תרגום/פרשת וירא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים יח-כב[עריכה]

ואתגלי ליה יי במישרי ממרא והוא יתיב בתרע משכנא כמיחם יומא:

ב וזקף עינוהי וחזא והא תלתא גוברין קימין עילווהי וחזא ורהט לקדמותהון מתרע משכנא וסגיד על ארעא:

ג ואמר יי אם כען אשכחית רחמין קדמך לא כען תעיבר מעל עבדך:

ד יסבון כען זעיר מיא ואסחו רגליכון ואסתמיכו תחות אילנא:

ה ואסב פיתא דלחמא וסעידו ליבכון בתר כן תעברון ארי על כן עברתון על עבדכון ואמרו כן תעביד כמא די מללתא:

ו ואוחי אברהם למשכנא לות שרה ואמר אוחא תלת סאין קמחא דסלתא לושי ועבידי גריצן:

ז ולות תורי רהט אברהם ודבר בר תורי רכיך וטב ויהב לעולימא ואוחי למעבד יתיה:

ח ונסיב שמן וחלב ובר תורי די עבד ויהב קדמיהון והוא משמש עילויהון תחות אילנא ואכלו:

ט ואמרו ליה אן שרה אתתך ואמר הא במשכנא:

י ואמר מיתב איתוב לותך כעידן דאתון קימין והא בר לשרה אתתך ושרה שמעת בתרע משכנא והוא אחורוהי:

יא ואברהם ושרה סיבו עלו ביומין פסק מלמהוי לשרה אורח כנשיא:

יב וחיכת שרה במעהא למימר בתר דסיבית הות לי עולימו ורבוני סיב:

יג ואמר יי לאברהם למא דנן חיכת שרה למימר הברם בקושטא אוליד ואנא סיבית:

יד היתכסי מן קדם יי פתגמא לזמן איתוב לותך כעידן דאתון קימין ולשרה בר:

טו וכדיבת שרה למימר לא חיכית ארי דחילת ואמר לא ברם חיכת:

טז וקמו מתמן גובריא ואסתכיאו על אפי סדום ואברהם אזל עמהון לאלוואיהון:

יז ויי אמר המכסי אנא מאברהם די אנא עבד:

יח ואברהם מהוה יהוי לעם סגי ותקיף ויתברכון בדיליה כל עממי ארעא:

יט ארי גלי קדמי (גירסת רמב"ן: ידעתיניה) בדיל די יפקד ית בנוהי וית אנש ביתיה בתרוהי ויטרון אורחן דתקנן קדם יי למעבד צדקתא ודינא בדיל איתי יי על אברהם ית דמלל עלוהי:

כ ואמר יי קבלת דסדום ועמורה ארי סגיאת וחובתהון ארי תקיפת לחדא:

כא אתגלי כען ואדון הכקבילתהון דעלת לקדמי עבדו אעבד עמהון גמירא ואם תיבין לא אתפרע:

כב ואתפניאו מתמן גובריא ואזלו לסדום ואברהם עד כען משמש בצלו קדם יי:

כג וקרב אברהם ואמר הברגז תשיצי זכאה עם חיבא:

כד מאים אית חמשין זכאין בגו קרתא הברגז תשיצי ולא תשבוק לאתרא בדיל חמשין זכאין די בגוה:

כה קושטא אינון דינך מלמעבד כפתגמא הדין לקטלא זכאה עם חיבא ויהי זכאה כחיבא קושטא אינון דינך דדיין [נ"א: הדיין] כל ארעא לא יעבד דינא:

כו ואמר יי אם אשכח בסדום חמשין זכאין בגו קרתא ואשבוק לכל אתרא בדילהון:

כז ואתיב אברהם ואמר הא כען שריתי למללא קדם יי ואנא עפר וקטם:

כח מאים יחסרון חמשין זכאין חמשא התחבל בחמשא ית כל קרתא ואמר לא אחבל אם אשכח תמן ארבעין וחמשא:

כט ואוסיף עוד למללא קדמוהי ואמר מאים ישתכחון תמן ארבעין ואמר לא אעבד גמירא בדיל ארבעין:

ל ואמר לא כען יתקוף קדם יי ואמלל מאים ישתכחון תמן תלתין ואמר לא אעבד גמירא אם אשכח תמן תלתין:

לא ואמר הא כען שריתי למללא קדם יי מאים ישתכחון תמן עשרין ואמר לא אחבל בדיל עשרין:

לב ואמר לא כען יתקוף קדם יי ואמלל ברם זמנא הדא מאים ישתכחון תמן עשרא ואמר לא אחבל בדיל עשרא:

לג ואסתלק יקרא דיי כד שיצי למללא עם אברהם ואברהם תב לאתריה:

פרק יט[עריכה]

א ועלו תרין מלאכיא לסדום ברמשא ולוט יתיב בתרע דסדום וחזא לוט וקם לקדמותהון וסגיד על אפוהי על ארעא:

ב ואמר בבעו כען רבוניי זורו כען לבית עבדכון וביתו ואסחו רגליכון ותקדמון ותהכון לאורחכון ואמרו לא אלהן ברחובא נבית:

ג ותקיף בהון לחדא וזרו לותיה ועלו לביתיה ועבד להון משתיא ופטיר אפה להון ואכלו:

ד עד לא שכיבו ואנשי קרתא אנשי דסדום אקיפו על ביתא מעולימא ועד סבא כל עמא מסופיה:

ה וקרו ללוט ואמרו ליה אן גובריא דאתו לותך בליליא אפקינון לותנא ונדע יתהון:

ו ונפק לותהון לוט לתרעא ודשא אחד בתרוהי:

ז ואמר בבעו כען אחי לא תבאישון:

ח הא כען לי תרתין בנן דלא ידעינון גבר אפק כען יתהין לותכון ועבידו להון כדתקין בעיניכון לחוד לגובריא האלין לא תעבדון מדעם ארי על כן עלו בטלל שרותי:

ט ואמרו קריב להלאה ואמרו חד אתא לאיתותבא והא דאין דינא כען נבאיש לך מדילהון ואתקיפו בגברא בלוט לחדא וקריבו למתבר דשא:

י ואושיטו גובריא ית ידיהון ואעילו ית לוט לותהון לביתא וית דשא אחדו:

יא וית גובריא די בתרע ביתא מחו בשבריריא מזעירא ועד רבא ולאיאו לאשכחא תרעא:

יב ואמרו גובריא ללוט עוד מאן לך הכא חתנא ובנך ובנתך וכל די לך בקרתא אפיק מן אתרא:

יג ארי מחבלין אנחנא ית אתרא הדין ארי סגיאת קבילתהון קדם יי ושלחנא יי לחבלותה:

יד ונפק לוט ומליל עם חתנוהי נסבי בנתיה ואמר קומו פוקו מן אתרא הדין ארי מחבל יי ית קרתא והוה כמחייך בעיני חתנוהי:

טו וכמסק צפרא הוה ודחיקו מלאכיא בלוט למימר קום דבר ית אתתך וית תרתין בנתך דאשתכחא מהימנן עמך דילמא תלקי בחובי קרתא:

טז ואתעכב ואתקיפו גבריא בידיה ובידא דאתתיה ובידא תרתין בנתיה בדחס יי עלוהי ואפקוהי ואשרוהי מברא לקרתא:

יז והוה כד אפיק יתהון לברא ואמר חוס על נפשך לא תסתכי לאחורך ולא תקום בכל מישרא לטורא אשתיזב דלמא תלקי:

יח ואמר לוט להון בבעו כען יי:

יט הא כען אשכח עבדך רחמין קדמך ואסגית טובך די עבדת עמי לקיימא ית נפשי ואנא לית אנא יכיל לאשתיזבא לטורא דילמא תערעינני בישא ואימות:

כ הא כען קרתא הדא קריבא למערוק לתמן והיא זעירא אשתיזיב כען לתמן הלא זעירא היא ותתקים נפשי:

כא ואמר ליה הא נסיבת אפך אף לפתגמא הדין בדיל דלא למהפך ית קרתא דבעיתא עלה:

כב אוחי אשתזיב לתמן ארי לא איכול למעבד פתגמא עד מיתך לתמן על כן קרא שמא דקרתא צוער:

כג שמשא נפק על ארעא ולוט על לצוער:

כד ויי אמטר על סדום ועל עמורה גפריתא ואשתא מן קדם יי מן שמיא:

