שולחן ערוך יורה דעה קה
"שולחן ערוך" בוויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחצו כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן ב"שולחן ערוך" יחד עם נושאי כליו. וראו גם ויקיטקסט:שולחן ערוך
אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט
<< | שולחן ערוך · יורה דעה · סימן קה | >>
ראו סימן זה בתוך:
טור יורה דעה ·
לבוש ·
ערוך השולחן
מפרשי שו"ע על הסימן:
פרי חדש · ש"ך · ט"ז · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שו"ע באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
תרגומים: en.wikisource.org ·
SefariaENG
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יג • יד
איסור שנשרה עם היתר מעת לעת בצונן מקרי כבוש והרי הוא כמבושל ונאסר כולו. אבל פחות מכאן בהדחה סגי.
- הגה: וכל מקום דאמרינן כבוש כמבושל אפילו מה שחוץ לכבישה אסור, דעל ידי הכבישה שלמטה מפעפע למעלה כמו בבישול. ויש מקילין במה שבחוץ (ארוך כלל ל דין ד).
- וספק כבוש אסור מלבד בבשר עם חלב דאזלינן לקולא דמן התורה אינו אסור רק בבישול ממש (שם ורש"ל).
ואם הוא כבוש בתוך ציר או בתוך חומץ (דברי עצמו), אם שהה כדי שיתננו על האור וירתיח ויתחיל להתבשל הרי הוא כמבושל ובפחות משיעור זה לא נאסר אלא כדי קליפה. (ועי' לעיל סימן ע' מדין בשר שנפל לציר):
חום של כלי ראשון שהיד סולדת בו מבשל ואוסר כולו אבל חום של כלי שני אינו מבשל. ויש אומרים שגם כן אינו מפליט ואינו מבליע. ויש אומרים דמכל מקום הוא מפליט ומבליע ואוסר כדי קליפה וראוי לחוש להזהר בדבר לכתחילה. (ועי' לעיל סימן ס"ח ס' יג). אבל בדיעבד מותר בלא קליפה ובהדחה בעלמא סגי.
נפל איסור חם לתוך היתר חם דכלי ראשון או אפילו איסור צונן לתוך היתר חם -- הכל אסור דתתאה גבר על העליון ומחממו עד שמפליט בתחתון. ואין צריך לומר דהיתר צונן לתוך איסור חם שהכל אסור. אבל אם העליון חם והתחתון צונן אינו אוסר אלא כדי קליפה אפילו אם העליון החם איסור:
- הגה: וכל זה לא מיירי אלא בחום כלי ראשון כגון מיד שהסירה מן האש מניחו עם ההיתר. אבל אם כבר מונח בכלי שני ואחר כך מניח ההיתר אצלו או עליו -- אינו אוסר כלל דכלי שני אינו אוסר כמו שנתבאר (כך משמע מלשון הר"ן חולין מא ע"ב). ואם הניחה זה אצל זה, אם שניהם חמים מחום כלי ראשון הכל אסור. ואם האחד צונן -- ההיתר צריך קליפה במקום שנגע (ארוך כלל כ"ט דין ב' והגהת ש"ד סי' כג).
- איסור שהניחו בכלי היתר או להיפך אמרינן ביה גם כן דין תתאה גבר כמו בשתי חתיכות (שם כלל ל"ו). ועיין לעיל סימן צ"ד אם חתך בשר בסכין חולבת.
- אסור לערות מכלי שיש בו שומן כשר לנר דולק שיש בו חלב או שומן איסור (ג"ז שם ומרדכי פ' כל הבשר סי' תשטו. ועיין בתשובת מהרי"ל ובפסקי מהרא"י סימן ק"ג) ובדיעבד אין לחוש (ארוך):
במה דברים אמורים כשנפל לתוך התבשיל מפני שהרוטב מוליך פליטת האיסור ומערבו בכל התבשיל. אבל איסור בין חם בין קר שנפל על הצלי שאצל האש -- אינו אוסר אלא כדי נטילה שהוא כעובי רוחב אצבע. לפיכך ירך שצלאו בגידו או חתיכת איסור שצלאה עם חתיכת היתר ונוגע זה בזה -- צריך להסיר כדי נטילה סביב הגיד. וכן מן החתיכה מקום שנגעה בחתיכת איסור. וכן אם נפל איסור על חתיכה שבקדרה שהיא חוץ לרוטב ולא ניער הקדרה ולא כיסה אותה -- אינו אוסר אלא כדי נטילה. אבל אם היא ברוטב לרש"י [כולה ולר"י] אפילו מקצתה או אפילו כולה חוץ לרוטב וניער או כיסה הקדרה הרוטב מפעפע הטעם ומערבו ונכנס בכולו:
במה דברים אמורים שאין הצלי אוסר אלא כדי נטילה בירך עם גידו וכיוצא בו דבר כחוש שאין בו כח לפעפע בכל החתיכה אבל גדי שמן שצלאו בחלבו אם אין בכל הגדי ששים כנגד כל החלב שבו אסור לאכול אפילו מראש אזנו שכיון שהוא שמן מפעפע בכולו אבל אם הוא כחוש אף על פי שאין בו שישים כנגד כל החלב שבו אינו אוסר אלא כדי נטילה שהחלב של בהמה כחושה כחוש הוא בטבעו ואינו מפעפע ואפילו חתיכת האיסור כחושה וחתיכת היתר שנצלית עמה שמינה האיסור מפעפע בכולה וכל דבר שיש לו פעפוע שנפל למקום ידוע מהחתיכה בצלי אע"פ שיש בחתיכה (שישים) לבטל האיסור צריך נטילת מקום (מרדכי ג"ה תרפד בשם כמה רבוותא וסמ"ק והגהות מיימוני ואו"ה כלל יד ואגור בשם מהרי"ל):
- הגה: וכל מבושל בלא רוטב או אפוי דינו כצלי בכל דבר (טור וב"י) וי"א דאין אנו בקיאין איזה מיקרי כחוש או שמן ויש לאסור בכל ענין עד דאיכא שישים (הגהת ש"ד והגהות מיימוני פט"ו ואו"ה כלל יד וסמ"ק ואגור בשם מהרי"ל) ואפילו איכא שישים צריך נטילת מקום (ארוך) והכי נהוג ודוקא באיסור חלב או שאר איסור ששייך בו שמנונית אבל באיסור דלא שייך ביה שמנונית והוא בודאי כחוש אינו אוסר רק כדי נטילה (עיין בסעיף ט') (כך משמע בב"י):
דבר שיש לו פעפוע בצלי אם היה אחד חם ואחד צונן התחתון גובר לפיכך אם נפל חם על צונן אינו אוסר אלא כדי קליפה ואם נפל צונן על חם אם אין בהיתר שישים כנגד האיסור הכל אסור:
הא דחתיכת איסור אוסרת חברתה בנגיעתה דוקא כשאיסורה מחמת עצמה כגון נבילה או בשר בחלב אבל אם אין בה איסור אלא מה שבלעה ממקום אחר אינה אוסרת אחרת הנוגעת בה אפילו אם נצלו יחד במה דברים אמורים כשבלעה איסור שאינו מפעפע אבל בלעה מן הדברים המפעפעים בטבען כגון שומן אוסרת חברתה בין בצלי בין בנוגעת זו בזו חם בחם או בתחתונה חמה ועליונה צוננת שהאיסור הבלוע בעצמה מפעפע ויוצא מחתיכה לחתיכה (חדושי רשב"א פכ"ה והמהרא"י בשם אור זרוע ומהר"מ):
- הגה: וכל זה בשתי חתיכות אבל כלי שבלע איסור אוסר היתר שנוגע בו אפילו באיסור שאינו שמן (הגהות ש"ד בשם ר"י מאיברא ואו"ה כלל ל"ו):
כוליא שצלאה בחלבה אינו אוסר אלא כדי קליפה שהקרום מפסיק:
- הגה: ויש אוסרים וכן נוהגים ואין לשנות ודינו כשאר חלב הנצלה עם בשר ואם נתבשל כך הכוליא נעשית נבלה וצריך שישים נגד כולה וה"ה בקרום שעל היותרת (סמ"ק והגהות ש"ד והגהות מיימוני):
מליח שאינו נאכל מחמת מלחו דינו כרותח ומפליט לאסור כדי קליפה ואם הוא שומן הגיד וקנוקנות שבו והקרומות יש להחמיר ולהצריכם נטילת מקום ואם הוא חלב ממש צריך ששים לבטלו ואם הבשר שנמלח עמו הוא שמן אפילו בשומן הגיד וקנוקנות שבו צריך שישים לבטלו וליטול ממקום שנגע כדי נטילת מקום ולפחות קליפה וכל זה לענין חתיכה עצמה שהיה החלב דבוק בה ולענין שאר חתיכות שנמלחו יחד אם אין בכל אחת מהם בפני עצמה שישים לבטל החלב אסורות ואין מצטרפין ביחד לבטל החלב דאין חלב מפעפע מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ואם אין ידוע אם נגע בכולן כולן אסורות ואם ידוע שלא נגע אלא באחת ואין ידוע איזו היא כולן מותרות דחד בתרי בטיל אפילו הן חתיכות הראויות להתכבד:
- הגה: ויש אומרים דכל מליחה אינה אוסרת רק כדי קליפה (טור ומרדכי סי' תרעד בשם ראבי"ה ור' אפרים ופוסקים ור"ן ורשב"א במשמרת הבית ורא"ה בבדק הבית בשם רמב"ן. וצ"ע אמה שמביא ב"י סימן צ"א ותורת חטאת ריש כלל ל"ח על שם רמב"ן להפך). ולפי שאין אנו בקיאין בין בשר שמן לכחוש אנו נוהגין לשער בכל מליחה בשישים כמו בבישול (מהר"י וייל ובארוך ובהגהת ש"ד ובמרדכי בשם אור זרוע וכל האחרונים) דאם איכא שישים בין הכל ביחד נגד כל החתיכה שהחלב דבוק בה אז הכל שרי מלבד אותה חתיכה שהאיסור דבוק בה. מיהו אותה החתיכה שהאיסור נגע בה צריך קליפה מעט (רשב"א). ואם אינו יודע איזה נגע הכל שרי (מרדכי פרק ג"ה וש"ד). ואם אין שישים הכל אסור ואין לשנות המנהג.
- ואף על פי שיש בזה קצת קולא אם היה האיסור שמן ומפעפע מ"מ יש לסמוך בכי האי גוונא אדברי המקילין וסבירא להו דאינו אוסר במליחה רק כדי קליפה כדי שלא נצטרך לשער בין איסור שמן לכחוש כי אין אנו בקיאין.
- וכל זה באיסור ששייך בו שמנונית כגון חלב או ציר וכי האי גוונא. אבל באיסור שאין בו שמנונית כלל כגון חמץ בפסח -- לכולי עלמא מליחה אינה אוסרת רק כדי קליפה (סברת הרב ממשמעות פוסקים הנ"ל). ועיין באו"ח הלכות חמץ סי' תסז כיצד נוהגין ועיין לעיל סימן ס"ד.
- אם הקרומים או חוטים של חלב נמלחו עם בשר יש אומרים דבהפסד מרובה יש להתיר במליחה ע"י קליפה אף על פי שכבר נהגו לשער כל מליחה בשישים אפילו באיסור כחוש ויש לסמוך על זה באיסור כחוש שאינו אלא מנהג לשער בשישים (לפי סברת ה(רמב"ם) (הרמב"ן) והנמשכים אחריו ומהר"ם פדווא בתשובה להרב סימן צ') אבל לא באיסור שמן שמדינא צריך שישים:
במה דברים אמורים כשהאיסור וההיתר שניהם מלוחים ואפילו האיסור מליח וההיתר תפל אבל אם ההיתר מלוח והאיסור תפל אינו צריך אלא הדחה.
- (ועיין לעיל סימן ע'. ויש אוסרין אם נוגעין זה בזה ויש להקל במקום הפסד):
זה שאמרנו באיסור מליח והיתר תפל שאם הוא שמן אוסר עד שיהא בו ששים לבטלו דוקא כשהיה האיסור המליח למטה וההיתר תפל למעלה משום דתתאה גבר אבל אם היה ההיתר תפל למטה והאיסור המליח למעלה אינו אוסר אלא כדי קליפה:
- הגה: ויש חולקין ואומרים דבמליח אין חילוק אם הוא למעלה או למטה (תוספות והרא"ש וסמ"ק והטור והגהות מיימוני) והכי נהוג:
גבינות שנעשו בדפוסי עובדי כוכבים אע"פ שנמלחו בתוכן מותרים:
- הגה: וה"ה אם נמלח היתר בשאר כלי איסור (תשובת הרשב"א) ואפילו אינו מנוקב (דברי עצמו) דאין מליח כרותח כל כך להפליט מן הכלי מה שבלע בתוכו. ודוקא בדיעבד אבל לכתחלה אסור (מרדכי והגהת ש"ד):
מלח או תבלין שהם בקערה של בשר מותר ליתנם בחלב:
- הגה: וה"ה אם היו בכלי איסור דמאחר שהם יבשים אינן בולעים מן הכלי רק שהכלי הוא נקי ואין איסור דבוק בו (הגהות שערי דורא וכן כתב ארחות חיים בשם הרא"ה) והמחמיר לכתחילה תבא עליו ברכה (ארוך וסמ"ג ועי' לעיל סוף סימן צ"ה):
מלח הבלוע מדם כגון ממליחת בשר ונתנוהו בקדרה או שנתנו בקדרה בשר מלוח בלא הדחה אם יש שישים כנגד המלח מותר:
- הגה: אע"פ שהמלח עדיין נותן טעם בקדרה מאחר שאין המלח אסור מחמת עצמו אלא מחמת דם שבתוכו דכל מקום שאין האוסר יכול לילך שם אין הנאסר אוסר יותר מן האוסרו (ועי' לעיל סימן ס"ט בטור ובהגהות שערי דורא ובש"ד):