גור אריה על רש"י בראשית כ

<< · גור אריה על רש"י · בראשית · כ · >>

פסוק א

[א] ד"א להתרחק מלוט. דלפירוש הראשון יקשה לכתוב זה למעלה קודם "ויהי בשחת אלקים" (לעיל יט, כט), אלא לסמוך אל פרשת לוט:

פסוק ב

[ב] לפי שכבר לוקחה לבית פרעה וכו'. פירוש ובודאי לא תעשה מעצמה ברצונה אחר שראתה שנלקחה לבית פרעה, ולפיכך על כרחך שלא בטובתה אמר "אחותי היא". ודברי הרב המזרחי אין הבנה להם בכאן:

[ג] על שרה אשתו. דלא יתכן לומר שאמר כך אל שרה אשתו, דאם לא כן הוי למכתב 'אחותי את', אלא רוצה לומר 'על שרה אשתו':

פסוק ד

[ד] לאבד אומות. דאם לא כן מאי "הגוי" דקאמר, והלא אין כאן רק אדם פרטי לא אומה שלימה, אלא פירושו וכי כל האומות שהם דור המבול ודור הפלגה וכו'. ומה שהוצרך להזכיר דור המבול ודור הפלגה - כך אמר; אם אתה עושה דבר זה - אומר גם כן שאותם האומות צדיקים היו - והרגתם:

פסוק ו

[ה] אבל נקיון כפים אין כאן. ומפני שקשה למה כתב "ואחשוך גם אנכי" דמשמע אבל אילו היה רוצה אבימלך לחטוא לא מנעו הקב"ה מן החטא, וזה אינו, אלא כך פירושו בודאי בתום לבבך עשית, אבל נקיון כפים אין כאן, רק שאני מנעתי אותך:

[ו] נתתי לך וכו'. דאם לא כן לא שייך כאן "נתתיך" דמשמע דנתן את אבימלך לאחר (כ"ה ברא"ם), לפיכך צריך לפרש 'נתתי לך', וכן "לא נתנו ה'" (ר' להלן לא, ז) פירושו ולא נתן לו ה':

פסוק ז

[ז] ואל תהא סבור שתתגנה. דאם לא כן למה תלה הדבר ב"נביא הוא", וכי אם היתה אשת אחר לא ישיב. וגם אם פירושו "כי נביא הוא" ויכול להתפלל בעדך, דגם זה קשה - וכי אם לא יתפלל לא ישיב לו:

[ח] מכה אשר לא הורגלה. דאם לא כן מאי מעשים עשה אברהם עם אבימלך, דמה שאמר אברהם "אחותי היא" (פסוק ב) לאו "מעשים" בלשון רבים נקרא, ועוד דזה לא נקרא מעשה:

פסוק יב

[י] וכדי לאמת דבריו כו'. דאם לא כן למה הוצרך לומר "אחותי בת אבי". ואל יקשה לך אחר שאמר "והרגוני על דבר אשתי" (פסוק יא) מה היה צריך לאמת דבריו, הרי אומר "והרגוני על דבר אשתי", ועל כרחו היה צריך לומר "אחותי היא" (פסוק ב), משום דאם כן היה משיב לו אבימלך סוף סוף מנא ידעת, שמא אין כולם רשעים ונתת מכשול לפני הצדיק אשר לא היה חוטא אם היתה אשת איש, ולפיכך השיב "גם אמנה אחותי בת אבי", כלומר שכן הוא האמת שהיא אחותי בת אבי ולא בת אמי, ואם כן לא נתתי מכשול, ועל השואל לשאול שמא היא אשתו אף על גב שהיא אחותו, ואם היה אברהם רואה שהוא מדקדק לשאול היה משיב לו 'אשתי היא גם כן', ואם כן אני לא נתתי מכשול לפני שום אדם:

[יא] וא"ת והלא בת אחיו וכו'. כלומר מי התיר לו לשקר עתה, בשלמא מתחלה - אמר "פן יהרגוני על דבר אשתי" (פסוק יא), אבל עתה למה, ותירץ שאין כאן שקר, דבני בנים הרי הן כבנים (יבמות דף סב:), ומה שאמר "אך לא בת אמי" הרן היה מאם אחרת, ולפי זה עדיין היה סבור אבימלך ששרה היא אחותו. ותימה מי הכריח רש"י לכל זה, דאחותו שלא מן האם מותרת, דשמא כך היה מאמת את דבריו - מה שאמרתי "בת אבי" היינו שבני בנים הרי הן כבנים, ומפני זה נקראה "בת אבי", ויש לומר שאם כן לא היה צריך לומר כלל "אך לא בת אמי", אי משום דהרן היה מאם אחרת - לא הוצרך לומר זה, רק שאמר לאבימלך שהיא אחותו מאב ולא מאם, ואין אבות לגוי, ולפיכך הוצרך לומר "אך לא בת אמי", ומכל מקום לא היה אברהם משקר כיון דבני בנים הם כבנים, ולא היתה בת אמו - שהרן מאם אחרת. ובפרק ד' מיתות (סנהדרין דף נח:) מקשה למה הוצרך לומר "אך לא בת אמי" היא, ומתרץ שם הכי קאמר קורבה דאחוה אית ליה בהדה. ופרש"י (שם) מה שאמר "אך לא בת אמי" קושטא דמילתא אמר ליה, דהרן מאם אחרת. ודעת רש"י כי דבר זה מספיק לומר כדי שלא יהיה משקר, אבל זה אינו מספיק אם אמר לו אברהם שהיא בת אחיו, דאם כן למה הוצרך לומר "אך לא בת אמי" כלל, דמי שאל לו זה:

אבל אני מפרש הא דאמר שם 'קורבה דאחוה אית לי בהדה' כי הקרובים שהם קרובים מאוד נקרא "בת אבי", כי היחוס הוא אחר האב ולא אחר האם, ולפיכך אמר "בת אבי" כלומר קרובה דאחוה בלבד, אבל אינה "בת אמי" שתהיה אחותי ממש, וזה נקרא "בת אמי", כאשר היא אחותו ממש. והשתא הכל פשוט, כי איך נוכל לומר שלא יהיה נודע לאבימלך יחוס אברהם מעתה ויהיה נראה משקר, וזה פירוש הכתוב כמו שאמרנו:

פסוק יג

[יב] אונקלוס תרגם מה שתרגם. 'והוה כדתעו עממיא בתר עובדי ידיהון אותי קרב', לפי זה פירוש "התעו" קאי על האומות, שהיו תועים אחר העבודה זרה, ו"אותי" מחובר למטה אל "מבית אבי", כלומר שהשם יתברך לקח אותי מבית אבי. ומפני שהלשון משמע כי "התעו אותי" מחובר יחד, הלכך אמר שיש עוד ליישב דבר דבור על אופניו כו'. אך יראה שאונקלוס מפרש כי כאשר היו האומות תועים אחר העבודה זרה היה הקב"ה שומר אותי מן הטעות, והוציאני מן הטעות, וזה לשון "התעו" כמו "כל תבואתי תשרש" (ר' איוב לא, יב), שפירושו תעקר שרשו, כך פירש "התעו" השמירה מן הטעות, ואונקלוס תרגם הענין לא המלות:

פסוק יד

[יג] ויתפלל (בעדך) [עליו]. ואם תאמר שמא לא נתן הכסף לאברהם רק לכבוד שרה לפייסה, ומנא ליה לומר שנתן הכסף כדי שיתפלל בעדו, ואין זה קשיא, דאם בשביל שרה נתן הכסף - הוי ליה ליתן לשרה המתנות, ולמה נתן לאברהם, אלא על כרחך עיקר הממון נתן לאברהם כדי שיתפלל עליו, רק שאמר לשרה "הנה נתתי אלף כסף לאחיך" (פסוק טז) לכבודה ולפייסה, שאחר שהוצרכתי לבזבז ממוני כדי שיתפלל אברהם - בזה הוא לך כסות עינים (רש"י שם), ולפיכך תרווייהו איתניהו; לאברהם נתן שיתפלל בעדו, ולשרה אמר דברים אלו לפייסה:

פסוק טז

[יד] לשרה אמר אבימלך לכבודה כדי לפייסה כו'. פירוש מה היה הדבור לשרה, שהרי לא נתן לה דבר רק שאמר "הנה נתתי אלף כסף לאחיך", ולפיכך צריך לומר כי אלו הדברים הם לה לכבודה לפייסה:

פסוק יז

[טו] וילדו כתרגומו ואתרווחו. דאין לפרשו כמשמעו דהא "וילדו" קאי נמי על אבימלך, כדכתיב "וירפא אלקים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו", ועוד וכי כל אמהותיו באותה שעה על פרקן ללדת היו עומדין - שיאמר "וילדו" (כ"ה ברא"ם). אך קשה דלמה זכר "אמהותיו" ולא זכר 'עבדיו' אם פירושו על הנקבים, ולפיכך נראה לפי הכתוב כי דוקא בעד הנקיבות המעוברות שהיה נסגר רחמם עד שהגיע מן הולד שלהם דוחק גדול - והגיע להם חבלים מחמת שסגר ה' בעד הרחם (פסוק יח), והגיע להם מזה חבלים גדולים מאד - ולפיכך אמר הכתוב "וילדו", ותרגום אונקלוס 'ואתרוחו', ורוצה לומר דלא ילדו ממש, שלא הגיע עדיין הזמן, אלא שנתרווחו עד שלא בא עליהם חבלים, ואף על גב שלא הגיע השעה ללדת - כיון שסגר בעד הרחם שהוא הפתח שיוצא שם הולד - באו להם חבלים גדולים עד שנתרפאו ואתרווחו. ומלת "וילדו" לא קאי רק על אשתו ואמהותיו, אבל אבימלך מכה אחרת היתה לו מעצירת נקבים (רש"י פסוק ט), ומפני שאותן המעוברות הגיע להם חבלים גדולים יותר לפיכך זכר אותם בפרט, והשתא "כל רחם" הוא כמשמעו:

[טז] על פי דבורה. דאם לא כן 'על אודות שרה' מיבעי ליה, מאי "על דבר", אלא על פי דבורה: