מפרשי רש"י על בראשית כ טז
| מפרשי רש"י על בראשית • פרק כ' • פסוק ט"ז | >>
• א • ב • ד • ו • ז • יא • יב • יג • יד • טז • יז •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וּלְשָׂרָ֣ה אָמַ֗ר הִנֵּ֨ה נָתַ֜תִּי אֶ֤לֶף כֶּ֙סֶף֙ לְאָחִ֔יךְ הִנֵּ֤ה הוּא־לָךְ֙ כְּס֣וּת עֵינַ֔יִם לְכֹ֖ל אֲשֶׁ֣ר אִתָּ֑ךְ וְאֵ֥ת כֹּ֖ל וְנֹכָֽחַת׃
רש"י
"ולשרה אמר" - אבימלך לכבודה כדי לפייסה הנה עשיתי לך כבוד זה נתתי ממון לאחיך שאמרת עליו אחי הוא הנה הממון והכבוד הזה לך כסות עינים
"לכל אשר אתך" - יכסו עיניהם שלא יקילוך שאלו השיבותיך ריקנית יש להם לומר לאחר שנתעלל בה החזירה עכשיו שהוצרכתי לבזבז ממון ולפייסך יודעים יהיו שעל כרחי השיבותיך וע"י נס
"ואת כל" - ועם כל באי העולם
"ונכחת" - יהא לך פתחון פה להתוכח ולהראות דברים נכרים הללו ולשון תוכחת בכ"מ ברור דברים ובלע"ז אשפורפי"ר (הוא אפרוביר להלן ל"א ל"ז ערלייטערן בעשיידן בעשטיממען) ואונקלוס תרגם בפנים אחרים ולשון המקרא כך הוא נופל על התרגום הנה הוא לך כסות של כבוד על העינים שלי ששלטו בך ובכל אשר אתך ועל כן תרגומו וחזית יתיך וית כל דעמך ויש מ"א אבל ישוב לשון המקרא פירשתי
רש"י מנוקד ומעוצב
וּלְשָׂרָה אָמַר – אֲבִימֶלֶךְ לִכְבוֹדָהּ, כְּדֵי לְפַיְּסָהּ: הִנֵּה עָשִׂיתִי לָךְ כָּבוֹד זֶה, "נָתַתִּי" מָמוֹן "לְאָחִיךְ" שֶׁאָמַרְתְּ עָלָיו "אָחִי הוּא". הִנֵּה הַמָּמוֹן וְהַכָּבוֹד הַזֶּה לָךְ כְּסוּת עֵינַיִם לְכֹל אֲשֶׁר אִתָּךְ – יְכַסּוּ עֵינֵיהֶם שֶׁלֹּא יְקִלּוּךְ. שֶׁאִלּוּ הֲשִׁיבוֹתִיךְ רֵיקָנִית יֵשׁ לָהֶם לוֹמַר: לְאַחַר שֶׁנִּתְעַלֵּל בָּהּ הֶחֱזִירָהּ. עַכְשָׁיו שֶׁהוּצְרַכְתִּי לְבַזְבֵּז מָמוֹן וּלְפַיְּסֵךְ, יוֹדְעִים יִהְיוּ שֶׁעַל כָּרְחִי הֲשִׁיבוֹתִיךְ וְעַל יְדֵי נֵס.
וְאֵת כֹּל – וְעִם כָּל בָּאֵי עוֹלָם.
וְנֹכָחַת – יְהִי לָךְ פִּתְחוֹן פֶּה לְהִתְוַכֵּחַ וּלְהַרְאוֹת דְּבָרִים נִכָּרִים הַלָּלוּ. וּלְֹשוֹן "הוֹכָחָה" בְּכָל מָקוֹם – בֵּרוּר דְּבָרִים, וּבְלַעַ"ז אישפרובי"ר [esprover = לבחון]. וְאוֹנְקְלוֹס תִּרְגֵּם בְּפָנִים אֲחֵרִים ("הָא הוּא לִיךְ כְּסוּת דִּיקָר, חֲלָף דִּשְׁלַחִית דְּבַרְתִּיךְ, וַחֲזֵית יָתִיךְ וְיָת כֹּל דְּעִמִּיךְ"), וּלְשׁוֹן הַמִּקְרָא כָּךְ הוּא נוֹפֵל עַל הַתַּרְגּוּם: "הִנֵּה הוּא לָךְ כְּסוּת" שֶׁל כָּבוֹד עַל "הָעֵינַיִם" שֶׁלִּי שֶׁשָּׁלְטוּ בָךְ וּבְכָל אֲשֶׁר אִתָּךְ. וְעַל כֵּן תִּרְגְּמוֹ: "וַחֲזֵית יָתִיךְ וְיָת כֹּל דְּעִמִּיךְ". וְיֵשׁ מִדְרְשֵׁי אַגָּדָה, אֲבָל יִשּׁוּב לְֹשוֹן הַמִּקְרָא פֵּרַשְׁתִּי.
מפרשי רש"י
[יד] לשרה אמר אבימלך לכבודה כדי לפייסה כו'. פירוש מה היה הדבור לשרה, שהרי לא נתן לה דבר רק שאמר "הנה נתתי אלף כסף לאחיך", ולפיכך צריך לומר כי אלו הדברים הם לה לכבודה לפייסה:
בד"ה ולשר' אמר שהאלף כסף נ"ב ולי נראה דבודאי נתן לו הצאן והבקר כדי שיתפלל עליו והשיב לו שרה אשתו כמו שנצטוה מפי ה' ואח"כ נתן מעצמו אלף כסף מפני כבוד של שרה ומ"מ אמר לשרה נתתי לאחיך כלומר שלא יאמרו שלחתיה ריקם אחר שנתעוללתי בה והצאן ובקר משום שיתפלל ע"כ הוספתי אלף כסף לכסות עינים ומה שלא נתן לה הוא משום שלא יאמרו מחמת תשלום תשמישו נתן לה באתנן ודוק מהרש"ל: