עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּתְפַּלֵּ֥ל אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים וַיִּרְפָּ֨א אֱלֹהִ֜ים אֶת־אֲבִימֶ֧לֶךְ וְאֶת־אִשְׁתּ֛וֹ וְאַמְהֹתָ֖יו וַיֵּלֵֽדוּ׃
[טו] וילדו כתרגומו ואתרווחו. דאין לפרשו כמשמעו דהא "וילדו" קאי נמי על אבימלך, כדכתיב "וירפא אלקים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו", ועוד וכי כל אמהותיו באותה שעה על פרקן ללדת היו עומדין - שיאמר "וילדו" (כ"ה ברא"ם). אך קשה דלמה זכר "אמהותיו" ולא זכר 'עבדיו' אם פירושו על הנקבים, ולפיכך נראה לפי הכתוב כי דוקא בעד הנקיבות המעוברות שהיה נסגר רחמם עד שהגיע מן הולד שלהם דוחק גדול - והגיע להם חבלים מחמת שסגר ה' בעד הרחם (פסוק יח), והגיע להם מזה חבלים גדולים מאד - ולפיכך אמר הכתוב "וילדו", ותרגום אונקלוס 'ואתרוחו', ורוצה לומר דלא ילדו ממש, שלא הגיע עדיין הזמן, אלא שנתרווחו עד שלא בא עליהם חבלים, ואף על גב שלא הגיע השעה ללדת - כיון שסגר בעד הרחם שהוא הפתח שיוצא שם הולד - באו להם חבלים גדולים עד שנתרפאו ואתרווחו. ומלת "וילדו" לא קאי רק על אשתו ואמהותיו, אבל אבימלך מכה אחרת היתה לו מעצירת נקבים (רש"י פסוק ט), ומפני שאותן המעוברות הגיע להם חבלים גדולים יותר לפיכך זכר אותם בפרט, והשתא "כל רחם" הוא כמשמעו:
[טז] על פי דבורה. דאם לא כן 'על אודות שרה' מיבעי ליה, מאי "על דבר", אלא על פי דבורה:
וילדו — שב אל אשת אבימלך ואמהותיו, לא אל אבימלך. וכן: "וישם דמי מלחמה בשלום" (מלכים א ב ה); "בעמוד ענן ידבר אליהם" (תהלים צט ז); "אלה בני עדה" (בראשית לו יב); "אשר עבדתי אותך בהן" (בראשית ל כו); "אבי אברהם ואבי נחור ויעבדו" (יהושע כד ב). הלא תראה שהוא מפורש בפסוק השני: "כי עצר עצר ה' בעד כל רחם לבית אבימלך" (בראשית כ יח) ולא הזכיר אבימלך. והארכתי כל כך, בעבור מפרשים שהיו אומרים שהיה עצור לצאת לחוץ. ומלת "כל רחם" טענה עליהם.
ומלת וילדו לנשים, כמו "ויחמו הצאן" (בראשית ל לט):
"וילדו" - אם הלשון כפשוטו ושב לאשתו ואמהותיו כי עצר ה' בעד רחמם תימה הוא כי נראה כי גם בלילה הראשון אשר לוקחה שרה לבית אבימלך ולא קרב אליה עדיין בא אליו האלהים בחלום ובבקר השכים וקרא לעבדיו גם לאברהם ומתי היה להם עצר רחם אולי היו על פרקן ואחזום חבלי יולדה ולא יכלו להמליט ואולי אברהם איחר תפלתו ימים רבים והנה רפואות אבימלך גם חליו לא נתפרשו ולשון רש"י וילדו ואתרוחו נתפתחו נקביהם והוציאו והוא לידה שלהן בעד כל רחם כנגד כל פתח ואין זה נכון כי אם נאמר ב"וילדו" שהוא יציאת החוץ שמצינו לידה בענינים רבים כגון הרה עמל וילד שקר (תהלים ז טו) לדת חק (צפניה ב ב) מה ילד יום (משלי כז א) מה יולידו ויחדשו הימים אבל מלת "רחם" לא תבא על פתח אחר ואין טענה מן בגיחו מרחם יצא (איוב לח ח) שהוא כנוי כמו בטן האדמה (שם א כא) ודעת אונקלוס איננה כדברי הרב כי הוא שתרגם "ואתרוחו" עשה "רחם" כפשוטו "פתח ולדא" אלא שרצה לכלול גם אבימלך במלת וילדו ולשון בראשית רבה (נב יג) כי עצור עצר ה' עצירה בפה עצירה בגרון עצירה בעין עצירה באוזן עצירה מלמעלה עצירה מלמטה והמדרש הזה להם מיתור לשון הכפל עצור עצר לא שיפרשו כל רחם כל נקב והנכון בעיני כי מיום אשר נלקחה שרה לקה אבימלך באברי התשמיש ולא יוכל לשמש וזהו לא נתתיך לנגוע אליה כי הנגיעה והקריבה בנשים הוא על התשמיש כענין אל תגשו אל אשה (שמות יט טו) ואקרב אל הנביאה (ישעיהו ח ג) ואשתו ואמהותיו שהן מעוברות עצר בעד רחמן ולא יכלו להמליט כי "עצירת רחם" הוא שלא תהר כדרך וה' סגר רחמה (שמואל א א ה) אבל "עצירה בעד הרחם" הוא שלא תלד כלשון גדר בעדי ולא אצא (איכה ג ז) ועמדה שרה בביתו ימים ולא שב אבימלך מדרכו הרעה כי לא הבין עד שבא אליו האלהים בחלום והודיעו ולא פירש הכתוב חולי אבימלך והזכירו ברמז דרך מוסר וכבוד לשרה ואחרי תפלת אברהם נרפא אבימלך ואשתו ואמהותיו וילדו הנשים
ויתפלל אברהם אל האלהים. ע"ד הקבלה אל האלהים היא המדה העשירית ועליה הזכיר מיד וירפא אלהים לפי שנהפכה מדה"ד למדה"ר, כי עצור עצר ה' מד"ר שנהפכה עליו לדין, ואם תשכיל בכתובים של מעלה תראה שהזכיר תחלה ויבא אלהים אל אבימלך בחלום הלילה כי נגלית אליו שכינה לכבוד אברהם, וע"כ התפלל בשם אל"ף דל"ת ואמר אדני הגוי גם צדיק תהרוג, והתנצל בכל הענין כשנגלית אליו השכינה בחלום ז"ש ויאמר אליו האלהים בחלום הזכירו בה"א הידיעה ודבר עמו וא"ל גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך, כלו' אתה אומר בתם לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת ואתה היודע גם אני ידעתי כי אנכי היודע ועד, ואחשוך גם אנכי אותך, ביאור הכתוב ואחשוך גם אנכי אותך כי גם מאת הסבה העליונה שהוא האחד הנסתר באה לו מניעת החטא. וז"ש אנכי ולא אמר אני ממה שידעת מדרך הקבלה כי אנכי פנימי יותר מאני לתוספת הכ"ף, ואולי מטעם זה נסתרה האל"ף ממלת מחטוא לי, ובאר לך הכתוב כי החוטא אל האלהים חוטא אל האחד הנסתר וכל הממר בו ממר בשם המיוחד שבקרבו:
(יז - יח) "ויתפלל כי עצר עצר." חז"ל פי' שנסתמו נקביהם, בין לאבימלך, שעם סתימת נקבי הזרע נסתם נקבי השתן, וכן להנקבה נעצר ונסתם נקבי השתן, והיה כדי שיסתם גם הרחם מלקבל זרע ומלהוליד, וע"י תפלת אברהם נרפאו, לא לבד שנפתחו נקבי השתן, כי גם לא נשאר רושם כלל, והיו ראוים גם להולדה "וילדו":
מנין שאם לא מחל אדם לחברו, שהוא אכזרי? שנאמר: ויתפלל אברהם אל האלהים. אמר ליה רבא לרבה בר מרי, מנא הא מילתא דאמרו רבנן: כל המבקש רחמים על חברו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה? שנאמר: "וה' שב את שבות איוב בהתפללו בעד רעהו". אמר ליה: את אמרת מהתם? אנא אמרי מהכא: ויתפלל אברהם אל האלהים, וכתיב "וה' פקד את שרה כאשר אמר" [וגו'; כאשר אמר] אברהם על אבימלך:
החובל בחברו, אף על פי שלא ביקש החובל מן הנחבל צריך שיבקש עליו רחמים, שנאמר: ויתפלל אברהם; וכן אתה מוצא באיוב: "ואיוב עבדי יתפלל עליכם". וכן הוא אומר: "ונתן לך רחמים"; כל זמן שאתה רחמן, ירחם עליך המקום:
