"ואומר", יספר איך גמר בדעתו לברוח מירושלים אבל עוד לא ברח כי העם עברו ודוד עמד, ועז"א "מי יתן לי אבר כיונה", כי היונה יכולה לפרוח בכנף אחד ולשכון בכנף השני, כמ"ש התוס' בשם המדרש, וכן אני רוצה "שאעופה" וגם "אשכונה", שאעוף בכנף אחד ואשכון בכנף השני, כאלו רציתי לעוף ושלא לעוף, לשכון ושלא לשכון, פוסח על שתי הסעיפים:
"אחישה", מבואר (שמואל ב י"ז) שאז יעץ אחיתופל לרדוף אחריו בלילה זו ולהמיתו במדבר, וחושי הארכי הפיר את עצתו ואמר שדוד לא ילין את העם, ובתוך כך הודיע לדוד וברח משם, והיה זה בהשגחת ה', שאם היה נעשה כדברי אחיתופל היו משיגים את דוד וממיתים אותו, וכמו שכבר רמז ע"ז למעלה סי' ג' במ"ש אני שכבתי ואישנה, עפ"ז יספר כי בהגיע ההודעה מחושי הארכי, אמר "אחישה מפלט לי" לבל אלין במדבר, "מרוח סועה מסער" פן יבא עלינו הסער של אבשלום, וברח מן המדבר:
ביאור המילות
"רוח סעה". י"מ כמו נוסעה, בחסרון הנו"ן כמו ורוח נסע מאת ה':
"בלע", ויען שזה היה תלוי אם ישמע לעצת אחיתופל או לעצת חושי הארכי, ודוד בקש אז סכל נא את עצת אחיתופל (ש"ב ט"ז) וע"ז בקש "בלע ה' ופלג לשונם" שיופלגו לשתי כתות, ועי"כ תבלע עצתם, ולא יעשה כעצת אחיתופל, וכמש"ש וה' הפיר את עצת אחיתופל הטובה, "כי ראיתי", ר"ל עתה (ע"י המבשר שהגיע אליו), נודע לי "שחמס וריב בעיר", שהקושרים והמורדים שרבו על מלכות ב"ד כבר הגיעו אל העיר:
"כי לא אויב יחרפני ואשא", שהגם שעד עתה נצחתי את אויבי ורודפי ונשאתי כל הצרות, עתה החירוף יצא מבני ולא אוכל שאתו, ור"ל שהיו אז שני עצות מאחיתופל,
א) שיבא אבשלום על פלגשי אביו לחרפו ולבזותו, כי יען שהוא בנו צריך לגלות שהוא אויב לו שבזה ידעו הכל שנבאש בעיני אביו, כי לא ישא לחירוף הזה שחרפו לא אויבו רק בנו, והעצה השניה היה שירדוף אחרי דוד בלילה, שדעת אחיתופל היה שדוד לא יסתר א"ע באחד הפחתים או הבורות כמ"ש חושי, "כי לא משנאי עלי הגדיל שאסתר ממנו" ובודאי ילין את העם ויהרגוהו בלילה:
ביאור המילות
"אויב", "משנאי". השונא קל מאויב כנ"ל (י"ח י"ח), ומוסיף שגם לא משנאי היה, כי אחיתופל היה אוהבי ויועצי יודע כל סודותי, ואבשלום הגם שהיה שונא לו לא היה אויב שידרוש רעתו כי היה בנו:
(יד-טו) "ואתה", יאמר אל אחיתופל, ואתה "הלא" היית "אנוש כערכי ואלופי ומיודעי אשר יחדו נמתיק סוד", ר"ל שאחיתופל דבר עם דוד על אודות מרידה שיוכל לקום נגד דוד וא"ל שאין לו לירא משום מרידה, שאם יתהוה "רגש" ומרידה "נהלך בבית אלהים להתפלל" ובזה נשקיט את המרד, כאומר לא נצטרך לשום מלחמה נגד רגש ומהומה של העם, כי כאשר נלך אל בית אלהים יכנעו מפנינו וישקוט הרגש והמרד. - ועל צד המליצה, זה מוסב על מה שכתוב בפסוק שאחר זה "ישיא מות עלימו", כי אחיתופל צוה אל ביתו ויחנק שהמית את עצמו, ועשה בעצמו מעשה של מלאך המות, מצייר במליצתו שהוא ריעו ומיודעו של המות, "והמות ישיא עלימו" כשבא לקחת חובו ממנו שהוא לקחת נשמתו, ומצא שהמית את עצמו, אמר המות אליו הלא "אתה אנוש כערכי", אתה מלאך המות כמוני, ואתה "אלופי ומיודעי" שמסרת בידי רבים למיתה, ולא לבד שהרגת על ידי נפשות בשוק וברחוב, כי "המתקת סוד עמי שאלך עמך גם אל בית אלהים בעת הרגש" והמרד, שבעת המרד של אבשלום נתן עצה שגם אם ינוס דוד או אנשיו לבית אלהים ששם לא היו הורגים שום אדם (כמו שנאמר ויחזק בקרנות המזבח) אמרת ויעצת שאלך עמך גם אל בית אלהים, רוצה לומר שנתת רשות אל המות שיהרוג אנשים גם בבית אלהים, וא"כ אתה אלוף ומודע של המות:
"ישיא מות עלימו", כן יתבע חובו מהם בעת "שירדו לשאול חיים", כי הם ירדו לשאול שלא על ידי המות רק בחיים, כי המיתו א"ע, כי הם דומים אל המלאך המות לעשות כמעשהו, וזה יהיה להם עונש על "כי רעות במגורם ובקרבם":
(יז-יח) "אני", אחר שנהרג אחיתופל אומר שעתה בטוח שישמע ה' תפלתו להצילו מן המלחמה שילחם אבשלום עמו, "שאני אל ה' אקרא וה' יושיעני", ותפלתי תתמיד "ערב ובקר וצהרים וה' ישמע קולי":
(יט-כ) "פדה", אחר "שה' פדה נפשי", שלא נעשה כעצת אחיתפול שרצה לרדוף אחריו ולהרגו בלילה, ושיעור הכתוב "פדה בשלום נפשי מקרב לי אשר אין חליפות למו", (ומ"ש "כי ברבים היו עמדי" עד מלת "סלה", הוא מאמר מוסגר, ומלת סלה מורה ע"ז שהוא מאמר מוסגר באמצע) ור"ל ה' פדה נפשי בל יקרבו אלי אנשים אשר אין חליפות למו, ר"ל שאין להם חלק לעולם הבא שהם החיים האחרים הבאים חליפות החיים של זה העולם, והם לא יהיה להם חיים אחרים ותחיית המתים חליפות חייהם, והם "לא יראו אלהים", וה' פדה נפשי ע"י תפלתי בל יקרבו אנשים אלה אלי, ומ"ש "כי ברבים היו עמדי" ר"ל שמה ששמע ה' תפלתי היה בזכות הרבים אשר היו עמדי, שגם הם התפללו בעדי ונעשה זה בזכותם, כי "ישמע אל ויושב קדם ויענם", כי אין ה' מואס בתפלתם של רבים:
ביאור המילות
"מקרב לי". מגשת אלי אשר אין חליפות למו.
"ברבים", ישמע קולי ברבים אשר היו עמדי, והב' כמלת עם, שהתפללתי עם רבים:
(כב-כג) "חלקו", מזכיר איך דבר עם דוד בלשון רמיה, שדוד הרגיש קצת מן המרד שיש איזה תלונה בין העם, והתיעץ עם אחיתופל ע"ז, וא"ל בדברי חלקות, בל ישגיח ע"ז, רק יבטח על ה', וז"ש "שחלקו מחמאות פיו ובלבו היה מלא קרב", כי א"ל אל תתירא מאיזה מרד, ואל תעשה שום דבר, רק "השלך על ה' יהבך והוא יכלכל" ויסבול "אותך כי ה' לא יתן מוט לצדיק", ובזה השיא את לבבו שיהיה נכון לבו בטוח ולא יחקור על המרד ולא ידרוש אחריו, "ודבריו היה רכו משמן והמה פתיחות", ר"ל שהדבר פתוח עתה וגלוי לכל, שבזה הכין לי מוקש, שע"י שסמכתי על דבריו לא חקרתי עוד ועי"כ נעלם ממני כל עניני הקשר והמרד שנעשה בסוד:
ביאור המילות
"פיו". דברי פיו.
"פתיחות", כפשוטו שהדבר אינו נעלם ונסתר, כי נפתחה כונתו ונגלה לכל:
"ואתה", ר"ל הגם שאתה לא תמיתם כי הם המיתו א"ע, "אתה תהיה המוריד אותם לבאר שחת" לגיהנום לבל יזכו לעוה"ב, "אנשי דמים ומרמה לא יחצו ימיהם" שע"י שנטל נפשו נדמה כי רצה לחצות ימיו לחצאין חציו בעוה"ז וחציו לעוה"ב, וזה לא יהיה, כי ירדו לבאר שחת ולגיהנם, אבל "אני אבטח בך":
