מ"ג בראשית כב יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית כב · יד · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויקרא אברהם שם המקום ההוא יהוה יראה אשר יאמר היום בהר יהוה יראה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא יְהוָה יִרְאֶה אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם בְּהַר יְהוָה יֵרָאֶה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּקְרָ֧א אַבְרָהָ֛ם שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא יְהֹוָ֣ה ׀ יִרְאֶ֑ה אֲשֶׁר֙ יֵאָמֵ֣ר הַיּ֔וֹם בְּהַ֥ר יְהֹוָ֖ה יֵרָאֶֽה׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וּפְלַח וְצַלִּי אַבְרָהָם תַּמָּן בְּאַתְרָא הַהוּא אֲמַר קֳדָם יְיָ הָכָא יְהוֹן פָּלְחִין דָּרַיָּא בְּכֵין יִתְאֲמַר בְּיוֹמָא הָדֵין בְּטוּרָא הָדֵין אַבְרָהָם קֳדָם יְיָ פְּלַח׃
ירושלמי (יונתן):
וְאוֹדִי וְצַלִי אַבְרָהָם תַּמָן בְּאַתְרָא הַהוּא וְאָמַר בְּבָעוּ בְּרַחֲמִין מִן קֳדָמָךְ יְיָ גְלֵי קָדָמָךְ דְלָא הֲוָה בִּלְבָבִי עוּמְקָא וּפָנִיתִי לְמֶעֱבַד גִזְרָתָךְ בְּחֶדְוָא כְּדֵין כַּד יְהוֹן בְּנוֹי דְיִצְחָק בְּרִי עַלְיַין לְשַׁעַת אֲנִיקֵי תֶהֱוֵי מִידְכַּר לְהוֹם וְעָנֵי יַתְהוֹם וּפָרִיק יַתְהוֹם וַעֲתִידִין אִינוּן כָּל דָרַיָא קַיְימִין לְמֶהֱוֵי אָמְרִין בְּטַוְורָא הָדֵין כָּפַת אַבְרָהָם יַת יִצְחָק בְּרֵיהּ וְתַמָן אִתְגַלְיַת עִילוֹי שְׁכִינְתָּא דַיְיָ:
ירושלמי (קטעים):
וּפְלַח וְצַלֵי אַבְרָהָם בְּשֵׁם מֵימְרֵיהּ דַיְיָ וַאֲמַר אַתְּ הוּא יְיָ דְחָמֵי וְלָא מִתְחַמֵי בְּבָעוּ רַחֲמִין מִן קֳדָמָךְ יְיָ כּוֹלָא גְלֵי וִידִיעַ קֳדָמָךְ דְלָא הֲוָה בְּלִבִּי פַּלְגוּ בְּזִימְנָא דְאַמֵרַת לִי לְמִקְרָבָא יַת יִצְחָק בְּרִי לְמָעְבַד יָתֵיהּ עָפָר וּקְטָם קֳדָמָךְ אֶלָא מִן יַד אַקְדִימִית בְּצַפְרָא וַעֲבָדִית יַת מֵימְרָךְ בְּחַדְוָוא וְקַיֵימִית מֵימְרָךְ וּכְדוּן בְּבָעוּ רַחֲמִין מִן קֳדָמָךְ יְיָ אֱלֹהִים כַּד יְהֶוְיַין בְּנוֹי דְיִצְחָק עַלְלִין לְשַׁעַת אַנַנְקִי תֶּהֱוֵי מִדְכַּר לְהוֹן עֲקֵידָתֵיהּ דְיִצְחָק אֲבוּהוֹן וּשְׁרֵי וּשְׁבִיק לְחוֹבֵיהוֹן וּפְרוֹק יַתְהוֹן מִן כָּל אַנַנְקִי דְעַתִידִין דָרַיָא לְמֵיקַם מִן בַּתְרֵיהּ לְמֶהֱוֵי אָמְרִין בְּטוּר בֵּית מִקְדְשֵׁיהּ דַיְיָ קָרִיב אַבְרָהָם יַת יִצְחָק בְּרֵיהּ וּבְּטוּרָא הָדֵין הוּא בֵּית מַקְדְשָׁא אִיתְגְלִית עֲלוֹי יְקַר שְׁכִינְתָּא דַיְיָ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ה' יראה" - פשוטו כתרגומו ה' יבחר ויראה לו את המקום הזה להשרות בו שכינתו ולהקריב כאן קרבנות

"אשר יאמר היום" - שיאמרו לימי הדורות עליו בהר זה יראה הקב"ה לעמו

"היום" - הימים העתידין כמו עד היום הזה שבכל המקרא שכל הדורות הבאים הקוראים את המקרא הזה אומרים עד היום הזה על היום שעומדים בו ומ"א ה' יראה עקידה זו לסלוח לישראל בכל שנה ולהצילם מן הפורענות כדי שיאמר היום הזה בכל הדורות הבאים בהר ה' יראה אפרו של יצחק צבור ועומד לכפרה

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

וטעם בהר ה' יראה — ב"אלה הדברים":

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(יד) "ויקרא אברהם שם המקום," שאז השיג אברהם את הענין הזה, שלעתיד יהיה שם מזבח בנוי, ואת אשר נעשה בעקדת יצחק יראה ה' תמיד בכל קרבן שיביאו, שיהיה האיל כאיל יצחק ומסירת נפש במחשבה כמסירת נפש של יצחק, ועז"א "אשר יאמר היום," שזה הנאמר גם היום "שבהר ה' יראה" תמיד אפרו של יצחק כאלו נשרף עולה כליל: "אמנם" מדברי חז"ל נראה שאברהם לא הוריד את יצחק מן המזבח תיכף, וכמ"ש בפסיקתא הובא בילקוט שאברהם אמר למלאך מי אתה א"ל מלאך, א"ל כשאמר לי הקב"ה לשחטו בעצמו אמר לי, ועכשיו אני מבקש שהוא יאמר לי, מיד פתח הקב"ה את הרקיע ואמר בי נשבעתי. ר"ל שכל דבר ששמע הנביא מפי הקב"ה בעצמו אין לו לשמוע כשיאמר לו נביא שנצטוה בהפך עד שישמע מפי ה' בעצמו, שלכן נענש הנביא בבית אל אף שאמר לו אף אני נביא כמוך, ושכיון ששמע האזהרה מפי ה' בעצמו אין לו לקבל פקודה אחרת עד יאמר לו ה' בעצמו, וכן אברהם ששמע מפי ה' בעצמו שיעלהו לעולה, לא רצה להורידו עד שישמע מן ה' בעצמו, ועל כן המתין על דבור ה' ולא הורידו מן המזבח, וכאשר ראה את האיל, לקח אותו "והקריבו תחת בנו," ר"ל שבנו לא ירד מן המזבח והיה מונח במקומו רק אברהם הקריב את האיל למטה, ומלת תחת ישמש ג"כ על המקום כמו והשענו תחת העץ, וקרא שם המקום ה' יראה, ר"ל ה' בעצמו יבחר מי יהיה הקרבן העקרי אם בני שהוא על המזבח למעלה אם האיל הקרב למטה, והוסיף שאשר יאמר היום בהר ה' יראה, שמזה נשאר שם המקום עד היום ששם יראה ה' בעצמו בבית הבחירה, לא ע"י מלאך ושליח רק בכבודו ובעצמו:


 

כלי יקר (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויקרא שם המקום ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה". לפי שנאמר (שמות לד.כג) יראה כל זכורך. קרי ביה יראה ויראה היו"ד בצירי לומר שכדרך שבא ליראות כך בא לראות, כך נאמר כאן מזה הטעם יראה ויראה כי הכל ענין אחד. אך כדי ליישב לשון אשר יאמר היום, אומר אני שלכך קרא שם המקום ה' יראה משמע להבא, לפי שמקום קדוש זה לא גלה הקב"ה לשום בריה כי אפילו לאברהם נאמר על אחד ההרים אשר אומר אליך, ולא מצינו שאמר לו כלום זולת מה שהרגיש אברהם במה שראה ענן קשור על ההר, אבל מ"מ אין אומר ואין דברים כי זה ההר אשר חמד אלהים לשבתו. כי העלימו ה' מן הטעם שיתבאר לקמן פרשת ראה (יב.ד) בע"ה לכך קראו ה' יראה, מלשון אלהים יראה לו השה, כך אמר שיבא הזמן אשר ה' יראה ויבחר במקום הזה, ובאותו זמן יאמר לדורות היום בהר ה' יראה היום ולא קודם כי עד היום שנבחר לא גלה אותו הקב"ה.

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויקרא אברהם את שם המקום ההוא ה' יראה. אמר לפניו: רבונו של עולם, בשעה שאמרת לי: "קח נא את בנך", היה לי להשיב, "אתמול אמרת לי: 'כי ביצחק יקרא לך זרע', ועכשיו אתה אמרת לי: 'קח נא את בנך'"; ולא עשיתי כן, אלא כבשתי רחמי לעשות רצונך. יהי רצון מלפניך, בשעה שיהיו בניו של יצחק באין לידי עבירות, תהיה נזכר להם העבודה הזאת ותתמלא עליהם רחמים:

אברהם קרא אותו יראה, ושם בן נח קרא אותו "שלם", שנאמר: "ומלכי צדק מלך שלם". אמר הקב"ה: אם אני קורא אותו "יראה" כדרך שקרא אותו אברהם, שם בן נח אדם צדיק הוא ומתרעם. ואם אני קורא אותו "שלם" כדרך שקרא אותו שם בן נח, אברהם אדם צדיק הוא ומתרעם. אלא הריני קורא אותו כמו שקראו שניהם, "ירושלים", "יראה שלם". ר' ברכיה בשם ר' חלבו: עד שהוא שלם עשה לו הקב"ה סוכה והיה מתפלל בתוכה, שנאמר: "ויהי בשלם סכו ומעונתו בציון". מה היה אומר? יהי רצון שאראה בבניין ביתי. דבר אחר: מלמד שהראה לו הקב"ה בית המקדש בנוי וחרב ובנוי. ה' יראה, הרי בנוי. אשר יאמר היום בהר, הרי חרב, כמא דאת אמר: "על הר ציון ששמם". ה' יראה, הרי בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, כמא דאת אמר: "כי בנה ה' ציון נראה בכבודו".