טור מנוקד אבן העזר מו
<< | טור · אבן העזר · סימן מו (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
פנויה שיצא עליה קול שנתקדשה, חוששין לו וצריכה גט.
והוא שהקול ברור והוחזק בבית דין, פירוש - כשיצא הקול בדקו בית דין אחריו ומצאוהו נכון, אבל אם אינו ברור או לא הוחזק בבית דין, לא.
וכיצד הקול הברור? - כגון שבאו עדים והעידו שראו נרות דולקות ומטות מוצעות ונשים שמחות לה ואומרות 'נתקדשה פלונית היום לפלוני', או שיאמרו 'פלוני מהיכן שמע? - מפלוני ופלוני, ופלוני ופלוני - מפלוני ופלוני והלכו להם למדינת הים'.
ודוקא תרי מתרי כדפרישית, כגון ששמע ראובן משמעון ולויף ושמעון ולוי מיששכר ויהודה, אבל חד מחד או תרי מחד לא.
אבל חד מתרי - כתב הרמב"ן דהוי קלא אפילו אשה שאמרה מפי תרי.
ודוקא שתלו בשנים שהלכו למדינת הים דמרתתי היום או למחר אתו, אבל אם תולין בשנים שמתו לא הוי קלא.
ואדוני אבי ז"ל כתב - דלא מהני אלא תרי מתרי.
וכן אם אינם מזכירים שנתקדשה לפלוני אלא שנתקדשה סתם, או אפילו אומרים נתקדשה לפלוני ואומרים שנתקדשה לו בעיר אחרת, או שאומרים פלונית תתקדש היום לפלוני - אינו קול.
ואם יצא הקול שנתקדשה לפלוני וגירשה - אין חוששין לאוסרה משום הקידושין, ואסורה לכהן משום קול הגירושין.
וכל קול שיש לו אמתלא ששוברת אותו, כגון שיצא הקול שקדשה על תנאי, או שזרק לה קדושין ספק קרוב לו ספק קרוב לה, או אפילו אם יש לחוש לאמתלא לבטל הקול, כגון שיש להסתפק אם יש בקדושין שוה פרוטה או שמא קטן היה - אין חוששין לקול.
וכגון שיצא האמתלא מיד עם הקול, אבל אם יצא הקול ברור ולאחר זמן יצא האמתלא - אינה מבטלת הקול.
והרמב"ם כתב: יצא הקול שנתקדשה ולאחר ימים יצא האמתלא, אם נראין הדברים לבית דין שהן סומכין על האמתלא הוחזקה מקודשת, ואם לא הואיל ולא נשמע האמתלא בעת שנשמעו הקידושין אין חוששין לאמתלא. עד כאן.
נתברר אחר כך על ידי אותם שהוציאו קול שהוא שקר, מבטלין אותו.
וכתב הרמ"ה - דוקא שנתברר בודאי ששקר היה, כגון אותם שתלה בהן הקידושין שנתקדשה בפניהם אמרו לא היה הדבר מעולם, אבל אם לא נתברר ששקר היה אלא באמתלא וצד ספק, אף על פי שנתברר שהיה האמתלא מעיקרא אינה מבטלת הקול כיון שלא יצאת עם הקול ממש.
וקול שיוצא אחר הנשואין שנתקדשה לאחר תחילה אפילו אחר האירוסין, אין חוששין לו להצריכה גט מראשון.
יצא קול שהיתה מקודשת לפלוני וקדשה אחר קדושין גמורין - בודקין על קדושין הראשונים שהם בקול, אם באו עדים על קדושין הראשונים שהם בקול שהם גמורים אז אין הקידושין השניים כלום ואינה צריכה גט משני, לא נתאמתו קידושין הראשונים, מגרש ראשון דלא מבטלינן לקלא דקידושין הראשונים אף על פי שנישאת, ונושא שני אם ירצה ויתן לה עתה קדושין גמורים.
ודוקא שקדשה השני ולא כנסה, אבל אם כנסה אסורה לו עד אחר שגירשה הראשון, שכיון שמצריכין אותה גט מראשון הרי היא בחזקת שהיתה אשתו ונמצא שבא עליה השני בזנות ואסורה עליו עולמית.
אבל לא יגרש שני וישא ראשון, שלא יאמרו מחזיר גרושתו מן האירוסין אחר שנתארסה לשני.
אבל אם לא קדשה השני קדושין גמורים אלא שיצא לה קול גם ממנו שקדשה אחר שיצא לה קול מהראשון, אחד מגרש ואחד נושא בין ראשון בין שני.
שאלה לאדוני אבי הרא"ש ז"ל: ראובן היה לו בת ומיראתו עליה פייס משמעון שיתן לה קידושין בשם לוי וכן עשה, ולוי לא היה בעיר וכשבא לעיר נתרצה בדבר ויצא לה קול בעיר שהיא מקודשת ללוי.
תשובה: צריכה גט מלוי אפילו אם הוא כופר ואומר שמעון לא היה שלוחו, ואפילו אם גם שמעון אומר כן.
אחרת לו[1]: לאה שיצא עליה קול שנתקדשה, ולא הוחזק הקול בבית דין אלא שהיה קול הברה שבלילה בצאתם מן המרחץ בא פלוני וקדשה בלא דעת קרובים ולא נשמע דבר זה מפי עדים, וקרובי לאה הכריחו למקדש ליתן גט, ושוב נתקדשה לאחר קדושין ודאין וגירשה האחר ורוצה לינשא לראשון שיצא עליו קול בקידושין. והשיב שאסורה לינשא לו.