בית שמואל על אבן העזר ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| בית שמואל על שולחן ערוך אבן העזר ו |


סעיף א[עריכה]


(א) א"צ להוציא:    והא דקי"ל יבמה שמת הולד תוך ל' יום ונשאת לכהן דאין חולצין כמ"ש לקמן סוף סימן קס"ד עיין תו' פ"ב דיבמות דף כ"ד ע"א:


(ב) ספק גרושה:    וכן ספק חללה וספק זונה כולן מדאוריי' אלא ספק ממזר מדרבנן וע' במגיד פי"ז הא"ב:


(ג) רק משום קול קדושין:    בתשובת מהרש"ל סי' כ"ה כתב ודוקא במשודכת יש לחוש לקול כזה אבל בעלמ' אין לחוש וע' הג"מ פ' האומר ותשובת רמב"ן סי' קל"ב ותשובת הרא"ש בטור סוף סימן מ"ו וב"י רס"ג ושם מבואר דוקא אם הב"ד הצריכו גט אף על גב שהיה מחמת קול בעלמ' חיישינן אבל אם הוא נתן גט מעצמו ולא היה נצרך ע"פ הדין לא הוי גט והביא ד"מ שם וכ"כ בית הלל אלא בתשובת רשב"א סי' תק"ן משמע לכאורה דסותר לזה דהא שם היה ג"כ שידוכים וגירש מעצמו בלא דעת הב"ד ומ"מ פוסק שם דהוי גט ואפשר בתשו' סי' תק"ן שאני דאע"ג ע"פ הדין לא היה צריך לגרש וגירש מעצמו אמרינן שמא אמת הדבר דקידש משא"כ בתשובות שהביא הב"י לא היה שם אלא ב' עדים וא' מת א"כ תו ליכא חשש כלל וא"צ גט כלל:


(ד) פסולה לכהונה:    כתב ב"ח היינו לכתחילה אבל לא תצא לפ"ז צ"ל בתשובת רשב"א הנ"ל איירי בשידך לכהן ולא קדש ולא נשא מש"ה פסק שם דאסורה לו וצ"ע גם בט"ז חולק עליו:


(ה) ורשאי הכהן:    עי' סימן קמ"ג וסי' קמ"ה סעי' ט':

סעיף ב[עריכה]


(ו) יש מי שאומר:    הרמב"ם אוסר לכהן והטור הוא המתיר וכתב אף על גב דקי"ל דאסורה לבעלה הראשון דשם הטעם הואיל היא מכרת ברמיזותיו אזיל ועביד דממאנת ונסיב לה ויש להביא ראיה לדעת הרמב"ם עמ"ש בסי' קנ"ה דאסורה לאחיו אף על גב דלא שייך לומר דמכיר ברמיזותיו וב"ח פסק בדיעבד אין מוציאין אות':

סעיף ג[עריכה]


(ז) תצא:    לגבי השני הוי קול שלפני נשואין ולא חיישינן ללעז בנים מראשון כיון מראשון לא מפקי' אמרינן סמוך למיתה גירש שם:

סעיף ד[עריכה]


(ח) יצא קול פלוני כהן:    נראה מ"ש כהן הוא מיותר אפילו בישראל נמי הדין כן ומ"ש בפרישה בזה אנ"ל:


(ט) אם קורין וכו':    כן הוא בש"ס תצא והדבר צריך בדיקה אם קורין לנתינה כתיבה וכן כ' הטור והרמב"ם סתם וכתב תצא מן השני ולא חילק בין אם קורין לנתינה כתיבה והר"ן תמה עליו לכן פסק המחבר כהטור ועי' ב"ח מ"ש לישב גם יש לישב בענין אחר, מיהו מה שפוסק ב"ח כרמב"ם אנ"ל דהא להרי"ף ורש"י והרא"ש והטור והר"ן לא תצא אא"כ קורין לנתינה כתיבה נראה דכן הוא עיקר:

סעיף ה[עריכה]


(י) ונתגרשה:    משמע מרש"י אפילו יצא קול סתם שנתקדשה ואח"כ יצא קול שנתגרשה מותרת לכל העולם שהוא קול וקול בתרא סותר לקול קמא וכ"כ הרמב"ם פ"ה דין ך' והראב"ד כתב דוקא שיצא קול שניהם יחדיו דאל"כ לא חיישינן לקול בתרא ואסורה לעלמ' מפני קול סתם שנתקדשה לפלוני שיצא הקול בתחילה ונראה דכן הוא דעת הטור לכן כתב שיצא הקול שנתקדשה ונתגרשה מיד ולא כב"י שכתב בבדק הבית מה שכתב הטור מיד לרבות' כ"כ דאין דרך לגרש מיד וגם ב"ח משיג עליו, אבל אם יצא קול גירושין אחר קול קידושין לא משגיחין בקול שיצא אח"כ שנתגרש' ומותר' לזה שיצא הקול שקידשה אפילו אם הוא כהן ואסורה אחר מיתתו לכהן אחר ואם יצא תרי קולות בפ"א אסורה לישא לזה אם הוא כהן דלדידיה הוי קול קודם נישואין וכ"כ בדרישה דאסורה לזה:


(יא) או גירשה:    כ"כ הטור ונ"ל דה"פ דאם יצא אמתלא בחד מהני הן בקידושין הן בגירושין תו אין חשש לענין איסור כהונה דאם יצא אמתלא בקידושין אמרינן דליכ' קדושין ממיל' ליכ' גירושין וכ"כ בפרישה מיהו קשה מנ"ל להטור למיקל בזה כיון שיצא קול גירושין קול זה מחזיק קול הקידושין ומתני' דתני ובלבד שלא יהא שום אמתלא י"ל היינו בקידושין לבד אם יש אמתלא לא חיישי' וכן בקדושין וגירושין על תנאי לא חיישי' אבל מהטור והמחבר משמע בקידש וגירש מבטל אמתלא של קדושין וגירושין וא"י מנ"ל, ומה שהקשה בח"מ ממ"ש בסעי' א' אם נתגרשה אפילו מחמת קול אסורה לכהן י"ל שם הטעם שמא איכא דשמע מגט ולא שמע מקדושין כמ"ש בתשובת רשב"א סי' תק"ן משא"כ כאן דיצאו הקולות בפ"א גם י"ל שם ראינו הגט וכאן ליכא אלא קול:


(יב) קול חלוצה:    כן הוא דעת הרמב"ם פי"ז וכתב המגיד כיון דחלוצה מדרבנן וספק חלוצה לא גזרו וכן בקול לא גזרו אפי' קול המוחזק בב"ד וגירסת הרי"ף ורמב"ם שם סוף גיטין הכא בעולה אין חוששין כו' חלוצה אין חוששין ושם פי"ז דין י' משמע לכתחילה אסורה ספק חלוצה וכן משמע מרש"י יבמות דף כ"ד מיהו קול חלוצה משמע דמותרת לכתחיל' ועדיף מספק חלוצה ולא גרע מקול שיצא שיש עידי טומא' דמותר' לכתחילה כמ"ש בסי' ז' סעיף ז' והראב"ד ס"ל קול המוחזק בב"ד הוי כבירור ותצא מיהו נראה עיקר כשיט' הרי"ף והרמב"ם וכן הסכים המגיד:

סעיף ו[עריכה]


(יג) כהן שנשא:    עיין ב"י מ"ש בשם א"ח מ"ש בשם הגאונים בשם הרמב"ם ועי' סי' קנ"ד ונראה אף לישראל שנשא אשה בעבירה נמי עבדינן ליה כל הני שמתות ונידוים וכפיות:

סעיף ז[עריכה]


(יד) לא תדור עמו במבוי:    היינו כ"ז שלא נשאת ואם נשאת לאחר עי' סי' קי"ט פלוגתת תו' והרא"ש ולהרא"ש והר"ן כל שאיסור חמור צריך הרחקה יותר ולכאורה קשה מסוגיי' ריש כתובות שם איתא להיפך כל שאיסור קל צריך גדר יותר וי"ל:

סעיף ח[עריכה]


(טו) איזהו היא זונה כל שאינה ב"י:    לרמב"ם עכו"ם שלא זנתה היא זונה ולוקין להכהן הבא עליה מן התורה לפ"ז איירי כאן אם היא כותית ולא איירי בגיורת ולא כח"מ שהקשה למה כפל דבריו דהא כתב אח"ז וכן הגיורת ולתוספות ולשאר פוסקים דוקא בזנתה לוקין הכהן הבא עליה ובגיורת אף כשלא זנתה ועי' סי' ט"ז:


(טז) שהיא אסורה לינשא לו:    כן הוא דעת הרמב"ם פי"ט וכן משמע מפי' רש"י פ' הע"י שנבעלה בעילת זנות פי' בת ישראל לנתין ולממזר ש"מ בחייבי לאווין נעשית זונה אבל תו' פ' החולץ דף מ"ד והרא"ש והסמ"ג והראב"ד פסקו דלא נעשית זונה אלא מחייבי מיתות או חייבי כריתות או מעכו"ם ועבד דאין קידושין תופסי' בהם מיהו מקרא כי תהיה לאיש זר ילפינן דביאת נתין וממזר וגר עמון ומואב פוסלין ונאסרת לכהן ובניה ג"כ חללים כשנשאת כמ"ש בסמ"ג להדיא שם וכתב ב"ח באמת אין נ"מ מפלוגת' זו אלא לענין מלקות אם כהן בא עליה אם חייב מלקות אבל לכ"ע נעשית זונה אלא לשיטת תו' וראב"ד ושאר פוסקים אלו ס"ל דאין לוקין אותו, וליישב הסוגייא דמבואר שם דלוקין עליה עיין ב"ח מ"ש ודבריו דחוקי' מאוד ונראה דשפיר כתב לכ"ע נעשית זונה אלא אין לוקין אותו וליישב הסוגייא י"ל דשם בסוגי' זו למד איסור כהונה מתרומה מק"ו והקשה וכי מזהירין מן הדין ותירץ גילוי מלת' בעלמ' הוא ולוקין ובדבר זה פליגו אביי ורבא בפ' ד' מיתות ובפ' הנשרפין לאביי לוקין על גילוי מלתא ולרבא אין לוקין והלכת' כרבא נגד אביי בכל מקום חוץ ביע"ל קג"ם מש"ה ס"ל לפוסקים אלו דאין לוקין אותו ובמכות דף י"ז איתא אפי' למ"ד עונשים מן הדין מ"מ אין מזהירין מן הדין א"כ לרבא אפי' בגילוי מלתא אין מזהירין והסוגייא יבמות שם אתיא ע"כ אליבא דאביי דס"ל בגילוי מלתא עונשים משום דהוי כאילו נכתב בהדיא בו תו אין לחלק בין עונש לאזהרה ולכאורה תימה על הרמב"ם דס"ל דלוקין אותו:


(יז) הנרבעת לבהמה:    וכן הנבעלת לרוח או לשד אף על גב שפרים ורבים אינה אסורה לבעלה עיי' תשובות מהר"מ מלובלין סי' קט"ו:


(יח) אינה אסורה לינשא:    אף על גב בעת נדתה אסורה ולרמב"ם אפי' חופה אוסר כמה שכתב פרק ו' הלכות אישות מ"מ אשה זו אינה אסורה ויש תקנה לאיסורה:


(יט) שהפקירה:    משמע דאין איסור כלל לכהן לישא אותה אבל הסמ"ג כתב מדפסק בש"ס דלית הלכת' כר"א דאמר פנוי הבא על הפנויה זונה היא ש"מ כשאר תנאים שם ראוי להחמיר ולדעת מהרש"ל גם הטור ס"ל כן ועי' סי' ט"ו וסי' כ"ו:


(כ) וכן גיורת:    הנה רש"י פי' שם בפ' הע"י דאיירי דנבעלה לעכו"ם ותו' והרמב"ם פי"ח והרא"ש ס"ל אפי' לא נבעלה אסורה לכהן אפי' גיורת פחותה מג"ש קי"ל דאסורה לכהן ועיין ריש סימן ט"ז וטעמם לפי שבאה מן העכו"ם השטופין בזמה, ולדעת הראב"ד ורשב"א ילפי' מקרא' דיחזקאל בתולו' מזרע בית ישראל כמ"ש סוף קידושין וכן הוא דעת תו' שם דף ס"א ולדעת הרמב"ם ילפינן מקרא זונה האמורה בתורה ומקרא דיחזקאל ילפינן דפי' הקרא כך הוא ועי' מ"ש המגיד ר"פ ט"ו גיורת אין מפורש בתורה ונ"מ מזה מ"ש רס"ה ע"ש:


(כא) חוץ מהבא על היבמה:    משום דאין קדושין תופסין דכתיב לא תהיה היינו ל' הויה אף על גב דקי"ל דצריכה גט היינו לחומרא בעלמא אבל אין קידושין תופסין בה כ"כ מהרש"ל וב"ח, ומ"ש חוץ יבמה היינו באלו שראויים לקידושין אבל עכו"ם ועבד לכ"ע עשאה זונה:

סעיף י[עריכה]


(כב) אשת כהן וכו':    קמ"ל בזה דאסורה לבעלה ולא נשמע מדין אשת ישראל מ"ש בסעי' אח"ז דשם שאני להתיר לכתחל' לכהן ועיין בהמאור ובמלחמות ה', ועיין בסוגיא דף נ"ו דלוקין משום טומאה ומשום זונה ועי' במגיד פ"א ופי"ח דפירש גם הרמב"ם ס"ל דנעשית זונה לפ"ז גם אם נאנסה מישראל או מעכו"ם נעשית זונה דק"ל כל הביאות פסולים פוסלים בין באונס בין ברצון:

סעיף יא[עריכה]


(כג) אשת ישראל שנאנסה:    בש"ס פליגי אבוה דשמואל ורבא והלכתא כרבא כל שהיא בתחילת ביאה באונס וסוף הביאה ברצון הוי כנאנסו עיין תו' ב"ק דף מ"א:

סעיף יג[עריכה]


(כד) נאנסתי:    עיין סי' קט"ו וע' במרד' והג"א ולקמן סימן קע"ח, ונראה אם ידוע דנתייחדה עם א' ואומרת טמאה אני נאמנת דהוי רגלים לדבר וכן בגמ' שם לא פליגי אלא באומרת נאנסתי אם היא נאמנת אבל אם אומרת טמאה נאמנת ועיין בתו' כתובות דף ס"ג ובהרא"ש פ"ב דיבמות ובסי' קט"ו:


(כה) אסורה לכל כהן:    היינו לכתחילה אבל אם נשאת לכהן לא תצא אא"כ מאמין לדבריה וכ"כ ב"ח ואם ע"א אמר שזנתה אם היא מכחשת אז העד אינו נאמן ואם היא מודה א"כ היינו הדין שהיא אמרה שזנת' ואם היא שותקת תליא בפלוגת' בי"ד שם אם שתיקה כהודאה דמיא או לא:


(כו) שהרי הודית:    כתב הראב"ד אם נותנת אמתלא לדבריה שאמרה כן כדי שיגרש אות' נאמנת והמגיד חולק עליו כיון דאין בעלה חייב לגרשה ע"פ דיבורה אינה נאמנת שאמר' כן כדי לגרש אותה לפי זה אף באשת ישראל שאמרה טמאה אני ונתנה אמתלא זו אינה נאמנת מיהו בשאר אמתלא אף המגיד מודה וכמ"ש בסי' קט"ו אף על גב דהמגיד מדייק דינו דאינה נאמנת מסוגיי' סוף נדרים דתנא שם באומרת טמאה אני אסורה לאכול תרומה ולא חילק בין אם נתנה אמתלא לדבריה או לא משמע לכאורה אף שאר אמתלא לא מהני דאל"כ אכתי קשה קושיא הנ"ל וי"ל דוקא אמתלא מ"ש הראב"ד דשייך בכל הנשים הקשה למה לא חילק אבל שאר אמתלא ל"ק למה לא חילק ואפשר לדייק מראב"ד שכתב דין זה דמהני אמתלא באשת כהן ולא באשת ישראל פכ"ד ה"א דס"ל דלא מהני מדהפסידה הכתובה לפי דברי' הראשונים כמ"ש בסי' קט"ו:


(כז) שאסרה עצמה:    נראה אם נשאת לכהן בניה כשירים דאינה נאמנת לפסול בני' דוקא לאב נתן התורה נאמנות ולא לאם ואם האב אומר דמאמין לדבריה יכול לעשות לבניו חללים כמו שנאמן לו' בן גרושה היא מיהו כשלא מצא לה בתולים והיא אומרת משארסתני נאנסתי י"ל אם נשאת לכהן בניה ספק חללים מאחר דאיכא ריעותא בפנינו:

סעיף יד[עריכה]


(כח) נאסרת עליו:    אא"כ קידש ובעל לאלתר או שישנו עדים שלא זינתה אחר הקידושין ומחמת הזנות קודם הקידושין מותרת דקי"ל פנויה שזנתה אם נשאת לכהן לא תצא כמ"ש בסמוך:


(כט) שמא קודם הקידושין:    ולא אמרי' אוקמא אותה על חזקתה שהיתה כשירה די"ל אדרבה אוקמא אותה על חזקתה שהי' בתולה והשתא נבעלה תוס' ולא אמרינן ס"ס שמא קודם קידושין ושמא מוכת עץ עיין תוס' תירצו דאם היתה מוכת עץ היתה טוען כן דאין גנאי לה לו' מ"ע אני והמגיד תירץ מ"ע לא שכיחי ומשמע מתוס' אם אמרה מ"ע אני או אם אמרה קודם קידושין הי' נאמנת ועי' סי' ס"ח ושם נתבאר באריכות ועיין ברא"ש פ"ב דכתובות ובמגיד פי"ח:

סעיף טז[עריכה]


(ל) שם מזנה:    היינו אפילו קול שמוחזק בב"ד מ"מ תלינן שמא ראו בה דבר פרוצות בעלמא ובזה גם הראב"ד מודה אף על גב דס"ל קול חלוצה כשמוחזק בב"ד פסולה דשם אין לנו לתלות הקול בשום דבר ולא כב"ח ודרישה דהבינו דאיירי בקול דאין מוחזק בב"ד ואשתמט' להו מה שכתב הראב"ד והמגיד פי"ז הא"ב ומ"ש בסי' ד' כשעם מרננים אחרי' חוששין כתבתי שם דגרע טפי כשמרננים אחרי', וכ"כ בח"מ ומ"ש בעידי דבר כיעור דמותרת לכהן עיין ברמב"ם ובמגיד שם ועיין סימן י"א:

סעיף יז[עריכה]


(לא) פנויה וכולי:    יש בזה ג' שיטות לרמב"ם צריך ב' רובי לכתחלה להנשא לכהן אפילו כשאמרה לכשר נבעלתי ואם לא אמרה לכשר נבעלתי אז אפילו בדיעבד תצא אא"כ דאיכא תרי רובי של כשירי' ואם אמר' לכשר נבעלתי ונשאת לכהן לא תצא אפילו אם איכא רוב פסולים דלמד זאת מסוגיי' ספ"ק דכתובות וכתב המגיד דס"ל דסוגיא דאוקמא שם דאיכא תרי רובי כשירים איירי לענין אם מותרת לכהן לכתחלה אפילו אם אומרת לכשר נבעלתי בעינן תרי רובי וכן אם לא אמרה מהני מיהת בדיעבד לא תצא ונראה לפ"ז אפילו אם לא אמרה לכשר נבעלתי אם איכא תרי רובי מותרת לכהן אף לכתחלה דהא במתני' תנא תנשא היינו לכתחלה ואיירי ג"כ כשאינה אומרת ברי ומ"ש המגיד אם לא אמרה לכשר נבעלתי בדיעבד לא תצא לאו דסוגיא איירי בדיעבד דהא תנא תנשא אלא דנ"מ מזה כשאינה אומרת לכשר נבעלתי אז אפילו בדיעבד תצא אא"כ כשיש תרי רובי מיהו הסוגיא איירי כשאיכ' תרי רובי תנשא אפילו כשאינה אומרת לכשר נבעלתי וכן משמע מתו' אבל הב"י כתב לדעת הרמב"ם כל הסוגיא איירי כשאומרת ברי אבל כשלא אמרה ברי לכתחלה לא תנשא אפילו בדאיכא תרי רובי, ונראה הא דבעינן תרי רובי איירי כשיש עכ"פ מיעוט פסולין אבל כשליכ' מיעוט פסולין לא בעינן תרי רובי וכשיש לישראלי' שכונה בפני עצמם ואין דרך עכו"ם מפסיק אז הוי כיעור /כעיר/ בפני עצמה וכאלו לא היה דרים שם עכו"ם כמ"ש בתורת הבית ובטור יורה דעה סי' קנ"ט גם נראה כשידוע שזנתה עם כשר אלא דיש חשש שמא זנתה עם אחרים ג"כ כמ"ש בסעי' ד' ואיכא חד רוב כשירים מותרת לכהן לכן כשיש לישראלים שכונה אפילו דרך עכו"ם מפסיק מ"מ מסתמא הם בשכונה שרוב ישראל שכיח כמ"ש ביורה דעה סי' א' ובחושן המשפט סי' רנ"ט א"כ למ"ש שם בשם ב"ח ובאיסור דרבנן לא חייש הרמב"ם שמא זנתה עם אחרים ג"כ א"כ בכה"ג שרוב כשירים הם ליכא חשש א"ד תו לא חיישינן שמא זנתה עם אחרים ג"כ אלא אפילו בלא סברת ב"ח נראה בכה"ג מודה הרמב"ם דלא בעינן תרי רובי היכא שידוע דהיא זנתה עם כשר, ולשיטת הרמב"ן והרשב"א והר"ן בטוענת ברי אפי' לכתחילה סגי רוב א' והסוגייא איירי כשאינה אומרת לכשר נבעלתי ואז בין לכתחילה בין בדיעבד בעינן תרי רובי וכן הוא לפי' הרא"ש והטור וכן הוא לתירץ הראשון של תוס' ולדעת בעל המאור אפילו כשאינה אומרת לכשר נבעלתי סגי רוב א' ומותרת אפילו לכתחלה והיינו דס"ל כפי' רש"י דסוגייא אתיא כר' יהושע אבל לר"ג די רוב א' אפילו כשאינה אומרת ברי וכל זאת איירי כשזנתה אז בודקת ומזנה אבל בנאנסה וידוע שנאנסה אף ר"ג מודה דלא מהני ברי דידה א"כ שמואל דאמר הלכה כר"ג ואת לא תעביד עובדא עד שיהיה רוב כשירים לא אמר בנאנסה כשאין לנו מגו ובתירוץ שני של תוס' כתבו דאיירי דאומרת ברי מ"מ לכתחילה בעינן תרי רובי ומגו ש"מ בלא מגו ונאנסו לא מהני לכתחילה אפילו תרי רובי גם איירי כל זאת להכשיר אותה אבל להכשיר הולד אז הוי כדיעבד לכן אפילו ברוב פסולים נאמנת להכשיר ואם א"א לשאול אותה עי' סי' ד', וכשהולד כשר לקהל כשר ג"כ לכהן וא"א לחלק ביניהם כגון אפילו ברוב ממזרים והיא אומרת לכשר נבעלתי כשר הולד אפילו לכהונה, מיהו אם היא גרושה אז שייך בולד ג"כ תחילה ודיעבד כי שמא כהן בא עליה והולד חלל:


(לב) ואם נשאת לא תצא:    אפילו ברוב פסולים נמי לא תצא אלא ה"ק ברוב א' כשירים נמי דוקא אם נשאת לא תצא ולי"א א"צ ברוב א' דיעבד אלא ברוב פסולים אז נצרך דין דיעבד:

סעיף יח[עריכה]


(לג) שכל קבוע וכו':    ואיירי בדאיכא תרי רובי אלא כשנבעלה בעיר אשר דר בה פסול א' אז הוי קבוע אפילו לא ידעינן אם איהי אזל' לגביה או איהו אזל מ"מ לא מהני תרי רובי וכ"כ הב"י ולא מהני תרי רובי אלא כשהביאה היה במקום דניידי:


(לד) ויש מי שאומר:    היינו דעת הטור וכתב הב"י דגורס בש"ס לא צריכא דקא אזלא איהי לגבייהו מ"ה אם לא ידעינן אם איהי אזלא מהני והרמב"ם גורס דלמא אזיל איהו ודבריו תמוהים בעיני מאוד הן בפי' הרמב"ם הן בפי' הטור גם הגירס' לא צריכא טעות היא וכבר מוחזק /מוחק/ מהרש"ל בח"ש אלא הרמב"ם והטור גורסי' דלמא אזלי אלא לפי התירוץ מעלה עשו ביוחסים בעינן ע"פ הדין תרי רובי בלא גזירה וס"ל להרמב"ם אם הביאה בעיר ויש לחוש שמא אזלא איהי לגביה א"כ תו לא הוי תרי רובי מ"ה בעינן דהביאה הוא בפרשת דרכים והטור אף על גב דס"ל ג"כ להמסקנ' בעינן תרי רובי מ"מ בא"י לא מחמירים כ"כ אא"כ בידוע דאזל' איהי לגביה ואם ידוע מי הוא הבועל מן העיר או מן הסיעה אז לא מהני תרי רובי דהא ידוע מי הוא אלא כשא"י מי הוא אז מהני תרי רובי כ"כ הרשב"א ולא פליג על הטור אלא אף לדעת הטור מ"מ היכ' דבעינן תרי רובי לא מהני כשידוע מי הוא ולא כמשמעות ב"י דרשב"א חולק על הטור, משמע מכל הפוסקים כשהיה במקום זה ונתעברה ואיכ' במקום זה תרי רובי לא חיישינן שמא זנתה במקום אחר אשר אין שם תרי רובי אלא אומרים כאן נמצא כאן היתה הזנות דהא קי"ל לענין איסור לא מחזיקים ממקום למקום כמ"ש ריש נדה פלוגת' דחזקיה ור' יוחנן לענין טומאה וכן פסק באו"ה והובא בהגהת הרב רמ"א כשנמצ' כלי חולבת בין כלים של בשר לא מחזיקים ממקום למקום ולא חיישינן שמא הודחה בין הכלים אף על גב דלא ילפינן איסור מטומאה מ"מ בכה"ג דאיכ' סבר' ילפינן איסור מטומאה ועי' ביורה דעה סי' ק"ה אף על גב דכאן הוי דבר דניידי דהיא הולכת תמיד מ"מ לא חיישינן שמא זנתה במקום אחר ונראה בפלוגת' אלו יש לחוש לדעת הרמב"ם אפילו באומרת לכשר נבעלתי בעינן תרי רובי וכשאינה אומרת ברי אז אפילו בדיעבד בעינן תרי רובי מיהו אם איכ' תרי רובי מותרת אף לכתחילה דהא לרוב פוסקים הדין הכי ולהמגיד י"ל גם הרמב"ם ס"ל הכי וכשאומרת ברי ונשאת אפילו ברוב פסולים לא תצא ועיין סימן ד':