בית שמואל על אבן העזר ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| בית שמואל על שולחן ערוך אבן העזר ה |


סעיף א[עריכה]


(א) פצוע דכא:    יש בזה ג' שיטות לדעת הרמב"ם דפוסק איסור התחתנות בז' אומות ונתינים היינו בגיותן כמ"ש בסי' הקודם לכן מותר פ"ד בנתינים משום דהם גרים מדאורייתא ודוד גזר עליהם ובפסולים לא גזר ואסור בממזר' כי לענין איסור ממזר בקדושתן קאי כ"כ המגיד והא דכהן פ"ד מות' בגיור' ואסור בממזר' לפי שאין מפורש לאו גירות בתורה גם הוא לאו שאינו שוה בכל אבל בממזרת אסור ואין לנו להתיר אלא מה שמנו חז"ל כ"כ המגיד ולישא גרושה וחללה אסור דהא מפורש בתור' אף על גב אף גיורת אסורה משום זונה וזונה מפורש בתורה מ"מ האיסור אינו מפורש אלא ילפינן מקר' דיחזקאל דגיורת בכלל זונה, וע"ש במגיד פי"ח הא"ב דין ג' לדעת הראב"ד ורשב"א ילפינן מקרא דיחזקאל בתולת מזרע בית ישראל ואינה בכלל זונה, ולא כח"מ שכתב דמותר בגרושה, ולשיטת הפוסקים דס"ל כלישנא בתרא דרבא דאיסור התחתנות אפילו בגיורת ומ"מ פ"ד מותר בנתינים אף על גב דמפורש לאו דידיה והוא לאו השוה בכל מזה ילפינן דמותר ג"כ בממזרת ולכאורה קשה לשיטה זו למה לא אוקמי מתני' פי"י כל האסורים לבוא בקהל מותרים זה בזה איירי בפ"ד דאסור לבוא בקהל מותר בממזרת ולפי שיטה זו נראה כהן פ"ד מותר בגרושה ולשיטת בעל המאור ס"ל נמי כרמב"ם לא תתחתן קאי בגיותן לכן בפ"ד מותר בנתינים מאחר שנתגיירו וס"ל פ"ד בקדוש' קאי וכהן פ"ד אסור בגיורת ובממזרת וכן פסק בש"ג בשם ריא"ז והובא ג"כ בד"מ:


(ב) או א' מהספקות:    לכאורה תימה למה מותר בספקות הא קי"ל ממזר ודאי אסור בספק ממזרת ולמה ספק ממזרת מותרת בפ"ד אף על גב דאיתא בפ' י"י קהל ודאי לא יבוא ובקהל ספק יבוא היינו מדאורייתא ומ"מ קי"ל ספיקות בודאי אסורים, ופ"ד לישא שפחה י"ל לרמב"ם מותר דהא איסור שפחה רק מדרבנן:

סעיף ב[עריכה]


(ג) פצוע:    היינו ע"י מכת חרב או סכין ודכא שנידוך ע"י שום דבר וכרות היינו שנכר' לשנים ע"י שום דבר ב"ח ובא' מכל אלו בחזקת שאינו מוליד הוא ואם נשא אשה והוליד בנים בידוע שאינן בניו והם בחזקת ממזרים כ"כ בש"ג בשם ריא"ז משמע דהם ודאי ממזרים וכ"כ המרד' והסמ"ג והטור בשם רא"מ בניקב אלא רי"ו נתיב כ"ג ח"ד פסק בניקב הביצים הם /ספק/ ממזרים, ובש"ס משמע ניקב בכלל נפצע וכ"כ ברי"ו שם ובסמ"ג כתב דהוא בכלל נכרת ועיין בפי' מהר"א שטיין, ולדע' כמה פוסקי' אין רפוא' לכרות שפכ' ואפילו לדידן דקי"ל ניקב הוא פסול ואיתא בש"ס ניקב ונסת' כשר ש"מ דיש לו רפוא' וכן פ"ד מ"מ נרא' אם הוליד לא תלינן שנתרפא אא"כ בידוע שנתרפא:


(ד) מוקף לכל הגיד:    כ"כ הרמב"ם והסמ"ג וכ"פ הש"ג, ויש בזה ג' שיטות לרמב"ם צריך להקיף כל הגיד ואין קפידא אם נחתך קרוב לגוף ונשאר חוט המקיף כל הגיד שאינו קרוב לגוף ולרש"י אם נשאר רוב ההיקף ואותו רוב הוא החוט שהוא קרוב לגוף כשר וכן הוא דעת הטור ולרי"ו צריך להקיף כל הגיד ויהיה קרוב לגוף דווק':

סעיף ג[עריכה]


(ה) נחתך מהגיד:    כ"כ הרמב"ם ומדייק דנחתך מהגיד היינו העטר' קיים דהא ס"ל דצריך להקיף כל הגיד אלא איירי שנגרר הבשר עד שנתגלה שפופרת ש"ז והעטר' קיימת ועיין ברי"ו נכ"ג ח"ד:

סעיף ד[עריכה]


(ו) תצא ש"ז:    הטעם דנקב פסול משום דשותת דרך הנקב ואינו יורה כחץ ואינו מוליד מ"ה שיעור הנקב הוא כשאפשר לצאת ממנו ש"ז ומ"ש בש"ס אם נסתם משערי' אם יצא ש"ז ל"ד אם נסתם אלא קמ"ל אפילו אם נסתם מ"מ פסול אם כשנקרע יצא ש"ז:


(ז) אם נסתם הנקב:    כ"כ הטור ולכאורה קשה למה לא כתב בנסתם רואים אם נקרי ונקרע כמ"ש בש"ס מיהו למ"ש רש"י ונ"י דאיירי בנקב קטן ואינו ניכר י"ל בנקב גדול היינו כשיעור שתצא ממנו ש"ז ונסתם לא חיישינן שנקרע אבל בנקב קטן אפי' השתא לא תצא ממנו חיישינן שמא יתרחב וצריכים לנסות אם נקרי ונקרע גם י"ל שאני נסתם מחמת רפואה אז לא חיישינן שמא נקרע גם משמע מרש"י למעלה מעטרה אין חשש שמא נקרע שאין הזרע דוחה ומתאסף שם אלא סמוך לנקב ביציאתו:


(ח) חזר להכשירו:    משמע מכל הפוסקים אפילו למעלה מעטרה וכן בשאר הנקבים כל שנסתם חוזר להכשירו ולא כרי"ו שכתב בשם הרמ"ה דוקא בעטרה מהני סתימ' ולא בשאר נקבים ולדידיה מ"ה אוקמינן בש"ס דוקא בעטרה ולא למעלה מעטרה אבל רש"י והנ"י מתרצים למעלה מעטרה לא חיישינן שמא נקרי ונקרע אבל סתימ' מהני בכל הנקבים:

סעיף ה[עריכה]


(ט) בתוך העטרה:    כן הוא גירס' הרמב"ם ולטעמו אזיל דס"ל דצריכה היקף כל העטרה מיהו כל המפרשים גורסי' ניקב למטה מעטרה בענין שכנגדו למטה [למעלה] מעטרה והיינו שניקב למטה מעטרה בעליונה של גיד דשם עטרה מארכ' דאז מצד השני בתחתיות של הגיד הוא למעלה מעטרה, כתבו תו' דוקא ניקב מעבר לעבר אבל אם ניקב למטה מעטרה עד חלל הגיד כשר ולא כמרדכי ואגודה וכן הוא משמע בטור ומשמע מתו' אפי' למעלה מעטרה וניקב עד חלל כשר דהא הוכחה שלהם מקולמוס ומרזב ושם איירי למעלה מעטרה דאי ס"ל שם דאיירי במתחיל בעליונה של גיד בבשר קודם שמתחיל עטרה ונחתך באלכסון עד שנחתך בתחתיות למעלה של עטרה א"כ הוי כנחתך מעבר לעבר ואכתי ק' אף בניקב מעבר לעבר מ"ש ממרזב וקולמוס דהא תו' מדמים מרזב לניקב אלא בש"ס קמ"ל אפילו בצד א' למטה מעטרה פסול כשניקב מעבר לעבר מיהו אם ניקב בתחתיות הגיד עד החלל י"ל דפסול דאז שפיר שייך לומר דשותת ויורד משא"כ כשניקב למעלה וכ"כ בדרישה, וב"ח פוסל בניקב בעליונה של גיד עד לחלל וכתב גם תו' ס"ל כן ואנ"ל פירושו בתו' מיהו אין להקל למעשה וכללא הוא למטה מעטרה אם ניקב עד לחלל בעליונ' של הגיד משמ' דלא קי"ל כמרדכי דפוסל בכה"ג וסוגיי' כמרזב וקולמוס לא קשיא עליהם כמה שהקשו תו' די"ל נקב שאני כמ"ש בב"ח מיהו הסוגיי' ניקב ונסתם דאמר שמואל צריך יישוב לדבריהם ואם ניקב בתחתיות הגיד למעלה מעטרה עד לחלל פסול דאז שותת ויורד והא דאמר בש"ס ניקב למטה שכנגדן למעלה אתא לאפוקי אם ניקב בעליונה עד החלל ולא ניקב בתחתיות ובעטרה אם ניקב עד לחלל פסול למטה /למעלה/ מעטרה לפי משמעות בתו' משמע דכשר אם ניקב עד לחלל אלא ב"ח פוסל וכל זה בנקב שאפשר לצאת ממנו ש"ז ואם סתם כשר בכל הנקבים ולמעלה מעטר' לדעת רש"י משמע אם נסתם א"צ לנסו' אם נקרי ונקרע כי שם אינו מתאסף הש"ס ולדברי הרא"מ ניקב כשר לבא בקהל אלא אינו מוליד וסמ"ג והמרדכי והרא"ש ואגודה הביאו דבריו וכן אם נסתם שביל ש"ז כשר לדעתן ואם נשא צ"ע אם כופין להוציא:

סעיף ו[עריכה]


(י) הרי זה פסול:    משום שלא במקומו אינו מבשל ש"ס:

סעיף ז[עריכה]


(יא) שחסרה:    משמע בכל דינים אלו א' מחוטין שוה לכל חוטין ואם נחסר חוט א' פסול וכן בנידך או נפצע חוט א' ולדברי המקילין בנחסר ביצה שמאלית ה"ה אם נחסר חוט ביצה השמאלית:

סעיף י[עריכה]


(יב) לרש"י:    כ"כ הטור ור"י בשם רש"י וכבר האריך ב"ח בזה ורש"י פ"ב דיבמות דף כ' כתב להיפך וכן משמע בסוגיא זו והסמ"ג כתב נמי כרמב"ם וכן פסק ב"ח:

סעיף יב[עריכה]


(יג) המשקה:    אפילו שותה לרפואה ואין מתכוין להיות עקר כיון דפסיק רישיה הוא אף על גב דקי"ל פסיק רישיה דלא ניחא ליה בשבת מותר מ"מ בשאר איסורים אסור כמ"ש בהרא"ש והר"ן ואפילו אם הוא כבר קיים פו"ר ואפילו אם הוא סריס אסור ועיין פי' ש"ש:


(יד) ואשה מותרת וכו':    משמע אפילו בלא צער כלל מותר ומ"ש בסעיף הקודם והמסרס את הנקיב' פטור אבל אסור היינו סירוס במעשה וס"ל לרמב"ם וסמ"ג אף בנקיבה שייך סירוס במעשה והא דתנא בת"כ אר"י אין הנקיבות בסירוס היינו דאין לוקין על סירוס הנקבות כמ"ש במגיד וכן משמע להדי' מרמב"ם והסמ"ג שכתבו סירוס נקיבות בדין סירוס במעשה ואח"כ כתבו סירוס ע"י משקין ועי' בתו' וע' ב"ח מ"ש בשם מהרש"ל, ונקיבה בבהמות ושאר מינים לא עדיף מאשה וכ"כ בח"מ בשם פי' מהר"א שטיין על הסמ"ג וע"ש:

סעיף יג[עריכה]


(טו) מותר ליטול כרבלתו:    הטעם דאין מסרס אותו רק ע"י זה מתאבל על שניטל הודו וע"פ כל כתבי ומותר לקשור את הנקיבה שלא יעלה עליהם זכרים:

סעיף יד[עריכה]


(טז) אסור לומר לכותי:    הנה בפ' הפועלי' מבעיא בש"ס אם אמירה לעכו"ם אסור כשאר איסורים ובעי למפשט מהא דאסור לומ' לכותי לסרס ודוחה שם דלמא שאני סירוס דבן נח מצווה על הסירוס ובסנהדרין אפליגו אם ב"נ מצווה על סירוס ופסקו הרמב"ם והרא"ש והרשב"א והגמיי' דאינו מצווה והסמ"ג והג"א פסקו דמצווה א"כ אמירה לעכו"ם לסרס אסור מ"מ או מטעם אמירה לעכו"ם אסור אפילו מה שהוא אינו מצווה או י"ל דעכו"ם מצווה על סירוס ונ"מ אפילו למכור לו אסור כמ"ש בת"ה סי' רצ"ד ויש לחוש הכא והכא לחומרא ואמירה לכותי אסור בכל איסורים כמ"ש ביורה דעה סימן רצ"ו ובת"ה סימן שי"ח וכן אסור למכור לו לסרס:


(יז) קונסים אותו:    אף על גב דבכלאי בהמה אין קונסים אותו כמ"ש ביורה דעה סי' רצ"ז הכא ניכר האסור שאני עיין דרישה, ישראל אחר מותר לאכול אף על גב שהוא בכלל תעבתי לך מ"מ מדאסור לגבוה ש"מ להדיוט שרי מרדכי פ' ש"ש וישראל שסירס או שסירס העכו"ם בשבילו משמע דאסור לאכול ממנו כמ"ש ביורה דעה סי' צ"ט וע"ש סי' ט"ז באותו ואת בנו אי' פלוגת' שם אם מותר להשוחט:


(יח) ויש אוסרים:    קאי על מכירה לכותי ומכ"ש דאסור ליתן לו למחצית שכר משום ב"נ מוזהרים על הסירוס וכבר כתבתי רבים חולקים ע"ז ומ"מ אין להקל וק"ל אם באפשר ליקח ממקום אחר אין איסור משום לפני עור וכמ"ש בש"ס בנזיר וביורה דעה סימן קנ"א מיהו כאן י"ל דאסור דאפשר שיסרס כולם אלא דבר העומד להקריב לע"א או לאכילה אז אמרינן בודאי אל יקריב כולם:


(יט) לעכו"ם אחר:    דאז הוי לפני דלפני ומותר ואפי' אם נתן לשלוחו אין שליחות לעכו"ם שם בת"ה ש"מ אפילו עכו"ם בעכו"ם אין שליחות ולא כמ"ב סי' צ"ו פסק בפשיטות עכו"ם לעכו"ם יש שליחות וע' תשו' רש"ך ס"א סי' קי"ד פסק נמי כת"ה: