מדרש זוטא (בובר)/מגילת איכה/נוסחא שניה
[א]. בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה (איכה א ב), למה בלילה? לפי שאין הקול הולך אלא בלילה. אמר רבי איבו לילה מושך עמה קינה. מעשה באשה אחת שהיתה בשכונתו של רבן נמליאל והיה לה בן תשחורת, ומת והיתה בוכה עליו בלילה, והיה רבן גמליאל שומע את קולה והיה נזכר חורבן בית המקדש והיה בוכה עמה, עד שנשרו ריסי עיניו, וכיון שהרגישו בו תלמידיו עמדו ופנו אותה משכונתו:
[ב]. אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ (איכה א ב), אמרו אותו היום שנכנסו אויבים לעיר והחריבו בית המקדש, היה חוץ לירושלים יהודי אחד חורש במחרשתו, וראה שהפרה שהיה חורש בה הפילה את עצמה לארץ, ולא היתה רוצה לחרוש, אלא תמיד הייתה (גרעה) [גערה] ראה אותה האיש ונבהל מאד, והיה מכה את הפרה כדי שתחרוש, ולא היתה רוצה, אלא תמיד היתה מפלת עצמה לארץ, והוא מכה אותה תמיד, עד ששמע קול אומר מה לך לפרה? הנח אותה, שהיא צועקת על חורבן הבית ועל מקדש שנשרף היום.
שמע האיש מיד קרע את בגדיו, ותלש את שערו וצעק, ונתן אפר על ראשו ובכה ואמר אוי נא לי, אוי נא לי. לאחר ב' או ג' שעות עמדה הפרה על רגליה ורקדה ושמחה, תמה האיש מאד, שמע קול אומר טעון וחרוש כי בשעה זאת נולד משיח, שמע האיש רחץ פניו וקם ושמח הלך לביתו ולקח רצועות ארוכות של משי לתינוקות להעציבם בעריסם, לקחם והלך לירושלים, וכשבא לעיר לקחם ונתנם על זרועותיו, וקרא ברחוב העיר מי יקנה פרה לבנו או לבתו?
שמעה שכינת אם משיח, ואמרה לו לך לבית פלוני, שהרי ילד יולד לה, הלך ונכנס לבית ואמר להם קנה לבנך רצועה, אמרה לו לא אקנה לו, כי הוא נולד יום שנחרב בית המקדש, ארור היום שהוא נולד בו, מיד בא האיש אצל הילד ונשקו על ראשו ונתן לו רצועה, ובקש האם עליו והלך לו לביתו, ובכל שנה ושנה בא לירושלים לראותו. ושם הילד מנחם בן עמיאל, שנה אחת בא לירושלים ונכנס לבית, מיד הרימה אם הילד קולה, ואמרה אֵין לָהּ מְנַחֵם שהרי נגנז, והוא שכתוב אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ (איכה א ב):
[ג]. כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ (איכה א ב), זה מיכאל וגבריאל, שלפנים מזה היו מלמדים על ישראל זכות, ואמר להם הקב"ה מי חביב עליכם? אמרו לו בית המקדש, אמר להם הקב"ה נשבע אני בשמי הגדול שאתם בעצמכם תציתו בו את האש, מיד נטלו מיכאל וגבריאל שני לפידי אש והציתו את ההיכל, והיה בית המקדש קורא על עצמו קינה, שנאמר מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי וַיִּרְדֶּנָּה (איכה א יג), וכתיב מַגִּיד מֵרֵאשִׁית אַחֲרִית (ישעיה מו י).
אמר הקב"ה לירמיה לך והנבא על ירושלים, אמר לו (נער אנכי לא ידעתי דבר) [לֹא יָדַעְתִּי דַּבֵּר כִּי נַעַר אָנֹכִי (ירמיה א ו)], לפי שלא היה רוצה לילך ולהתנבא על ישראל רעה עד שאמר לו הקב"ה טֶרֶם אֶצָּרְךָ בַבֶּטֶן יְדַעְתִּיךָ וּבְטֶרֶם תֵּצֵא מֵרֶחֶם הִקְדַּשְׁתִּיךָ נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ (ירמיה א ה), מיד קבל עליו נבואות, והיה ירמיה סבור שלא היה נביא אלה על אומות העולם ולא על ישראל, מיד אמר לו הקב"ה קַח אֶת כּוֹס הַיַּיִן הַחֵמָה הַזֹּאת מִיָּדִי (ירמיהו כה טו), מיד נטלו ירמיה, שנאמר וָאֶקַּח אֶת הַכּוֹס מִיַּד יְהוָה (ירמיהו כה יז), והיה ירמיהו סבור שלא להשקות אלא לאומות העולם, אמר לו הקב"ה, ירמיה צא ולמד מדרך העולם, כלום משקה תחילה אלא מי שמסב בראש ירושלים היא ראש לכל הארצות שבעולם, לא דין הוא שתשקה אותה תחלה?
משל לסוטה שנכנסה לעזרה לבדוק, בא כהן להשקותה, נסתכל בה וראה שאמו היתה, ונתבייש וחזר לאחוריו, וצעק ובכה על אמו, כך ירמיה כשאמר לו הקב"ה השקה את ירושלים, אמר לפניו ריבונו של עולם לא כך אמרת לי נָבִיא לַגּוֹיִם נְתַתִּיךָ (ירמיה א ה), ועכשיו אתה אומר לך והשקה את עמך, אוי לי, שנאמר פִּתִּיתַנִי יְהוָה וָאֶפָּת חֲזַקְתַּנִי וַתּוּכָל (ירמיה כ ז), אמר לו הקב"ה כבר קבלת עליך שליחות ואינך יכול לחזור בך, מיד נטל את הכוס והשקה את ירושלם מרה, ולא עוד אלא שמצצה את חרסיה, שאמר וְשָׁתִית אוֹתָהּ וּמָצִית וְאֶת חֲרָשֶׂיהָ תְּגָרֵמִי (יחזקאל כג לד).
כשראה ירמיה כך שנחתם גזר דינה של ירושלים, התחיל צועק בוכה ומקונן אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד (איכה א א), באותה שעה אמר הקב"ה מה אתה עומד? מיד פתח ירמיה ואמר כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הִתְבּוֹנְנוּ וְקִרְאוּ לַמְקוֹנְנוֹת וּתְבוֹאֶינָה וְאֶל הַחֲכָמוֹת שִׁלְחוּ וְתָבוֹאנָה. וּתְמַהֵרְנָה וְתִשֶּׂנָה עָלֵינוּ נֶהִי וְתֵרַדְנָה עֵינֵינוּ דִּמְעָה (ירמיה ט טז ,ירמיה ט יז), כל זמן שישראל שרוין בצער הקב"ה שרוי עמהם בצער, שנאמר בְּכָל צָרָתָם לוֹ צָר (ישעיה סג ט),
באותה שעה קרא הקב"ה אבילות על כל מעשה בראשית, שנאמר אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם (ישעיה נ ג), וכתיב יִּקְרָא אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק (ישעיה כב יב), אמר ירמיה לפני הקב"ה רבונו של עולם, מי פותח תחילה קינה על ישראל, אתה או מלאכי השרת? אמר לו הקב"ה אני פותח תחלה, מיד פתח הקב"ה אָהֳלִי שֻׁדָּד וְכָל מֵיתָרַי נִתָּקוּ בָּנַי יְצָאֻנִי וְאֵינָם אֵין נֹטֶה עוֹד אָהֳלִי וּמֵקִים יְרִיעוֹתָי (ירמיה י כ), ומלאכי השרת עונים אחריו, הֵן אֶרְאֶלָּם צָעֲקוּ חֻצָה מַלְאֲכֵי שָׁלוֹם מַר יִבְכָּיוּן (ישעיה לג ז), מיד נכנסו מלאכי השרת לנחמו, ולא רצה לקבל תנחומין, שנאמר עַל כֵּן אָמַרְתִּי שְׁעוּ מִנִּי אֲמָרֵר בַּבֶּכִי אַל תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי עַל שֹׁד בַּת עַמִּי (ישעיה כב ד):
אמר רבי יהושע בן לוי מיום שחרב בית המקדש וחרבה ירושלם אין שמחה לפני הקב"ה כביכול עד שיבנה בית המקדש וירושלים ויחזור את ישראל בתוכה, שנאמר וְגַלְתִּי בִירוּשָׁלִַם וְשַׂשְׂתִּי בְעַמִּי וְלֹא יִשָּׁמַע בָּהּ עוֹד קוֹל בְּכִי וְקוֹל זְעָקָה (ישעיה סה יט)
[ד]. גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי וּמֵרֹב עֲבֹדָה (איכה א ג), אמר רבי אלעזר משל למלך שכעס על בנו, ומסרו ביד עבדו, והיה העבד מזדעזע מן בן המלך, עד שכפת המלך ידי בנו ואז השתעבד בו העבד, אף כך אמר הקב"ה לנבוכדנצר עלה לירושלם, והיה מתירא עד שכפת יד מיכאל, שנאמר הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב (איכה ב ג). אמר הקב"ה לישראל כשבראתי את עולמי לא היה לפני לא עמילה ולא יגיעה, שנאמר הֲלוֹא יָדַעְתָּ אִם לֹא שָׁמַעְתָּ אֱלֹהֵי עוֹלָם יְהוָה בּוֹרֵא קְצוֹת הָאָרֶץ לֹא יִיעַף וְלֹא יִיגָע אֵין חֵקֶר לִתְבוּנָתוֹ (ישעיה מ כח), ולמעשיכם הרעים היה לי עמילה ויגיעה כדי שיעלו עליכם מלכים, שנאמר אַךְ הֶעֱבַדְתַּנִי בְּחַטֹּאותֶיךָ הוֹגַעְתַּנִי בַּעֲוֹנֹתֶיךָ (ישעיה מג כד):
[ה]. אמרו מעשה באדם אחד ודואג בן יוסף שמו, והיתה אמו ואם אמו ואחותו ואחות אביו מודדות את בנו בטפחים ונותנות משקלו זהב, וכצרו האוייבים על ירושלים והרעבנה טבחתו בידיה ואכלתו אמו אברים אברים, ועליה היה מקונן ירמיה יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת בִּשְּׁלוּ יַלְדֵיהֶן הָיוּ לְבָרוֹת לָמוֹ (איכה ד י), וכתיב אִם תֹּאכַלְנָה נָשִׁים פִּרְיָם עֹלֲלֵי טִפֻּחִים (איכה ב כ), אל תקראו טפוחים אלא טפחים, עולל הנמדד בטפחים:
[ו]. אמרו מעשה באדם אחד שהיה לו ארבעה בנים, אמר לאשתו כלום יש דבר לאכול, אמרה לו יש לנו מלא כף קמח, אמר לה בשלי אותו ונאכל יחד, בשלה אותו ושמרקה אותו כף נתזה טיפה אחת מן הקדרה על הארץ, בא בנו הגדול לגרף את הטפה לתוך פיו, בה אחיו דחפו ומת, ובא אביו ודחפו ואמר לו למה דחפת את אחיך? והרגו, לא הספיק לאכול עד שנכנסו האויבים ובאו שרי העיר והוליכם למלחמה ושבו אותם והרגו כולם, יצא אביהם ומצא כל אחד ואחד מהם מושלך מת, נטל אצבעו של בנו הגדול והכניסו לתוך עינו, ואמר אצבע שלא הנחתו לגרוף את הטפה תנקר את עיני:
[ז]. אמרו מעשה באשה אחת שהיו לה שלשה בנים, והלכו שנים למלחמה, והלכה ולקחה השלישי שהיה יונק ושחטה אותו, ובשלתו בקדירה. וכשבאו שני בניה מן המלחמה, והרגישו שהיו אוכלים אחיהם הקטן, עלו לגג והפילי את עצמם ומתו, ועליהם מקונן ירמיה טוֹבִים הָיוּ חַלְלֵי חֶרֶב מֵחַלְלֵי רָעָב שֶׁהֵם יָזוּבוּ מְדֻקָּרִים מִתְּנוּבֹת שָׂדָי (איכה ד ט), והיתה ירושלם צועקת ואומרת אַלְלַי לִי כִּי הָיִיתִי כְּאָסְפֵּי קַיִץ כְּעֹלְלֹת בָּצִיר אֵין אֶשְׁכּוֹל לֶאֱכוֹל (מיכה ז א), אמרה קוצר מניח ספיחים והבוצר מניח עוללות, אבל אני לא נשתייר לי כלום, ונמסרתי ביד נבוכדנצר כרחל ביד ארי, וכגדי ביד הטבח:
[ח]. אמרו שתי נשים יפיפיות היו בירושלים ותפשום כשדים, ונשתמשו עם כל אחת מהן מאה וחמשים איש, עד שמתו מחמת תשמיש, והיו צועקות ואומרות איה רחמיך ה' שבראת בהם העולם.
וכשמתו היה מקונן עלהן ירמיהו נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה (איכה ה יא), והיו הכשדים בועלים הבתולות עד שהלך דם הבעילה כיין מן הגת, שנאמר בְּתוּלֹתֶיהָ נּוּגוֹת וְהִיא מַר לָהּ (איכה א ד), אל תקרא נוגות אלא מן גת, גַּת דָּרַךְ אֲדֹנָי לִבְתוּלַת בַּת יְהוּדָה (איכה א טו), אל תקרא לבתולת אלא לבעולת:
[ט]. אמרו מעשה בשבעים בתולות, שנשבו והושיבון בספינה להוליכן למדינת השבאים ולהושיבן בקובות, אמרו זו לזו נבא ונקדש שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה, ונפיל אותנו לתוך הים ואל יתעללו בנו הערלים, מה עשו, הלכו לשפת הספינה והפילו את עצמן לתוך הים ונטבעו:
[י]. כתיב נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי (ישעיה מ א), למה שתי פעמים, רבי אומר לפי שכל מכות שלקו בהן היו כפולות שכן אמר ירמיהו
- שֶׁבֶר עַל שֶׁבֶר נִקְרָא (ירמיה ד כ),
- בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה (איכה א ב),
- חֵטְא חָטְאָה יְרוּשָׁלִַם (איכה א ח),
- עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם (איכה א טז),
וכל כך למה, לפי שסרחו בכפלים, שנאמר כִּי שְׁתַּיִם רָעוֹת עָשָׂה עַמִּי (ירמיה ב יג), ולפי שחטאו בכפל לקו בכפל, שנאמר כִּי לָקְחָה מִיַּד יְהוָה כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ (ישעיה מ ב), ולפי שחטאיה כפולים מכותיה כפולות, לכך נחמותיה כפולות, שנאמר
- נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי (ישעיה מ א),
- עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ (ישעיה נב א),
- הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי (ישעיה נא יז),
- קוּמִי אוֹרִי כִּי בָא אוֹרֵךְ (ישעיה ס א),
- אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם (ישעיה נא יב),
- אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מֹחֶה פְשָׁעֶיךָ לְמַעֲנִי (ישעיה מג כה),
- שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּיהוָה (ישעיה סא י),
- סֹלּוּ סֹלּוּ (ישעיה סב י),
- וכן לָכֵן בְּאַרְצָם מִשְׁנֶה יִירָשׁוּ (ישעיה סא ז),
אמרה כנסת ישראל הכל אתה נותן בכפל, שנאמר לָכֵן בְּאַרְצָם מִשְׁנֶה יִירָשׁוּ (ישעיה סא ז).
כִּי מַכַּת אוֹיֵב הִכִּיתִיךְ (ירמיה ל יד)], מה עשית לאיוב וַיֹּסֶף יְהוָה אֶת כָּל אֲשֶׁר לְאִיּוֹב לְמִשְׁנֶה (איוב מב י) אמר להם הקב"ה מה לאיוב הוספתי משנה, לבני על אחת כמה וכמה לָכֵן בְּאַרְצָם מִשְׁנֶה יִירָשׁוּ (ישעיה סא ז):
[יא]. [דבר אחר נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי (ישעיה מ א)], רבי אומר אין דבר מתרעם בידי לפני הקב"ה שאינו מפייסה עליה,
- ירמיה אמר אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד (איכה א א), והקב"ה השיב אני משרה אותך לבניך יחידה, שנאמר בֶּטַח בָּדָד (דברים לג כח):
- ירמיה אמר בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה (איכה א ב), והקב"ה השיב מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי (ירמיה לא טו):
- ירמיה אמר גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי (איכה א ג), והקב"ה השיב וּנְפֻצוֹת יְהוּדָה יְקַבֵּץ (ישעיה יא יב):
- ירמיה אמר דַּרְכֵי צִיּוֹן אֲבֵלוֹת (איכה א ד), והקב"ה השיב פַּנּוּ דֶּרֶךְ הָעָם סֹלּוּ סֹלּוּ (ישעיה סב י ):
- ירמיה אמר הָיוּ צָרֶיהָ לְרֹאשׁ (איכה א ה), והקב"ה השיב וּנְתָנְךָ יְהוָה לְרֹאשׁ וְלֹא לְזָנָב (דברים כח יג):
- ירמיה אמר וַיֵּצֵא מִבַּת צִיּוֹן כָּל הֲדָרָהּ (איכה א ו), והקב"ה השיב זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ (ישעיה סג א):
- ירמיה אמר זָכְרָה יְרוּשָׁלִַם יְמֵי עָנְיָהּ וּמְרוּדֶיהָ (איכה א ז), והקב"ה השיב יְבֻקַּשׁ אֶת עֲוֹן יִשְׂרָאֵל וְאֵינֶנּוּ וְאֶת חַטֹּאת יְהוּדָה וְלֹא תִמָּצֶאינָה:
- ירמיה אמר טֻמְאָתָהּ בְּשׁוּלֶיהָ (איכה א ט), והקב"ה השיב וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם (יחזקאל לו כה):
- ירמיה אמר יָדוֹ פָּרַשׂ צָר (איכה א י), והקב"ה השיב יוֹסִיף אֲדֹנָי שֵׁנִית יָדוֹ (ישעיה יא יא):
- ירמיה אמר כָּל עַמָּהּ נֶאֱנָחִים מְבַקְּשִׁים לֶחֶם (איכה א יא), והקב"ה השיב וַאֲכַלְתֶּם אָכוֹל וְשָׂבוֹעַ (יואל ב כו):
- ירמיה אמר לוֹא אֲלֵיכֶם כָּל עֹבְרֵי דֶרֶךְ (איכה א יב), והקב"ה השיב הָרִימוּ מִכְשׁוֹל מִדֶּרֶךְ עַמִּי (ישעיה נז יד):
- ירמיה אמר מִמָּרוֹם שָׁלַח אֵשׁ בְּעַצְמֹתַי וַיִּרְדֶּנָּה (איכה א יג), והקב"ה השיב וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם יְהוָה חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב (זכריה ב ט):
- ירמיה אמר נִשְׂקַד עֹל פְּשָׁעַי (איכה א יד), והקב"ה השיב וָאֶשְׁבֹּר מֹטֹת עֻלְּכֶם (ויקרא כו יג):
- ירמיה אמר סִלָּה כָל אַבִּירַי (איכה א טו), והקב"ה השיב סֹלּוּ סֹלּוּ פַּנּוּ דָרֶךְ (ישעיה נז יד):
- ירמיה אמר עַל אֵלֶּה אֲנִי בוֹכִיָּה עֵינִי עֵינִי יֹרְדָה מַּיִם (איכה א טז), והקב"ה השיב עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב יְהוָה צִיּוֹן (ישעיה נב ח):
- ירמיה אמר פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ (איכה א יז), והקב"ה השיב עֹד יֵשְׁבוּ זְקֵנִים וּזְקֵנוֹת בִּרְחֹבוֹת יְרוּשָׁלִָם (זכריה ח ד):
- ירמיה אמר צַדִּיק הוּא יְהוָה כִּי פִיהוּ מָרִיתִי (איכה א יח), והקב"ה השיב וְעַמֵּךְ כֻּלָּם צַדִּיקִים (ישעיה ס כא):
- ירמיה אמר קָרָאתִי לַמְאַהֲבַי הֵמָּה רִמּוּנִי (איכה א יט), והקב"ה השיב וְהָיָה טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי אֶעֱנֶה (ישעיה סה כד):
- ירמיה אמר רְאֵה יְהוָה כִּי צַר לִי (איכה א כ), והקב"ה השיב וַיַּרְא בַּצַּר לָהֶם (תהלים קו מד):
- ירמיה אמר שָׁמְעוּ כִּי נֶאֱנָחָה אָנִי (איכה א כא), והקב"ה השיב וְלֹא יִשָּׁמַע בָּהּ עוֹד קוֹל בְּכִי וְקוֹל זְעָקָה (ישעיה סה יט):
- ירמיה אמר תָּבֹא כָל רָעָתָם לְפָנֶיךָ (איכה א כב), והקב"ה השיב וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה (ישעיה סג ד):
ירמיה אמר כִּי רָחַק מִמֶּנִּי מְנַחֵם מֵשִׁיב נַפְשִׁי (איכה א טז), והקב"ה השיב נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי (ישעיה מ א):
[יב]. דבר אחר נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי (ישעיה מ א), מי צריך לנחם ישראל או הקב"ה? למי שמתה אשתו למי מנחמים, לא לבעל מנחמים? כך נמשלה ציון, שנאמר בְּמַחֲשַׁכִּים הוֹשִׁיבַנִי כְּמֵתֵי עוֹלָם (איכה ג ו), לא אתם צריכים לנחמני? נחמוני נחמוני.
משל למה הדבר דומה, [למי שנשבו בניו בחייו, למי מנחמים לא לאביהם מנחמים? כך בָּנַי יְצָאֻנִי וְאֵינָם (ירמיה י כ).
משל למה הדבר דומה, למי שנשרף ביתו, למי מנחמים לא לבעל הבית? כך אמר הקב"ה שרפו את ביתי, שנאמר וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית יְהוָה וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ וְאֵת כָּל בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת כָּל בֵּית הַגָּדוֹל שָׂרַף בָּאֵשׁ (ירמיה נב יג).
משל למי שנשרף כרמו ונקצץ למי מנחמים, לא לבעל הכרם? כך הקב"ה, כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל (ישעיה ה ז).
משל לרועה שנכנס ארי בין צאנו וטרף ואכל מהם, למי מנחמים, לא לבעל הצאן? כך הקב"ה דכתיב צֹאן אֹבְדוֹת הָיוּ עַמִּי רֹעֵיהֶם הִתְעוּם (ירמיה נ ו), הוי אומר לי אתם צריכים לנחם, נחמוני נחמוני.
למה? שמי שנוטלים ממנו כל אשר לו אין דעתו מיושבת עליו, כך מי שבניו גולים וכי לא צריך להתנחם? כך כביכול וְהָיוּ עֵינַי וְלִבִּי שָׁם כָּל הַיָּמִים (מלכים א ט ג), וכשחרב בית המקדש עַל חוֹמֹתַיִךְ יְרוּשָׁלִַם הִפְקַדְתִּי שֹׁמְרִים כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלַּיְלָה תָּמִיד לֹא יֶחֱשׁוּ הַמַּזְכִּרִים אֶת יְהוָה אַל דֳּמִי לָכֶם. אַל תִּתְּנוּ דֳמִי לוֹ עַד יְכוֹנֵן וְעַד יָשִׂים אֶת יְרוּשָׁלִַם תְּהִלָּה בָּאָרֶץ (ישעיה סב ו,ישעיה סב ז), הרי אתם צריכים לנחמני, הדא הוא דכתיב, נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי (ישעיה מ א), נחמוני נחמוני:
[יג]. דבר אחר נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי (ישעיה מ א), אמר להם הקב"ה לנביאים לכו נחמו את ירושלים, כיוון שבאו אמרה להם וכי לא אזניי מלאות מתוכחות שהוכחתוני, ועכשיו אתם באים לנחמני? מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת עַמִּי (ירמיה ח כג), וירמיה מקונן ברוח הקודש בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה (איכה א ב), מי בכה? ישראל בכה, ויש אומרים ירמיה בכה:
[יד] אמר רבי אבא בר כהנא בשעה שאמר הקב"ה לנביאים צאו תהמו את ירושלם,
הלך הושע ואמר להם לישראל הקב"ה שלחני לנחמם, אמרו לו מה בידך? אמר להם אֶהְיֶה כַטַּל לְיִשְׂרָאֵל יִפְרַח כַּשּׁוֹשַׁנָּה (הושע יד ו), אמרו לו תמול אמרת הֻכָּה אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם יָבֵשׁ (הושע ט טז), עכשיו אתה אומר כן, איזה דבר נאמין [לראשונה או לשניה]?:
הלך יואל אמרו לו מה בידך? אמר להם וְהָיָה בַיּוֹם הַהוּא יִטְּפוּ הֶהָרִים עָסִיס וְהַגְּבָעוֹת תֵּלַכְנָה חָלָב (יואל ד יח), אמרו לו תמול אמרת הָקִיצוּ שִׁכּוֹרִים וּבְכוּ וְהֵילִלוּ כָּל שֹׁתֵי יָיִן עַל עָסִיס כִּי נִכְרַת מִפִּיכֶם (יואל א ה), לאיזה מהם נאמין?:
הלך עמוס אמרו לו מה בידך? אמר להם בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶת סֻכַּת דָּוִיד הַנֹּפֶלֶת (עמוס ט יא), אמרו לו תמול אמרת נָפְלָה לֹא תוֹסִיף קוּם בְּתוּלַת יִשְׂרָאֵל (עמוס ה ב), לאיזה מהם נאמין?:
הלך מיכה אמרו לו מה בידך? אמר להם מִי אֵל כָּמוֹךָ נֹשֵׂא עָוֹן וְעֹבֵר עַל פֶּשַׁע (מיכה ז יח), אמרו לו תמול אמרת בְּפֶשַׁע יַעֲקֹב כָּל זֹאת וּבְחַטֹּאות בֵּית יִשְׂרָאֵל (מיכה א ה), ועכשיו אתה אומר כן לאיזה נאמין?:
הלך נחום אמרו לו מה בידך? אמר להם כִּי לֹא יוֹסִיף עוֹד לַעֲבָר בָּךְ בְּלִיַּעַל כֻּלֹּה נִכְרָת (נחום ב א), אמרו לו תמול אמרת מֵּךְ יָצָא חֹשֵׁב עַל יְהוָה רָעָה יֹעֵץ בְּלִיָּעַל (נחום א יא), עכשיו אתה אומר כן, איזה נאמין?:
הלך חבקוק אמרו לו מה בידך? אמר להם יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ (חבקוק ג יג), אמרו לו תמול אמרת עַד אָנָה יְהוָה שִׁוַּעְתִּי וְלֹא תִשְׁמָע (חבקוק א ב), עכשיו אתה אומר כן, לאיזה נאמין?:
הלך צפניה אמרו לו מה בידך? אמר להם וְהָיָה בָּעֵת הַהִיא אֲחַפֵּשׂ אֶת יְרוּשָׁלִַם בַּנֵּרוֹת (צפניה א יב), אמרו לו תמול אמרת יוֹם חֹשֶׁךְ וַאֲפֵלָה יוֹם עָנָן וַעֲרָפֶל (צפניה א טו), עכשיו אתה אומר כן, לאיזה נאמין?:
הלך חגי אמרו לו מה בידך? אמר להם הַעוֹד הַזֶּרַע בַּמְּגוּרָה וְעַד הַגֶּפֶן וְהַתְּאֵנָה וְהָרִמּוֹן וְעֵץ הַזַּיִת לֹא נָשָׂא מִן הַיּוֹם הַזֶּה אֲבָרֵךְ (חגי ב יט), אמרו לו תמול אמרת זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָט (חגי א ו), עכשיו אתה אומר כן, לאיזה נאמין?:
הלך זכריה אמרו לו מה בידך? אמר להם וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים (זכריה א טו), אמרו לו תמול אמרת קָצַף יְהוָה עַל אֲבוֹתֵיכֶם קָצֶף (זכריה א ב), עכשיו אתה אומר כן, לאיזה נאמין?:
הלך מלאכי אמרו לו מה בידך? אמר להם אִשְּׁרוּ אֶתְכֶם כָּל הַגּוֹיִם כִּי תִהְיוּ אַתֶּם אֶרֶץ חֵפֶץ אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת (מלאכי ג יב), אמרו לו תמול אמרת אֵין לִי חֵפֶץ בָּכֶם (מלאכי א י), ועכשיו אתה אומר כן, איזה נאמין?:
חזרו הנביאים לפני הקב"ה ואמרו לפניו רבנו של עולם אינה מקבלת ממנו תנחומים, אמר להם הקב"ה אני ואתם נלכה לנחמה, הדא הוא דכתיב נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי (ישעיה מ א), נחמוה עמי, נחמוה עליונים נחמוה תחתונים, נחמוה ראשונים נחמוה אחרונים:
אמר רבי אחא משחרבה ציון וירושלם ובית המקדש ונשרף ההיכל וגלו ישראל ויצאו בקולרין, היו ישראל מבקשים לבכות ולא הניחום השומרים, אלא היו רודפים אותם ומכים אותם על צואריהם, שאמר עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ יָגַעְנוּ וְלֹא הוּנַח לָנוּ (איכה ה ה), שלא הונח להם לבכות, וכיון שיצא יום ראשון נפנו אלו לאכילה ולשתיה, ואלו נפנו לבכות, שכן צוה נבוזראדן שר הטבחים על ירמיה ואמר לו נבוכדנצר לנבוזראדן, קָחֶנּוּ וְעֵינֶיךָ שִׂים עָלָיו וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה רָּע כִּי [אם] כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר אֵלֶיךָ כֵּן עֲשֵׂה עִמּוֹ (ירמיה לט יב), אמרו ישראל לירמיה נעשה תנאי בינינו, אתה הולך ברוחה, תהיה בוכה ביום, ואנו נתונים בקולרין נבכה בלילה, וכן עשו, ירמיה היה בוכה ביום ואמר אָרוּר הַיּוֹם אֲשֶׁר יֻלַּדְתִּי בּוֹ יוֹם אֲשֶׁר יְלָדַתְנִי אִמִּי אַל יְהִי בָרוּךְ. אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר בִּשַּׂר אֶת אָבִי לֵאמֹר יֻלַּד לְךָ בֵּן זָכָר שַׂמֵּחַ שִׂמֳּחָהוּ (ירמיה כ יד,ירמיה כ טו), [וישראל בוכים בלילה, שנאמר בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה (איכה א ב)], אמר הקב"ה ישראל בוכים בלילה, וירמיה בוכה ביום, ואני בוכה ביום ובלילה, שנאמר אֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת עַמִּי (ירמיה ח כג):
[יח]. דבר אחר מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה (ירמיה ח כג), מה כתיב למעלה מן הענין, עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי הָשְׁבָּרְתִּי (ירמיה ח כא), אמר הקב"ה פַּלְגֵי מַיִם תֵּרַד עֵינִי עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי (איכה ג מח), אילולא שהכתוב מדבר היה הלשון האומרו חייב לחתכו אבר אבר, אלא קדמו ראשונים, [שנאמר וְקַדְמֹנִים אָחֲזוּ שָׂעַר (איוב יח כ), כתיב שער תלויה].
משל לבן מלך שבקש להגביה אבן, כשהגביה נפלה עליו ושברתו, שמע המלך שנשבר בנו, התחיל לומר נשברתי, אמרו לו בני פלטין בנך נשבר, ואתה אומר נשברתי? כך אמר הקב"ה כביכול עַל שֶׁבֶר בַּת עַמִּי הָשְׁבָּרְתִּי קָדַרְתִּי שַׁמָּה הֶחֱזִקָתְנִי (ירמיה ח כא).
משל לחכם שלא ראה אבל מימיו, והיה לו בן אחד ומת, קרא לכל תלמידיו, אמר להם מבקש מכם הראו לי כיצד אבלים מתאבלים, [אמרו לו אבל קורע בגדיו, אמר להם אף אני קורע, אמרו לו אבל יושב ודומם לעצמו ומראה פנים, אמר להם אף אני יושב כן, אמרו לו אבל כופה מטתו, אמר להם אף אני כופה מטתי, אמרו לו אבל לובש שחורים, אמר להם אף אני לובש שחורים, אמרו לו אבל בוכה ביום ובלילה, אמר להם אף אני אבכה ביום ובלילה. החכם זה האלהים, שנאמר יְהוָה בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ כּוֹנֵן שָׁמַיִם בִּתְבוּנָה (משלי ג יט)].
כך הקב"ה שחרבה ירושלם וציון ובית המקדש ועברו על ישראל כל אלו הצרות, שנאמר אֲשֶׁר לַמָּוֶת לַמָּוֶת וַאֲשֶׁר לַחֶרֶב לַחֶרֶב וַאֲשֶׁר לָרָעָב לָרָעָב וַאֲשֶׁר לַשְּׁבִי לַשֶּׁבִי (ירמיה טו ב), קרא הקב"ה למלאכי השרת שנאמר וַיִּקְרָא אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק (ישעיה כב יב),
אמר להם מלך אבל מה הוא עושה? אמרו לו בוכה ביום ובלילה, אמר להם אף אני עושה כן, שנאמר וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת עַמִּי (ירמיה ח כג),
עוד אמר להם מלך אבל מה הוא עושה? אמרו לו לובש שחורים, אמר להם אף אני עושה כן, שנאמר אַלְבִּישׁ שָׁמַיִם קַדְרוּת וְשַׂק אָשִׂים כְּסוּתָם (ישעיה נ ג),
עוד אמר להם מלך אבל מה הוא עושה? אמרו לו הולך יחף, אמר להם אף אני עושה כן, שנאמר יְהוָה בְּסוּפָה וּבִשְׂעָרָה דַּרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו (נחום א ג),
עוד אמר להם מלך אבל מה הוא עושה? אמרו לו כופה את מטתו, אמר להם אף אני עושה כן, שנאמר חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי כָרְסָוָן רְמִיו (דניאל ז ט), מכלל שהיו הפוכים,
עוד אמר להם מלך אבל מה הוא עושה? אמרו לו מבזע פורפירא דידה אמר להם אף אני עושה כן, שנאמר בִּצַּע אֶמְרָתוֹ (איכה ב יז), מכבה את הפנסים, אמר להם אף אני עושה כן, שנאמר שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ קָדָרוּ וְכוֹכָבִים אָסְפוּ נָגְהָם (יואל ד טו),
עוד אמר להם מלך אבל מה הוא עושה? אמרו לו נכנס בחדרי חדרים ובוכה, אמר להם אף אני עושה כן, שנאמר בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי (ירמיהו יג יז),
עוד אמר להם מלך אבל מה הוא עושה? אמרו לו קורא למקוננות, אמר להם אף אני עושה כן, שנאמר כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת הִתְבּוֹנְנוּ וְקִרְאוּ לַמְקוֹנְנוֹת וּתְבוֹאֶינָה (ירמיהו ט טז),
וזהו וַיִּקְרָא אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה (ישעיה כב יב):
[לא] דבר אחר בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה (איכה א ב), מי בכה? כביכול משל לחכם שהיו לו בנים ומשכים ומוליכם לבית המדרש, לימים מתו בניו, והיה משכים והולך לבית המדרש ובכה, אף כך כשחרבה ירושלים, היה משכים והולך לירושלים לציון ולבית המקדש, לבקש לראותם שונין וקורין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ולא היה מוצא שם בריה, הדא הוא דכתיב בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה (איכה א ב)], אמר הקב"ה אני נתתי תורה לישראל לעסוק בה יומם ולילה שנאמר וְהָגִיתָ בּוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה (יהושע א ח), ועתה אינם עושים בה, לכך הוא אומר וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת עַמִּי (ירמיה ח כג):
[יט]. דבר אחר מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה (ירמיה ח כג), אמר הקב"ה הלואי הנחתי עולמי תהו ובהו כשם היה, שנאמר וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם (בראשית א ב), ואין ראשי שכתוב כאן אלא ברייתו של עולם, שנאמר בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים (בראשית א א):
דבר אחר מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם (ירמיה ח כג), אמר הקב"ה הלואי לא ירדתי להר סיני ונתתי התורה שעברו עליה ויענשו בה, ואין ראשי אלא תורה, שנאמר יְהוָה קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ (משלי ח כב), בוא וראה משה מקלסן במי יתן, שנאמר מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי (דברים ה כה), וירמיה אמר מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם (ירמיה ח כג), הוא שאמר דניאל וְהוּא מְהַשְׁנֵא עִדָּנַיָּא וְזִמְנַיָּא מְהַעְדֵּה מַלְכִין וּמְהָקֵים מַלְכִין (דניאל ב כא),
- כשיצאו ישראל ממצרים כתיב וַיּוֹשַׁע יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא (שמות יד ל), וכשיצאו ישראל מירושלים כתיב נְתָנַנִי אֲדֹנָי בִּידֵי לֹא אוּכַל קוּם (איכה א יד),
- כשיצאו ישראל ממצרים כתיב הָיְתָה יְהוּדָה לְקָדְשׁוֹ (תהלים קיד ב), וכשיצאו ישראל מירושלים כתיב סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ (איכה ד טו),
- כשיצאו ישראל ממצרים כתיב הַיָּם רָאָה וַיָּנֹס (תהלים קיד ג), וכשיצאו ישראל מירושלים כתיב עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ (תהלים קלז א)
- כשיצאו ישראל ממצרים כתיב הֶהָרִים רָקְדוּ כְאֵילִים (תהלים קיד ד), וכשיצאו ישראל מירושלים כתיב רָאִיתִי הֶהָרִים וְהִנֵּה רֹעֲשִׁים (ירמיה ד כד),
- כשיצאו ישראל ממצרים כתיב לֹא חָסַרְתָּ דָּבָר (דברים ב ז), וכשיצאו ישראל מירושלים כתיב עוֹלָלִים שָׁאֲלוּ לֶחֶם (איכה ד ד),
- כשיצאו ישראל ממצרים כתיב כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא אִישׁ אֶת בְּנוֹ (דברים א לא), וכשיצאו מירושלים כתיב הִשְׁלִיךְ מִשָּׁמַיִם אֶרֶץ תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל (איכה ב א),
- כשיצאו ממצרים כתיב וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּיהוָה אֱלֹהֵיכֶם (דברים ד ד), וכשיצאו מירושלים כתיב דָּבַק לְשׁוֹן יוֹנֵק אֶל חִכּוֹ (איכה ד ד),
- כשיצאו ממצרים כתיב וַעֲנַן יְהוָה עֲלֵיהֶם יוֹמָם (במדבר י לד), וכשיצאו מירושלים כתיב סַכּוֹתָה בֶעָנָן לָךְ מֵעֲבוֹר תְּפִלָּה (איכה ג מד),
- כשיצאו ממצרים כתיב אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה (שמות טו א), וכשיצאו מירושלים כתיב בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה (איכה א ב):
[יח]. מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי (שיר השירים ח א), לעתיד לבא יבוא הקב"ה לפייס ישראל, והם אומרים לפניו רבונו של עולם במה אתנחם שלא עשית אפילו כבשר ודם, יוסף שהיה בשר ודם אף על פי שגמלוהו אחיו רעות, לא נקם מהם, כשבאו אצלו כבש רחמיו עליהם, שנאמר וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף לְהִתְאַפֵּק (בראשית מה א), ואתה לא כבשת רחמיך ממנו והנחת אומונתך שכתוב בך יְהוָה יְהוָה אֵל רַחוּם וְחַנּוּן (שמות לד ו):
ועור אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, כמה פעמים היתה גדולה אהבה ואחוה ושלום וריעות שהיתה לי עמך, ויודעת אני כמה נסים עשית עמדי, ואף אני עשיתי עמך טובות הרבה, קדשתי שמך על אותם הנסים שעשית לי, ואמרתי עליהם שירה על כל נס ונס, וקבלתי תורתך מה שלא עשו אומות העולם, וצפיתי שאכנס אני ואתה לגן עדן ותשמחני שם, שנאמר אֶנְהָגֲךָ אֲבִיאֲךָ אֶל בֵּית אִמִּי (שיר השירים ח ב), כיון שנכנסתי לבית המקדש הבאת עלי צרים ואויבים וצחקו בי, שנאמר רָאוּהָ צָרִים שָׂחֲקוּ עַל מִשְׁבַּתֶּהָ (איכה א ז), ובמה אתנחם? אמר לה הקב"ה וכי לא צערתי עמך באותו הפרק?
משל למה הדבר דומה למלך שבאו עליו אויבים והציתו אש בביתו, והיה יושב ובוכה, אמר המלך מה אעשה? אעמוד וארוצה מביתי שמה יאמרו העולם מפני שאין בי כח ברחתי, מה עשה? ישב בביתו והיתה האש מגעת אצלו, נכנסו אוהביו אצלו אמרו לו, אדוננו המלך, מפני מה אתה יושב והאור בביתך? כך בשעה שנכנסו אויבים להיכל והציתו את האור, היה הקב"ה יושב ודומם, אמר מה אעשה? נכנסו המלאכים אצלו, אמרו לפניו, רבונו של עולם האור דולק בביתך קום צא מביתך, שנאמר הָרִימָה פְעָמֶיךָ לְמַשֻּׁאוֹת נֶצַח כָּל הֵרַע אוֹיֵב בַּקֹּדֶשׁ (תהלים עד ג),
באותה שעה חוזרין ומתכנסין כל הנביאים והולכים אצל ירושלים לנחמה, אמר להם הקב"ה למי אתם צריכים לנחם תחלה לי או לה? למי שמתו בניו למי מנחמים, וכי לא לאב? לא כל שכן שאני צריך להתנחם תחלה? אלא אף על פי כן לכו ופיסוה. מיד מתקבצים כלם והולכים לירושלים, כיון שרואה אותם אומרת להם, לתנתומין שלכם אינני צריכה על צרות שעברו על בני. מיד חוזרים לקב"ה ואומרים לפניו רבנו של עולם אינה מקבלת תנחומין ממנו, והקב"ה אומר להם אלך אני בעצמי ואפיסנה, לפי שעברתי לה על הדין, כתוב בתורה לֹא תַעֲבֹד בִּבְכֹר שׁוֹרֶךָ וְלֹא תָגֹז בְּכוֹר צֹאנֶךָ (דברים טו יט), ולישראל כתיב בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל (שמות ד כב), ואמרתי להם הָבִיאוּ אֶת צַוְּארֵיכֶם בְּעֹל מֶלֶךְ בָּבֶל (ירמיה כז יב), כתבתי בתורתי לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ (ויקרא יט יז), ואני שנאתיה, לפיכך אני ראוי לפייסה, מיד הלך הקב"ה לפייסה, ואמר לה כעס זה למה? אמרה לפניו רבונו של עולם ולא אכעוס שהגליתני לבין אומות העולם, וקללתני קללות רעות ונהפכו פני כשולי קדרה, ובכל זאת קדשתי את שמך הגדול והקדוש. אמר לה כנגד זכות שעשית לי כך יש לך חובה, למה כעסתי עליך לפי שעברת על תורתי,
- בתורתי כתיב כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ (שמות כ יא), ואת כתבת אָב וָאֵם הֵקַלּוּ בָךְ (יחזקאל כב ז),
- כתבתי שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ (בראשית ט ו), ואת כתבת אַנְשֵׁי רָכִיל הָיוּ בָךְ [לְמַעַן שְׁפָךְ דָּם] (יחזקאל כב ט),
- כתיב לֹא תִּֿרְצָח לֹא תִּֿנְאָף לֹא תִּֿגְנֹב (שמות כ יב), ואת כתיב אָלֹה וְכַחֵשׁ וְרָצֹחַ וְגָנֹב וְנָאֹף (הושע ד ב),
אמרה לפניו רבנו של עולם כיון שהגליתני לבין אומות העולם בדין הוא שלא אשמור מצותיך, ואף על פי כן קיימתי מצותיך, אמר לה בתי הגיע זמנך ליגאל, מיד אומרת איני מתנחמת עד שתראה לי נקמה מאותם רשעים שצערוני וחרפו את שמך הגדול, אמר לה הקב"ה חייך אני מביא אותם ונפרע לפניך מהם עד שאוכלים את בשרם, שנאמר וְהַאֲכַלְתִּי אֶת מוֹנַיִךְ אֶת בְּשָׂרָם וְכֶעָסִיס דָּמָם יִשְׁכָּרוּן וְיָדְעוּ כָל בָּשָׂר כִּי אֲנִי יְהוָה מוֹשִׁיעֵךְ וְגֹאֲלֵךְ אֲבִיר יַעֲקֹב (ישעיה מט כו):
כתיב כִּי מָאֲסוּ אֵת תּוֹרַת יְהוָה (ישעיה ה כד), זו תורה שבכתב, וְאֵת אִמְרַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל נִאֵצוּ (ישעיה ה כד) זו תורה שבעל פה:
[יט] וַיֹּאמֶר יְהוָה יַעַן כִּי גָבְהוּ בְּנוֹת צִיּוֹן (ישעיה ג טז), שהיו הולכות בקומה זקופה:
וַתֵּלַכְנָה נְטוּיוֹת גָּרוֹן (ישעיה ג טז), כשהיתה אחת מהן מהלכת מקושטת היתה מוטה בגרונה לכאן ולכאן, כדי להראות את תכשיטיה:
וּמְשַׂקְּרוֹת עֵינָיִם (ישעיה ג טז), מסקרת בסיקרא. ריש לקיש אמר בקילורית אדומה:
הָלוֹךְ וְטָפֹף תֵּלַכְנָה (ישעיה ג טז), כשהיתה אחת מהן גדולה מהלכת בין שתי קצרות, כדי שתהא נראית טפח על גביהן, וכשהיתה אחת מהן קצרה, היתה לובשת קורדוקין עבה, ומביאה שתי ארוכות ומהלכת ביניהן כדי שתהא נראית לבחורים:
וּבְרַגְלֵיהֶם תְּעַכַּסְנָה (ישעיה ג טז), אמר רבי אבא בר כהנא שהיתה כל אחת מביאה שלפוחית של תרנגולין וממלאה אותה אפרסמון ונותנת אותה בין עקבה למנעלה, וכשבאה אצל כת של בחורים עומדת ודורסת עליה והיא נבקעת והיה הריח יוצא ממנה ומפעפע בהם, והיה הקב"ה אומר לירמיה מה עושות אלו כאן יגלו מכאן, והיה ירמיה מחזר עליהן, ואמר בנותי עשו נה תשובה עד שלא יבואו השונאים עליכם, יְמַהֵר יָחִישָׁה מַעֲשֵׂהוּ לְמַעַן נִרְאֶה {וְתִקְרַב וְתָבוֹאָה עֲצַת קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל וְנֵדָעָה} (ישעיה ה יט), הדוכוס רואה אותי והוא ויטלני לו לאשה,
אמר הקב"ה ודאי אדעה על מאן הוא קיימא על דילהון או על דידי, וכיון שגרמו העונות ונכנסו האויבים לשם, והיו יוצאות לפניהם מקושטות כזונות והיה הדוכוס רואה אותם, והיה נוטל אחת מהן לו לאשה, ומעלה אותה בקרון שלו, אמר הקב"ה הא קמת על דילהון ועל דילי לא קמת? מה עשה להן הקב"ה? רבי אלעזר אומר הלקה אותן בצרעת, שנאמר וְשִׂפַּח אֲדֹנָי קָדְקֹד בְּנוֹת צִיּוֹן (ישעיה ג יז), וכתיב וְלַשְׂאֵת וְלַסַּפַּחַת וְלַבֶּהָרֶת (ויקרא יד נו), רבי יוסי בר חנינא אומר העלה על ראשיהן משפחות של כינים. רבי חייא בר אבא אמר עשה אותן שפחות מכודנות, רבי ברכיה בשם רבי יוסי אמר שימר משפחות שלא יתערב זרע קדש בעמי הארץ, ואף על פי כן לא חזרו בהן, ואמר הקב"ה יודע אני שאין אומות העולם בדילין מן הזיבה ומן הצרעת, מה עשה להן הקב"ה וַיהוָה פָּתְהֵן יְעָרֶה (ישעיה ג יז), מהו פָּתְהֵן יְעָרֶה? רמז הקב"ה למעינות שלהן והיו שופעות דם,והיו וממלאות הקרונין מדם הזיבה, והיו משליכים אותן מן קרונין, והיו עוברים עליהן ומפסקתן, והיו אומרים זה לזה סורו טמא סורו מן הטמא, שנאמר סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ (איכה ד טו):
[כ]. וַיִּקְרָא אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק (ישעיה כב יב), אמרו בשעה שבקש הקב"ה להחריב את בית המקדש, אמר הקב"ה, כל זמן שאני שרוי בתוכה אין האומות העולם שולטים בה, אלא אכבוש את עיני ממנה, ואשבע שלא אזקק לה עד עת קץ, ויבאו אויבים ויחריבוה, מיד השיב הקב"ה ימינו והחזירה לאחוריו, שנאמר הֵשִׁיב אָחוֹר יְמִינוֹ מִפְּנֵי אוֹיֵב (איכה ב ג), באותה שעה נכנסו אויבים להיכל ושרפוהו באש, כיון שנשרף אמר הקב"ה שוב אין לי ישוב בארץ, כל הארץ לא שלי הוא, שנאמר וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם (תהלים קטו טז), אלא אסלק שכינתי ממנה, באותה שעה כביכול בכה הקב"ה ואמר מה עשיתי שהשריתי שכינתי למטה בשביל ישראל, ועכשיו שחטאו אחזור למקומי הראשון, חס ושלום שהייתי שחוק לכל העמים, ולעג וקלס לכל הבריות, באותה שעה בא מטטרון לפני הקב"ה ונפל על פניו, ואמר רבונו של עולם אני אבכה ואתה לא תבכה, אמר לו אכנס אני במקום שאין לך רשות ליכנס ואבכה, שנאמר וְאִם לֹא תִשְׁמָעוּהָ בְּמִסְתָּרִים תִּבְכֶּה נַפְשִׁי מִפְּנֵי גֵוָה וְדָמֹעַ תִּדְמַע וְתֵרַד עֵינִי דִּמְעָה כִּי נִשְׁבָּה עֵדֶר יְהוָה (ירמיה יג יז),
אמר להם הקב"ה למלאכי השרת באו ונלך אני ואתם לביתי, ונראה מה עשו האויבים, מיד הלך הקב"ה ומלאכי השרת וירמיהו לפניהם, כיון שראה הקב"ה בית המקדש חרב ונשרף, אמר ודאי זה היה ביתי, וזה היה בית מנוחתי, ועתה באו האויבים בו ועשו בו כרצונם, באותה שעה היה הקב"ה צועק ואומר בני היכן הם? כהניי ולויי היכן הם? אדירי היכן הם? מה אעשה הרציתי לכם שחזרתם בתשובה ולא רציתם,
אמר הקב"ה לירמיהו אני דומה לאדם שיש לו בן אחד ועשה לו חופה ומת בתוך חופתו, ואין לך כאב לא עלי ולא על בני, לך וקרא לאברהם ליצחק וליעקב ולמשה, כי הם יודעים לבכות, אמר לפניו רבונו של עולם איני יודע היכן הם והיכן משה קבור, אמר ליה לך אל מערת המכפלה וקרא לאבות, ועל שפת הירדן וקרא בן עמרם בן עמרם, עמוד וראה צאנך שבלעום אויבים.
מיד הלך ירמיהו למערת המכפלה לאבות העולם, ואמר להם עמדו חסידים הגיע זמן שאתם מתבקשים לפני הקב"ה, אמרו לו מה היום מיומים? אמר להם איני יודע, לפי שהיה מתירא לאמר להם חרבן הבית, ויאמרו עכשיו בימיך היה זאת, הניחם ירמיה והלך ועמד על שפת הירדן, וקרא בן עמרם בן עמרם עמוד, הגיע זמן שאתה מתבקש לפני הקב"ה, אמר לו מה היום מיומים? אמר איני יודע, הניח משה והלך משה אצל מלאכי השרת, שהיה מכירם ממתן תורה, אמר להם משרתי עליון, אמרו לי למה אני מתבקש לפני הקב"ה? אמרו לו אינך יודע שבית המקדש היה קים ועכשיו חרב בימי ירמיה וישראל גלו, ועליך לספוד ולבכות, מיד קרע משה את בגדיו שהלבישו הקב"ה, והניח ידו על ראשו והיה צועק ובוכה, והלך אצל אבות העולם, ואמרו לו משה רועה ישראל נאמן ועניו, מה היום מיומים? אמר להם אבותי, אבותי, וכי אינכם יודעים שבית המקדש חרב, וגלו ישראל לבין אומות העולם, מיד קרעו את בגדיהם, והניחו ידיהם על ראשיהם, והיו צועקים ובוכים והולכים עד שערי בית המקדש, כיון שבאו לבית המקדש, חגר הקב"ה שק והיו צועקים, הדא הוא דכתיב וַיִּקְרָא אֲדֹנָי יְהוִה צְבָאוֹת בַּיּוֹם הַהוּא לִבְכִי וּלְמִסְפֵּד וּלְקָרְחָה וְלַחֲגֹר שָׂק (ישעיה כב יב), והיו צועקים ובוכים והולכים משער לשער, כאדם שמתו מוטל לפניו, והקב"ה מספיד ומילל ואומר אוי למלך שבתחילה הצליח ולבסוף לא הצליח, או להם לזקנים שבזקנותם חרב ביתם.
הניח אברהם' ידו אחת על ראשו וידו אחת חזר לאחוריו, והיה צועק ובוכה, ואומר לפני הקב"ה, רבונו של עולם בני היכן הם? אמר לו הקב"ה ענן בא עליהם ושבה אותם, אמר לפניו רבונו של עולם למאה שנה נתת לי בן, ושמחתי בו שמחה גדולה, ובשעה שאמרת לי העלהו לעולה שמחתי ולא עכבתי לפניך, שנאמר וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת חֲמֹרוֹ וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים (בראשית כב ג). ובאו לפניך מלאכי השרת ואמרו, רבונו של עולם, נלך ונראה אב שנתן את בנו לפניך בקהיות שנים למאה שנה ולא חס עליו, ועכשו לא תזכור לי זאת העקדה ותרחם על בני? פתח הקב"ה וקרא פסוק זה מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה וְאֶבְכֶּה יוֹמָם וָלַיְלָה אֵת חַלְלֵי בַת עַמִּי (ירמיה ח כג):
אמר יצחק ואמר לפני הקב"ה רבונו של עולם בני היכן הם? אמר לו נמסרו ביד צריהם כצאן לטבחה, אמר לפניו רבונו של עולם בשעה שאמר לי אבא כפות את עצמך על גבי המזבח, ולא עכבתי על דבריו, ועכשיו לא תזכור לי זאת ותרחם על בני? פתח הקב"ה פסוק זה ואמר, שָׁמַעְתִּי וַתִּרְגַּז בִּטְנִי לְקוֹל צָלֲלוּ שְׂפָתַי יָבוֹא רָקָב בַּעֲצָמַי וְתַחְתַּי אֶרְגָּז (חבקוק ג טז):
אמר יעקב לפני הקב"ה רבונו של עולם בני היכן הם? אמר לו עין הרע שלטה בהם וגלו לבבל, פתח וקרא פסוק זה קַלִּים הָיוּ רֹדְפֵינוּ מִנִּשְׁרֵי שָׁמָיִם (איכה ד יט):
אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם, וכי לשוא רצתי לפניהם, וכי לשוא נפלו עצמותי? פתח וקרא פסוק זה מִי יִתֶּן לִּי אֵבֶר כַּיּוֹנָה אָעוּפָה וְאֶשְׁכֹּנָה (תהלים נה ז).
באותה שעה עמדו כלם באגודה אחת והיו צועקים ובוכים, אמר להם הקב"ה אבות העולם תאמרו לי בענין זח אוי לו לזקן שבקטנותו הצליח ובזקנותו לא הצליח, אוי לו למלך שנשבו בניו בחייו ולא יכול להצילם, אוי לו למלך שהיה שחוק ובושב לכל העמים, שנאמר הָיִיתִי שְּׂחֹק לְכָל עַמִּי נְגִינָתָם כָּל הַיּוֹם (איכה ג יד), אמרו לפניו רבונו של עולם שמא חס ושלום אין חזרה לבנים, אמר להם אל תאמרו כך, אם יש דור שמצפה למלכותי מיד נגאלין, שנאמר וְיֵשׁ תִּקְוָה לְאַחֲרִיתֵךְ נְאֻם יְהוָה וְשָׁבוּ בָנִים לִגְבוּלָם (ירמיה לא טז),
באותה שעה אמר משה לירמיהו, לך לפני ואלך ואראה מי מניח ידו עליהם, אמר לפניו ירמיה אי אפשר לי ללכת בדרך מפני ההרוגים, אמר לו אף על פי כן נלך, מיד הלך משה וירמיה לפניו, כשהגיעו לנהרות בבל ראו ישראל את משה, ואמרו זה לזה הנה בא בן עמרם לפדותנו מצרינו, יצאה בת קול ואמרה לו משה, גזרה היא לפני לגלותם עד עת קץ, מיד אמר להם משה בני איני יכול להחזיר אתכם, אלא הקב"ה יחזיר אתכם במהרה, הלך משה והניחם, באותה שעה בכו בכיה גדולה עד שעלה קולם למרום, שנאמר עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן (תהלים קלז א), כשבא משה אצל האבות אמרו לו מה עשו אויבים לבנינו? אמר להם מהם הרגו, ומהם שבו, וכופתים ידיהם לאחוריהם, ומהם מופשטים ערומים, ומהם מושלכים לחמה רעבים וצמאים, מיד פתחו ואמרו הויתון כיתמי דלית להון אבא, היכי הלכיתון לטורא בלא לבוש ובלא כסות, היכי נניתון בטורי חצוצי בלא מסאני ובלא סנדלי, היכא טעניתון מטולי דחלא, היכא כפיתון ידיכון לאחוריכון, פתח משה ואמר ליטא שמשא אמאי לא חשכת בשעתא דעאל סנאה בבית מקדשא, אהדר [שמשא] ואמר ליה חייך משה רעיא מהימנא היכי הוה לא שבקין לי, לא רפו לי ליסר נקטא לי בשתין שבטי דנורא ואמרו לי פוק אנהר בנהורא:
מיד פתח משה ואמר על ווי לי על זיווך, בית מקדשא חרב, והיכלא מקלי, ודרדקי דבי רב מתקטלין, ומנהון אזלין בשביה וגלו:
[כא]. תוב פתח אברהם ואמר ווי בחייכון כשדאי לא תקטלון קטולא אכזראה, ולא תשוון כלייה גמירא, ולא תקטלון ברא באנפא אבוהי, וברתא באנפי אימא, דמטא זמנא דמרא שמיא חושבנא חושבנכון, וכשדאי רשיעין לא עבדין הכי, מנחי ליה לברא באנפיה דאמיה, ואמרין ליה ולאבוהי קום נכסיה ונתרין דמעא, ואבוהי תלש ליה רישיה:
[כב]. עתיד הקב"ה להפוך תשעה באב לששון ולשמחה, שנאמר כֹּה אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה וּלְמֹעֲדִים טוֹבִים (זכריה ח יט), לבנות ירושלים הוא בעצמו ולקבץ גליות ישראל לתוכה, שנאמר בּוֹנֵה יְרוּשָׁלִַם יְהוָה נִדְחֵי יִשְׂרָאֵל יְכַנֵּס (תהלים קמז ב):
אמר רבי יוחנן כל שאינו מתאבל על חורבן ירושלים אינו רואה בשמחתה, שנאמר שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלִַם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ. לְמַעַן תִּינְקוּ וּשְׂבַעְתֶּם מִשֹּׁד תַּנְחֻמֶיהָ לְמַעַן תָּמֹצּוּ וְהִתְעַנַּגְתֶּם מִזִּיז כְּבוֹדָהּ (ישעיה סו י) (ישעיה סו יא):
סליק מדרש מגילת איכה נוסחה שניה.