ביאור:ישעיהו מא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף A1041)

בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י

ישעיהו פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו (מהדורות נוספות של ישעיהו מא)


א הַחֲרִישׁוּ היו בשקט והקשיבו אֵלַי אִיִּים, וּלְאֻמִּים יַחֲלִיפוּ כֹחַ יחכו עד שישוב כוחם אליהם ורק אז יענו לי, בישוב הדעת, יִגְּשׁוּ אָז יְדַבֵּרוּ, יַחְדָּו לַמִּשְׁפָּט נִקְרָבָה. ב מִי הֵעִיר עודד להביא מִמִּזְרָח צֶדֶק יִקְרָאֵהוּ לְרַגְלוֹ את האיש שמידת הצדק קוראת לו ללכת בעקבותיה (חז"ל ופרשנים רבים דרשו זאת על אברהם שבא מאור כשדים שבמזרח. אחרים פירשו שמדובר בכורש מלך פרס), יִתֵּן לְפָנָיו גּוֹיִם, וּמְלָכִים יַרְדְּ יכניע, יִתֵּן כֶּעָפָר את הגויים כעפר לפני חַרְבּוֹ, כְּקַשׁ נִדָּף קַשְׁתּוֹ לפני קשתו. ג יִרְדְּפֵם יַעֲבוֹר שָׁלוֹם בשלום, אֹרַח בְּרַגְלָיו לֹא יָבוֹא וכן יעבור בשלום דרך שלא הלך בה בעבר. ד מִי פָעַל וְעָשָׂה? קֹרֵא הַדֹּרוֹת מֵרֹאשׁ, אֲנִי יְהוָה רִאשׁוֹן, וְאֶת אַחֲרֹנִים וגם עם הדורות האחרונים אֲנִי הוּא. ה רָאוּ אִיִּים וְיִירָאוּ, קְצוֹת הָאָרֶץ יֶחֱרָדוּ, קָרְבוּ וַיֶּאֱתָיוּן ויבואו למלחמה (בגיבור מהמזרח, ובשני הפסוקים הבאים מתואר כיצד הגויים מתכוננים למלחמה בה הסיכוי שלהם לנצח אפסי). ו אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ יַעְזֹרוּ, וּלְאָחִיו יֹאמַר "חֲזָק!". ז וַיְחַזֵּק בעלי המלאכה המכינים כלי מלחמה עוזרים אחד לשני חָרָשׁ אֶת צֹרֵף, מַחֲלִיק מרקע ב- פַּטִּישׁ אֶת הוֹלֶם פָּעַם בסדן, אֹמֵר לַדֶּבֶק 'טוֹב הוּא' וַיְחַזְּקֵהוּ אך ליתר ביטחון מחזק בְמַסְמְרִים לֹא יִמּוֹט. {ס}

ח וְאַתָּה יִשְׂרָאֵל עַבְדִּי יַעֲקֹב אֲשֶׁר בְּחַרְתִּיךָ, זֶרַע אַבְרָהָם אֹהֲבִי. ט אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּיךָ מִקְצוֹת הָאָרֶץ יותר מכל יתר האנושות הנמצאת בין קצוות העולם וּמֵאֲצִילֶיהָ מהיושבים בארבע קצוות הארץ קְרָאתִיךָ. וָאֹמַר לְךָ: "עַבְדִּי אַתָּה", בְּחַרְתִּיךָ וְלֹא מְאַסְתִּיךָ. י אַל תִּירָא כִּי עִמְּךָ אָנִי, אַל תִּשְׁתָּע תפחד כִּי אֲנִי אֱלֹהֶיךָ, אִמַּצְתִּיךָ אַף עֲזַרְתִּיךָ, אַף תְּמַכְתִּיךָ בִּימִין צִדְקִי. יא הֵן יֵבֹשׁוּ וְיִכָּלְמוּ כֹּל הַנֶּחֱרִים הרוגזים (מלשון 'חרון אף') בָּךְ, יִהְיוּ כְאַיִן וְיֹאבְדוּ אַנְשֵׁי רִיבֶךָ. יב תְּבַקְשֵׁם וְלֹא תִמְצָאֵם אַנְשֵׁי מַצֻּתֶךָ מריבה, יִהְיוּ כְאַיִן וּכְאֶפֶס אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֶּךָ. יג כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מַחֲזִיק יְמִינֶךָ, הָאֹמֵר לְךָ: "אַל תִּירָא, אֲנִי עֲזַרְתִּיךָ". {ס}

