[סה] הואלתי רציתי. על "הואלתי" הראשון (פסוק כז) לא פירש 'רציתי', מפני שיש לפרש "הואלתי" - 'התחלתי', כמו "הואיל משה באר" (דברים א', ה'), אבל עתה שכבר התחיל לדבר - צריך לפרשו מלשון 'רציתי'. ובאלה הדברים (שם) משמע מפירוש רש"י ד"הואלתי" הוא לשון התחלה, שכתב שהוא לשון התחלה כמו "הואלתי לדבר", זהו על "הואלתי" הראשון, דהוא לשון התחלה. דאין לפרש שניהם לשון 'רציתי', דמצינו כי אברהם לא היה מדבר בקשה אחת ב' פעמים, דבפעם הראשון אמר "הנה נא הואלתי וגו'", ואחר כך אמר "אל נא יחר לאדני" (פסוק לא), ואחר כך אמר "הנה נא הואלתי", ואחר כך אמר "אל נא יחר ואדברה אך הפעם" (ר' פסוק לב), הנה כל אחד ואחד הוי בקשה בפני עצמו:
" לא אשחית בעבור כ' ... בעבור י'." כי בהשחית ג' מהם לא תמלטנה מכל וכל השתים הנשארות שלא תהיינה נזוקות בצד מה בחרבן השכנות כאמר' נתקללה בבל נתקללו שכניה:
(לא) "ויאמר". הנה עתה בא בשאלה חדשה, כי זאת ידע שא"א שאם יהיו עשרים יועיל, כי שתי ערים שיהיו בם עדת צדיקים לא יוכלו להציל את השלשה שאין בהם שהם הרוב, אבל השאלה היא אם עכ"פ יצילו שתי הערים את עצמם, אחר שיש בכ"א עדת צדיקים. או נאמר שגם לרעה נלך אחר הרוב ויספו בעון השלש שהם הרוב, ועז"א הנה נא הואלתי כי זה התחלת דבור חדש, שהגם שממה שא"ל תחלה שהרוב מכריע את המועט לטובה, משמע שה"ה שהרוב מכריע את המועט לרעה, אני מבקש שיהיה כאלו לא דברנו עדיין כלל, וזה התחלת דבורי "אולי ימצאון שם עשרים", אם אז ינצלו שתי הערים, וע"ז השיב "לא אשחית", ולא אמר לא אעשה, כי אז יעשה משפט בשלש ערים שאין בהם צדיקים, רק שלא ישחית את הככר דרך השחתה להפך את כל הככר שאז יספו גם השתי ערים, רק יעשה משפט אחר שימותו אנשי שלש הערים, והככר עם שני ערים שיש בהם צדיקים ישארו:
ויאמר הנה וגו' אל אדני אולי וגו'. בקש שיגן ה' בעד עשרים וזכותו של אברהם בעד עשרה כשאלתו הקודמת, ולא אמר אל יחר כאומרו בשאלו אם ימצאון שלשים שהם יותר מעשרים, מטעם שלא הוסיף דבר בתפלתו להגין בזכותו יותר ממה ששאל קודם, ולזה דקדק לומר אל אדוני פי' כי תפלתו היא לצד הגנת האדון ברוך הוא שיגן בעד עשרים:
