוכל זמן שהוא מושלך בשוק, או אביו או אמו

-----------------------------------דף מד[עריכה]

ירושלמי מאיר קידושין מד


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מד עמוד א] מעידין עליו. ד_טזנאסף מן השוק, צריך שני עדים. ואביו ואמו כשני עדים הן. רבנין דקיסרין אמרי בשם רב חסדא רב חסדא°. הדא דאת אמר, בתינוק שאינו מרגיע שאינו זז ממקומו. אבל בתינוק שהוא מרגיע שזז ממקום למקום, צריך שני עדים. ואביו ואמו כשני עדים הן. ואתייא כההיא דאמר רבי ינאי רבי ינאי°. ד_יזעגלים וסייחין המקפצין, אין להן חזקה. אמר רבי אבא רבי אבא° בשם רב חסדא רב חסדא°. שלשה הן שהן נאמנין על אתר. ד_יחחיה, ושיירה, והמטהרת חברותיה. חיה דכתיב (בראשית וישב לח כח) ותקח המיילדת ותקשר על ידו שני לאמר, זה יצא ראשונה. ושיירה. כההיא דאמר רבי אבא רבי אבא° אחוי דרבי יהודה בר זבדי רבי יהודה בר זבדי° בשם רב רב (אמורא)°. שיירה עוברת ומצאו תינוק מושלח, כל זמן שהוא מושלך לשוק, או אביו או אמו מעידין עליו. נאסף מן השוק, צריך ב' עדים. ואביו ואמו כב' עדים הן. והמטהרת חברותיה. כההיא דתנינן תמן, ד_יטג' נשים ישינות במיטה אחת. נמצא דם תחת אחת מהן, כולן טמאות. בדקה אחת מהן ונמצאת טמאה. היא טמאה ושתים טהורות. אמר רבי אבא רבי אבא° ובלבד שבדקה בתוך מעת לעת

ירושלמי קידושין, פרק ד, הלכה ג[עריכה]

מתני’: כל האסורין לבוא בקהל, מותרין לבוא זה בזה. ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אוסר. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. ד_כוודאן בוודאן, מותר. וודאן בספיקן, וספיקן בוודאן, וספיקן בספיקן, אסור. ד_כאואילו הן הספיקות. שתוקי ואסופי וכותי:


גמ’: תנן כל האסורין לבוא בקהל, מותרין לבוא זה בזה. רבי ירמיה רבי ירמיה° אמר כללא, כל הפסולים בין פסול גוף כגון כרות שפכה, ובין פסול משפחה כגון ממזר מותרים זה בזה. ולכן פצוע דכא ישראל מותר לו לישא ממזרת. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, בלבד פסול משפחה. הא פסול גוף לא בדא. חייליה דרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° מן הדא. דאמר רבי חלקיה רבי חלקיה° אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי°. לא שנו אלא פצוע דכא ישראל, אבל פצוע דכא כהן, לא שנשאר בקדשתו. כמה דאת אמר תמן, אם הפצוע דכא ד_כבכהן ברור, אסור לו לישא גיורת שאף שיש פסול בגופו הוא נשאר בקדושתו ואסור בפסולות לו. אף הכא ישראל ברור, אף שיש פסול בגופו ד_כגאסור לישא ממזרת, שהוא נשאר בקדושתו ואסור בפסולות לו. על דעתיה ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, ממזר לא ישא ממזרת? נישמעינה מן הדא. דאמר רבי אימי רבי אמי°. תני רבי יעקב גבליא רבי יעקב גבליא° קומי רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי יצחק בר טבליי רבי יצחק בר טבליי° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. לדברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, ממזר לא ישא ממזרת

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מד עמוד ב] אלא שפחה וישחרר את בניה כדי שיכלו ממזרין מן העולם. ודכוותה עמוני לא ישא עמונית שהרי בניו אסורים. אמר רבי יוסי בי צרבי בון רבי יוסי בי צרבי בון°. על דרבנין שאמרו שקהל גרים לא נקרא קהל, ועמוני מותר בגרה צריכה. דאין יסבור כ°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי, לגבי גרים הם פסולין, דגרים קהל ה' אינון. לישא עמונית אינו יכול, שהיא קהל ה' אצלו. לישא מצרית אינו יכול,שהוא קהל ה' אצלה. שבנותיו מותרות. אמר רבי מתניה רבי מתניה° נותנים לו שפחה ומשחרר את ילדיה. ודכוותה מצרי לא ישא מצרית? האם גם בזה גזר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אף שהאיסור רק לשלוש דורות. נישמעינה מן הדא דתני רבי אבהו רבי אבהו° קומי רבי יוחנן רבי יוחנן°. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, בנימן גר מצרי היה מתלמידי °רבי עקיבה רבי עקיבא. אמר, אני גר מצרי, נשוי גיורת מצרית. בני בן גר מצרי, ואני משיאו לגיורת מצרית, נמצא בן בני כשר לבוא בקהל. אמר לו °רבי עקיבה רבי עקיבא, לא בני. אלא אף אתה השיאו לבת גיורת מצרית, כדי שיהו שלשה דורות מיכן ושלשה דורות מיכן. אמר רב יהודה רב יהודה° בשם רב רב (אמורא)°. ד_כדהלכה כ°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס שודאן בודאן כגון ממזר ונתינה מותרים ספקן בודאן כגון שתוקי וממזרה וודאן בספקו ממזר ושתוקית אסורים. למה לדברי חכמים ממזר מותר בספק? אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק°. כתיב (דברים כי תצא כג ג) לא יבא ממזר בקהל ה'. בקהל ברור אינו בא, אבל בא הוא בקהל ספק. תמן תנינן, ייבם ונולד בן, ד_כהספק בן תשעה לראשון ספק בן שבעה לאחרון, יוציא, והוולד כשר ד_כווחייבין אשם תלוי. תני, אם המשיך לחיות איתה והביא בן שני הראשון כשר להיות כהן גדול. ד_כזוהשני ממזר בספק. °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אומר, אין ממזר בספק שספק ממזר מותר לבא בקהל מודה °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב, בספק כותים ובספק חללים שהם אסורים לבא בקהל. שרק ספק ממזר מותר מגזרת הכתוב דכתיב, לא יבא ממזר בקהל ה’. ממזר ודאי לא יבא, אבל ספק ממזר יבא. כההיא דתנינן תמן. עשרה יוחסין עלו מבבל וכ”ו ממזרים שתוקים אסופים וכותים מותרים זה בזה. מכאן שספק מותר בממזר. על דעתיה ד°רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב יש כאן רק שמונה שאסופי ושתוקי שהם ספק ממזר דינם כישראל לבא בקהל. על דעתיה ד°רבן גמליאל רבן גמליאל ו°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס שאשה נאמנת לאמר לכשר נבעלתי אין כאן שתוקי תשעה. על דעתין דרבנן עשרה.

ירושלמי קידושין, פרק ד, הלכה ד[עריכה]

מתני’: ד_כחהנושא אשה כוהנת, צריך לבדוק אחריה ארבע אמהות, שהן שמונה. אמה, ואם אמה, ואם אבי אמה ואמה, ואם אבי אביה, ואמה, ולויה וישראלית, מוסיפין עוד אחת:


גמ’: אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. ד°רבי מאיר רבי מאיר היא

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

16 ד_טז מיי' פ ט"ו מהל' איסורי ביאה הלכה ל', טור ושו"ע אה"ע סי' ד' סעיף ל"ב:

17 ד_יז מיי' פ י' מהל' טוען הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' ע"ב סעיף כ"א, טור ושו"ע חו"מ סי' קל"ה סעיף א', סמ"ג עשין צה :

18 ד_יח מיי' פ ב' מהל' נחלות הלכה י"ד, טור ושו"ע חו"מ סי' רע"ז סעיף י"ב, סמ"ג עשין צו :

19 ד_יט מיי' פ ט' מהל' איסורי ביאה הלכה ל"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' ק"צ סעיף נ':

20 ד_כ מיי' פ ט"ו מהל' איסורי ביאה הלכה כ"א, טור ושו"ע אה"ע סי' ד' סעיף כ"ד,סמ"ג לאוין קיז :

21 ד_כא טור ושו"ע אה"ע סי' ד' סעיף כ"ו, טור ושו"ע אה"ע סי' ד' סעיף ל"א:

22 ד_כב מיי' פ י"ח מהל' איסורי ביאה הלכה ג', טור ושו"ע אה"ע סי' ו' סעיף ח':

23 ד_כג מיי' פ ט"ו מהל' איסורי ביאה הלכה ד', טור ושו"ע אה"ע סי' ה' סעיף א',סמ"ג לאוין קיז :


[ע"ב]

24 ד_כד מיי' פ ט"ו מהל' איסורי ביאה הלכה כ"א, טור ושו"ע אה"ע סי' ד' סעיף כ"ד,סמ"ג לאוין קיז :

25 ד_כה מיי' פ א' מהל' יבום וחליצה הלכה כ"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ד סעיף ו', סמ"ג עשין נא :

26 ד_כו מיי' פ"ח מהל' שגגות הלכה א':

27 ד_כז מיי' פ א' מהל' יבום וחליצה הלכה כ"ג, טור ושו"ע אה"ע סי' קס"ד סעיף ו', טור ושו"ע אה"ע סי' ד' סעיף כ"ה, סמ"ג עשין נא :

28 ד_כח מיי' פ י"ט מהל' איסורי ביאה הלכה י"ח, טור ושו"ע אה"ע סי' ב' סעיף ג':


-----------------------------------דף מה[עריכה]

ירושלמי מאיר קידושין מה


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מה עמוד א] דתני, העידו °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה ו°רבי יהודה בן בתירא רבי יהודה בן בתירא על אלמנת עיסה שהיא כשרה. אי זו היא עיסה כשירה? ד_כטכל שאין בה, לא ממזר, ולא נתין ולא עבד. °רבי מאיר רבי מאיר אומר. כל שאין בה אחת מכל אילו אלא ספק חלל, בתה כשירה לכהונה. שספק אם אותו חלל היה אביה, ואם תמצא לומר שהוא אביה, אולי אינו חלל. אבל משפחה שנשתקע בה פסול ודאי, °רבי מאיר רבי מאיר אומר בודק עד ארבע אימהות. שתים מצד האם: אמה, ואם אבי אמה, ושתים מצד האב: אם אביה ואם אבי אביה, ומשיא. וחכמים אומרים. בודק לעולם. רב רב (אמורא)° אמר, זו דברי °רבי מאיר רבי מאיר. אבל חכמים אומרים, בודק מאי זו משפחה משיאין לכהונה ומשיא, ואינו צריך בדיקה. ביד מי הוא בודק? אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° בשם רבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)°. בודק ביד קרובותיו. רבי חמא רבי חמא°, אתא חד סבא אמר ליה, משיאין לכהונה מן הדא זרעיתא? אמר ליה אין. ואסיב על פומיה  והשיא רבי חמא רבי חמא° על פיו. רב רב (אמורא)° אמר לחייה בריה, נחות דרגא וסב איתתא. אמר רב אידי רב אידי°. שכיחא הא מילתא בפומהון דרבנין כתיב (במדבר נשא ה כח) ואם לא נטמאה האשה, וטהורה היא. מכיון שלא נטמאה, טהורה היא. ולא כיהודה בן פפוס, שנועל דלת בפני אשתו. אמרון ליה, נהוגין הוון אבהתך עבדין כן? חד כהן אתא לגבי רבי יוחנן רבי יוחנן°. אמר ליה, עבדית כמתניתא שנשאתי אשה כהנת, ובדקתי אחריה ארבעה אימהות שהן שמונה. אמר ליה. אין הוא עיקרא, לקמן מן מודע לך קדם ארבע דורות מי מודיע האם היו כשרות? לווים ישראלים מוסיפין עליה עוד אחת. ולא נמצאת מחמיר בישראלים יותר מן הכהנים? אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. אחת זו ואחת זו, קנס קנסו חכמים בהן, כדי שיהא אדם דבק בשבטו ובמשפחתו. לכן בכהן שלוקח לויה או ישראלית הטריחו שיבדוק יותר

ירושלמי קידושין, פרק ד, הלכה ה[עריכה]

מתני’: ד_לאין בודקין לא מן המזבח ולמעלה, ולא מן הדוכן ולמעלה. וכל מי שהחזיקו אבותיו משוטרי הרבים, וגבאי הצדקה. משיאין לכהונה ואין צריך לבדוק אחריהן. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מה עמוד ב] אף מי שהיה חתום בערכי הישנה של ציפורי. °רבי חנניה בן אנטיגנוס רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר, אף מי שהיה מוכתב באיסטרטא של מלך בחילותיו של דוד המלך:


גמ’: כתיב (דברים שופטים יז טו) שום תשים עליך מלך. אין לי אלא מלך שיהיה מיוחס. מניין לרבות שוטרי הרבים, וגבאי צדקה, וסופרי דיינין, ומכין ברצועה, מניין? תלמוד לומר, מקרב אחיך תשים עליך מלך. כל שתמניהו עליך, לא יהא אלא מן הברורין שבאחיך. תנן, °רבי חנניה בן אנטיגנוס רבי חנניה בן אנטיגנוס אומר, אף מי שהיה מוכתב באיסטרטא של מלך בחילותיו של דוד המלך. מאי טעמא? אמר רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני° בשם רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)°. כתיב (דברי הימים א ז', מ') והתייחשם בצבא במלחמה. זכות יחסיהם עומדת להם במלחמה. עד כדון, מן הקבלה. מדברי תורה מנין? דכתיב (דברים כי תצא כג ג) לא יבא ממזר בקהל י"י. (דברים כי תצא כג ב) לא יבא פצוע דכא וגו' וגו' מה כתיב בתריה? כי תצא מחנה על אויבך וגו.

ירושלמי קידושין, פרק ד, הלכה ו[עריכה]

מתני’: ד_לאבת חלל זכר, פסולה לכהונה לעולם. ד_לבישראל שנשא חללה, בתו כשירה לכהונה. חלל שנשא בת ישראל, בתו פסולה לכהונה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. בת גר זכר, כבת חלל זכר. °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אומר. ד_לגישראל שנשא גיורת, בתו כשירה לכהונה. וגר שנשא בת ישראל, בתו כשירה לכהונה. אבל גר שנשא גיורת, בתו פסולה לכהונה. ד_לדאחד גרים ואחד עבדים משוחררין, ואפילו עד עשרה דורות. עד שתהא אמו מישראל. °רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא אומר. אף גר שנשא גיורת, בתו כשירה לכהונה:


גמ’: תנן בת חלל זכר, פסולה לכהונה לעולם. אמר רב המנונא רב המנונא° בשם רב רב (אמורא)°. כיון שהבת הראשונה נולדה מזכר חלל, היא ובתה ובת בתה אסורה לעולם אפילו אם היה בעלה מישראל. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם °רבי ישמעאל רבי ישמעאל. כתיב לא יחלל זרעו בעמיו. וכתיב לא יטמא בעל בעמיו להחלו. מה בעמיו שנאמר להלן גבי טמאת מת, זכרים אסורין ונקיבות מותרות. אף בעמיו שנאמר כאן, זכרים אסורין ונקיבות מותרות ובת חללה מישראל מותרת. מה נפק מביניהון? כהן שבא על הגרושה והוליד בן. והלך הבן והוליד בן ובת. על דעתיה דרב רב (אמורא)°, גם בת הבן וגם בת הבת מישראל אסורה. על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° בת הבן אסורה ד_להובת הבת מותרת. מתניתא פליגא על רב רב (אמורא)° דתנן, ישראל שנשא חללה, בתו כשירה לכהונה. פתר לה, בחללה מבנה. הכוונה שנעשתה כחללה שאסורה בתרומה בגלל שיש לה בן מישראל. מתניתא פליגא על °רבי רבי יהודה הנשיא דתנן, חלל שנשא בת ישראל, בתו פסולה לכהונה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. בת גר זכר, כבת חלל זכר. משמע שבת חללה מישראל כשרה. פתר לה, שלא בא °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אלא להוסיף על התנא קמא ולאסור אף בת גר זכר. אלו אמר. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי בת חלל כבת הגר, שפיר הוה שמעינן דפליג להתיר בת הבת של חלל. אבל השתא דקאמר בת גר זכר כבת חלל זכר, לא בא אלא להוסיף. דלמא  את זה מספרים, רבי הושעיה רובה רבי הושעיה רובה° ורבי יהודה נשייא רבי יהודה נשייא° הוון יתיבין. רהט  רץ רבי יוחנן רבי יוחנן° ולחש ליה באודנא דרבי הושעיה רובה רבי הושעיה רובה°, פצוע דכא כהן, מהו שישא בת גרים ויאכילנה בתרומה? אמר ליה, מה אמר לך? אמר ליה, מילה דנגר בר נגרין לא מפריק ליה. לא אמר לי

-----------------------------------דף מו[עריכה]

ירושלמי מאיר קידושין מו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מו עמוד א] גיורת שדינה פשוט שהיא כזונה אצלו שכהן פצוע דכא בקדושתו הוא. ולא בת ישראל שגם דינה פשוט שהיא אסורה עליו כחללה. לא אמר לי אלא בת גרים. ובת גרים לא כישראל היא? פתר לה כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, בת גר זכר כבת חלל זכר ואסורה לכהן כשר. ורבי יוחנן רבי יוחנן° שאל האם מותרת לכהן פצוע דכא. כהן שבא על גרושה והוליד בת, ונישאה לישראל וילדה בת. בת הבת, מהיא לכהן? רבי חיננא רבי חיננא° ורבי מנא רבי מנא°. חד אמר, כשירה, שבני ישראל מקווה טהרה לחללות. וחד אמר פסולה. מתיב מאן דאמר כשירה למאן דאמר פסולה והא תנן, בת חלל זכר פסולה. הא בת הבת כשרה. ולמה שתהיה פסולה הרי בת חלל זכר אינה שהרי היא בת הבת וחללה מבנה אינה שהרי אין לה בן מחלל . משום מה היא פסולה? תנן, °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אומר כו'. תמן תנינן °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אומר. ד_לוהאשה בת גרים, לא תינשא לכהונה, עד שתהא אמה מישראל °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. בת גר זכר, כבת חלל זכר אפילו אם האם מישראל. וכולהון מקרא אחד הן דורשין דכתיב (יחזקאל מ"ד, כ"ב) כי אם בתולות מזרע בית ישראל. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, עד שיהא אביה מישראל. תנן, °רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אומר האשה בת גרים לא תינשא לכהונה עד שתהא אמה מישראל. תמן תנינן. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. בת גר זכר, כבת חלל זכר אפילו אם האם מישראל. וכולהון מקרא אחד הן דורשין דכתיב (יחזקאל מ"ד, כ"ב) כי אם בתולות מזרע בית ישראל. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, עד שיהא אמו מישראל. °רבי אלעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אומר, או אביה או אמה. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, עד שיולדו בקדושת ישראל. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, עד שיביאו בתולים בקדושת ישראל. תני בשם °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. ד_לזגיורת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד שנתגיירה, כשירה לכהונה. שנאמר (במדבר מטות לא יח) וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר החיו לכם. והרי פנחס עמהן. ורבנין אמרי, החיו לכם, לעבדים ולשפחות. אמר רבי יסה רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, הלכה כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. וכהנים נהגו סלסול בעצמן כ°רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב שלפחות אחד ההורים יהיה מישראל. חד כהן נסב בת גרים. אתא עובדא קומי  בא המעשה לפני רבי אבהו רבי אבהו°, וארבעיה  השכיב אותו על ספסילא כדי להכותו. אמר ליה רב ביבי רב ביבי°. לא כן אלפן  למדנו רבי הלכה כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא? אמר ליה. ולא כהנים נהגו סלסול בעצמן כ°רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב? אמר ליה, ועל מנהג לוקין? אמר לו, אין כך. את חמי  תעשה עצמך כאילו אתה מפייס לי, ואנא מוקים ליה. מן דקיימיה, אמר ליה אותו כהן. הואיל והותרה הרצועה, אף אני מותר בה. אמר רבי יעקב בר אידי בר אושעיה רבי יעקב בר אידי בר אושעיה°. מעשה במשפחה בדרום, שהיו קורין עליה ערער שיש פסול במשפחה. ושלח °רבי רבי יהודה הנשיא את °רבי רומיניס רבי רומיניס לבודקן. ומצא שנתגיירה זקנתה פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, והכשירה לכהונה. רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° אמר, כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי הכשירה. אמר רבי זעירא רבי זעירא°, דברי הכל היא. דאמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רב אדא בר אחוה רב אדא בר אחוה°, ו°רבי יודא רבי יהודה בר אלעאי מטי בה בשם רבי אבהו רבי אבהו° שאמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ד_לחוולד בוגרת שכלו בתוליה ונבעלה לכהן גדול כשר. שהוא בלא תעשה שבא מכח עשה. שאינו אלא עשה. דכתיב (ויקרא אמור כא יג) והוא אשה בבתוליה יקח. בבתוליה ד_לטולא בוגרת. וכל לא תעשה שבא מכח עשה, עשה הוא. ודכוותה כתיב (ויקרא אמור כא יד) כי אם בתולה מעמיו יקח אשה. מעמיו ולא מן גיורת. כל לא תעשה שבא מכח עשה עשה הוא והוולד כשר. ואם בכהן גדול כך קל וחומר בכהן הדיוט. התיב רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. הרי דור שני של מצרי. הרי הוא בלא תעשה שבא מכח עשה, ועשה הוא. דכתיב, דור שלישי יבא בקהל ה'. דור שלשי ולא דור שני. ואף על פי כן לריש לקיש ריש לקיש° ולד דור שני של מצרי אסור, ואם נשאת לכהן הולד חלל. ואם כן גם כשגיורת נשאת לכהן, הולד יהיה חלל. חזר רבי הושעיה רבי אושעיא רבה° ואמר, לא דמי מצרי שני עשה שבישראל לעשה שבכהנים גיורת. עשה שבישראל, אסור בכל. ועשה שבכהנים אסור בכהנים, ומותר בלויים ובישראלים

ירושלמי קידושין, פרק ד, הלכה ז[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מו עמוד ב] מתני’: האומר בני זה ממזר, אינו נאמן. ואפילו שניהן אומרין על העובר שבמעיה ממזר הוא, אינן נאמנין. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, ד_מנאמנין:


גמ’: תמן תנינן. ד_מאהאומר בני זה, נאמן. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. לתת לו ירושה אם ימות האב, אבל לא ליקח ממנו אם ימות הבן, שאינו נאמן לירש אותו אם מת. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. ולא מתניתא היא? דתנן, אפילו שניהן אומרין על העובר שבמעיה ממזר הוא, אינן נאמנין. דילמא על ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי איתאמרת, ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר נאמנים. על זה אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. שמה שאמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שנאמנים, הכוונה שנאמנים לתת לו ולא נאמנים ליקח ממנו. אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא°. עוד היא אף זה מתניתא דתנן, כתיב (דברים כי תצא כא יז) כי את הבכור בן השנואה יכיר. היו מחזיקין בו שהוא בנו. ובשעת מיתתו אמר אינו בנו, אינו נאמן. היו מוחזקים בו שאינו בנו. ובשעת מיתתו אמר בני הוא נאמן שיכול לתת לו נכסיו במתנה. אית תניי תני אף על קדמייתא נאמן. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ורבי זריקן רבי זריקא° אמרו בשם רבי חונא רב הונא°. היו מחזיקין אותו שהוא משיפחתו וחשבו שהשתחררה, נאמן לאמר שלא שיחררה ואינו בנו אלא עבדו. ד_מבהיה עומד בצד המוכסין ואמר בני הוא. וחזר ואמר עבדי הוא, נאמן שאני אומר שלא אמר בתחילה אלא לפוטרו מן המכס. עבדי הוא. וחזר ואמר בני הוא, אינו נאמן. אית תניי תני, נאמן. אמר רבי מנא רבי מנא°. כגון אילין כותאי, דינון משעבדין בבניהן לכן כשקרא לו עבד ואחר כך אמר שהוא בנו אין בכך סתירה. תני, נאמן על הקטן ואינו נאמן על הגדול. אי זהו גדול? רבי זעירא רבי זעירא° אמר, ד_מגכל שיש לו אשה ובנים. רבי אבהו רבי אבהו° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כל שיש לו אשה. מתניתא פליגא על רבי זעירא רבי זעירא° דתנן, גר שמל ולא טבל. והיו לו בנים ואמר, מלתי ולא טבלתי, נאמן. ומטבילין אותו בשבת. משום מנכייה  מה נפסיד אם יטבול דברי °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי. מה עבד לה רבי אבהו רבי אבהו°? הרי כשנאמן על עצמו, פוסל את בנו? פתר לה משם מה בכך. שבאמת גר שמל ולא טבל כשר ואין טבילה אלא הידור ואין זה כמתקן

ירושלמי קידושין, פרק ד, הלכה ח[עריכה]

מתני’: ד_מדמי שנותן רשות לשלוחו לקדש את בתו, והלך הוא וקידשה. אם שלו קדמו, קידושיו קידושין. ואם של שלוחו קדם, קידושיו קידושין. ואם אין ידוע, שניהן נותנין גט. ואם רצו, אחד נותן גט ואחד כונס. ד_מהוכן האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה היא וקידשה את עצמה. אם שלה קדמו, קידושיה קידושין. ואם של שלוחה קדמו, קידושיו קידושין. ואם אין ידוע, שניהן נותנין

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

36 ד_לו מיי' פ י"ט מהל' איסורי ביאה הלכה י"ב, טור ושו"ע אה"ע סי' ז' סעיף כ"א,סמ"ג לאוין קכא :

37 ד_לז מיי' פ י"ח מהל' איסורי ביאה הלכה ג', טור ושו"ע אה"ע סי' ו' סעיף ח':

38 ד_לח מיי' פ י"ט מהל' איסורי ביאה הלכה ד':

39 ד_לט מיי' פ י"ז מהל' איסורי ביאה הלכה י"ג:


[ע"ב]

40 ד_מ מיי' פ ט"ו מהל' איסורי ביאה הלכה ט"ו, מיי' פ ט"ו מהל' איסורי ביאה הלכה ט"ז, טור ושו"ע אה"ע סי' ד' סעיף כ"ט,סמ"ג לאוין קיז :

41 ד_מא מיי' פ ד' מהל' נחלות הלכה א', טור ושו"ע חו"מ סי' רע"ז סעיף י"ב, סמ"ג עשין צו :

42 ד_מב מיי' פ ד' מהל' נחלות הלכה ד':

43 ד_מג מיי' פ ט"ו מהל' איסורי ביאה הלכה ט"ו, טור ושו"ע אה"ע סי' ד' סעיף כ"ט:

44 ד_מד טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ז סעיף ט':

45 ד_מה מיי' פ ט' מהל' אישות הלכה ד', טור ושו"ע אה"ע סי' ל"ו סעיף ז', סמ"ג עשין מח :


-----------------------------------דף מז[עריכה]

ירושלמי מאיר קידושין מז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מז עמוד א] גט. ואם רצו, אחד נותן גט ואחד כונס:


גמ’: ולית הדא פליגא  האין זה חולק על רבי יוחנן רבי יוחנן°? דרבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, ד_מואדם מבטל שליחותו בדברים. ואילו כאן משמע שרק אם עשה מעשה וקידש בעצמו ביטל את השליח, אבל אינו יכול לבטלו באמירה. פתר לה, משום חומרא דעריות תיקנו שלא יוכל לבטל את שליחותו שלא בפניו אלא במעשה. רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° שמע לה מן דבתרה דתנן, וכן האשה שנתנה רשות לשלוחה לקדשה והלכה היא וקידשה את עצמה. ולית הדא פליגא  האין זה חולק על רבי יוחנן רבי יוחנן°? דרבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, אדם מבטל שליחותו בדברים. פתר לה משום חומרא הוא בעריות

ירושלמי קידושין, פרק ד, הלכה ט[עריכה]

מתני’: ד_מזמי שיצא הוא ואשתו למדינת הים. ובא הוא ואשתו ובניו ואמר. אשה שיצאת עמי למדינת הים, הרי היא זו ואילו בניה. אינו צריך להביא ראייה, לא על האשה ולא על הבנים. מתה ואילו בניה. צריך להביא ראייה על הבנים, ואינו מביא ראייה על האשה:


גמ’: אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. איש ואשתו שמגדלים ילדים עשו אותן כשני עדים שמעידים שאלו ילדיהם. חזקה אין אשה שותקת על בני חבירתה לאמר שהם בניה. רבי אבון רבי אבין° שמע לה מן דבתרה דתנן, אשה נשאתי במדינת הים, הרי זו ואילו בניה. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. איש ואשתו עשו אותן כשני עדים. חזקה אין האשה שותקת על בני חבירתה לאמר שהם בניה.

ירושלמי קידושין, פרק ד, הלכה י[עריכה]

מתני’: ד_מחאשה נשאתי במדינת הים. הרי היא זו ואילו בניה. מביא ראיה על האשה, ואינו צריך להביא ראייה על בניה. מתה ואילו בניה. צריך להביא ראייה על האשה ועל הבנים:

גמ’: תני, ד_מטאיש ואשה שבאו ממדינת הים. הוא אומר אשתי היא. והיא אומרת בעלי הוא, אין הורגין עליהן משום אשת איש. הוחזקו, הורגין עליהן משום אשת איש. עד כמה היא חזקה? רבי יונה רבי יונה° רבי אבא רבי אבא° ורבי חייה רבי חייא רבה° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ד_נעד שלשים יום. תמן תנינן. תינוק שנמצא בצד העיסה ובצק בידו ולא ברור אם הוא לקח והכל טמא או אחרים נתנו לו והבצק טהור. °רבי מאיר רבי מאיר מטהר שספק טמאה בדבר שאין בו דעת להשאל ספקו טהור, וחכמים ד_נאמטמאין שאין זה ספק אלא ודאי לפי שדרך תינוק לטפח בעיסה וחזקה שהוא נגע. ד_נבושורפין תרומה על החזקות? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי זעירא רבי זעירא°. איתפלגון רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר. הורגין על החזקות. ורבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, אין הורגין על החזקות. רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר בשם רבי זעירא רבי זעירא°. כל עמא מודיי שהורגין על החזקות. מה פליגין? בשריפה. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר. הורגין על החזקות, ואין שורפין תרומה על החזקות. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אומר, כשם שהורגין על החזקות, כך שורפין תרומה על החזקות. ומניין ד_נגשהורגין על החזקות? אמר רבי שמואל בריה דרבי יוסי בי רבי בון רבי שמואל בריה דרבי יוסי בי רבי בון°. כתיב (שמות משפטים כא טו) ומכה אביו ואמו מות יומת. וכי דבר בריא הוא שזה הוא אביו? והלא חזקה היא שהוא אביו, ואת אמר הורגין. אף הכא הורגין. תנן, מתה ואלו בניה. צריך להביא ראייה על האשה ועל הבנים: תני, הביא ראייה על הגדולים. יביא ראייה על הקטנים. ליידא מילה הרי כבר הביא על הגדולים? אמר רבי יונה רבי יונה°. שאני אומר שמא נתגרשה בנתיים, וחזר ונשא אותה והקטנים חללים

ירושלמי קידושין, פרק ד, הלכה יא[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מז עמוד ב] מתני’: ד_נדלא יתייחד איש אחד עם שתי נשים, אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. ד_נהמתייחד עם שתי נשים, בזמן שאשתו עמו. וישן עמהן בפונדקי, מפני שאשתו משמרתו. ד_נומתייחד אדם עם אמו ועם בתו, ד_נזוישן עמהן בקירוב בשר. ואם הגדילו, זה ישן בכסותו וזה ישן בכסותו. ד_נחולא ילמד רווק סופרים לא יהיה מלמד תינוקות. ולא תלמד אשה סופרים. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. אף מי שאין לו אשה, לא ילמד סופרים. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. לא ירעה רווק את הבהמה, ולא יישנו שני רווקים בטלית אחד, וחכמים מתירין. כל שעסקו עם הנשים, לא יתייחד עם הנשים. לעולם לא ילמד אדם את בנו אומנות בין הנשים. °רבי מאיר רבי מאיר אומר. לעולם ישתדל אדם ללמד את בנו אומנות נקייה, ויתפלל לפני מי שהעושר שלו. לפי שאין לך אומנות, שאין בה עניות ועשירות. שאין עניות מן האומנות. ואין עשירות מן האומנות. °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר. ראית מימיך חיה ועוף שיש להן אומנות? והן מתפרנסין שלא בצער. והלא לא נבראו אלא לשמשני. כך הן מתפרנסין בלא צער. ואני נבראתי לשמש את קוני אינו דין שאתפרנס שלא בצער? אלא שהירעתי את מעשיי וקיפחתי את פרנסתי. °אבא גוריון אבא גוריון איש ציידן אומר משום °אבא שאול אבא שאול. לא ילמד אדם את בנו, חמר, גמל, ספן,ספר, קדר, רועה, וחנווני. שאומנותן אומנות ליסטין. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר משמו. החמרים רובן רשעים. הגמלים רובן כשירים. הספנים רובן חסידים. טוב שברופאים לגיהנם. כשר שבטבחים שותפו של עמלק:


גמ’: תנן, אבל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים. אמר רבי אבין רבי אבין°. ד_נטבמה דברים אמורים? בכשירין. אבל בפריצין, לא תתייחד אפילו במאה איש. תני, ד_סבן יומו שמת, הרי הוא לאביו ולאמו ולכל קרוביו כחתן שלם. לא סוף דבר בן יומו חי. אלא אפילו יצא ראשו ורובו בחיים ומת. ד_סאויוצא בחיק אבל לא בארון, ונקבר באשה אחת ובשני אנשים. °אבא שאול אבא שאול אומר, אף באיש אחד ובשתי נשים. מסתברא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מודיי ל°אבא שאול אבא שאול. °אבא שאול אבא שאול לא מודי ל°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. ומה שאמר אפלו באיש אחד ושתי נשים, לפי שאין יצר הרע מצוי בבית הקברות. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי כתיב (דברים ראה יג ז) כי יסיתך אחיך בן אמך או בנך או בתך או אשת חיקך. אמך בסתר.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

46 ד_מו מיי' פ ז' מהל' אישות הלכה י', טור ושו"ע אה"ע סי' מ' סעיף א', סמ"ג עשין מח :

47 ד_מז מיי' פ כ' מהל' איסורי ביאה הלכה ו', טור אה"ע סי’ ג,סמ"ג לאוין קכב :

48 ד_מח מיי' פ כ' מהל' איסורי ביאה הלכה ז', טור אה"ע סי’ ג:

49 ד_מט מיי' פ א' מהל' איסורי ביאה הלכה כ"א:

50 ד_נ מיי' פ א' מהל' איסורי ביאה הלכה כ"א:

51 ד_נא מיי' פט"ז מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ג':

52 ד_נב מיי' פ א' מהל' איסורי ביאה הלכה כ', טור אה"ע סי’ ג, טור ושו"ע אה"ע סי' י"ט סעיף א':

53 ד_נג מיי' פ א' מהל' איסורי ביאה הלכה כ', טור אה"ע סי’ ג, טור ושו"ע אה"ע סי' י"ט סעיף א':


[ע"ב]

54 ד_נד מיי' פ כ"ב מהל' איסורי ביאה הלכה ח', טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ב סעיף ה',סמ"ג לאוין קכו :

55 ד_נה מיי' פ כ"ב מהל' איסורי ביאה הלכה ד', טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ב סעיף ג':

56 ד_נו טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ב סעיף א':

57 ד_נז מיי' פ כ"א מהל' איסורי ביאה הלכה ז', טור ושו"ע אה"ע סי' כ"א סעיף ז',סמ"ג לאוין קכו :

58 ד_נח מיי' פ כ"ב מהל' איסורי ביאה הלכה א'-הסוף, מיי' פ ב' מהל' תלמוד תורה הלכה ד', טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ב סעיף כ',סמ"ג לאוין קכו :

59 ד_נט מיי' פ כ"ב מהל' איסורי ביאה הלכה ח', טור ושו"ע אה"ע סי' כ"ב סעיף ה':

60 ד_ס מיי' פ"א מהל' אבל הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' שע"ד סעיף ח':

61 ד_סא מיי' פי"ב מהל' אבל הלכה י', טור ושו"ע יו"ד סי' שנ"ג סעיף ד':


-----------------------------------דף מח[עריכה]

ירושלמי מאיר קידושין מח


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מח עמוד א] בתך בסתר. מכאן שמתייחד אדם עם אמו ודר עמה. עם בתו ודר עמה. עם אחותו ואינו דר עמה. וישן עמהן בקירוב בשר. תני °רבי חלפתא בן שאול רבי חלפתא בן שאול. הבת אצל האב, עד בת שלש שנים ויום אחד. הבן אצל האם, עד בן תשע שנים ויום אחד. הגדילו. זה ישן בכסותו וזה ישן בכסותו. תני, ד_סבשנים שהיו ישינים במטה אחת. זה מתכסה בכסות עצמו וקורא. וזה מתכסה בכסות עצמו וקורא. אם היו בנו ובתו קטנים, מותר. תמן אמרין, ד_סגאיש ואשתו מותר. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. לאיש ואשתו נצרכה אבל עם אחרים פשיטא שאסור: תנן. ולא ילמד רווק סופרים ולא תלמד אשה סופרים כו'. תני רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אומר. אף מי שיש לו אשה ובנים ואינן עמו באותו מקום, לא ילמד סופרים. רבי יודן בי רבי ישמעאל רבי יודן בי רבי ישמעאל° העביר חד מתניין הכן, העביר מלמד כזה שהיה נשוי אך אשתו לא הייתה בעיר. תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר לא ירעה רווק את הבהמה. ולא יישנו שני רווקין בטלית אחד. וחכמים מתירין. יאות אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. מה טעמא דרבנין? חס ושלום ד_סדלא נחשדו ישראל. לא על הזכור, ולא על הבהמה. והתנינן, לא ילמד רווק סופרים? קא סלקא דעתין משום התינוקות. לא משום כך אלא ד_סהמשם שאמו באה עמו או אחותו באה עמו. תנן. לא ילמד אדם את בנו אומנות בין הנשים וכו'. תני, לא ילמד אדם את בנו חמר וגמל וספן קדר רועה חנווני. מפני שאומנותן אומנות ליסטין. תנן. °אבא אוריין איש צדיין אבא אוריין איש צדיין אומר משום °אבא שאול אבא שאול כו'. רוב חמרים רשעים. רוב גמלין כשירין. רוב ספנים חסידים. רוב ממזירין פקחין. רוב עבדים נאים. רוב בני אבות ביישנים. רוב בנים דומין לאחי האם. כשר שברופאים לגיהנם. הכשר שבטבחין שותף עמלק. תני °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי. הטוב שבנחשים, רצץ את מוחו. הכשירה שבנשים, בעלת כשפים. אשרי מי שעושה רצון המקום. °רבי מאיר רבי מאיר אומר. מכל מקום אדם מתפרנס. אשרי מי שרואה את הוריו באומנות מעולה. אוי לו למי שרואה את הוריו באומנות פגומה. תנן. °רבי מאיר רבי מאיר אומר. לעולם ישתדל אדם ללמד את בנו אומנות נקייה כו'. מה יעשה אדם? ישתדל וילמד את בנו אומנות קטנה. ויתפלל ויבקש רחמים ממי שהעושר שלו. שאין לך אומנות שאין בה עניים ועשירים. אלא הכל לפי זכות האדם. °רבי שמעון בן אלעזר רבי שמעון בן אלעזר אומר משום °רבי מאיר רבי מאיר. ראית מימיך ארי סבל. ארי קייץ. שועל חנווני. זאב מוכר קדירות. והן מתפרנסין בלא צער. ולמה נבראו? לשמשיני. ואני נבראתי לשמש את קוני. והרי הדברים קל וחומר. ומה אם אילו שנבראו לשמשיני. כך הן מתפרנסין בלא צער. אני שנבראתי לשמש את קוני, אינו דין שאהא מתפרנס בלא צער? ומי גרם לי להיות מתפרנס בצער? הוי אומר חטאיי על שהירעתי מעשיי, קיפחתי פרנסתי

ירושלמי קידושין, פרק ד, הלכה יב[עריכה]

מתני’: °רבי נהוראי רבי נהוראי אומר. מניח אני כל אומניות שבעולם, ואיני מלמד את בניי אלא תורה. שאדם אוכל משכרה בעולם הזה, והקרן קיימת לעולם הבא. ושאר כל אומניות, אינן כן. שאם נכנס אדם לידי חולי, או לידי זקנה, או לידי מידה של ייסורין, ואינו יכול לעסוק במלאכתו. הרי הוא מת ומוטל ברעב. אבל התורה אינו כן. אלא משמרתו מכל רע בנערותו. ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו. בנערותו מהו אומר? (ישעיהו מ', ל"א) וקוי י"י יחליפו כח. יעלו אבר כנשרים, ירוצו ולא ייגעו, ילכו ולא ייעפו. בזקנותו מהו אומר? (תהלים צ"ב, ט"ו) עוד ינובון בשיבה, דשנים ורעננים יהיו. וכן הוא אומר באברהם אבינו (בראשית חיי שרה כד א) ואברהם זקן בא בימים, וי"י ברך את אברהם בכל. מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה שנאמר (בראשית תולדות כו ה) עקב אשר שמע אברהם בקולי, וישמר משמרתי מצותי חקותי ותורותי:


גמ’: °רבי נהוריי רבי נהוראי אומר. מניח אני כל אומניות שבעולם, ואיני מלמד את בני אלא תורה. שכל אומנות אינו עומדת לו לאדם אלא בימי נערות, בזמן שכוחו עליו. אבל אם בא לידי חולי, או נכנס לידי זקנה, או למידה של יסורין ואינו יכול לעשות מלאכה, הרי הוא מת ברעב. אבל התורה אינה כן. אלא מכבדתו ומשמרתו מכל רע בנערותו. ונותנת לו אחרית ותקוה בזקנותו. בנערותו מהו אומר? וקוי י"י יחליפו כח, יעלו אבר כנשרים, ירוצו ולא ייגעו, ילכו ולא ייעפו. בזקנותו מה הוא אומר? עוד ינובון בשיבה, דשנים ורעננים יהיו. וכן אתה מוצא באבינו

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מח עמוד ב] אברהם, ששימר את התורה עד שלא באת לעולם שנאמר. עקב אשר שמע אברהם בקולי, וישמר משמרתי מצותי חוקותי ותורותי. אף גידלו ובירכו בנערותו, ונתן לו אחרית ותקוה בזקנותו. בנערותו מהו אומר (בראשית לך לך יג ב) ואברהם כבד מאד, במקנה בכסף ובזהב. ובזקנותו מהו אומר? ואברהם זקן בא בימים וי"י ברך את אברהם בכל. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ורבי כהן רבי כהן° אמרו בשם רב רב (אמורא)°. ד_סואסור לדור בעיר שאין בה, לא רופא, ולא מרחץ, ולא בית דין מכין וחובשין. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון°. אף אסור לדור בעיר שאין בה גינוניתא של ירק. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ורבי כהן רבי כהן° אמרו בשם רב רב (אמורא)°. עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראת עינו ולא אכל. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° חשש להדא שמועתא. ומצמיח אוסף ליה פריטין, ואכיל בהון מכל מילה, חדא בשתא  מכל דבר פעם בשנה

הדרן עלך פרק עשרה יוחסין וכולא מסכתא דקידושין וכולא סדרא דנשים

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת קידושין וכולא סדרא דנשים וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת קידושין וכולא סדרא דנשים וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת קידושין וכולא סדרא דנשים וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:

הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת קידושין וכולא סדרא דנשים כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":

קדיש בנוסח אשכנז / ספרד[עריכה]

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח[עריכה]

יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)

לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)


ויש נוהגים במקום:

יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_קידושין/פרק_רביעי&oldid=2850489"