רמב"ם הלכות איסורי ביאה ט
דפוס
[עריכה]אין האשה מתטמאה מן התורה בנדה או בזיבה עד שתרגיש ותראה דם ויצא בבשרה כמו שביארנו ותהיה טמאה מעת שתראה ולהבא בלבד ואם לא הרגישה ובדקה ומצאה הדם לפנים בפרוזדור ה"ז בחזקת שבא בהרגשה כמו שביארנו.
ומדברי סופרים שכל הרואה כתם דם על בשרה או על בגדיה אף ע"פ שלא הרגישה אף על פי שבדקה עצמה ולא מצאה דם ה"ז טמאה וכאילו מצאה דם לפנים בבשרה וטומאה זו בספק שמא כתם זה מדם החדר בא.
וכן מד"ס שכל הרואה דם בלא עת וסתה וכל הרואה כתם טמאה למפרע עד כ"ד שעות ואם בדקה בתוך זמן זה ומצאה טהור טמאה למפרע עד זמן בדיקה ואע"פ שהיא טמאה למפרע מדבריהם אינה מטמאה את בועלה למפרע כמו שביארנו ואינה מונה לנדתה או לכתמה אלא מעת שתראה הדם או שמצאה הכתם וכל הרואה כתם ה"ז מקולקלת (למנינה) שמא מן החדר בא ונתקלקלה וסתה.
הרואה דם בשעת וסתה אינה מטמאה למפרע אלא בשעתה בלבד וכן מעוברת ומניקה בתולה וזקנה דיין שעתן ואינן מטמאות למפרע איזו היא מעוברת משיוכר עוברה והוא ג' חדשים מניקה כל כ"ד חדש אפילו מת בנה או גמלתו או נתנתו למניקה.
בתולה כל שלא ראתה דם מימיה אף על פי שראתה מחמת נישואין או מחמת לידה זקנה כל שעברו עליה צ' יום סמוך לזקנתה ואי זו היא זקנה כל שקוראין לה זקנה ואינה מקפדת מעוברת ומניקה וזקנה כתמן כראייתן ואינו מטמא למפרע בתולה שלא ראתה דם מימיה ועדיין היא קטנה כתמה טהור עד שתראה דם שלש וסתות.
מה בין כתם הנמצא על בשרה לכתם הנמצא על בגדה שהכתם הנמצא על בשרה אין לו שיעור והנמצא על הבגד אינו מטמא עד שיהיה כגריס הקילקי שהוא מרובע שיש בו כדי תשע עדשות שלש על שלש היה פחות משיעור זה טהור נמצא טיפין טיפין אין מצטרפות היה ארוך הרי זה מצטרף.
כתם שנמצא ע"ד שאינו מקבל טומאה טהור ואינה חוששת לו כיצד ישבה על כלי אבנים כלי אדמה וכלי גללים או על עור הדג או על כלי חרש מגבו או על בגד שאין בו ג' אצבעות על ג' אצבעות ונמצא עליהן דם טהורה אפילו בדקה הקרקע וישבה עליה ונמצא כתם על הקרקע כשעמדה הרי זו טהורה שכל שאינו מקבל טומאה לא גזרו על כתם שימצא בו ולא במקבל טומאה אלא א"כ היה לבן אבל כלי צבעונין אין חוששין לכתם הנמצא בהן לפיכך תקנו חכמים שתלבש האשה בגדי צבעונין כדי להצילה מדין הכתמים.
לא בכל מקום שנמצא הדם על בשרה תטמא משום כתם עד שימצא כנגד בית התורפה כיצד נמצא על עקיבה טמאה שמא נגע בבית תורפה בעת ישיבתה וכן אם נמצא על שוקה או על פרסותיה מבפנים והם המקומות הנדבקות זו בזו בעת שתעמוד ותדבוק רגל לרגל ושוק לשוק הרי זו טמאה נמצא על ראש גודל רגלה טמאה שמא נטף מן החדר על רגלה בעת שהלכה וכן כ"מ שאפשר שינתז עליו דם נדתה כשתהלך ונמצא שם דם טמאה וכן אם נמצא הדם על ידיה אפילו על קשרי אצבעות ידיה טמאה שהידים עסקניות הן אבל אם נמצא הדם על שוקה ועל פרסותיה מבחוץ או מן הצדדין ואין צריך לומר אם נמצא מן הירכים ולמעלה הרי זו טהורה שאין זה אלא דם שניתז עליה ממקום אחר.
הכתם הנמצא על בשרה שהוא ארוך כרצועה או עגול או שהיו טפין טפין או שהיה אורך הכתם על רוחב יריכה או שהיה נראה כאילו הוא ממטה למעלה הואיל והוא כנגד בית תורפה הרי זו טמאה ואין אומרים אילו נטף מן הגוף לא היה כזה שכל דם הנמצא במקומות אלו מחמירין בו אע"פ שהוא ספק.
הכתם הנמצא על החלוק שלה מחגורה ולמטה טמאה מחגורה ולמעלה טהורה נמצא על בית יד שלה אם מגיע כנגד בית תורפה טמאה ואם לאו טהורה.
היתה פושטתו ומתכסה בו בלילה כל מקום שימצא בו דם טמאה וכן האזור שלה כל מקום שימצא בו הדם טמאה.
היתה לובשת חלוק אחד ושהה עליה שלשה ימים או יתר בלא עת נדתה ובדקה ומצאה עליו שלשה כתמים או כתם אחד גדול שיש בו שיעור שלשה כתמים הרי זו ספק זבה שמא כתם נטף ממנה בכל יום וכן אם לבשה שלשה בגדים בדוקים ושהו עליה שלשה ימים בימי זיבתה ומצאה כתם בכל אחד מהן אף על פי שזה כנגד זה הרי זו ספק זבה.
מצאה כתם אחד שאין בו כדי שלשה כתמים אם בדקה עצמה כל בין השמשות של יום ראשון ומצאה טהור ולא בדקה חלוקה וביום השלישי מצאה זה הכתם שאינו כשלשה כתמים אינה חוששת לזיבות ואם לא בדקה עצמה כל בין השמשות הואיל ולא בדקה חלוקה ושהה עליה שלשה ימים בימי זיבתה חוששת לזיבות ואע"פ שאין הכתם כדי שלשה כתמים.
מצאה כתם על חלוקה היום וראתה דם אח"כ שני ימים זה אחר זה או שראתה שני ימים וביום השלישי ראתה כתם הרי זו ספק זבה.
הרואה כתם ואחר כך ראתה דם תולה כתמה בראייתה כל מעת לעת בין שבדקה עצמה בעת שמצאה הכתם ומצאתה טהור בין שלא בדקה אבל הרואה כתם אחר כתם בתוך עשרים וארבע שעות אינה תולה כתם בכתם אא"כ בדקה ביניהם שאם הפסיקה טהרה בין הכתמים אין מצטרפין למנין זיבות.
כיצד ראתה כתם ערב שבת בשעה ראשונה מן היום אף ע"פ שלא בדקה עצמה ולא ידעה אם טהורה היא אם טמאה וראתה דם אח"כ עד שעה ראשונה מיום השבת אינה מונה לכתם אלא תולה הכתם בראייה ואם ראתה באחד בשבת ובשני בשבת תהיה זבה ראתה דם ביום שבת בשעה שנייה הרי זו טמאה שני ימים ערב שבת שמצאה בו הכתם ובשבת שראתה הדם שהרי אין שניהם בתוך מעת לעת ואם ראתה הדם באחד בשבת חוששין לזיבות.
לא ראתה דם בשבת אבל ראתה כתם אחר בשעה ראשונה מיום השבת אם בדקה עצמה בערב שבת ומצאה טהור אינה מונה אלא לכתם אחד שהוא ביום השבת הואיל ושניהם בתוך מעת לעת ואם לא בדקה ולא ידעה אם הפסיקה טהרה ביניהן אם לא הפסיקה הרי זו מונה לע"ש ואם ראתה באחד בשבת חוששת לזיבות.
ראתה הכתם השני בשעה שנייה מיום שבת בין בדקה בין לא בדקה הרי זו טמאה שני ימים שהרי אין שניהם בתוך מעת לעת ואם ראתה באחד בשבת אחר מעת לעת חוששת לזיבות ראתה בשעה ראשונה מיום אחד בשבת כתם שלישי אם הפסיקה טהרה ביניהן אין מצטרפין ואינה חוששת לזיבות ואם לא בדקה חוששת לזיבות.
כל כתם שאמרנו שהיא טמאה בגללו אם יש לה דבר לתלות בו ולומר שמא כתם זה מדבר פלוני הוא אם נמצא על הבגד הרי זו טהורה שלא אמרו חכמים בדבר להחמיר אלא להקל ואם נמצא על בשרה ספיקו טמא ואינה תולה בו ואם היה לה לתלות בבשרה יתר מחלוקה אף על בשרה תולה וספיקו טהור.
כיצד שחטה בהמה או חיה או עוף או שנתעסקה בכתמים או שישבה בצד העוסקין בהן או שעברה בשוק של טבחים ונמצא דם על חלוקה טהורה ותולה בדברים אלו שמהן בא הכתם.
נמצא הכתם על בשרה בלבד אם הכתם מחגור ולמטה טמאה ואם נתהפכה וקפצה אפילו מחגור ולמעלה טמאה שאילו היה דם זה מן השחיטה או מן השוק היה לה שימצא גם על בגדיה והואיל ונמצא על בשרה ולא בבגדה טמאה.
היתה בה מכה אע"פ שחיתה אם יכולה להתגלע ולהוציא דם ונמצא דם על בשרה תולה במכה וכן כל כיוצא בזה.
נמצא הכתם על בגדיה ובשרה כאחד תולה בכל שיש לה לתלות ותולה במאכולת שמא בעת שישבה נהרגה מאכולת ודם זה דם מאכולת הוא ועד כמה עד כגריס אבל אם מצאה הכתם יתר מכגריס אינה תולה במאכולת ואפילו היתה מאכולת רצוצה בכתם הואיל והוא יתר מכגריס אינה תולה במאכולת.
וכן תולה בבנה ובבעלה אם היו עסוקין בדם או שהיו ידיהן מלוכלכות או שהיתה בהן מכה תולה בהן ואומרת הן נגעו בה והיא לא ידעה ודם זה מחמת הוא.
אין מחזיקין דם ממקום למקום לתלות בו כיצד היתה לה מכה בכתיפה ונמצא כתם על שוקה אין אומרין שמא בידיה נגעה במכה ונגעה במקום זה וכן כל כיוצא בזה אין תולין בו בין בגופה בין בחלוקה.
שתי נשים שנתעסקו בצפור אחד ואין בו אלא כסלע דם ונמצא על כל אחת משתיהן כתם כסלע שתיהן טמאות נתעסקה בדם שאי אפשר שיהיה ממנו כתם אלא כגריס ונמצא עליה כתם כשני גריסין הרי זו תולה כגריס בדם שנתעסקה בו ובגריס במאכולת נמצא הכתם יתר מכשני גריסין טמאה.
נתעסקה באדום אין תולה בו שחור נתעסקה בעוף שיש בו מיני דם הרבה ונמצא עליה מראה אחד מהן תולה בו היתה לובשת שלשה חלוקות אם יכולה לתלות תולה אף בתחתון ואם אינה יכולה לתלות אינה תולה אף בעליון כיצד עברה בשוק של טבחים אף על פי שנמצא הכתם על התחתון לבדו תולה בדם הטבחים לא עברה בשוק הטבחים וכיוצא בו אע"פ שנמצא הכתם בעליון לבדו הרי זו טמאה ספק עברה ספק לא עברה ספק נתעסקה ספק לא נתעסקה אינה תולה.
עיר שיש בה חזירים או שהם באין לה תמיד אין חוששין לכתמיה הנמצאין בחלוקה.
האשה שהשאילה חלוקה לנדה בין עכו"ם בין ישראלית וחזרה ולבשה אותו קודם בדיקה ומצאה עליו כתם ה"ז תולה בנדה שלבשה אותו השאילה אותו לזבה קטנה ביום הטמא שלה או ליושבת על דם טוהר או לבתולה שדמיה טהורין ה"ז תולה בה אבל אם השאילה אותו לזבה קטנה ביום השמור או לזבה גדולה בז' ימים נקיים וחזרה ולבשה אותו קודם בדיקה ונמצא עליו כתם שתיהן מקולקלות השואלת והמשאלת אותה שמא מזו שמא מזו השאילה אותו ליושבת על הכתם אינה תולה בה שאין תולין כתם בכתם.
בדקה חלוקה ובדקה עצמה ונמצאת טהור והשאילה החלוק לחבירתה ולבשתו ונמצא עליו כתם כשהחזירתו לה השואלת טמאה ואינה תולה בבעלת החלוק שהרי בדקה אותו קודם שתשאילהו לה.
ארוכה שלבשה חלוקה של קצרה ונמצא בו כתם אם מגיע כנגד בית התורפה טמאה ואם לאו טהורה שכתם זה של קצרה הוא.
שלש נשים שלבשו חלוק אחד זו אחר זו ואחר כך נמצא עליו כתם וכן אם ישנות במטה אחת כאחת ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות ואם בדקה אחת מהן עצמה מיד ומצאה עצמה טמאה הרי השתים טהורות.
בדקו כולן ומצאו עצמן טהורות תולה מי שאינה ראויה לראות דם במי שהיא ראויה ותהיה שאינה ראויה טהורה והראויה טמאה כיצד היתה אחת מעוברת ואחת אינה מעוברת המעוברת טהורה ושאינה מעוברת טמאה מניקה ושאינה מניקה המניקה טהורה זקנה ושאינה זקנה הזקנה טהורה בתולה ושאינה בתולה הבתולה טהורה היו כולן מעוברות כולן זקנות כולן מניקות כולן בתולות הרי כולן טמאות.
ג' נשים שעלו דרך מרגלות המטה וישנו כולן ונמצא דם תחת האמצעית שלשתן טמאות תחת הפנימית היא ושבצדה טמאות והחיצונה טהורה תחת החיצונה היא ושבצדה טמאות והפנימית טהורה ואם לא עלו דרך מרגלות המטה שהרי אין להם סדר ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות.
בד"א שבדקו כולן ומצאו טהור ולא תוכל אחת מהן לתלות בחבירתה כמו שביארנו אבל אם בדקה אחת ומצאה עצמה טהורה וחבירתה לא בדקה תולה הטהורה בזו שלא בדקה והרי זו שלא בדקה טמאה.
כל כתם שנמצא על הבגד שאין לה במה יתלה אינו מטמא עד שיודע שהוא דם ואם נסתפק להם שמא הוא דם או צבע אדום מעבירין עליו שבעה סמנין אלו על הסדר אם עבר או כהה עינו הרי זו כתם דם וטמאה ואם עמד כמות שהוא הרי זה צבע וטהורה.
ואלו הן השבעה סמנים על סדרן:
רוק תפל ולעיסת גריסין של פול ומי רגלים שהחמיצו ובורית ונתר וקימוניא ואשלג וצריך לכסכס שלש פעמים על כל סם וסם ומוליך ומביא בכל כסכוס העבירן שלא על הסדר או שהעבירן כאחד לא עשה כלום הקדים האחרונים לראשונים אלו שהעביר באחרונה שהן הראשונים עלו לו וחוזר ומעביר אחריהם אחרונים שהקדים עד שיעברו השבעה על הסדר.
אי זהו רוק תפל שלא טעם כלום מתחלת הלילה והיה ישן מחצי הלילה האחרון למחר קודם שיאכל נקרא רוק תפל והוא שלא יצא רוב דבורו עד שלש שעות ביום ואם השכים ושנה פרקו קודם שלש שעות אין זו רוק תפל שהדבור מבטל חוזק הרוק ומחזירו כמים ואי זו הוא לעיסת גריסין הוא שילעוס הגריסין עד שיתערב עם הפול רוק הרבה מפיו ואי זהו מי רגלים שהחמיצו אחר שלשה ימים או יתר.
כל אשה שהיא טמאה משום כתם אם מצאה הכתם בימי נדתה הרי זו ספק נדה ויושבת עליו שבעה ימים וטובלת בליל שמיני ואח"כ תהיה מותרת לבעלה ואם מצאה אותו בימי זיבתה הרי זו ספק זבה גדולה או קטנה כמו שנתבאר בפרק זה ויושבת יום אחד אם היתה קטנה או שבעת ימים נקיים אם היתה גדולה מספק והכל מדברי סופרים כמו שביארנו לפיכך הבא עליה בזדון מכין אותו מכת מרדות ופטורין מקרבן.
הגהה
[עריכה]לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.