טור אבן העזר מו
<< | טור · אבן העזר · סימן מו (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
{==טור== פנויה שיצא עליה קול שנתקדשה, חוששין לו וצריכה גט. והוא שהקול ברור והוחזק בבית דין, פירוש כשיצא הקול בדקו בית דין אחריו ומצאוהו נכון, אבל אם אינו ברור או לא הוחזק בבית דין, לא.
וכיצד הקול הברור, כגון שבאו עדים והעידו שראו נרות דולקות ומטות מוצעות ונשים שמחות לה ואומרות נתקדשה פלונית היום לפלוני, או שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני, ופלוני ופלוני מפלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים.
ודוקא תרי מתרי כדפרישית, כגון ששמע ראובן משמעון ולוי ושמעון ולוי מיששכר ויהודה, אבל חד מחד או תרי מחד לא. אבל חד מתרי כתב הרמב"ן דהוי קלא אפילו אשה שאמרה מפי תרי.
ודוקא שתלו בשנים שהלכו למדינת הים דמרתתי היום או למחר אתו, אבל אם תולין בשנים שמתו לא הוי קלא.
ואדוני אבי ז"ל כתב דלא מהני אלא תרי מתרי.
וכן אם אינם מזכירים שנתקדשה לפלוני אלא שנתקדשה סתם, או אפילו אומרים נתקדשה לפלוני ואומרים שנתקדשה לו בעיר אחרת, או שאומרים פלונית תתקדש היום לפלוני - אינו קול.
ואם יצא הקול שנתקדשה לפלוני וגירשה - אין חוששין לאוסרה משום הקידושין, ואסורה לכהן משום קול הגירושין.
וכל קול שיש לו אמתלא ששוברת אותו, כגון שיצא הקול שקדשה על תנאי, או שזרק לה קדושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה, או אפילו אם יש לחוש לאמתלא לבטל הקול, כגון שיש להסתפק אם יש בקדושין שוה פרוטה או שמא קטן היה - אין חוששין לקול.
וכגון שיצא האמתלא מיד עם הקול, אבל אם יצא הקול ברור ולאחר זמן יצא האמתלא - אינה מבטלת הקול. והרמב"ם כתב: יצא הקול שנתקדשה ולאחר ימים יצא האמתלא, אם נראין הדברים לבית דין שהן סומכין על האמתלא הוחזקה מקודשת, ואם לא הואיל ולא נשמע האמתלא בעת שנשמעו הקידושין אין חוששין לאמתלא. עד כאן.
נתברר אחר כך על ידי אותם שהוציאו קול שהוא שקר, מבטלין אותו. וכתב הרמ"ה דוקא שנתברר בודאי ששקר היה, כגון אותם שתלה בהן הקידושין שנתקדשה בפניהם אמרו לא היה הדבר מעולם, אבל אם לא נתברר ששקר היה אלא באמתלא וצד ספק, אף על פי שנתברר שהיה האמתלא מעיקרא אינה מבטלת הקול כיון שלא יצאת עם הקול ממש.
וקול שיוצא אחר הנשואין שנתקדשה לאחר תחילה אפילו אחר האירוסין, אין חוששין לו להצריכה גט מראשון.
יצא קול שהיתה מקודשת לפלוני וקדשה אחר קדושין גמורין, בודקין על קדושין הראשונים שהם בקול, אם באו עדים על קדושין הראשונים שהם בקול שהם גמורים אז אין הקידושין השניים כלום ואינה צריכה גט משני, לא נתאמתו קידושין הראשונים, מגרש ראשון דלא מבטלינן לקלא דקידושין הראשונים אף על פי שנישאת, ונושא שני אם ירצה ויתן לה עתה קדושין גמורים. ודוקא שקדשה השני ולא כנסה, אבל אם כנסה אסורה לו עד אחר שגירשה הראשון, שכיון שמצריכין אותה גט מראשון הרי היא בחזקת שהיתה אשתו ונמצא שבא עליה השני בזנות ואסורה עליו עולמית. אבל לא יגרש שני וישא ראשון, שלא יאמרו מחזיר גרושתו מן האירוסין אחר שנתארסה לשני. אבל אם לא קדשה השני קדושין גמורים אלא שיצא לה קול גם ממנו שקדשה אחר שיצא לה קול מהראשון, אחד מגרש ואחד נושא בין ראשון בין שני.
שאלה לאדוני אבי הרא"ש ז"ל: ראובן היה לו בת ומיראתו עליה פייס משמעון שיתן לה קידושין בשם לוי וכן עשה, ולוי לא היה בעיר וכשבא לעיר נתרצה בדבר ויצא לה קול בעיר שהיא מקודשת ללוי. תשובה: צריכה גט מלוי אפילו אם הוא כופר ואומר שמעון לא היה שלוחו, ואפילו אם גם שמעון אומר כן.
אחרת לו[1]: לאה שיצא עליה קול שנתקדשה, ולא הוחזק הקול בבית דין אלא שהיה קול הברה שבלילה בצאתם מן המרחץ בא פלוני וקדשה בלא דעת קרובים ולא נשמע דבר זה מפי עדים, וקרובי לאה הכריחו למקדש ליתן גט, ושוב נתקדשה לאחר קדושין ודאין וגירשה האחר ורוצה לינשא לראשון שיצא עליו קול בקידושין. והשיב שאסורה לינשא לו.
בית יוסף[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
פנויה שיצא עליה קול שנתקדשה חוששין וכו' בסוף גיטין (דף פח:) תנן יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת ובלבד שלא יהא שם אמתלא ובגמרא (דף פט:) אמר רב אשי כל קלא דלא אתחזק בב"ד לאו קלא הוא ונראה מדברי הרמב"ם בפ"ט דהא דאמרינן יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת לאו למימרא דמחזיקים אותה בודאי מקודש' לאותו איש שיצא שמה שנתקדשה לו אלא בחזקת ספק מקודשת היא דמחזקינן לה וכך הם דברי רבינו שכתב חוששין לו וצריכה גט:
ומ"ש וכיצד הקול הברור כגון וכו' או שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני שם אמר עולא לא ששמע קול הבר' אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסים ויוצאים ואומרים פלונית מתקדשת היום מתקדשת ודילמא לא איקדשה אימא פלונית נתקדשה היום וכן תני לוי לא שישמעו קול הברה וכו' א"ר אבא א"ר הונא א"ר לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלו' ופלוני מפלוני והלכו להם למ"ה ואמרינן תו בגמרא א"ר חסדא עד שישמעו מפי כשרים ופרש"י מפי כשרים. שיאמרו מפלוני שמענו והוא הלך למ"ה וכתב הרא"ש לא פליג רב אהני דאמרי לעיל נרות דולקות ומטות מוצעות דשני ענינים הם ותרוייהו חשיבי קול או זה או זה ועוד קול דלעיל שייך בקדושין דוקא וקלא דהכא שייך אף בגירושין ומיירי בתרי דשמעי מתרי כגון ראובן ושמעון מלוי ויהודה אבל חד מחד ותרי מחד לא תדע מדפריך עדות מעלייתא הוא ומסיק והלכו להם למ"ה משמע דאיירי בתרי ועוד מדא"ר חסדא עד שישמעו מפי כשרים עכ"ל ומ"ש דרב לא פליג אהני דאמרי לעיל נרות דולקות וכו' כ"נ מדברי הרי"ף ומדברי הרמב"ם בפרק ט' וכן דעת הרשב"א בתשובה שכתב הא דאמר רבי אבא לא שישמעו קול הברה וכו' לא פליג אדעולא אלא מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי שאילו היה בשעתו בעינן כדעולא ואם לאחר זמן בבדיקת הקול מפי עדים כדרבי אבא. וגם התוספות כתבו מסתמא לא פליג רבי אבא אעולא דלעיל ואברייתא דלעיל וכן משמע מדלא קאמר ורבי אבא אמר אלא לעיל דאיכא רגלים לדבר לא בעינן שיגיע לדבר ברור אבל היכא דליכא רגלים לדבר בעינן שיגיע לדבר ברור וז"ל הר"ן אמר רבי אבא וכו' אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני כלומר דאיכא קמן עד אחד שאומר אני שמעתי מראובן ועד אומר אני שמעתי משמעון דהשתא איכא תרי סהדי דמסהדי מפומא דתרי אחריני והלכו הני קמאי למ"ה ורבותא קמ"ל דאע"ג דכל חד וחד משום חד בלחוד קא מסהיד ואין כאן ב' ששמעו מפי שנים כאחד בהכי סגי ולישנא דכדי שיאמרו ה"ק שהקול יוצא כך שראובן שמע משמעון ולוי מיהודה והלכו להם שמעון ויהודה ובא לפנינו ראובן ולוי והעידו שהם שמעו כמו שהחול יצא והא דרבי אבא לא פליגא אדעולא דאמר כדי שיהו נרות דולקות וכו' אלא בדעולא דאיכא רגלים לדבר לא בעינן כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני וכו' דמשמע בגמרא דקרו ליה דבר ברור אבל כל שאין רגלים לדבר בעינן דבר ברור כה"ג ועוד דמלתיה דעולא לא שייכא אלא בקידושין ומילתיה דרבי אבא שייכא בין בקידושין בין בגירושין והרמב"ם כתב בפ"ט וכן אם באו שנים ואמרו ראינו כמו שמחת אירוסין ושמענו קול הברה ושמענו מפלוני שנתקדשה פלונית בפני פלוני ופלוני ונראה מדבריו דבדעולא היינו ששמעו דקאמרי טובא פלונית נתקדשה היום ובדרבי אבא אף על פי שלא שמעו אלא מאחד ולא אמרו ג"כ נתקדשה היום אלא נתקדשה סתם סגי כיון שהקול גומר לב' שהלכו להם אבל מה שהוא אומר דסגי בב' מעידים ששמעו מא' ששמע כן מפי שנים איני יכול ליישבו ללשון הגמרא אא"כ גורס כדי שיאמרו פלוני שמע מפלוני ופלוני והלכו להם למ"ה עכ"ל הר"ן ז"ל: וכתב ה"ה שהרשב"א פירש דדוקא בדאיכא תרי דשמעי מתרי וכדפירש הרא"ש ז"ל וז"ל הרא"ש בתשובה אם יאמרו שנים שמענו מפלוני ופלוני או אפילו ע"א אמר אני שמעתי מראובן ועד שני יאמר וכן שמעתי אני משמעון חוששין לזה ואין מבטלין הקול הא לאו הכי אין חוששין לו ואפי' אמר ראובן אני שמעתי משמעון ושמעון זה יאמר אני שמעתי מלוי ולוי אמר אני שמעתי מיהודה ואפילו אלף וכיוצא בזה אין כאן אלא עד אחד וכתב עוד ה"ה ומדברי רבינו שאפילו באיש אחד מוחזק הקול כל שיאמרו ב' שמענו שאמר שנתקדשה בפני ידועים וכן מורה לשון הגמרא עכ"ל :
ומ"ש רבינו בשם הרמב"ן דהוי קלא אפילו אשה שאמרה מפי תרי וכו' לא מצאתי כן בדברי הרמב"ן וגם בחדושי הרמב"ן סוף גיטין בדקתי ולא מצאתי כן ובספר מדוייק מצאתי כתב הרמ"ה: ואהא דכל קלא דלא אתחזק בבית דין לאו קלא הוא כתב הרב המגיד בפרק ט' פרש"י כל שלא בדקו בית דין אחריו אם הוא קול גמור כשמיעת פלוני מפלוני שהלכו להם או בנרות דולקות עד שבאו אותם עדים והעידו בביטול הקול דכל קול שהוחזק אין מבטלין אותו ואם לא הוחזק מבטלין אותו וכן אם לא בדקו עליו בזמנו ולאחר זמן לא מצאו ולא ידעו שמעינן להם בדבר הברור אין חוששין לו ולזה הסכימו הרמב"ן והרשב"א ז"ל וכן נראה מדברי רבינו שצריך שיוחזק בבית דין בזמנו עד כאן לשונו ודברים אלו כתבום הרשב"א והר"ן בשם הרמב"ם ז"ל. וכתב הר"ן (סוף המגרש דף תי"ד) על זה ואם תאמר כל שלא הוחזק ממש יחזיקו אותו עכשיו ויבדקו עליו ושמא אם נשאת קודם בדיקה אין בודקין אחר נשואין והטעם לכל אלו שהרבה אומרים פלוני שמע מפלוני והם אומרים שמענו מפלוני ופלוני שהלכו להם למ"ה ואילו יבואו לב"ד ויחקרו יאמרו לא שמענו ולא ראינו עכ"ל: וגם הרשב"א כ"כ בשם הרמב"ן ז"ל ובתשובת הרשב"א כתוב על קול א' שיצא כל היכא דליכא כדעולא או כדרבי אבא קול הברה בעלמא הוא ומבטלין אותו ועוד דכל קלא דלא אתחזק בי דינא לאו כלום הוא ואילו באו ב"ד עכשיו לחזור ולדקדק אחר הקול עושין וראוי לעשות כן והריב"ש בתשובה סימן רס"ו סימן קכ"ג וק"ע האריך בדינים אלו וכתב מהרי"ק בשורש פ"ז דהא דבעינן דאתחזק בב"ד היינו בכה"ג דליכא אלא קלא בעלמא משום דאל"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו מותרת להנשא שלעולם יצא קול שנתקדשה לאחר אבל היכא דאיכא חזקה טובא א"צ שיתחזק בב"ד עכ"ל והאריך שם בדבר :
ומ"ש רבי' וכן אם אינם מזכירים שנתקדשה לפלוני אלא שנתקדשה סתם או אפי' אומרי' נתקדשה לפלוני ואומרי' שנתקדש' לו בעיר אחרת בריית' בסוף גיטין שלא לפלוני אין חוששין לה בעיר אחרת אין חוששין לה ופרש"י שלא לפלוני. יצא עליה קול שמקודשת היום אבל לא הזכירו שמו לומר לפלוני אלא שנתקדשה סתם אין חוששין לה: בעיר אחרת. יצא כאן קול פלונית נתקדשה היום במקום פלוני ואיני יודע למה הרמב"ם בפ"ט השמיט זה ולא הצריך שיאמרו נתקדשה לפלוני כאן: "ב"ה ונראה שמכלל דבריו נשמע שנתקדשה במקום שנרות דולקות ומטות מוצעות:
ומ"ש או שאמרו פלונית תתקדש היום לפלוני אינו קול כתבתיו בסמוך אומרים פלונית מתקדשת היום מקודשת ודלמא לא איקדשה אימא פלונית נתקדשה היום. והר"ן בתשובה האריך בדינים אלו וגם בתשובות להרמב"ן סימן ק"כ וקל"ה כתוב דינים אלו:
ואם יצא הקול שנתקדשה לפלוני וגרש' אין חוששין לאוסרה משום הקדושין ואסור' לכהן משום קול הגרושין שם במשנה יצא שמה בעיר מקודשת הרי זו מקודשת מגורשת הרי זו מגורשת ובגמרא (דף פח.) ואסרינן לה אגברא הא א"ר אשי כל קלא דבתר נשואין לא חיישינן ליה ה"ק יצא שמה בעיר מקודשת ה"ז מקודשת מקודשת ומגורשת ה"ז מגורשת מ"ט קול ושוברו עמו. ופרש"י ואסרינן לה אגברא. בתמיה ואמגורשת קאי האי אשת כהן שיצא קול שגירשה בעלה קתני מתני' חיישי' לקלא ואסרי' עליה: והא"ר אשי כל קלא. שיצא על האשה משנשאת ולא יצא עליה קול קודם נשואין לא חיישינן ליה כגון אם נשאת לכהן ויצא עליה קול שהיתה זונה או גרושה לא מפקינן לה מיניה אלא בעדות ברורה וזו נשואה ועומדת היא. ה"ק וכו'. האי קול דמגורשת ארישא קאי אשה פנויה שיצא עליה קול מקודשת חיישינן לה ואסורה לינשא אלא לאותו איש חזר ויצא עליה קול מגורשת שגירשה אותו פלוני שיצא לה קול קדושין ממנו ה"ז מגורשת ומותרת לכל מ"ט הרי קול שחששנו לו תחלה שוברו עמו:
וכל קול שיש לו אמתלאה ששוברת אותו כגון שיצא הקול שקידשה ע"ת או שזרק לה קדושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה שם במשנה הנזכר מסיים ותני בלבד שלא יהא אמתלאה אי זו היא אמתלאה גירש איש פלוני את אשתו ע"ת זרק לה קדושין ספק קרוב לה ספק קרוב לו זו הוא אמתלאה ופירש רש"י גירש פלוני את אשתו ע"ת. זהו שובר של גירושין שמא לא נתקיים התנאי: זרק לה קדושיה וכו'. זהו אמתלאה של קדושין וה"ה נמי איפכא:
ומ"ש או אפילו אם יש לחוש לאמתלאה לבטל הקול כגון שיש להסתפק אם יש בקדושין ש"פ או שמא קטן היה אין חוששין לקול שם (דף פט.) ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה באיצפא דתוחלא שלחה רב אידי בר אבין לקמיה דאביי כה"ג מאי א"ל אפי' למ"ד לא מבטלי' קלא בהאי מבטלינן קלא מימר אמרי עיינו רבנן בקידושין ולא הוו בהו ש"פ ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה לחד מבני פלניא אמר רבא אפילו למ"ד לא מבטלינן קלא בהא מבטלינן מימר אמרי עיינו רבנן בקדושין וקדושי קטן הוו ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה לקטן הנראה כגדול א"ל רב מרדכי לרב אשי הוה עובדא ואמרו עדיין לא הגיע לפלגות ראובן שנאמר לפלגות ראובן גדולים חקרי לב. ופרש"י באיצפא דתוחלא. הם תמרים שלא בישלו כל צרכן ומניחין אותן בחותלות כלים העשויים מכפות תמרים ומתבשלים קצת וכשאוכלין אותו נשאר מן האוכל על הגרעינא שאינו נפרד ממנה יפה מפני שאינה מבושלת וההוא אוכל קרי ציפא: מימר אמרי. כשתנשא לאחר לא יאמרו ראו א"א שנשאת דמימר אמרי עיינו רבנן בההיא איצפא ולא הוה ביה שוה פרוטה דסתמיה לא חשיב דהא מבטלינן קלא אינו אלא מפני החשד והכא ליכא חשד: לחד מבני פלניא. ולא היו אומרים לאיזה מהן: לקטן. בשנים שנראה גופו כגדול והיו מכירין בו: עדיין לא הגיע לפלגות ראובן. כלומר אין חכמה לקטן בשנים כדכתיב בגדולים הוא דאית להו חקרי לב וזה אע"פ שגופו ארוך ניכר הוא במעשיו שקטן הוא בשנים וכשתנשא לאחר מימר אמרי עיינו רבנן בקדושיה וקטן בשנים הוא: והרא"ש כתב שר"ח גורס עדיין לא הגענו לפלגות (ראובן) שהיו בהם חכמים גדולים חקרי לב והם היו יודעים אם הגיע זה הקטן הנראה בדרכיו כשאר גדולים ולחשבו גדול אבל אנו אין בנו כח להבין בין קטן הנראה כגדול ובין קטן זולתו ואין לנו אלא בודקין לקדושין ולגרושין הלכך בעינן י"ג שנה ויום אחד ולמעלה והוא דאייתי שתי שערות עכ"ל. והרי"ף והרמב"ם השמיטו כל זה ואפשר שסמך הרי"ף על מ"ש מתניתין דקתני ובלבד שלא יהא שם אמתלאה איזו היא אמתלאה וכו' והרמב"ם ג"כ כתב בד"א שלא היה שם אמתלאה וכו' כיצד היא האמתלאה פלונית נתקדשה ע"ת או קדושי ספק לא הוחזקו אלא שואלין וסומכין על דברים הואיל ואין שם ראיה ברורה ולא קול חזק וכתב הר"ן הא דקתני סיפא דמתניתין ובלבד שלא יהא שם אמתלאה איזו היא אמתלאה וכו' כתב הרמב"ן דלאוקימתיה דרב אשי לאו ארישא קאי דאפילו יצא קול מקודשת ומגורשת ע"ת ודאי דמבטלינן ליה לקלא קול ושוברו עמו הוא דהא חזינן בשמעתין דלא חשו רבנן לספוקי דקלא כלל דאמרינן ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה בציפא דתוחלא וכו' ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה לחד מבני פלניא וכו' אמר רבא אפילו למ"ד לא מבטלין קלא בהא מבטלין וכו' אלמא אע"פ שלא בדקו הדבר כלל כיון שהיה אפשר להם לתלות תלו להקל שלא חשו לקול אלא כשהוא בלא שום שובר שמא יוציאו לעז על המשפחות ואף כאן תולין שמא נתקיים התנאי והרי היא מגורשת והוי שובר לקול דקדושין אלא מתני' ה"ק מקודשת ומגורשת ה"ז מגורשת ואסורה לכהן ואימתי חששו לקול במקום שאין שם אמתלאה אבל בקול שיש אמתלאה כגון שהוציאו קול על האשה שנתגרשה ע"ת ואח"כ מת בעלה וכן בקדושין אין חוששין לאותו קול אבל הראב"ד פירש דאגופא דרישא קאי שאם אמרו מקודשת סתם ומגורשת על התנאי אין קול זה דגירושין שובר דקדושין וחוששין לה: וכתב הרמב"ן שלדעת הראב"ד אפשר שלא תלו בשמעתין בקדושי קטן ופחות מש"פ אלא לומר שאם נמצא כן מבטלין הקול דמימר אמרי הכי ולא חשדי להו ואינו נראה דהא לא חזינן בגמ' דבדקו עלה דמילתא כלל אלא בסתם תלו להקל והא דאמר רבא אפילו למ"ד לא מבטלין קלא הכא מבטלין קלא היינו לומר שאפי' לדברי המחמיר שלא לבטל אפילו בידיעה גמורה הכא מבטלין אפילו בסתמא אלו דבריו ז"ל ול"נ דאין ודאי הנהו עובדי מוכחי דבסתמא תלינן לקולא ואעפ"כ לישנא דמתני' מוכח דאגופא דרישא קאי וכדברי הראב"ד ז"ל ואין הנדון דומה לראיה שכל שהקול יוצא באמתלאה וזו בחזקת פנויה עומדת אין לבן של בני אדם מתיישב שתהא מקודשת ובכל מאי דאיכא למיתלי תלו ומש"ה אמרינן דמימר אמרי עיינו רבנן בהו בקדושי וכו' אבל כשקול קדושין יוצא בלא אמתלאה ומחזיקין אותה במקודשת גמורה לא תצא מלבן מחזקת מקודשת מחמת קול גירושין שיש בו ספק ולא אמרי עיינו רבנן בגיטא ומעליא הוא אדרבה אמרי אם איתא דעיינו קלא הוה לה למלתא כיון שמתחלה החזיקו אותה במקודשת גמורה ובהכי אתיין מתני' ועובדי בגמרא כפשטייהו עכ"ל: "ב"ה ודברי רבינו שכתב או אפילו אם יש לחוש לאמתלאה לבטל הקול וכו' היינו כדמוכחי הני עובדי דבסתמא תלינן לקולא:
וכגון שיצא האמתלאה מיד עם הקול אבל אם יצא הקול ברור ולאחר זמן יצא האמתלאה אינה מבטלת הקול שם אמאי דתנן ובלבד שלא יהא שם אמתלאה אמר רבה בר רב הונא אמתלאה שאמרו אפילו מכאן עד י' ימים רב זביד אמר במקום אמתלאה חוששין לאמתלאה וכתבו הרי"ף והרא"ש ומסתבר כרב זביד דהא דרבה כבר דחאה רבי יוחנן לעיל כלומר דאיתא התם אמר רבה בר בר חנה אמר ר"י לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיהו נרות דולקות ומטות מוצעות ובני אדם נכנסין ויוצאין אמרו דבר זהו קול לא אמרו דבר זהו אמתלאה לא אמרו והלא לא אמרו ולא כלום לאפוקי מדרבה בר רב הונא דאמר אמתלאה שאמרו אפילו מכאן ועד י' ימים קמ"ל לא אמרו הוא דהויא אמתלאה הא אמרו לא הויא אמתלאה ופרש"י לאפוקי וכו'. אמתלאה שאמרו במשנתנו ששובר את הקול ואפילו לא יצא עם הקול אלא לאחר זמן יצא הויא אמתלאה קמ"ל הכא לא אמרו דבר הויא אמתלאה וה"ק לא גמרו הדבר להוציא קול מקויים ומסויים אלא להוציא שובר עם הקול כגון נתקדשה פלונית בספק הוא דהוי אמתלאה אבל אמרו דבר מקויים ומסויים תו לא מהני אמתלאה וכתב הר"ן (סוף המגרש דף תרד) רב זביד אמר אפילו אין אמתלאה אלא מקום ופתח יש לדבר שיוכל לומר שם אמתלאה חוששין שמא אמתלאה יש לדבר והקול בטל כך פירש"י ז"ל ולפ"ז מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי אבל הרי"ף כתב דמסתברא כרב זביד וכו' משמע דסבירא ליה דרב זביד פליג עליה דרבה לפיכך פירש הרמב"ן ז"ל דרב זביד פליג ואמר שאין תולין באמתלאה שמכאן ועד י' ימים אלא שאם היה מקום אמתלאה כגון שאמרו שמשעה ראשונה זרק לה קידושיה חוששין שמא קרוב לו היו לפיכך רואין אם יצתה אמתלאה מכאן ועד י' ימים ואמרו כן היו תולין בה ומתירין אותה לינשא לכתחלה ואם לא יצתה שם מקום אמתלאה ויצתה מכאן ועד י' ימים לעולם אם נשאת לא תצא אלא שלכתחלה אין מתירין אותה לינשא והיינו לשון חוששין והרמב"ם כתב בפ"ט יצא עליה קול שנתקדשה לפלוני ולאחר י' ימים אמרו אמתלאה אם נראו הדברים לב"ד שהוא כן סומכין על האמתלאה ואם לאו הואיל ולא נשמעה האמתלאה בעת שנשמעו הקידושין אין חוששין לאמתלאה וגם זה על דרך הרי"ף עד כאן לשונו. וגם הרב המגיד כתב לדעת רבינו רב זביד פליג עליה דרבה ואמר דאין סומכין על אמתלאה שלא יצאה בשעת הקול אא"כ אמתלאה במקום הוכחה שאמתלאה אמיתית וכן דעת ההלכות דרב זביד פליג עליה דרבה והלכתא כוותיה וקרוב לזה פירש הרמב"ן ז"ל וכתב במקום אמתלאה כגון שמעיקרא אמרו זרק לה קידושין ואחר י' ימים אמרו שהיו קרוב לו תולין באמתלאה ומתירין אותה לינשא כיון שמתחלה אמרו שהיה בזריקה וכן כיוצא בזה עכ"ל. ורבינו כתב דברי הרמב"ם כאילו הוא חולק על מ"ש תחלה וכבר נתבאר שמ"ש תחלה הוא לפסוק כרב זביד ואין חולק בזה ודברי הרמב"ם הם פירוש לדברי רב זביד:
נתברר אח"כ ע"י אותם שהוציאו הקול שהוא שקר מבטלין אותו שם א"ל אביי לרב יוסף מבטלין קלא או לא ואסיקנא אתרוותא נינהו בסורא מבטלי קלא בנהרדעא לא מבטלי קלא ופירש"י שמענו קול יוצא מפי נשים ותינוקות משתקינן להו לבטולי קלא או לא משתקינן להו הואיל ואמרי פלוני שמע מפלוני וכו' וליתנהו דלשיילינהו א"נ חזרו אותן פלוני ופלוני ממ"ה ואמרו להד"מ מבטלין או לא וכתבו התוס' דנראה כפירוש שני וגם הרב רבינו אשר כתב לפום צורתא דשמעתא דפליגי בביטול קול מיירי בקול שיצאה בלא ביטול שובר ואמתלאה ונתחזק בב"ד ושוב נתברר לב"ד ע"י אותם שהוציאו הקול שהוא שקר ואין בדבר אלא חשד ורינון שירננו על ב"ד שמתירין א"א וכתב עוד שפסק הר"מ דמבטלין קלא דסורא אתריה דרב ונהרדעא אתריה דשמואל והלכתא כרב באיסורי ואע"ג דרב ששת דהלכתא נמי כוותיה באיסורי ס"ל דלא מבטלין קלא נראה דרב ששת מנהרדעא היה ושם נהגו כשמואל הלכך אין להביא ראיה מרב ששת דעבד באתריה דשמואל כשמואל ועוד דמיחש לקלא חששא דרבנן היא ובשל סופרים הלך אחר המיקל ועוד דבירושלמי משמע דרבי יוחנן סבר דמבטלין קלא וראיתי בפ"ח שכתב אתרוותא נינהו בסורא מיקרי ואמרי הלכך מבטלין קלא בנהרדעא לא מיקרי ואמרי הלכך לא מבטלין קלא בנהרדעא משמע שאינה מחלוקת של אמוראים אלא בחילוק המקומות הדבר תלוי יש מקום שבקל מוציאין הקול ושם מבטלין ובמקום שאין מוציאין קול בקל מסתמא אם יצא קול יש בו ממש ואין מבטלין אותו:
ומ"ש רבינו בשם הרמ"ה דוקא שנתברר בודאי ששקר היה וכו' כבר נתבאר שכך פירשו המפרשים:
ומ"ש אבל אם לא נתברר ששקר היה אלא באתמלאה וצד ספק אע"פ שנתברר שהיה האמתלאה מעיקרא אינה מבטלת הקול וכו' שם בגמרא ההיא דנפק עלה קלא דאיקדשה לבר בי רב אתייה רב חמה לאבוה א"ל איזו גופא דעובדא היכי הוה א"ל ע"ת קדש אדעתא דלא אזיל לגבי חוזאי ואזל א"ל כיון דבעידנא דהות קלא לא היתה אמתלאה לאו כל כמינך דמחזקת אמתלאה ופירש הרא"ש א"ל ע"ת קדש וכו' כלומר בירר בפניו שכך הקול יצא בעיר ע"כ פירוש לפירושו בתחלה יצא הקול בלי שום אמתלאה ולא שום תנאי בעולם ואח"כ יצא הקול דע"ת קדש דאילו מתחלה כשיצא הקול יצא דע"ת קדש היינו היה שם אמתלאה דתנן דלא חיישינן לה ונראה שכך הם דברי הרמ"ה שכתב רבינו: ומ"ש אף על פי שנתברר שהיה האמתלאה מעיקרא היינו לומר שאף על פי שנתברר עכשיו שהאמתלאה יצא מעיקרא סמוך ליציאת הקול אינה מבטלת הקול כיון שלא יצאה עם הקול ממש והר"ן כתב מבטלין קלא או לא מבטלין כלומר חזרו פלוני ופלוני ואמרו להד"מ מבטלין קלא או לא מבטלין ומסקין אתרוותא נינהו ונראה שעכשיו בסתם מקומות אין מבטלין הקול בשום מקום אפי' בכענין זה ולפיכך לא כתב ההרי"ף ז"ל בהלכותיו עכ"ל ונראה שכך הוא דעת הרמב"ם שגם הוא לא כתבה בפ"ט והרא"ש כתב בתשובה כלל ל"ה סימן י' על ראובן שכשבא לפרוע חובו לאשה אחת אמר לה הרי את מקודשת לי וכששמעה כך השליכה המעות מידה וצעקה יראה לי דאין כאן בית מיחוש כיון שהעדים מעידים שלא נתרצית בקדושין וזרקתן לאלתר מידה ואפילו קול של קדושין לא יצא לה בעיר שהרי יצא שוברו עמו ולא מקרי קול אלא פלוני שמע מפלוני וכו' והלכו להם למ"ה דהאי קול אית לה אמתלאה כיון דליתנהו עידי קמן דלישיילינהו דסברי אינשי דקושטא קאמרי אבל הכא שהעדים לפנינו הוי קול ושוברו עמו דקי"ל כסורא אתריה דרב דמבטלין קלא ועוד מדקאמר תלמודא אפילו למ"ד דלא מבטלין קלא מכלל דלדידן מבטלין קלא עכ"ל. ועיין בתשובת הריב"ש סימן רס"ו וקכ"ג וק"ע וקול שיצא אחר הנשואין שנתקדשה לאחר תחלה אפילו אחר האירוסין אין חוששין וכו' שם אמר רב אשי כל קלא דבתר נשואין לא חיישינן ליה הא דבתר אירוסין חיישינן ליה רב חביבא אמר אפילו דבתר אירוסין לא חיישינן ליה והלכתא לא חיישינן ליה וכתב רבינו ירוחם ר"ל שלא יצא עליה קול קודם אירוסין אלא אחר שנתקדשה לאחר או אחר שנשאה יצא עליה קול פלונית נתקדשה קודם זה אפילו שיצא הקול שקודם זה היו ביום פלוני נרות דולקות ומטות מוצעות וכו' ואמרו היום נתקדשה פלונית כמו שכתבתי מאחר שיצא הקול לאחר שנתקדשה לאחר אין חוששין לה וכתב הרמב"ן אפי' יצא הקול קודם שנשאת כל דלא אתחזק קלא בב"ד קודם נישואין לא חיישינן ליה ולא מחזקינן ליה בב"ד בתר נישואין עכ"ל וכבר כתבתי זה לעיל (בשם הר"ן) כתב הרא"ש בתשובה כלל מ"ו סימן א' הנה כתבו לי על אודות ערעור הייחוד שהלכו לפרפיניאן ועשו קיבוץ בבית היבם והעידו לפני ג' הדיוטות שלא בפני האשה ושלא בפני הבעל שנשאת לו שראוה מתיחדת עם בעלה אחר שנתגרשה בחייו כמו ה' ימים שחי אחר נתינת הגט תחלה אני כותב שלא כהוגן עשו שקבלו העדות שלא בפני האשה ושלא בפני בעלה שכבר נשאה שיבא בעל השור ויעמוד על שורו ועוד היה ראוי שעדות זו תתקבל בפני גדולי ישראל הבקיאים בדרישה שידרשו ויחקרו היטב כדי שלא לאסור אשה על בעלה דבנדון זה לאסור אשה על בעלה הכל מודים דבעינן דרישה וחקירה ולקבל העדות בפני בעלי הדינים ובפני גדולי ישראל שידעו לחקור ולדרוש ולא להסתיר עצה במחשכים ולהוציא לעז על האשה היושבת תחת בעלה ואף בדיני ממונות אין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין וכתב ריב"א שאם קבלו עדות שלא בפני בעל דין אינו עדות לדון על פיו והביא ראיה לדבר וראוי להעניש לכל מי שהיה באותה עצה ובאותו ועד לקבל עדות של לעז ופגם על אשה היושבת תחת בעלה שלא בפניהם עכ"ל: וכבר כתבתי תשובה זו בסימן י"א וגם הרשב"א כתב בתשובה סימן אלף ר"ט על א' שהוציא קול שקידש אשה אחת אני רואה כי רבו היום אנשים מתפרצים ולפיכך מן הראוי לחקור הרבה ולדרוש ולהוציא דבר לאמתו דאף כשת"ל שהוא כדיני ממונות הואיל ועדיין לא נשאת לאחר ואין כאן עדיין דיני נפשות ראוי לנעול דלת בפני בעלי הוללות וסכלות ודורשין וחוקרין אותן להוציא לאמת משפט וכדאמר בפרק אחד דיני ממונות דבדין מרומה אפילו בדיני ממונות צריך דרישה וחקירה וכ"ש שאפשר שדברים אלו כדיני נפשות הואיל וראוי לבא לידי נפשות אם תזקק לאחר והיא מקודש' לו:
יצא קול שהיתה מקודשת לפלוני וקדשה אחר קדושין גמורין וכו' שם א"ר ירמיה בר אבא שלחו מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו יצא עליה קול מראשון ובא אחר וקדשה קדושי תורה מהו שלח להו תצא והעמידו הדבר על בוריו והודיעוני מאי והעמידו דבר על בוריו דאי מגליא מלתא דקדושי קמא קדושי מעליא נינהו לא צריכה גט משני ופליגא דרב הונא דאמר א"א שפשטה ידה וקבלה קדושין מאחר מקודשת כדרב המנונא דאמר האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ואידך כי איתמר דרב המנונא בפניו שלא בפניו מעיזה ומעיזה ופרש"י מקודשת. וצריכה גט משני: ואידך. שמואל דאמר העמידו דבר על בוריו למימר דלא בעי גט משני ופסקו הרי"ף והרא"ש כשמואל וכ"פ הרמב"ם בפ"ד ובפ"ט. וכתב הר"ן דעת הרי"ף לדחותה לדרב הונא ומ"מ אם קבלה קדושין מאחר בפני בעלה הכל מודים דמקודשת דה"ל כרב המנונא והכי מוכח בגמרא עכ"ל וכ"ד הרא"ש ז"ל ומ"ש לא נתאמתו קדושין הראשונים מגרש ראשון וכו' שם לא מצאו דבר על בוריו מהו א"ר הונא מגרש ראשון ונושא שני אבל מגרש שני ונושא ראשון לא מ"ט אתי למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין רב חיננא בריה דרב אידי אמר אף מגרש שני ונושא ראשון מימר אמרי עיינו רבנן בקדושין וקדושי טעות היו ופרש"י ונושא שני. אם ירצה: אתי למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין. דאמרי ע"י שגרשה ראשון תחלה קדשה שני ועכשיו חוזר ומחזירה. עיינו רבנן בקדושי שני. ולא קדושי נינהו מפני שהיתה מקודשת לראשון ולא יאמרו שגירשה תחלה שהכל לא ידעו בגט שהצרכנוה משני ופסקו הרי"ף והרא"ש הלכה כרב הונא והביאו ראיות לדבר וכ"פ הרמב"ם בפ"ט:
ומ"ש דלא מבטלין לקלא וכו' אע"פ שנשאת פשוט הוא דכיון דקול הקדושין דראשון קדם כי נתקדשה ונשאת לשני מאי הוי:
ומ"ש ודוקא שקדשה השני ולא כנסה אבל אם כנסה אסורה לו וכו' פשוט הוא
ומ"ש אבל אם לא קדשה השני קדושין גמורין אלא שיצא לה קול גם ממנו וכו' אחד מגרש ואחד נושא בין ראשון בין שני שם יצא עליה קול מזה ומזה מהו אמר רב פפא אף זו מגרש ראשון ונושא ב' אמימר אמר מותרת לשניהן והלכתא מותרת לשניהם: כתב הרא"ש בתשובה כלל ל"ה סימן י"א על ראובן ששדך רבקה ושלח לה סבלונות שאלו בני העיר למוליכי הסבלונות למי אתם מוליכין אלו הסבלונות אמרו לרבקה מאורסת ראובן הנזכר ויצא לה קול בעיר שהיא ארוסתו יראה דאין כאן קול להצריכה גט דמשום סבלונות אין כאן בית מיחוש כיון שנהגו בארץ הזאת דמסבלי והדר מקדשי ואי משום קול שמוליכי הסבלונות לאו קול הוא להצריכה גט שכן דרך העולם לקרות למשודכת ארוסה ובכל דהו לא מצרכינן גט כדאיתא בפ"ב דגיטין אמר עולא לא ששמעו קול הברה וכו' הלכך אין כאן בית מיחוש להצריכה גט עכ"ל:
שאלה לא"א הרא"ש ז"ל ראובן היה לו בת וכו' תשובה צריכה גט מלוי וכו' בסוף כלל ל"ה וז"ל התשובה כיון שיצא לה קול בעיר שקידשה שמעון שליח לוי צריכה גט מלוי ואף אם לוי כופר ואומר לא היה שלוחי וגם שמעון מודה כן אין זה שובר לקול ולא אמתלאה לבטל הקול ולא מקום הראוי לאמתלא לבטל הקול אלא קול גמור הוא וצריכה גט עכ"ל:
אחרת לו לאה שיצא עליה קול שנתקדשה וכו' והשיב שאסורה לינשא לו גז"ש וז"ל התשובה מלתא דפשיטא שהיא אסורה דלית דין צריך בשש כי היודע שנתגרשה מה יודע שהגירושין לא היו אלא לרווחא דמלתא וכ"ת יכריזו שלא היתה צריכה גט איכא דשמע בגיטא ולא שמע בהכרזה כדאמר בחליצה (יבמות לו:) איכא דידע בחליצה ולא ידע בהכרזה עכ"ל כתב עוד בתשובה כלל ל"ה סימן ד' שנשאל על ר"מ שקידש אלמנה אחת ובא רבי יעקב ואמר אני קדשתיה תחלה אמרו לו היכן העדים אמר אני זוכר אותם לכשאצטרך אביא אותם הלך ר"מ לפייסו בדבר מועט שיפטרנה בגט לסלק תרעומת שלו מעליו ולא רצה הלך ר"מ אצל ארוסתו ואמרה לו שמעולם לא קבלה קדושין מאחר עמד וכנסה והיה ירא שמא יעקב יביא עדים של שקר על קדושיו ומזה הפחד הלכו האשה וקרוביה ושכרו עידי שקר לכתוב גט על שם יעקב שאם יביא עדים שקדשה יראו גם הם הגט שגירשה בו נודע הדבר לרבי יעקב ואמר שזהו הודאה שנתקדשה לו ואינו צריך עדים אחרים והשיב שאין ממש בדבריו מכמה טעמים שכתב ואין חשש איסור בשביל קול שהוציא חדא שאין זה קול אלא כדאמר תלמודא פלוני מהיכן שמע מפלוני וכו' אבל אם אמר אדם קדשתי את פלונית והיא אומרת לא קדשתני אין זה קול כדתנן הוא אומר קדשתיך והיא אומרת לא קדשתני היא מותרת בקרוביו ועוד אפילו היה קול גמור קלא דבתר קדושין לא חיישינן ואי משום דשכרו קרובי האשה עדי שקר נכתוב גט משם רבי יעקב והוי כאילו הודית שקבלה קדושין ממנו נ"ל דלא הויא הודאה שהרי ראו מעשיו והבינו מחשבותיו של ר"י הנזכר שהיה מחזר אחר עדים שקרים וחשבו גם הם מחשבה לא טובה לבטל מחשבתו שלא תתבייש אם יביא עדים שקרים ואפילו אם היתה מודה בפירוש שקבלה קדושין ממנו לאו כל כמינה לאסור עצמה על אותו שקדשה כבר ולא היה בה שום איסור אם היה בא עליה אלא דהוה אמרינן דשויתה לעצמה חתיכ' דאיסור' ויוציאנ' בגט בלא כתוב' וכיון שהיא עומדת בדברי' הראשוני' ואומרת שמעולם לא נתקדשה ויש אמתלאה טובה למה צוו לכתוב הגט לא משוינן לה חתיכה דאיסורא וגם מה שאמר לו רבי משה שיתן גט אין בו כלום דלרווחא דמילתא עושה שלא יהא תרעומות בנשואין ועוד שאין דבריו חשובים הודאה לגבי האשה שהרי הוא לא ידע מזה כלום הילכך בשביל כל אלו הטענות אין נ"ל לאסרה על רבי משה בעלה ע"כ והאריך בדבר. ועל מה שאמר שאם היתה מודה היינו אומרים שויתה לנפשה חתיכה דאיסור' ויוציאנה בלא כתובה יש לתמוה מדאיתא בפ"ק דקדושין (יב:) יהודית דביתהו דרבי חייא ה"ל צער לידה אמרה ליה אמרה לי אם קביל ביך אביך קדושי כי זוטרת א"ל לאו כל כמינה דאימיך דאסרה ליך עילואי ואיפשר שיש לחלק בין כשהיא עצמה מודה לכשאומרת כן בשם אחרים :
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
פנויה שיצא עליה קול וכו" סוף גיטין משנה וגמרא ומ"ש רבינו וכיצד הקול הברור כגון שבאו עדים והעידו שראו נרות דולקות וכו' שם אמר עולא לא ששמעו קול הבר' אלא כדי שיהו הנרות וכו' ובני אדם נכנסין וכו' וכן תני לוי לא ששמעו קול הברה וכו' ונשים טוות וכו' וכן אמר רבב"ח א"ר יוחנן לא ששמעו קול הברה וכו' ובני אדם נכנסין וכו' ומ"ש או שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני וכו' שם א"ר אבא א"ר הונא אמר רב לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני ובודקין והולכין עד שמגיעין לדבר ברור דבר הברור עדות מעלייתא היא אלא הכי אמר לא ששמעו קול הברה אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני והלכו להם למ"ה ומשמע דתלמודא קמפרש דדבר ברור דקאמר ר' אבא לאו עדות מעלייתא קאמר אלא דלקול זה דפלוני שמע מפלוני וכו' קרי לי' דבר ברור כלומ' שהקול ברור שאינו קול הברה. והכי משמע ממ"ש התוספות וז"ל עד שמגיעים לדבר ברור מסתמא לא פליג ר"א אעולא דלעיל ואברייתא דלוי וכן משמע מדלא קאמר ורבי אבהו אמר אלא לעיל דאיכא רגלים לדבר לא בעינן שיגיע לדבר ברור אבל הכא דליכא רגלים לדבר בעינן שיגיע לדבר ברור עכ"ל נראה דרצונו לומר דלעולא סגי כשבאו עדים שראו נרות דולקות וכו' ואין צריך להגיע לדבר ברור שישאלו הב"ד לאותן בני אדם שנכנסו ויצאו ואמרו פלונית נתקדשה היום לפלוני אם ראו הם בעצמן שקידש פלוני לפלונית או שמעו כך וממי שמעו עד שיגיעו לדבר ברור אלא כיון דאיכא רגלים לדבר לא בעינן שיגיע לדבר ברור וכ"כ הר"ן אבל מדברי רבי' מבואר דההוא דעולא נמי דבר ברור הוא כההיא דר' אבהו והיינו דתרווייהו קאמרי לא ששמעו קול הברה אלא כדי וכו' דאלמא דבכה"ג לאו קול הברה הוא אלא קול ברור דאין בין קול הברה לקול ברור ולא כלום אלא דתלמודא קס"ד דלישנא דקאמר רבי אבא עד שמגיעים לדבר הברור משמעו עדות מעלייתא ולהכי קא מתמה דבר הברור עדות מעלייתא ומשני אלא הכי קאמר אלא כדי שיאמרו וכו' כלומר לאו עדות מעלייתא קאמר אלא עד שמגיעי' לקול ברור דהיינו שהלכו העדים למ"ה ודעולא ודאי קול ברור הוא:
ומ"ש רבינו שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני ופלוני ופלוני מפלוני ופלוני והלכו להם למ"ה איכא לתמוה דבגמרא משמע דלא בעינן אלא שנים שמהם הקול יוצא ששמעו משנים שהלכו להם למ"ה ובין הכל אינן אלא ד' וכ"כ הרא"ש להדיא לפרש לישנא דתלמודא וז"ל ומיירי בתרי דשמעי מתרי כגון ראובן ושמעון מלוי ויהודה אבל חד מחד ותרי מחד לא וכו' וכן פי' הרשב"א והר"ן ופירש עוד דסגי בראובן ששמע מלוי ושמעון שמע מיהודה ואע"ג שאין כאן שנים ששמעו מפי שנים כאחד בהכי סגי ורבינו מצריך שהשנים שבאו לב"ד שמהם יוצא הקול יאמרו ששמעו מפי אחד שאמר ששמע מפי שנים והם שמעו ג"כ משנים שנתקדשה בפניהם והלכו להם למ"ה וברמב"ם לפי הספרים שבידינו כתב שבאו שנים ואמרו שמענו מפלוני ששמע מפלוני שנתקדשה פלונית בפני פלוני ופלוני והלכו להם העדים למדינה אחרת ותימה דמניין לו זה ונראה דס"ל להרמב"ם דלא הדר ביה תלמודא מהא דקאמר רבי אבא מעיקרא אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני מפלוני אלא דבהא דקאמר ר"א ובודקין והולכין עד שמגיע לדבר הברור קא מפרש תלמודא דלא עדים מעלייתא קאמר אלא דבר ברור דקאמר היינו דאותו פלוני ששמע מפלוני ופלוני והלכו להם למ"ה והשתא לרבי אבהו כשבאו שנים לפני ב"ד ואמרו שמענו מפלוני ששמע מפלוני שנתקדשה פלונית בפני פלוני ופלוני שהלכו להם למ"ה קול ברור הוא ולפי זה צ"ל דהרמב"ם גורס במסקנא אלא כדי שיאמר פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני והלכו להם למ"ה והשתא כשנצרף דברי רבי אבא מעיקרא עם מאי דמסיק תלמודא קול דקאמר היינו שבאו שנים ואמרו שמענו ששמע מפלו' שנתקדשה פלו' בפני פלו' ופלו' שהלכו להם למ"ה ואתא לאשמונינן רבותא דאעפ"י דהנהו תרי שבאו לפני ב"ד לא שמעו מתרי אלא מחד דשמע מחד דשמע מפי שנים שנתקדשה בפניהם סגי ולדעת רבי' ג"כ צ"ל דכך הוא מפרש אלא דגורס במסקנא אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני ופלוני ששמע מפלו' ופלו' והלכו להם למ"ה דהשתא כשנצרף דברי רבי אבא דמעיקר' עם מאי דמסיק קול דקאמר היינו שבאו שנים ואמרו שמענו מפלוני ששמע מפלו' ופלוני ששמעו מפלו' ופלוני והלכו להם למ"ה ואתא לאשמועינן דדוקא תרי מתרי אלא דהקול הגיע ע"י חד ואפ"ה סגי כיון דלבסוף איכא תרי מתרי וגם איכא תרי דבאו לב"ד דשמעו מפי האחד שמהם יצא הקול: ומיהו הר"ן לא היה גורס בספרי הרמב"ם אלא באו שנים ואמרו שמענו מפלוני שנתקדשה פלונית בפני פלוני ופלוני והלכו להם למ"ה דליכא בין הני תרי שבאו ואמרו לתרי שהלכו למ"ה אלא אחד בלבד ולפי ספרי הרמב"ם שבידינו איכא בי תרי וצ"ע שוב מצאתי למהרש"ל שהגיה בספר הטור שלו או שיאמרו מהיכן שמעו מפלוני ופלוני ופלוני מפלוני ופלוני והלכו להם למ"ה ודוקא תרי מתרי כדפרישי' כגון ששמע ראובן ושמעון מלוי ויהודה ולוי ויהודה מיששכר וזבולן אבל חד מחד וכולי וכתב בצדו כאשר הגהתי מצאתי בספר אבן העזר מדוייק וכן הוא באשיר"י אלא שבאשיר"י לא הזכיר כת הג' כי באמת ללא צורך הוא נ"ל עכ"ל:
אבל תד מתרי כתב הרמב"ם דהוי קלא אפילו אשה וכולי ט"ס הוא שלא נמצא כך לא להרמב"ם ולא להרמב"ן ובספר מדוייק מ' כ הרמ"ה וכן כתב ב"י ומהרש"ל: ומה שאמר אבל אם תולין בשנים שמתו לא הוי קלא תימה דהרמב"ם בפ' ט' דאישות כ' להדיא או מתו הרי זה קול שמחזיק אות' מקודשת ורבינו לא הביא דעתו ובודאי נקטינן לחומרא כהרמב"ם כנגד הרמ"ה וכ"כ בש"ע: כתב הר"ן שאם יצא הקול בשעת קידושין בעינן כדעולא ואם לאחר זמן בבדיקת הקול מפי עדים כדרבי אבא עכ"ל. וכן כתב עוד דבדרבי אבא אפי' לא אמרו נתקדשה היום אלא נתקדשה סתם סגי וכו' ושכך נראה מדברי הרמב"ם פרק ט' דאישות:
ומ"ש רבינו וכן אם אינם מזכירים שנתקדשה לפלוני וכו' ברייתא סוף גיטין שלא לפלוני אין חוששין לה בעיר אחרת אין חוששין לה אלא דיש לדקדק דתני התם נשואה אין חוששין לה ארוסה אין חוששין לה ופירש רש"י יצא על פנויה קול שהיא נשואה זה ימים ואנו מוחזקים בה בחזקת שהיא פנויה אין חוששין לה דקלא דמתני' היינו שאומרים היום נתקדשה פלונית. ארוסה יצא עליה קול שהיא ארוסה זה ימים עכ"ל ולמה השמיטו רבי' שלא כתב בפירוש דאם אינם אומרים שנתקדשה היום אינו קול ואפשר דכיון דבקלא דרבי אבא חוששין לקול אפילו לא אמרו היום וברייתא על כרחך לא איירי אלא בקלא דעולא התם הוא דבעינן דאמרו היום לכך לא הזכירו רבי' ונסמך על המבין אבל שלא לפלוני ובעיר אחרת דאין חוששין לה בין לעולא ובין לרבי אבא כתבו רבינו בסתם אבל מדברי הרמב"ם נראה דכולה ברייתא לא מיתוקמא אלא בקלא דעולא אבל בקלא דרבי אבא אפילו אמרו נתקדשה סתמא או בעיר אחרת הוי קול שהרי כשכתב בסוף לקלא דרבי אבא לא כתב שיאמרו היום וכאן ולפלוני אף על גב שגם בתחילה כשכתב לקלא דעולא לא כתב לפלוני וכאן יש לומר דלפלוני נסמך על מה שאמר בתחלה האשה שיצא עליה קול שהיא מקודשת לפלוני וכולי דעלה קאי מה שאמר אחר כך כגון שראו נרות דולקות וכולי ואומרות נתקדשה פלונית היום דהיינו לומר נתקדשת פלונית לפלוני שהזכיר תחלה ותו דב"י בספר כסף משנה כתב דראה בתשובת הריב"ש שהיה גורס בדברי הרמב"ם שמענו שנתקדשה פלונית מפלוני ולענין מה שהיה ליה לכתוב כאן יש לומר שמכלל דבריו נשמע שנתקדשה במקום שנרות דולקות ומטות מוצעות אבל בקלא דרבי אבא לא כתב כלום נראה דסבירא ליה דהוי קול אפילו בנתקדשה סתם ובעיר אחרת ושלא לפלוני ודלא כהר"ן דקמפרש בדברי הרב רבינו משה בר מיימוני דאין חילוק בין קלא דעולא לדרבי אלעזר אלא בהיום דאם כן קשה דרישא דברייתא ארוסה אין חוששין לה לא מיתוקמא אלא בקלא דעולא וסיפא דשלא לפלוני ובעיר אחרת אין חוששין לה קאי נמי אקלא דרבי אבא וזה דוחק. ועוד אפשר לומר דהרמב"ם סבירא ליה דבין בדעולא בין בדרבי אבא אין צריך שיאמרו לפלוני וגם אין צריך לומר כאן ולכך לא הזכירם כלל בספרו וברייתא הכי קתני נשואה אין חוששין לה וכו' פירוש לא מיבעיא נשואה שאם אמת הוא היה הדבר מתפרסם אלא אפילו ארוסה שאינו מתפרסם כל כך אין חוששין לה ול"מ בארוסה סתמא אלא אפילו ארוסה של פלוני אין חוששין לה וכך פירש הר"ן לפי גרסתו דגרס בברייתא של פלו' וכך היא הגירסא במסקנת ספרים השתא לפי זה אם אמרו היום נתארסה סתמא חוששין דלא קאמר אפילו של פלוני אין חוששין לה אלא באמרו ארוסה זה ימים וכן בעיר אחרת אין חוששין לה יש לפרש דלא מיבעיא קאמר וקאי ארישא שאמר ארוסה אין חוששין דל"מ באמרו ארוסה היא שנתארסה כאן שאם הוא אמת היה מתפרסם אלא אפילו אמרו ארוסה היא שנתארסה בעיר אחרת דאפשר דלא נתפרסם אפילו הכי אין חוששין לה אבל בנתארסה היום חוששין לה בכל ענין אפילו בעיר אחרת ואפילו שלא לפלוני ומכ"ש ארוסה של פלוני ועוד נראה לי מדברי הרמב"ם דהוא ז"ל מפרש בקלא דעולא דקאמר תלמודא מתקדשת ודילמא לא מיקדשא אימא פלונית נתקדשה היום משמע להדיא דבני אדם הנכנסין והיוצאין והנשים השמחות אין העדים צריכות שיאמרו בשמם שאמרו נתקדשה היום פלונית לפלוני אלא באומרים פלונית נתקדשה היום סגי אלא שהקול שיצא אינו קול אלא דוקא פלונית נתקדשה לפלוני וכדקתני בברייתא שלח לפלוני אין חוששין לה ולכן כתב הרמב"ם תחילה האשה שיצא עליה קול שהיא מקודשת לפלוני הרי זו בחזקת מקודשת אף על פי שאין שם ראיה ברורה עכ"ל. אלמא משמע דלא סגי בלאו הכי דלא הוי קול שתהא בחזקת מקודשת אא"כ שהקול היוצא הוא שפלונית מקודשת לפנוני אבל שיחת בני אדם והנשים אין צריך שיאמרו לפלוני ולכן כתב אחר כך וכיצד הוא הקול שתוחזק בו זו שהיא מקודשת כגון וכו' ואומרת נתקדשה פלונית היום וכו'. דאלמא דכל ששמעו העדים כך שאמרו הנשים הוי קול אף על פי שלא שמעו במעמד ההוא מפי הנשים ההם שנתקדשה לפלוני אפילו הכי כיון שהקול יוצא שנתקדשה לפלוני סגי בכך מה שאין כן אם גם הקול שיצא לא היה כי אם נתקדשה בסתמא אינו קול ודכוותה בקלא דרבי אבא כשיאמרו העדים בבית דין ראינו כמו שמחת אירוסין ושמענו קול הברה ושמענו מפלוני ששמע מפלוני שנתקדשה פלוני' בפני פלוני ופלו' הוי קול אע"פ שלא שמעו בפירוש שנתקדשה פלונית לפלוני אלא שהקול היוצא צריך שיאמרו נתקדשה פלונית לפלוני כדקתני בברייתא שלא לפלוני אין חוששין לה אבל במה ששמעו העדים אין צריך לפלוני והכי משמע להדיא בגמרא דבהך דרבי אבא קאמרי אלא כדי שיאמרו פלוני מהיכן שמע מפלוני וכו' ולא קאמר לפלוני. וההיא דבעיר אחרת אין חוששין לה דלא הזכירו הרמב"ם נראה דסבירא ליה דאין פירושו דעדים מעידים כאן שראו בעיר אחרת נרות דולקות וכולי בדעולא ומתוך כך יצא הקול כאן דפלונית נתקדשה לפלוני בעיר אחרת דאם כן קשה אמאי אין חוששין דמה לי בעיר הזאת ומה לי בעיר אחרת כיון שמעידין בדבר ברור ודכוותה קשה בקלא דרבי אבא אם עדים מעידים כאן בדבר ברור על אשה בעיר אחרת למה לא יהיו חוששין אלא ודאי הא דתני בעיר אחרת אין חוששין ה"פ דאם שנים הוציאו קול בעיר אחת שפלונית נתקדשה בעיר אחרת והעדים לא היו שם ולא ראו דבר אלא אומרים בלבד שמענו מפלוני וכו' אין חוששין לאותו קול דאף בקלא דרבי אבא בעינן שיאמרו ראינו כמו שמחת אירוסין וכולי וכיון שהעדים כאן מעידים על אשה מעיר אחרת ולא ראו דבר אין חוששין לאותו קול דבראייה הכל תלוי אם ראו כמו שמחת אירוסין או לא ראו ולכן לא כתב הרמב"ם חילוק זה דבעיר אחרת אלא כתב וכן אם באו שנים ואמרו ראינו כמו שמחת אירוסין ושמענו קול הברה ושמענו מפלוני וכו' דדוקא בכה"ג חשוב קול הא אם לא ראו כמו שמחת אירוסין ולא שמעו קול הברה לא הוי קול בין שמעידין העדים על האשה מעיר הזאת ובין על אשה מעיר אחרת כי בברייתא לא קאמר בעיר אחרת אין חוששין לה אלא כשאין מעידין אלא ששמעו מפלוני וכו' אשה שבעיר אחרת נתקדשה לפלוני ואין מעידין שראו דבר כי כך הוא מן הסתם כשמעידין על אשה מעיר אחרת ולפיכך אין חוששין והכי משמע מלישנא דרבי אבא דקאמר לא ששמעו קול הברה אלא כדי וכו' דקשה מהיכא תיתי דשמיעת קול הברה יספיק להחזיקה במקודשת אלא בע"כ דסתם אירוסין אינה בלא שמחה ואם יצא קול אירוסין לבד בלא קול הברת שמחה בודאי אין בו ממש ולכן אמר אע"ג דצריך שיאמרו ששמעו קול הברת שמחה מ"מ קול הברת שמחה בלבד אינו מספיק עד שיצטרפו עוד עניינים דהיינו נרות דולקות וכו' לעולא ושמענו מפלוני ששמע וכו' לרבי אבא וז"ש אלא כדי שיהיו וכו' כלומר קול הברת שמחה אינו מחשיב לקול אא"כ יצטרף עמו עניינים ומעשים ומכללא נשמע דמעשים אלו ג"כ בלבדן אינם מחשיבין לקול זה אא"כ ראו קול הברת שמחה דתרתי בעינן והכי משמע בירושלמי דבעינן קול שמחה דה"א התם א"ר יוסי בשם ר' יוחנן נרות דולקות ושיחות ובני אדם משיחין התיב ר' זעירא והא תנינן יצא שמה בעיר מקודשת אית לן למימר נרות דולקות ולא שיחות בני אדם משיחין וכו' כלומר מדתנן בסתמא משמע דמיירי בסתם אירוסין שדרכן להיות שם נרות דולקות אבל אין צריך שיחת בני אדם משיחין ובזה נתיישבו דברי הרמב"ם ברווחא אכן דברי רבינו אינם מתיישבים אם נפרש דס"ל דא"צ שיאמרו נתקדשה היום אלא בקלא דעולא אבל בקלא דר' אבא א"צ שיאמרו היום וברייתא דתני ארוסה אין חוששין לה לא איירי אלא בקלא דעולא חדא דברייתא מסתמא קתני ונפרש דרישא לא קאי אלא אקלא דעולא וסיפא קאי נמי אקלא דרבי אבא וכו' דה"ל לרבינו לפרש חלוק זה להדיא דבקלא דעולא צריך שיאמרו היום ובקלא דרבי אבא א"צ שיאמרו היום ועל כן נלפע"ד דרבינו ס"ל דברייתא דתני נשואה אין חוששין לה וכו' הכי פירושא אם יצא קול פשוט קול הברה בעלמא פלונית נשואה היא או ארוסה היא ואינו קול ברור שיהיו מעידין ראינו נרות דולקות וכו' כדעולא או שיאמרו פלוני שמע וכו' כדר' אבא אין חוששין לה דלא חיישינן לקלא אלא בכדעולא או בכדרבי אבא וסיפא שלא לפלוני אין חוששין לה היינו לומר אפי' בכדעולא או בכדר' אבא לא חשיב קול ברור כיון שלא יצא הקול פלונית נתקדשה לפלוני וכן בעיר אחרת אין חוששין לה והיינו דבגמ' בתר הך ברייתא קבעה תלמודה להך דעולא ודרבי אבא לא ששמעו קול הברה וכו' דמשמע דאתא לאורויי הא דתני ברייתא ארוסה או נשואה אין חוששין לה היינו כשאין שם קול ברור אלא קול הברה וכ"כ האשיר"י הך דעולא ודרבי אבא בתר דכתב הך ברייתא ודלא כהאלפסי שכתב הך דעולא ודרבי אבא מקמי הך ברייתא והכי משמע להדיא מספר הרמזים שחיברו רבינו ונקרא קיצור פסקי הרא"ש שכתב לשם וז"ל יצא קול על הפנויה שנשאת או נתקדשה או שהיא בעולה או חלוצה אין חוששין לה אא"כ היה הקול ברור שיאמרו ראינו נרות דולקות בבית פלוני והנשים אומרות שנתקדשה היום לפלוני או שאמרו פלוני ופלוני מהיכן שמעו מפלוני ופלוני והלכו להם למ"ה וכגון ששמעו תרי מתרי אבל חד מחד או תרי מחד לא או שלא הזכירו שנתקדשה לפלוני אלא אמרו נתקדשה סתם או שיצא עליה הקול שנתקדשה בעיר אחרת אין חוששין לו וכו' עכ"ל הרי מבואר כדפרישית והשתא סבירא ליה לרבינו דדבר פשוט הוא דכשהקול ברור כדעולא וכדרבי אבא אע"פ שאין העדים מעידים שבו ביום ראו או בו ביום שמעו חשיב קול ברור וחוששין כל שהוחזק הקול בבית דין וכן כתב ב"י בתחילת סימן זה על שם הרשב"א דאפילו לאחר זמן כל זמן שלא נישאת אילו באו בית דין לחזור ולדקדק אחר הקול עושין וראוי לעשות כן עכ"ל וכן כתב הר"ן וזה לשונו ואם תאמר כל שלא הוחזק בבית דין יחזיקו אותו עכשיו ויבדקו עליו ושמא אם נשאת קודם בדיקה אין בודקין אחר נישואין וכו' אלמא להדיא דקודם נשואין בודקין אף לאחר זמן וכן בדין דלא מצינו שהצריכו שהעדים יעידו דוקא בו ביום לא גבי ממון ולא גבי נפשות והא דאיתא בגמרא בדעולא דאומרים פלונית נתקדשה היינו שהעדים מעידים שבני אדם והנשים הנכנסין והיוצאים אמרו נתקדשה היום אבל עדות העדים בבית דין הוא אף לאחר זמן ואמירת בני אדם והנשים הנכנסים והיוצאים אינהו צריכים שיאמרו פלונית נתקדשה היום דאם לא אמרו היום אין הנרות הדולקות והמטות מוצעות שום הוכחה לפלונית זו שנתקדשה דדילמא לאשה אחרת הכינו הנרות והמטות ולא לזאת שאמרו עליה דנתקדשה אבל כשאמרו הנכנסים והיוצאים פלונית נתקדשה היום מסתמא דבשבילה הדליקו הנרות וכו' ותו דאיכא למימר דלא קאמר עולא היום אלא למאי דקא סלקא דעתך דקאמרי בני אדם פלונית מתקדשת היום דצריך לומר היום משום דעדיין לא נתקדשה ויוצאין ונכנסין אומרים דלכך הדליקו הנרות ומטות מוצעות לפי שמתקדשת היום אבל למאי דמותבינן מתקדשת ודילמא לא איקדשא ומהדרינן אימא פלונית נתקדשה היום אין הכי נמי דלא צריך דיאמרו היום דכל שמעידים שראו נרות דולקות וכו' ובני אדם הנכנסין והיוצאין אמרו נתקדשה פלונית חשוב קול אע"פ שלא אמרו היום והרמב"ם ורבינו שכתבו נתקדשה היום לא כתבו כך אלא משום סיפא שאם אמרו תתקדש פלונית אע"ג דאמרי תתקדש היום אפ"ה אינה מקודשת אבל במעידין נתקדשה פלונית אין צריך היום מיהו העיקר דתלמודא דנקט במסקנא פלונית נתקדשה היום בדוקא נקט היום דאם לא אמרו היום אין כאן הוכחה שהנרות הודלקו והמטות הוצעו בעבור זאת האשה והלכך בקלא דעולא דוקא צריך שיאמרו העדים שביום שראו הנרות דולקות וכו' שמעו שהנשים ובני אדם הנכנסים והיוצאים אמרו פלונית נתקדשה היום אבל הקול שיצא הוא בסתם פלונית נתקדשה לפלוני וגם עדים אין צריכין שיעידו בב"ד בו ביום שנתקדשה אלא אפילו לאחר זמן מעידין שביום פלוני ראו בבית פלוני נרות דולקות וכו' וברייתא דתני ארוסה אין חוששין לה פירושו דיצא הקול פשוט שהיא ארוסה ואין שם קול ברור שיעידו נרות דולקות וכו' כדעולא או שמע מפלוני וכו' כדר' אבא וכך הוא הפי' בדברי הרמב"ם בשהזכיר בדעולא בדברי הנשים נתקדשה היום ושוב לא הזכירו ובזה עלה הכל כהוגן ושלא כפירש"י דארוסה אין חוששין לה היינו ארוסה זה ימים וקלא דמתני' שאומרים היום נתקדשה וכו' ודו"ק: וראיתי בפסק אחד של הרב מהר"ר ליב מפראג שכתב וז"ל ואני אומר דהא דקאמר ר' אבא לא שישמעו קול הברה וכו' אין פי' דבזה שאמרו שמענו מפלוני ששמע מפלוני ופלוני וכו' והלכו להם למ"ה סגי בכך דא"כ אמאי תנן יצא שמה בעיר מקודשת ה"ל למתני אמרו שנים שמענו מפלוני וכו' מקודשת אלא ודאי תרתי בעינן דאיכא הברה בעיר פלונית נתקדשה לפלוני וכשב"ד חוקרין אחר הדבר בעינן נמי דבאו שנים ואמרו שמענו מפלוני וכו' וכל היכא שאין שם קול הברה והמולה בעיר לא נקרא קול דאל"כ לא תהא בת ישראל פנויה שילכו שני ריקים ופוחזים ויאמרו במסיבה פלונית מקודשת וישמע אחד ויעיד משמם הלכך צריך שיהא קול הברה בעיר שאין בני אדם מקבלין קול הברה אא"כ יש בו ממש וכשיצטרף לזה שיאמרו שנים שמענו מפלוני חוששין לקדושין וכן משמע בדברי הרמב"ם שכתב וכן אם באו שנים ואמרו ראינו כמו שמחת אירוסין וכו' הרי לדברי הרמב"ם פשוט שאין לסמוך על עדות של שמועה בלבד והרמב"ם ז"ל מדייק כך מדתנן יצא שמה בעיר מקודשת דאלמא דביציאת הקול בעיר תליא מילתא עכ"ל וזה חזוק למאי שכתבתי למעלה והוא דבר ברור:
וכל קול שיש לו אמתלאה ששוברת אותו וכו' שם במשנה ומ"ש או אפי' אם יש לחוש לאמתלאה לבטל הקול וכו' שם רב זביד אמר במקום אמתלא חוששין לאמתלא ומתניתין דתנן ובלבד שלא יהא שם אמתלא נמי במקום אמתלא קאמר ופי' אפילו אין כאן שום אמתלא בהדיא אלא מקום ופתח יש לדבר שנוכל ללמוד שם אמתלא חוששין שמא אמתלא פלונית יש לדבר והקול בטל ופירש רבינו כגון שיש להסתפק אם יש בקידושין ש"פ או שמא קטן היה אין חוששין לקול דהכי אשכחן בתלמודא תרתי עובדא חדא בקידושין שהיה בהם ספק אם הוא ש"פ אידך בקידושין לחד מבני פלניא דאפשר דקטן היה ויש להקשות דאמאי לא כתב רבינו נמי כגון שיצא קול שזרק לה קידושין אע"פ שלא יצתה האמתלא עמו שהיה ספק קרוב לו קרוב לה מ"מ אנן הוא דחיישינן לאמתלא זו שמא קרוב לו היה והקול בטל והוה ניחא טפי להזכיר אמתלא שהזכיר קודם זה וי"ל דרבי' ס"ל דבזריקה אין סומכין על האמתלא זו להתירה לכתחילה דכיון שלא יצא האמתלא עם הקול אין לנו להקל אלא דוקא במאי דאשכחן בתלמוד להדיא דהנך תרתי עובדי דספק ש"פ וספק דשמא קטן היה ולפ"ז הא דכתב רבינו וכגון שיצא האמתלא מיד וכו' קאי אתרווייהו דלא מיבעיא דכשיצא הקול שקידשה ע"ת דהתם ודאי כיון שיצא קול שנתקדשה בסתם דהחזיקו אותה במקודשת גמורה ולאחר זמן יצא האמתלא דנתקדשה ע"ת דאינה מבטלת הקול אלא אפילו לכשיצא הקול דזרקו לה קידושין בסתם ואח"כ יצתה האמתלא דספק קרוב לו ספק קרוב לה נמי אין הקול בטל ואין צריך לומר היכא דלא יצאת האמתלא כלל דפשיטא דאנן לא חיישינן לאמתלא דילמא זרק קרוב לו כדי לבטל הקול ודו"ק:
ומ"ש כגון שיצא האמתלא מיד עם הקול מימרא דר' יוחנן לשם אמרו דבר זהו קול לא אמרו דבר זהו אמתלא פי' אמרו דבר מקויים ומסויים תו לא מהניא אמתלא לא אמרו דבר שלא גמרו הדבר להוציא קול מקויים ומסויים אלא הוציאו שובר עם הקול כגון שנתקדשה פלונית בספק הוא דהוי אמתלאה:
ומ"ש והרמב"ם כתב יצא הקול וכו' פירוש רבינו כתב דאם יצא תחלה הקול ברור שוב לא מהני שום אמתלא אבל הרמב"ם כתב לחלק בזה דאע"פ שיצא הקול תחלה בסתם ולאחר ימים יצא האמתלא אם נראין הדברים לבית דין שהם סומכין על האמתלא לא הוחזקה מקודשת ונראה דהיינו כגון שיצא קול שזרק לה את קידושיה ולאחר זמן יצא הקול שזרק קרוב לו וטעם מחלוקת הוא בפירוש דברי רב זביד דרבינו מפרש כפירוש רש"י אם יש מקום ופתח וכו' כגון דאיכא להסתפק אם יש קידושין שוה פרוטה או שמא קטן היה וכמ"ש לעיל אבל הרמב"ם מפרש דהכי קאמר רב זביד דאין חוששין מכאן ועד עשרה ימים אא"כ במקום הראוי להסתפק התם הוא דחוששין כשנראה לבית דין שיש לסמוך על האמתלא כגון שיצא קול שזרק לה קידושיה וכו' ומדברי הרי"ף והרא"ש נראה כדברי הרמב"ם שהרי כתב ומסתברא כרב זביד אלמא דסבירא ליה דפליג ארבה ב"ר הונא דקאמר אמתלא שאמרו מכאן ועד עשרה ימים וקאמר רב זביד דדוקא במקום הוכחה כגון שמעיקרא יצא הקול שזרק לה קידושין ואח"כ יצא האמתלא שהיה קרוב לו מתירין אותה כיון שאמרו בתחילה שקידשה בזריקה אבל אם יצא שמה בעיר מקודשת בסתמא ואחר עשרה ימים אמרו שקידשה בזריקה ושהיה קרוב לו אין מתירין אותה זאת היא דעת הרמב"ם ונחלק עליו רבינו כדפרישית ולא כמו שכתב בית יוסף דהרמב"ם אינו חולק עם רבינו בדין זה ולא הבנתי דעתו כי הדבר ברור הוא כדפרישית שחלוקים הם: כתב המרדכי סוף גיטין על שם הר"ם שאין הפירוש בהא דאמרינן כיצד ספק קידושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה דהיינו דשני עדים מספקא להו אי קרוב לו אי קרוב לה דכהאי גוונא אין כאן בית מיחוש דאוקימנא אחזקתה אלא מיירי בשני כיתי עדים אחת אומרת קרוב לו ואחת אומרת קרוב לה עכ"ל ונמצינו למדין דהוא הדין לענין קלא דקידושין הוה אמתלא עם הקול כשאמר פלונית נתקדשה לפלוני בפני שני כיתי עדים אחת אומרת קרוב לו ואחת אומרת קרוב לה והלכו להם העדים למ"ה דאפ"ה הוי אמתלא והקול בטל:
נתברר אח"כ ע"י אותם שהוציאו קול שהוא שקר מבטלין אותו שם נחלקו אמוראי ואתרוותא דנהיגי הכי והכי ופסק הרא"ש על שם מהר"ם דהלכה כרב באיסורי וכדנהגו בסורא לבטל את הקול ורש"י פי' בפירוש שני דהיינו כשחזרו אותן פלוני ופלוני ממ ה ואמרו להד"ם וכך פי' התוספות והר"ן אבל הרא"ש הביא פירש"י בלשונו שכתב שני פירושים ואח"כ כתב ולפי' צורתא דשמעתא דפליגי בביטול קול מיירי בקול שיצא בלי שובר ואמתלא ונתחזק בב"ד ושוב נתברר לב"ד על ידי אותם שהוציאו הקול שהוא שקר ואין בדבר אלא חשד ורינון שירננו על ב"ד שמתירים אשת איש וכו' עכ"ל נראה דס"ל דלאו דוקא דבעינן שיבואו השנים שתלו בהן הקול ממ"ה ויאמרו להד"ם אלא אפילו לא באו ממ"ה אלא שאותן שהוציאו הקול הם עצמם חוזרין בהם בפירוש דאיכא רינון טובא דמאי חזית דסמכת אהני דברים סמוך אדברים הראשונים א"נ שלא חזרו בפירוש אלא שמתוך חקירות ודרישות נתפסים בדבריהם ולמדין מתוך דבריהם בירור גמור שהקול שהוציאו הוא שקר ואפ"ה הואיל ואינו אלא חשד ורינון מבטלינן קלא ואחריו נמשך רבינו שכתב נתברר אח"כ ע"י אותם שהוציאו קול שהוא שקר מבטלין אותו פי' דאפילו בכה"ג מבטליו אותו ואין צ"ל אם חזרו אותן פלוני ופלוני ממ"ה ואמרו להד"ם דפשיטא דמבטלין אותו: כתב הרא"ש בתשובה כלל ל"ה סי' ו' מביאו ב"י כאן גם הביאו לעיל סוף סי' ל' ורבינו כתבו בקיצור תחלת סי' מ"ב על אחד שנתן קידושין לאשה והיא סבורה שנתן לה בפרעון החוב וכששמעה כך השליכה המעות מידה וצעקה דאין כאן בית מיחוש דאפילו קול של קידושין לא יצא לה בעיר שהרי יצא שוברו עמו ולא מיקרי קול אלא פלוני שמע מפלוני וכו' והלכו להם למ"ה דהאי קול לית ליה אמתלא כיון דליתנהו עידי קמן דלישיילינהו דסברי אינשי קושטא קאמרי אבל הכא שהעדים לפנינו קול ושוברו עמו והכי נקטינן ומעשים כמה פעמים שכשנעשה מעשה קידושין ויצא קול בעיר פלונית נתקדשה לפלוני ועיינו ביה רבנן ושולחים לגדולים אשר בארץ המה ויסכימו שאין ממש בקידושין דנישאת בלא גט דאפילו למ"ד לא מבטלינן קלא ליכא למימר דכיון שהוחזק הקול בב"ד ע"י שנים הראשונים תו לא מבטלינן קלא אלא כיון דב"ד עומדים כל שעה לחקור ולדרוש אם לבסוף נתברר ששקר היה בטל הקול דפשיטא דא"צ שיעידו העדים כל העדות בבת אחת ואצ"ל אם כפי הדין אין במעשה הקידושין ממש דפשיטא דלא חיישינן לקול שיוצא דאין כאן חשד ורינון כדאמרינן בגמרא מימר אמרי עיינו ביה רבנן בקידושי ולא הוה בהו ש"פ א"נ קידושי קטן הוו: כתב ב"י ונראה שעכשיו בסתם מקומות אין מבטלין את הקול בשום מקום אפילו באו פלוני ופלוני. ואמרו להד"ם ולפיכך לא כתבה הרי"ף בהלכותיו ונראה שכך הוא דעת הרמב"ם שגם הוא לא כתבה בפ"ט עכ"ל והא דכתב רבינו בסמוך בשם הרמב"ם דאם הב"ד סומכין על האמתלא לא הוחזקה מקודשת יש לחלק דבדאיכא אמתלא שסומכין עליו הב"ד ליכא רינון שמרננין על הב"ד שמתירין אשת איש אבל בדליכא אמתלא איכא רינון וזה נראה היפך מסברת הרמ"ה שהביא רבינו בסמוך:
ומ"ש בשם הרמ"ה דאם לא נתברר בשקר היה אף על כי שנתברר שהיה האמתלא מעיקרא וכו' פירוש דתחילה יצא הקול בסתם פלונית נתקדשה לפלוני ואחר כך נתברר שהיה שם צד ספק אם יש בקידושין ש"פ או שמא קטן היה אפילו הכי אינה מבטלת הקול כיון שלא יצא עם הקול ממש דהני עובדי דבגמרא ההוא דנפק עלה קלא דאיקדשא באיצפא דתוחלה א"נ איקדשה לחד מבני פלניא בתחלת יציאת הקול היה ספק לכל השומעים דשמא אין בקידושין שוה פרוט' או שמא קטן הוא אבל היכא שבתחל' יצא קול בסתם מקודשת ואחר כך נתברר שהיה האמתלא מעיקרא אין מבטלין הקול וב"י פירש דהכי קאמר אף על פי שנתברר שהאמתלא יצא מעיקרא סמוך ליציאת הקול אינה מבטלת הקול כיון שלא יצאה עם הקול ממש עכ"ל. ולא נהירא אלא כדפרישי' ועיין במ"ש בסמוך אצל תשובת הרא"ש הראשונה:
וקול שיצא אחר הנשואין וכו' שם פלוגתא דאמוראי ואיפסקא הילכתא דאפילו לאחר אירוסין לא חיישינן לקול בתשובת הר"ן סימן ל' פסק דאע"ג דהתחיל הקול מקמי אירוסין אם לא אתחזק לב"ד עד לבתר אירוסין ה"ה כאילו לא יצא ולא חיישונן לוה והביא ראיה לדבר ושכ"כ הרמב"ן וע"ש ודברי רמב"ן בזה הביאה ב"י כאן. ונראה ממ"ש רבינו אפילו אחר אירוסין אין חוששין לו להצריכה גט מראשון דמיירי אפולו באשת ישראל דאפילו אם אתה מצריכה גט מראשון ומחזקת לקול אינה נאסרת על השני כיון שלא בא עליה אלא אירסה בלחוד ואפילו הכי לא מחמרינן עליה להצריכה גט שלא תתגנה על בעלה וכן פרש"י ואצ"ל באשת כהן שלאחר שאירסה יצא קול שנתגרשה מאחר קודם שאירסה הכהן דאם אתה מצריכה גט מראשון אתה אוסרה על הכהן דמחזקת לקלא ונמצא כהן זה בועל גרושה דה"ל כמו נשואה דאין חוששין לה לכ"ע דפשיטא דלא חיישינן להצריכה גט לאוסרה על בעלה ועיין במ"ש התוספות בסוף (דף פח) בד"ה והאמר רב אשי:
יצא קול שהיתה מקודשת לפלוני וקדשה אחר וכו' שם פלוגתא דשמואל ורב הונא ופסקו הפוסקים כשמואל דלא כרב הונא דקאמר דאפילו היו קידושין הראשונים גמורים צריכה גט משני דא"א שפשטה ידה וקבלה קידושין מאחר מקודשת דליתא דדוקא כשקיבלה הקידושין מאחר בפני בעלה כדרב המנונא אבל שלא בפני בעלה אין קידושי שני כלום והכא מיירי שקדשה האחר קידושין גמורים שלא בפני הראשון ועיין לעיל ריש סימן י"ז ובב"י ובמ"ש לשם בס"ד:
ומ"ש דלא מבטלינן לקלא דקידושין הראשונים אעפ"י שנישאת פי' שנישאת לשני ולא היה צריך לומר כאן אעפ"י שנישאת כיון דהשתא קיימינן בקידשה שני אלא לפי שכתב בסמוך ודוקא שקדשה השני ולא כנסה אבל כנסה אסורה לו לפיכך הקדים ואמר דלא מבטלינן לקלא דקידושין הראשונים אעפ"י שנישאת שאם לא היונו חוששין לקלא דקידושין הראשונים כשנשאת לשני לא היתה אסורה לשני כיון שלא גירשה ראשון אבל כיון שחוששין וצריכה גט מראשון אפילו בדיעבד שכבר כנסה שני א"כ אסורה לשני אם כנסה וכו' ועיין במ"ש בסמוך סוף סי" ז':
אבל לא יגרש שני וישא ראשון וכו' כתב הרשב"א בחידושיו דאתא לאשמועינן אע"פ דליכא אלא קול מראשון ואיכא למימר דקידושי קמא קידושי טעות הוו ואין זה מחזיר גרושתו ועוד דספק ספיקא היא דשמא לא קידשה ראשון ואת"ל קידשה ראשון שמא לא גירשה ולא חלו קידושי שני כלל ומש"ה תהא מותרת אף לראשון קמל"ן ודוקא כשהשניים הם קידושין גמורים והראשונים אינן אלא קול חיישינן דילמא אתי למימר מחזיר גרושתו מן האירוסין הוה אבל יצא עליה קול מזה ומזה לא דמי למחזיר גרושתו אלא ע"י שתאמר ששני הקולות אמת וכל כך לא החמירו כ"כ התוספות בשם ר"י ריש (דף צ) בד"ה והילכתא וכ"כ הרשב"א בחידושיו:
שאלה לא"א הרא"ש וכו' נראה ודאי דהענין היה שהוחזק הקול בב"ד דבאו שנים ואמרו שמעון בא לבתו של ראובן ונתן לה קידושין בשליחות לוי שהרי אין צריך עדות במינוי השליחות אע"פ שלאחר כך התפרסם ונתברר שמעולם לא עשאו לוי לשמעון שליח לקדש אפ"ה אין לבטל הקול וכמ"ש הרמ"ה דאע"פ שנתברר שהיה האמתלא מעיקרא אינה מבטלת הקול כיון שלא יצאה עם הקול ממש. הב"י הביא תשובת הרא"ש דכתוב בה שאפילו האשה היתה מודה שקבלה קידושין מאחר לאו כל כמינה לאסור עצמה על אותו שקדשה כבר ולא היה בה שום איסור אם היה בא עליה אלא דהוה אמרינן דשויתה לעצמה חתיכה דאיסורא ויוציאנה בגט בלא כתובה עכ"ל השיג ע"ז ב"י מעובדא דיהודית דביתהו דר' חייא דה"ל צער לידה א"ל אם קביל ביך אביך קידושי כי זוטרת א"ל לאו כל כמינה דאימיך דאסרה ליך עילואי ואפשר דיש לחלק בין כשהיא עצמה מודה לכשאומרת כן בשם אחרים עכ"ל ואיכא לתמוה דבסוף סי' מ"ח מבואר דאפילו האשה עצמה לאו כל כמינה ותו דאם כן כל אשה תאסור עצמה על בעלה בכה"ג ותו דאפילו באומרת לבעלה טמאה אני לך אינה נאמנת שמא עיניה נתנה באחר כ"ש כשאומרת נתקדשה לאחר דאינה נאמנת אלא צ"ל דשאני הכא דאיכא קצת קול מעיקרא דנתקדשה מאחר ולפיכך כתב הרא"ש בזו דאם היתה מודה אף לאחר שקדשה הראשון אמרינן לה דשוית נפשך חתיכה דאיסורא ותצא בלא כתובה וכך פסק בהגהות ש"ע:
דרכי משה[עריכה]
(א) וכתב המ"מ ספ"ט דאישות גרסינן בירושלמי ר' יוחנן אומר נבדק השם ונמצא מפי נשים מפי קטנים בטל השם רב אמר לא התירו אלא עד מפי עד בלבד עכ"ד:
(ב) וכתב הריב"ש סי' קכ"ג דכל היכא שלא הוחזק הקול בב"ד אע"פ שאומר שקדשה בפני פלוני ופלוני והם במקום קרוב ויבואו בקרוב תוך יום או יומים אין חוששין למנוע אותה מיד להנשא וכ"כ ב"י בשם הרשב"ץ ולא נתנו חכמים דבריהם לשיעורין ולא חלקו בין מקום קרוב למקום רחוק ומיהו הכל תלוי ומסור לדיינים יראי השם אם יראו להם שיש ממשות בדבר ויכולים ב"ד להחרים על מי שטוען דברים שאינם וכ"כ הרשב"א ס"ס מ"ב:
(ג) וכ"ה בהגהות מרדכי דגיטין ע"א דף תרי"א שהרי כתב שם מעשה בא' שגירש אשתו ונשאת לאחר וקודם הנשואין הוציא קול שכדת משה וישראל כתב ברי"ש וכשבא לחופה לא רצה ליהנות מן החופה וכפאו ר"ת לתת לה גט כשר דכל קלא דקמי נישואין יש לחוש אפילו ידוע שלא ימצא אמת ורצה ר"ת להוציא מן השני שנשאה לאחר הקול עד כאן לשונו וצ"ע שם למה יש לחוש במקום שידוע שלא ימצא אמת ואפשר דר"ל דידוע שלא יתברר וימצא אמת ומ"מ א"א לברר ג"כ שהוא שקר אלא נשאר הקול כמו שהיה אבל אם אפשר לברר שהוא שקר ודאי מבטלין קלא כמו שנתבאר ועיין במהר"ל סי' ע"ד וצ"ו מדין ספק קידושין שהאריך בזו:
(ד) ועיין לעיל סי' מ"ב מה שכתב ב"י בשם תשובת הרשב"א והרשב"ץ ולא נראה חלוק זה דא"כ כל אשה תאסר עצמה על בעלה בכה"ג ואפי' באשה שאמרה טמאה אני לך אינה נאמנת דחיישינן שמא נתנה עיניה באחר כ"ש אם אמרה שנתקדשה לאחר דאינה נאמנת אלא שאני הכא דהוי קצת קול מעיקרא לכך כתב הראש דאילו הודית אף לאחר נשואין משוית נפשה חתיכה דאיסורא ותצא בלא כתובה כנ"ל ותמהני על ב"י שהרי לקמן איתא ס"ס מ"ח בהדיא שלא כדבריו:
- ^ כלומר תשובה נוספת מהרא"ש.