ירושלמי קידושין ד ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< | ירושלמי · מסכת קידושין · פרק ד · הלכה ז | >>

הקטע המקביל ב: משנה · ירושלמי · בבלי


הלכה ז משנה[עריכה]

האומר בני זה ממזר אינו נאמן ואפי שניהן אומרין על העובר שבמעיה ממזר הוא אינן נאמנין רבי יהודה אומר נאמנין

הלכה ז גמרא[עריכה]

תמן תנינן האומר בני זה נאמן רבי אבהו בשם רבי יוחנן לתת לו אבל לא ליקח ממנו א"ר יוסי ולא מתניתא היא אפי שניהן אומרין על העובר שבמעיה ממזר הוא אינן נאמנין דילמא על דרבי יהודה איתאמרת דר יודה אומר נאמנין עליה ר אבהו בשם רב יוחנן לתת לו אבל לא ליקח ממנו אמר ר חזקיה עוד היא מתניתא (דברים כא) כי את הבכור בן השנואה יכיר היו מחזיקין בו שהוא בנו ובשעת מיתתו אמר אינו בנו אינו נאמן שאינו בנו ובשעת מיתתו אמר בני הוא נאמן אית תניי תני על קדמייתא נאמן ר חזקיה ר זריקן בשם רבי הונא היו מחזיקין אותו שהוא משפחתו נאמן היה עומד בצד המוכסין ואמר בני הוא וחזר ואמר עבדי הוא נאמן עבדי הוא וחזר ואמר בני הוא אינו נאמן אית תניי תני נאמן אמר ר מנא כגון אילין כותאי דינון משעבדין בבניהן תני נאמן על הגדול ואינו נאמן על הקטן אי זהו גדול רבי זעירא אמר כל שיש לו אשה ובנים רבי אבהו בשם רבי יוחנן כל שיש לו אשה מתניתא פליגא על רבי אבהו גר שמל ולא טבל והיו לו בנים ואמר מלתי ולא טבלתי נאמן ומטבילין אותו בשבת משם מה נכייה דברי רב יודה מה עבד לה רבי אבהו פתר לה משם מה בכך