המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"ואומר", יספר איך גמר בדעתו לברוח מירושלים אבל עוד לא ברח כי העם עברו ודוד עמד, ועז"א "מי יתן לי אבר כיונה", כי היונה יכולה לפרוח בכנף אחד ולשכון בכנף השני, כמ"ש התוס' בשם המדרש, וכן אני רוצה "שאעופה" וגם "אשכונה", שאעוף בכנף אחד ואשכון בכנף השני, כאלו רציתי לעוף ושלא לעוף, לשכון ושלא לשכון, פוסח על שתי הסעיפים:
(ז) "מי יתן לי אבר כיונה" כו'. ראוי לשית לב אל אומרו כיונה בפת"ח הכף ולא בשו"א שיורה כיונה הידועה. אך הנה בהמצא איש סר וזעף נרדף מאויביו מבקשי נפשו, ומגועל נפשו אומר מי יתן ימות וינוח, לא מחכמה ידבר, כי לא ידע אם יתן ה' לו וימצא שם מנוחה. אך איש כר' יהושע בן לוי שהלך עם רוחו גויתו בגן עדן וישאר שם, אם היה אומר בברחו מי יתן ואלכה לי בגוף ונפש בגן עדן ואנוח שם, לא לפתיות יחשב לו מאמרו זה. והן זה מאמר דוד בזעם אפו מרודפיו, "מי יתן לי אבר כיונה" הידועה בתורה היא היונה ששלח נח מהתיבה, ששלחה לדעת הקלו המים ובאה בעלה זית טרף בפיה, ואמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה לג ט) מגן עדן הביאה. ואמר בראות עצמו בורח בצער גדול, "מי יתן לי אבר כיונה" שהלכה עד גן עדן, כי לא הייתי עושה כמוה שהלכה ושבה, רק "אעופה ואשכונה" שם בגן עדן לעולם כי שם ינוח לי.
