מ"ג בראשית יט ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג בראשית יט · ג · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויפצר בם מאד ויסרו אליו ויבאו אל ביתו ויעש להם משתה ומצות אפה ויאכלו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּפְצַר בָּם מְאֹד וַיָּסֻרוּ אֵלָיו וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתוֹ וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה וּמַצּוֹת אָפָה וַיֹּאכֵלוּ.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיִּפְצַר־בָּ֣ם מְאֹ֔ד וַיָּסֻ֣רוּ אֵלָ֔יו וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־בֵּית֑וֹ וַיַּ֤עַשׂ לָהֶם֙ מִשְׁתֶּ֔ה וּמַצּ֥וֹת אָפָ֖ה וַיֹּאכֵֽלוּ׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְאַתְקֵיף בְּהוֹן לַחְדָּא וְזָרוּ לְוָתֵיהּ וְעָאלוּ לְבֵיתֵיהּ וַעֲבַד לְהוֹן מִשְׁתְּיָא וּפַטִּיר אֲפָא לְהוֹן וַאֲכַלוּ׃
ירושלמי (יונתן):
וּפַיֵיס בְּהוֹם לַחֲדָא וְזָרוּ לְוָותֵיהּ וְעָלוּ לְבֵיתֵיהּ וְעָבַד לְהוֹם מִשְׁתַּיָא וּפַטִירֵי אָפָא לְהוֹם וְדָמֵי לֵיהּ כְּאִילוּ אָכְלִין:
ירושלמי (קטעים):
וַהֲווֹ מִתְחַמְיַין הֵיךְ אָכְלִין וְהֵיךְ שָׁתְיָין:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויסרו אליו" - עקמו את הדרך לצד ביתו

"ומצות אפה" - פסח היה

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויפצר בם מאד" - היה ללוט זכות בהפצירו בהם והיה לו חפץ טוב בהכנסת אורחים והיו ממאנים כדי לזכותו ולכן שמעו לו בסוף כי מתחלה לא היו רוצים לבא לביתו כי אינו צדיק תמים ורבותינו אמרו (ב"מ פז) מסרבין לקטן ואין מסרבין לגדול ואם כן יהיה כדרך מוסר בני אדם

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"משתה" קביעות סעודה על היין בהיות היין אהוב אצלו כמו שהוכיח סופו על תחלתו אבל אברהם לא עשה משתה זולתי ביום הגמל את יצחק לגדולי הדור שהיו מורגלים בכך בעת שמחתם כאמרם ז"ל קמי דשתי חמדא חמרא:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(ג) "ויפצר". ולא סרו אל ביתו עד אחר ההפצרה, לפ"ז לא חטאו האורחים מאומה, וכן מה שעשה להם משתה זה היה אחר שהיו בביתו שאז היו מוכרחים לאכול, שכל מה שיאמר בע"ה עשה, ואנשי סדום לא נודע להם שהאכיל אותם כמ"ש:


 

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויעש להם משתה ומצות וגו'. פי' כי הוא עשה משתה לכבודם אבל הם לא אכלו אלא מהמצות כי לוט לא קיים התורה כאברהם לזה לא רצו לאכול מזבחי משתהו כמו שאכלו מבן הבקר אשר עשה אברהם זולת מהמצות, ויודעים היו המלאכים שהוציא תרומותיו ומעשרותיו. או להיות שעדיין לא היו כהנים בעולם נעשו הם כהנים ואכלו תרומה אבל לא טבל, ולפי דברי רז"ל (שם) יום ט"ז בניסן היה והאכילם מצות ולהיות שצריכין שמירה הוצרך לאפותם בידו לשומרם והוא אומרו ומצות אפה:

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויפצר בם מאד. הכניס בם אף וצרה. ויסורו אליו ויבאו אל ביתו. הדא מסייעא למאן דאמרL עקמו עלי את הדרך כדי שלא תהיו נראין באים אצלי. ויעש להם משתה, בביתו של אברהם היה, שהיה מקבל עוברים ושבים. ומצות אפה ויאכלו, אמר ר' יצחק: מַצוּת גדולה עמדה על המלח, דהוא אמר לה: הב לאלין אכסנאי קליל מלח, והות אמרה ליה: אוף הדין סוניתא בישא את בעי מולפא הכא?

<< · מ"ג בראשית · יט · ג · >>