כה והפך ית קרויא האלין וית כל מישרא וית כל יתבי קרויא וצמחא דארעא:

כו ואסתכיאת אתתיה מבתרוהי והות קמא דמלחא:

כז ואקדים אברהם בצפרא לאתרא דמשמש תמן בצלו קדם יי:

כח ואסתכי על אפי סדום ועמורה ועל כל אפי ארעא מישרא וחזא והא סליק תננא דארעא כתננא דאתונא:

כט והוה בחבלות יי ית קרוי מישרא ודכיר יי ית אברהם ושלח ית לוט מגו הפכתא כד הפך ית קרויא די הוה יתיב בהן לוט:

ל וסליק לוט מצוער ויתיב בטורא ותרתין בנתיה עמיה ארי דחיל למיתב בצוער ויתיב במערתא הוא ותרתין בנתיה:

לא ואמרת רבתא לזעירתא אבונא סיב וגבר לית בארעא למיעל עלנא כאורח כל ארעא:

לב איתא נשקי ית אבונא חמרא ונשכוב עמיה ונקיים מאבונא בנין:

לג ואשקיאה ית אבוהן חמרא בליליא הוא ועלת רבתא ושכיבת עם אבוהא ולא ידע במשכבה ובמקימה:

לד והוה ביומא דבתרוהי ואמרת רבתא לזעירתא הא שכיבית רמשא עם אבא נשקיניה חמרא אף בליליא ועולי שכובי עמיה ונקיים מאבונא בנין:

לה ואשקיאה אף בליליא ההוא ית אבוהן חמרא וקמת זערתא ושכיבת עמיה ולא ידע במשכבה ובמקימה:

לו ועדיאה תרתין בנת לוט מאבוהן:

לז וילידת רבתא בר וקרת שמיה מואב הוא אבוהון דמואבאי עד יומא דין:

לח וזעירתא אף היא ילידת בר וקרת שמיה בר עמי הוא אבוהון דבני עמון עד יומא דין:

פרק כ[עריכה]

א ונטל מתמן אברהם לארע דרומה ויתיב בין רקם ובין חגרא ואיתותב בגרר:

ב ואמר אברהם על שרה אתתיה אחת היא ושלח אבימלך מלכא דגרר ודבר ית שרה:

ג ואתא מימר מן קדם יי לות אבימלך בחִלמא דליליא ואמר ליה הא את מאית על עיסק איתתא דדברתא והיא אִתת גבר:

ד ואבימלך לא קריב לוותה ואמר יי העם אף זכאי תקטול:

ה הלא הוא אמר לי אחת היא והיא אף היא אמרת אחי הוא בקשיטות ליבי ובזכאות ידיי עבדית דא:

ו ואמר ליה יי בחלמא אף קודמיי גלי ארי בקשיטות ליבך עבדת דא ומנעית אף אנא יתך מלמחטי קודמיי על כין לא שבקתך למקרב לוותה:

ז וכען אתיב איתת גוברא ארי נבייא הוא ויצלי עלך ותיחי ואם לייתך מתיב דע ארי ממת תמות את וכל דלך:

ח ואקדים אבימלך בצפרא וקרא לכל עבדוהי ומליל ית כל פתגמיא האילין קודמיהון ודחילו גובריא לחדא:

ט וקרא אבימלך לאברהם ואמר ליה מא עבדת לנא ומא חטית לך ארי איתיתא עליי ועל מלכותי חובא רבא עובדין דלא כשרין לאתעבדא עבדת עימי:

י ואמר אבימלך לאברהם מא חזיתא ארי עבדתא ית פתגמא הדין:

יא ואמר אברהם ארי אמרית לחוד לית דחלתא דיי באתרא הדין ויקטלונני על עיסק איתתי:

יב וברם בקושטא אחתי בת אבא היא ברם לא בת אימא והות לי לאיתו:

יג והוה כד טעו עממיא בתר עובדי ידיהון יתי קריב יי לדחלתיה מבית אבא ואמרית לה דא טיבותיך דתעבדין עימי לכל אתר דנהך לתמן אימרי עליי אחי הוא:

יד ודבר אבימלך ען ותורין ועבדין ואמהן ויהב לאברהם ואתיב ליה ית שרה איתתיה:

טו ואמר אבימלך הא ארעי קודמך בדתקין בעינך תיב:

טז ולשרה אמר הא יהבית אלף סלעין דכסף לאחוייך הא הוא ליך כסות דיקר חלף דשלחית דברתיך וחזית יתיך וית כול דעימיך ועל כול מא דאמרת איתוכחת:

יז וצלי אברהם קודם יי ואסי יי ית אבימלך וית איתתיה ואמהתיה ואתרווחו:

יח ארי מיחד אחד יי באפי כל פתח ולדא לבית אבימלך על עיסק שרה איתת אברהם:

פרק כא[עריכה]

א ויי דכיר ית שרה כמא דאמר ועבד יי לשרה כמא דמליל:

ב ועדיאת וילידת שרה לאברהם בר לסיבתוהי לזמנא דמליל יתיה יי:

ג וקרא אברהם ית שום בריה דאתיליד ליה דילידת ליה שרה יצחק:

ד וגזר אברהם ית יצחק בריה בר תמניא יומין כמא דפקיד יתיה יי:

ה ואברהם בר מאה שנין כד אתיליד ליה ית יצחק בריה:

ו ואמרת שרה חדוא עבד לי יי כל דשמע יחדי לי:

ז ואמרת מהימן דאמר לאברהם וקיים דתוניק בנין שרה ארי ילידית בר לסיבתוהי:

ח ורבא רביא ואתחסיל ועבד אברהם משתיא רבא ביומא דאתחסיל יצחק:

ט וחזת שרה ית בר הגר מצריתא דילידת לאברהם מחייך:

י ואמרת לאברהם תריך אמתא הדא וית ברה ארי לא יירת בר אמתא הדא עם ברי עם יצחק:

יא ובאיש פתגמא לחדא בעיני אברהם על עיסק בריה:

יב ואמר יי לאברהם לא יבאש בעינך על עולימא ועל אמתך כול דתימר לך שרה קביל מינה ארי ביצחק יתקרון לך בנין:

יג ואף ית בר אמתא לעמא אשוויניה ארי ברך הוא:

יד ואקדים אברהם בצפרא ונסיב לחמא ורוקבא דמיא ויהב להגר שווי על כתפה וית רביא ושלחה ואזלת וטעת במדבר באר שבע:

טו ושלימו מיא מן רוקבא ורמת ית רביא תחות חד מן אילניא:

טז ואזלת ויתיבת לה מקוביל ארחיקת כמיגד בקשתא ארי אמרת לא אחזי במותיה דרביא ויתיבת מקוביל וארימת ית קלה ובכת:

יז ושמיע קודם יי ית קליה דרביא וקרא מלאכא דיי להגר מן שמיא ואמר לה מא ליך הגר לא תדחלין ארי שמיע קודם יי קליה דרביא באתר דהוא תמן:

יח קומי טולי ית רביא ואתקיפי ית ידיך ביה ארי לעם סגי אשוויניה:

יט וגלא יי ית עינהא וחזת בירא דמיא ואזלת ומלת ית רוקבא מיא ואשקיאת ית רביא:

כ והוה מימרא דיי בסעדיה דרביא ורבא ויתיב במדברא והוה רבי קשתא:

כא ויתיב במדברא דפארן ונסיבת ליה אימיה איתתא מארעא דמצרים:

כב והוה בעידנא ההוא ואמר אבימלך ופיכול רב חיליה לאברהם למימר מימרא דיי בסעדך בכול דאת עביד:

כג וכען קיים לי במימרא דיי הכא דלא תשקר בי ובברי ובבר ברי כטיבותא דעבדית עימך תעביד עימי ועם ארעא דאיתותבת בה:

כד ואמר אברהם אנא אקיים:

כה ואוכח אברהם ית אבימלך על עיסק בירא דמיא דאנסו עבדי אבימלך:

כו ואמר אבימלך לא ידעית מאן עבד ית פתגמא הדין ואף את לא חווית לי ואף אנא לא שמעית אלהין יומא דין:

כז ודבר אברהם ען ותורין ויהב לאבימלך וגזרו תרוויהון קיים:

כח ואקים אברהם ית שבע חורפן דען בלחודיהון:

כט ואמר אבימלך לאברהם מא אינין שבע חורפן אילין דאקימתא בלחודיהון:

ל ואמר ארי ית שבע חורפן תקביל מן ידי בדיל דתהי לי לסהדו ארי חפרית ית בירא הדין:

לא על כין קרא לאתרא ההוא באר שבע ארי תמן קיימו תרוויהון:

לב וגזרו קיים בבאר שבע וקם אבימלך ופיכול רב חיליה ותבו לארע פלשתאי:

לג ונצב נצבא בבאר שבע וצלי תמן בשמא דיי אלה עלמא:

לד ואיתותב אברהם בארע פלשתאי יומין סגיאין:

פרק כב[עריכה]

א והוה בתר פתגמיא האילין ויי נסי ית אברהם ואמר ליה אברהם ואמר האנא:

ב ואמר דבר כען ית ברך ית יחידך דרחימתא ית יצחק ואיזיל לך לארע פולחנא ואסיקהי קודמיי תמן לעלתא על חד מן טוריא דאימר לך:

ג ואקדים אברהם בצפרא וזריז ית חמריה ודבר ית תרין עולימוהי עימיה וית יצחק בריה וצלח אעי לעלתא וקם ואזל לאתרא דאמר ליה יי:

ד ביומא תליתאה וזקף אברהם ית עינוהי וחזא ית אתרא מרחיק:

ה ואמר אברהם לעולימוהי אוריכו לכון הכא עם חמרא ואנא ועולימא נתמטי עד כא ונסגוד ונתוב לוותכון:

ו ונסיב אברהם ית אעי דעלתא ושווי על יצחק בריה ונסיב בידיה ית אישתא וית סכינא ואזלו תרוויהון כחדא:

ז ואמר יצחק לאברהם אבוהי ואמר אבא ואמר האנא ברי ואמר הא אישתא ואעיא ואן אימרא לעלתא:

ח ואמר אברהם קודם יי גלי אימרא לעלתא ברי ואזלו תרוויהון כחדא:

ט ואתו לאתרא דאמר ליה יי ובנא תמן אברהם ית מדבחא וסדר ית אעיא ועקד ית יצחק בריה ושווי יתיה על מדבחא עיל מן אעיא:

י ואושיט אברהם ית ידיה ונסיב ית סכינא למיכס ית בריה:

יא וקרא ליה מלאכא דיי מן שמיא ואמר אברהם אברהם ואמר האנא:

יב ואמר לא תושיט ידך בעולימא ולא תעביד ליה מידעם ארי כען ידענא ארי דחלא דיי את ולא מנעתא ית ברך ית יחידך מיני:

יג וזקף אברהם ית עינוהי בתר אילין וחזא והא דכרא אחיד באילנא בקרנוהי ואזל אברהם ונסיב ית דכרא ואסקיה לעלתא חלף בריה:

יד ופלח וצלי אברהם תמן באתרא ההוא אמר קודם יי הכא יהון פלחין דריא בכין יתאמר ביומא הדין בטורא הדין אברהם קודם יי פלח:

טו וקרא מלאכא דיי לאברהם תניינות מן שמיא:

טז ואמר במימרי קיימית אמר יי ארי חלף דעבדתא ית פתגמא הדין ולא מנעתא ית ברך ית יחידך:

יז ארי ברכא אברכינך ואסגאה אסגי ית בנך ככוכבי שמיא וכחלא דעל כיף ימא ויירתון בנך ית קרווי סנאיהון:

יח ויתברכון בדיל בנך כול עממי ארעא חלף דקבילתא למימרי:

יט ותב אברהם לוות עולימוהי וקמו ואזלו כחדא לבאר שבע ויתיב אברהם בבאר שבע:

כ והוה בתר פתגמיא האילין ואתחווא לאברהם למימר הא ילידת מלכה אף היא בנין לנחור אחוך:

כא ית עוץ בוכריה וית בוז אחוהי וית קמואל אבוהי דארם:

כב וית כשד וית חזו וית פלדש וית ידלף וית בתואל:

כג ובתואל אוליד ית רבקה תמניא אילין ילידת מלכה לנחור אחוהי דאברהם:

כד ולחינתיה ושמה ראומה וילידת אף היא ית טבח וית גחם וית תחש וית מעכה: