שולחן ערוך אבן העזר ה א
שולחן ערוך אבן העזר · ה · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
פצוע דכא וכרות שפכה אסורים לישא ישראלית, ומותרים בגיורת ומשוחררת. ואפילו כהן שהוא פצוע דכא מותר לישא גיורת ומשוחררת, לפי שאינו בקדושתו, ואפילו נתינה או אחד מהספקות מותרת לו, הואיל ופצוע דכא אסור לבא בקהל, לא גזרו על הנתינים ולא על הספיקות. אבל אסור בממזרת ודאית, שהרי אסורה מן התורה. ויש מתירים אפילו בממזרת (טור והראב"ד והרשב"א):
מפרשים
(א) לפי שאינו בקדושתו: משמע דה"ה גרושה וחללה (דמה לי זונה מה לי גרושה וחללה דהא בחד קרא כולהו כתיבי אשה זונה וחללה וגרושה מאישה לא יקחו וגיורת זונה היא דנבעלת לכותי כך פרש"י פ' הערל דף ע"ו ע"א כהן כשר אסור בגיורת ומשוחררת משום זונה שנבעלה בגיותן) וכן אין עליו שום קדושת כהן כגון לטמא למתים ולישא כפיו דמאחר שאתה מתירו בגיורת שהיא זונה דקרא ה"ה שאר מצות כהונה והוי כזר בעלמא וקשה דהרמב"ם (פ"ז מה' ביאת מקדש) מנה המומין שהכהנים נפסל בהם ומנה י"ב מומין באברי הזרע וכרות שפכה אחת מהן וכתב שם שהבעל מום אוכל בקדשי קדשים משמע דלא הוי זר ומקרא מלא הוא מרוח אשך ותרגומו מריס פחדין וכתיב מקדשי הקדשים יאכל ואף על גב דתנן בריש פ' הערל דכהן פצוע דכא אוכל בתרומה תרומה שאני דאפי' עבדים אוכלים בתרומה (שם ריש פ' הערל):
(א) פצוע דכא: יש בזה ג' שיטות לדעת הרמב"ם דפוסק איסור התחתנות בז' אומות ונתינים היינו בגיותן כמ"ש בסי' הקודם לכן מותר פ"ד בנתינים משום דהם גרים מדאורייתא ודוד גזר עליהם ובפסולים לא גזר ואסור בממזר' כי לענין איסור ממזר בקדושתן קאי כ"כ המגיד והא דכהן פ"ד מות' בגיור' ואסור בממזר' לפי שאין מפורש לאו גירות בתורה גם הוא לאו שאינו שוה בכל אבל בממזרת אסור ואין לנו להתיר אלא מה שמנו חז"ל כ"כ המגיד ולישא גרושה וחללה אסור דהא מפורש בתור' אף על גב אף גיורת אסורה משום זונה וזונה מפורש בתורה מ"מ האיסור אינו מפורש אלא ילפינן מקר' דיחזקאל דגיורת בכלל זונה, וע"ש במגיד פי"ח הא"ב דין ג' לדעת הראב"ד ורשב"א ילפינן מקרא דיחזקאל בתולת מזרע בית ישראל ואינה בכלל זונה, ולא כח"מ שכתב דמותר בגרושה, ולשיטת הפוסקים דס"ל כלישנא בתרא דרבא דאיסור התחתנות אפילו בגיורת ומ"מ פ"ד מותר בנתינים אף על גב דמפורש לאו דידיה והוא לאו השוה בכל מזה ילפינן דמותר ג"כ בממזרת ולכאורה קשה לשיטה זו למה לא אוקמי מתני' פי"י כל האסורים לבוא בקהל מותרים זה בזה איירי בפ"ד דאסור לבוא בקהל מותר בממזרת ולפי שיטה זו נראה כהן פ"ד מותר בגרושה ולשיטת בעל המאור ס"ל נמי כרמב"ם לא תתחתן קאי בגיותן לכן בפ"ד מותר בנתינים מאחר שנתגיירו וס"ל פ"ד בקדוש' קאי וכהן פ"ד אסור בגיורת ובממזרת וכן פסק בש"ג בשם ריא"ז והובא ג"כ בד"מ:
(ב) או א' מהספקות: לכאורה תימה למה מותר בספקות הא קי"ל ממזר ודאי אסור בספק ממזרת ולמה ספק ממזרת מותרת בפ"ד אף על גב דאיתא בפ' י"י קהל ודאי לא יבוא ובקהל ספק יבוא היינו מדאורייתא ומ"מ קי"ל ספיקות בודאי אסורים, ופ"ד לישא שפחה י"ל לרמב"ם מותר דהא איסור שפחה רק מדרבנן:
יש מתירין אפי' בממזרת הוא דעת הטור שכתב על הרמב"ם ואינו נראה דהא דשרי בנתינה דריש לה מקר' לא יבא פצוע דכה בקהל ה' היינו בישראל אבל באחרינ' שרי ואין חילוק עכ"ל וכתב ב"י לא מצאתי בגמ' שדרשו כן מפסוק זה ואולי מפני שהוא סובר דנתינים אסורים מדאורייתא עלה בדעתו שא"א להתיר פ"ד בנתינה אלא מדרש' דהאי קרא וכבר נתבאר בסי' הקודם שהרמב"ם ס"ל דנתינה אינה אסורה אלא מדרבנן וא"כ הנתינה דמותרת (דפ"ד) אינו משום דרשות הפסוק לא משום שלא גזרו עליה עכ"ל וק"ו דהא בגמ' היה עיקר הפלפול בזה דרב ששת בא ללמד מדישראל פ"ד מותר בנתינה שהוא איסור מן התורה אם אינו פ"ד אלא דהפ"ד אבד קדושתו ה"נ פ"ד (כהן) אבד קדושתו ומותר בגיורת דהיינו שיש בה איסור זונה שנבעלה בגיות' כדפירש"י דכהן כשר אסור בגיורת משום האי טעמ' ודחה ליה רבא (נתינה אין בה איסור כלל אלא מדרבנן גזרו בה וכי גזרו בכשרים אבל לא) בפסולים כגון פ"ד וממילא אין לך ללמוד היתר לכהן פ"ד להתיר בגיורת שהי' אסורה לכהן כשר מן התורה ולא אבד קדושתו ואח"כ חזר רבא מחילוק זה כדאית' בגמ' ופסקו הפוסקים כרב ששת דמותרת (גיורת) לכהן פ"ד (וכמסקנות) רבא כאן וכ' המ"מ דאע"ג דהרמב"ם דס"ל כלשנ' קמא דרב דאין איסור בנתינה אלא מדרבנן ממילא אין לך ראיה להתיר כהן פ"ד בגיורת מ"מ קי"ל להיתר' בזה אבל בממזרת אסור אף הפ"ד כיון שיש בה איסור דאורייתא וא"כ קשה על הב"י שכתב דכיון שסובר הטור דיש איסור תורה בנתינה צריך דרשת הפסוק להיתר של הנתינה לפ"ד אודאי לית' דההיתר בגמ' הוא לרב ששת בזה מכח שהפ"ד לישראל אבד קדושתו דאי אמרת דההיתר פ"ד ישראל מדרש' הפסוק אין לך ללמוד דכהן פ"ד מותר בגיורת דדלמא שאני הוא דקדושת כהן עדיין עליו שהרי אין לך היתר שם מפסוק לא יבא פ"ד כו' ורש"ל האריך בזה כמו שהעתיקו בפרישה ומו"ח ז"ל ותכלית דבריו לפרש לשון הטור דכתב הא דשרי בנתינה ח"פ דמן הראוי היה לאסור פ"ד מכח שפלותו בנתינה שהיא גיורת והיא חשובה דהא מצינו בה חשובות מן התורה שהישראל מותר ב"ה להרמב"ם אלא מדרבנן אסורה לישראל וא"כ תהא הנתינה אסורה לפ"ד כיון שיש לה מעלה נגדו וא"כ צ"ל דמדרשת הפסוק דלא יבא כו' היא מותרת לישראל פ"ד וע"ז מקשה הטור דה"נ ניליף מפסוק זה דממזרת תהא מותרת לישראל פ"ד ואפי' מדרבנן כשם שרבנן לא גזרו בנתינה לפ"ד ושבקוה (אדאוריית') ה"נ נימא בממזרת דהי' מותרת אפי' מדרבנן זו תורף פירושו והוא תמוה מאד דאיך יליף הטור ממזרת מנתינה דע"כ לא הקילו רבנן בפ"ד אלא משום שאין בו איסור תורה לישראל אלא הם אמרו והם אמרו להקל בפ"ד משא"כ בממזרת שאסורה מן התורה לישראל ה"נ דאיסור ההו' קאי (גם) אישראל פ"ד דגם הוא מקרי קהל ה' וכבר הקשה עליו מו"ח כן ופי' הוא בדרך אחר לומר דגם להרמב"ם ס"ל דנתינ' איסור תורה יש בה לישרא ודחק לפרש לחלק בין הם לבניהם והנלע"ד לפרש בדברי הטור בדרך זו דמ"ש דהא דשרי בנתינה (קאי) אכהן פ"ד שזכר לפני זה בסמוך דמותר ג"כ בנתינה דגם הרמב"ם ס"ל כן ולא נתכוון בהך נתינה לענין איסור נתינה אלא מצד שהיא גיורת ויש בה איסור תורה לכהן כשר מצד שהיא זונה כמו שזכרנו בסמוך ואפ"ה שרי מכח הפסוק דלא יבא פ"ד בקהל ה' כו' כדאיתא להדי' במשנה דפ"ד מותר בגיורת מכח פסוק זה והך נתינה היא ממש כמו גיורת וכמ"ש גם רש"ל כפי פי' שלו והיה פשוט דהיתר נתינה שהוזכר אין בו חילוק בין אם הוא עצמה נתגיירה או מש שילדה אחר שנתגיירה שדין א' להם להיתר והיא בכלל גיורת שנתגיירה שזכרה המשנה והיה מהראוי להרמב"ם להזכיר סתם גיורת לפי דברנו שמאיסור זונה מיירי אלא נקט בזה נתינה דהרמב"ם מתיר' לפ"ד מצד שהנתינה איסורא קל שאינה אלא מדרבנן וע"ז מקשה דהא מ"מ יש בה איסור תורה מצד גיורת לכהן ואפ"ה מותר לכהן פ"ד וא"כ הוה ממש כן בממזרת וקושי' זו ודאי אלימת' הוא על הרמב"ם דמתיר בהדי' כהן פ"ד בגיורת משוחררת וה"ה בנתינה ולא קפיד אאיסור זונה והמ"מ הקשה קושי' זו ודחק לתרץ דאיסור גיורת של תורה לכהן אינו חמור כ"כ שאינו שוה בכל משא"כ באיסור ממזרת ששוה בכל מ"ח הטור לא ניחא ליה בחילוק זה לחלק באיסור של תורה והמ"מ מקשה על מי שמתיר בממזרת אמאי תני במשנה דמותר בגיורת ולא שנה רבות' שאפי' בממזרת מותר ונראה דלק"מ דתנ' דנקט פ"ד מותר כלל בין ישראל פ"ד בין כהן פ"ד וכיון שיש בכהן פ"ד איסור דאורייתא בגיורת א"כ ה"ל ממש כממזרות דתרוייהו יש בם איסור תורה בישראל כשר ובפ"ד מותר בשניהם דאין לחלק בין אסורי תורה במקום שלא חלקו חז"ל בפי' כן נ"ל נכון:
(א) פצוע דכא: עיין מ"ש המרש"א על הטור ביבמות דף ע"ו ע"א. ובס' בית יהודה כ' שמצ' בביאור מהור"ר יעקב שור על א"ה סי' ה' שפי' דברי הטור הכי דהא דשרי בנתינה ר"ל ממזר. דמותר בנתינה דרש מקר' וכו' אבל באחרינ' יבא א"כ ה"נ ממזר' מותר' לפצוע דכא דדרשינן ג"כ לא יבא פ"ד בקהל ה' בישראל דאיקרי קהל אבל בממזרת דלאו קהל היא דהא מותר' לנתין ה"נ מותרת לפ"ד ובזה מיושב נמי תמיהת ב"י על הטור דדרש זה מצינו שפיר דממזר מותר בנתינה דלאו קהל הם. עכ"ל ע"ש.
(ב) בקדושתו: משמע דה"ה גרושה וחללה דמ"ש זונה מגרושה וחללה וגיורת זונה היא ח"מ. וב"ש חולק עליו ע"ש. וכן אין עליו שום קדושת כהן כגון לטמ' למתים וליש' כפיו דמאחר שמותר בגיורת שהי' זונה ה"ה שאר מצות כהונה והוי כזר בעלמ' והקשה הח"מ דהרמב"ם פ"ו מהלכות ביאות מקדש מנה המומין וכרות שפכה אחת מהן וכתב שם שהבעל מום אוכל בקדשי קדשים משמע דלא הוי זר.
(ג) בממזרת: אבל בשפח' מותר לכ"ע דאיסור שפחה הוה מדרבנן.