יד אַל תִּירְאִי תּוֹלַעַת יַעֲקֹב הכינוי של ישראל בפי הגויים, מְתֵי אנשי יִשְׂרָאֵל, אֲנִי עֲזַרְתִּיךְ נְאֻם יְהוָה וְגֹאֲלֵךְ קְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל. טו הִנֵּה שַׂמְתִּיךְ לְמוֹרַג חָרוּץ מורג מחורץ חָדָשׁ בַּעַל פִּיפִיּוֹת שיני ברזל, תָּדוּשׁ הָרִים וְתָדֹק לאבק דק, וּגְבָעוֹת כַּמֹּץ כקליפות הדגן תָּשִׂים. טז תִּזְרֵם וְרוּחַ תִּשָּׂאֵם וּסְעָרָה תָּפִיץ אוֹתָם, וְאַתָּה תָּגִיל בַּיהוָה בִּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּתְהַלָּל. {פ}

יז הָעֲנִיִּים וְהָאֶבְיוֹנִים מְבַקְשִׁים מַיִם וָאַיִן, לְשׁוֹנָם בַּצָּמָא נָשָׁתָּה ניטל כוחה, אֲנִי יְהוָה אֶעֱנֵם, אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא אֶעֶזְבֵם. יח אֶפְתַּח עַל שְׁפָיִים ההרים נְהָרוֹת, וּבְתוֹךְ בְּקָעוֹת מַעְיָנוֹת, אָשִׂים מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם וְאֶרֶץ צִיָּה לְמוֹצָאֵי מָיִם. יט אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס וְעֵץ שָׁמֶן אורן, אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו. כ לְמַעַן יִרְאוּ וְיֵדְעוּ וְיָשִׂימוּ וְיַשְׂכִּילוּ יַחְדָּו כִּי יַד יְהוָה עָשְׂתָה זֹּאת, וּקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל בְּרָאָהּ. {פ}

כא "קָרְבוּ רִיבְכֶם", יֹאמַר יְהוָה, "הַגִּישׁוּ עֲצֻמוֹתֵיכֶם טענותיכם", יֹאמַר מֶלֶךְ יַעֲקֹב. כב יַגִּישׁוּ יקרבו עובדי האלילים את פיסליהם וְיַגִּידוּ לָנוּ אֵת אֲשֶׁר תִּקְרֶינָה: הָרִאשֹׁנוֹת מָה הֵנָּה תכליתן, הַגִּידוּ וְנָשִׂימָה לִבֵּנוּ וְנֵדְעָה אַחֲרִיתָן, אוֹ הַבָּאוֹת הַשְׁמִיעֻנוּ. כג הַגִּידוּ הָאֹתִיּוֹת לְאָחוֹר את הבאות לעתיד ('אחור' מלשון 'אחרית הימים') וְנֵדְעָה כִּי אֱלֹהִים אַתֶּם, אַף תֵּיטִיבוּ וְתָרֵעוּ ותראו שביכולתכם להיטיב ולהרע וְנִשְׁתָּעָה ונביט (ונרא) וְנִרְאֶה יַחְדָּו. כד הֵן אַתֶּם מֵאַיִן פחותים מכלום, וּפָעָלְכֶם מֵאָפַע פחות מאפס, תּוֹעֵבָה יִבְחַר בָּכֶם באופן נתעב יבחר בחר הבוחר (עובד האלילים).

כה הַעִירוֹתִי מִצָּפוֹן וַיַּאת ויבוא, מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ יִקְרָא בִשְׁמִי, וְיָבֹא סְגָנִים וידרוך על השרים החשובים כְּמוֹ חֹמֶר כמו שדורכים על חומר וּכְמוֹ יוֹצֵר יִרְמָס טִיט. כו מִי הִגִּיד מֵרֹאשׁ וְנֵדָעָה, וּמִלְּפָנִים וְנֹאמַר "צַדִּיק". אַף אֵין מַגִּיד, אַף אֵין מַשְׁמִיעַ, אַף אֵין שֹׁמֵעַ אִמְרֵיכֶם. כז רִאשׁוֹן לְצִיּוֹן ה' הוא הראשון שהודיע לבני ציון הִנֵּה הִנָּם את העתידות שכעת הגיעו, וְלִירוּשָׁלַ͏ִם מְבַשֵּׂר נביא אֶתֵּן. כח וְאֵרֶא וְאֵין אִישׁ וּמֵאֵלֶּה מהאלילים וְאֵין יוֹעֵץ, וְאֶשְׁאָלֵם אין בהם אנשים שאם אשאל אותם שאלה וְיָשִׁיבוּ דָבָר. כט הֵן כֻּלָּם אָוֶן, אֶפֶס מַעֲשֵׂיהֶם, רוּחַ וָתֹהוּ נִסְכֵּיהֶם יציקתם. {פ}


הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


הערות