שולחן ערוך אבן העזר קסד
"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
<< | שולחן ערוך · אבן העזר · סימן קסד | >>
ראו סימן זה בתוך:
טור אבן העזר ·
לבוש ·
ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:
חלקת מחוקק · בית שמואל · באר היטב · פתחי תשובה · ט"ז
שו"ע באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org ·
SefariaENG
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח
 |
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה. דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים. |
- סימן זה נכתב בכתיב חסר. יש להפוך כל המילים החסרות לכתיב מלא ולמחוק תבנית בעבודה והודעה זו
היבמה לא תחלץ ולא תתיבם עד שיהיו תשעים יום ממיתת הבעל, חוץ מיום המיתה ויום היבום או החליצה. ואם יבם או חלץ תוך זמן זה, ולא נמצאת מעוברת, הרי זו נפטרה ואינה צריכה כלום; אבל לא תנשא לאחר אף על פי שחלצה, עד שישלימו תשעים יום למיתת הבעל. ואם מת היבם תוך התשעים יום או אחריהם, יש אומרים שצריכה להמתין תשעים יום אחר מיתתו. ואם היו שני יבמים ומת אחד מהם, מותרת להתיבם לשני תוך תשעים יום למיתתו של זה.
- הגה: ויש אומרים דכל שחלצה תוך ג' חדשים, בין נמצאת מעוברת והפילה, או לא נמצאת מעוברת, הוה לה חליצה פסולה וצריכה חליצה אחרת מכל האחין (הגהות מרדכי סוף גטין). ועין לקמן סימן ק"ע סעיף ה':
החולץ ליבמתו ונמצאת מעוברת, וילדה, אם הולד של קימא אין החליצה כלום, הוא מותר בקרובותיה, ולא פסלה מהכהונה, ואם הפילה או ילדה ולא חיה שלשים יום, צריכה חליצה אחרת, שחליצת מעוברת לא שמה חליצה, וחולץ לה הוא או אחד משאר אחין. ויש אומרים שלא יחלץ לה הוא אלא אחד משאר האחין (טור בשם הרא"ש):
ביאת מעוברת נמי לא שמה ביאה. לפיכך, הכונס או חולץ ליבמתו תוך שלשה חדשים, ולה צרה, לא תנשא עד שתלד זו או שמא תפיל ולא היתה הביאה או החליצה כלום, והולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם:
היבמה לא תתיבם בעת נדתה, אבל חולצת היא. ואם עבר ויבם ובא עליה בעת נדתה, קנאה:
הכונס את יבמתו ונמצאת מעוברת, מפרישים אותם וממתינים לה, אם הפילה יחזר ויקיים.
- הגה: ויש אומרים דוקא שכנסה קדם שהוכר העובר, אבל אם כנסה משהוכר העובר צריך להוציאה אף על פי שהפילה (נ"י פרק החולץ). וכשמקיימה, צריך לחזר ולבעול, דביאת מעוברת לא שמה ביאה (ב"י בשם רבי' ירוחם). ואם רצה להוציאה, צריכה גט וחליצה:
ולד שלא נגמרו סימניו ולא כלו חדשיו, קרוי נפל. ואם ילדה ולד שנגמרו סימניו ואין ידוע אם כלו חדשיו, אפילו מת ביום שנולד, הרי זה מוציאה בגט וחולץ לה, ואחר כך תהיה מותרת לאחרים. ואם נתקיים הולד שלשים יום אחר שנולד או שכלו לו חדשיו (המ"מ), הרי זה ולד של קיימא, ואינה צריכה ממנו גט, מפני שהיא ערוה עליו:
ילדה ולד של קיימא לאחר ששה חדשים משנתיבמה, הרי זה הולד ספק אם בן תשעה לראשון אם בן שבעה לאחרון. לפיכך, יוציא בגט, והולד כשר. ואם בא עליה אחר שילדה, ונתעברה וילדה, אותו ולד ספק ממזר:
כל יבמה שהיא ספק מדבריהם אם יש עליה זיקת יבם אם לאו, כגון יבמה שילדה ולד שלא נודע שכלו לו חדשיו ומת בתוך ל' יום או ביום ל', שדינה שתחלוץ מספק מדבריהם כמו שנתבאר, אם הלכה ונתקדשה לאחר או נשאת קודם חליצה, חולץ לה יבמה ותשב עם בעלה. ואם נתקדשה לכהן שהוא אסור בחלוצה, אינו חולץ לה, שאין אוסרין על זה אשתו משום ספק דבריהם. והוא הדין אם אין היבם כאן, שלא תצא מבעלה ישראל, ומותרת לו בלא חליצה הואיל וכבר נשאה (ר"י מינץ בתשובה). גרשה הכהן או מת, הרי זו חולצת לכתחלה, ואחר כך תהיה מותרת לאחרים: