מ"ג בראשית יט טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג בראשית יט · טז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויתמהמה ויחזקו האנשים בידו וביד אשתו וביד שתי בנתיו בחמלת יהוה עליו ויצאהו וינחהו מחוץ לעיר

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת יְהוָה עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַֽיִּתְמַהְמָ֓הּ ׀ וַיַּחֲזִ֨יקוּ הָאֲנָשִׁ֜ים בְּיָד֣וֹ וּבְיַד־אִשְׁתּ֗וֹ וּבְיַד֙ שְׁתֵּ֣י בְנֹתָ֔יו בְּחֶמְלַ֥ת יְהֹוָ֖ה עָלָ֑יו וַיֹּצִאֻ֥הוּ וַיַּנִּחֻ֖הוּ מִח֥וּץ לָעִֽיר׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וְאִתְעַכַּב וְאַתְקִיפוּ גֻּבְרַיָּא בִּידֵיהּ וּבְיַד אִתְּתֵיהּ וּבְיַד תַּרְתֵּין בְּנָתֵיהּ בִּדְחָס יְיָ עֲלוֹהִי וְאַפְּקוּהִי וְאַשְׁרְיוּהִי מִבַּרָא לְקַרְתָּא׃
ירושלמי (יונתן):
וְאִישְׁתְּהִי וְאַתְקִיפוּ גוּבְרַיָא בִּידֵיהּ וּבִידָא דְאִנְתְּתֵיהּ וּבִידָא דְתַרְתֵּין בְּרַתּוֹיֵי כַּד חַיְיסָא מִן קֳדָם יְיָ הֲוַת עֲלוֹי וְאַפְקוֹהִי וְאַשְׁרִיוֹהִי מִבָּרָא לְקַרְתָּא:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויתמהמה" - כדי להציל את ממונו

"ויחזיקו" - (ב"ר) א' מהם היה שליח להצילו וחבירו להפוך סדום לכך נאמר ויאמר המלט ולא נאמר ויאמרו

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וַיִּתְמַהְמָהּ – כְּדֵי לְהַצִּיל אֶת מָמוֹנוֹ (בראשית רבה נ,יא).
וַיַּחֲזִיקוּ – אֶחָד מֵהֶם הָיָה שָׁלִיחַ לְהַצִּילוֹ, וַחֲבֵרוֹ לַהֲפוֹךְ אֶת סְדוֹם. לְכָךְ נֶאֱמַר "וַיֹּאמֶר הִמָּלֵט", וְלֹא נֶאֱמַר "וַיֹּאמְרוּ" (בראשית רבה נ,יא).

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואתמה מהפירוש שחבר בן אפרים, שאמר כי ויתמהמה – מגזרת "מה". והנה שכח כי שני ההי"ן מפיקין. רק הוא לשון עיכוב, ושרשו משולש, והפ"א כפול.

ויחזיקו — יבאר שפחד ואין בו כוח לברוח.

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ויחזיקו האנשים" - אמר רבי אברהם כי ויחזיקו יבאר שפחד ואין בו כח לברוח והנכון שהוא כמו ותחזק מצרים על העם למהר לשלחם מן הארץ (שמות יב לג) אף כאן היו מושכים בהם בחזקה למהר לשלחם

"בחמלת ה' עליו" - לא בזכותו רק בחמלת האל וברחמיו הרבים או יאמר שהחזיקו בו למהר להוציאם בעוד החמלה עליו פן יצא הקצף מלפני ה' ויספה

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בחמלת ה' עליו" אף על פי שבזכות אברהם היה נמלט כאמרו ויזכור אלהים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה הנה כיון שהיה מאחר ומתעכב אחר אזהרת המלאכים היה ראוי להיות נספה אבל היתה החמלה עליו כי לא במרד ולא במעל היה עכובו אלא מצד עצלה ונפש נבהלה:

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(טו - טז) "וכמו השחר עלה". אז הגיע העת המוגבל להשחית את העיר, ולכן "האיצו" ודחקו עליו שיציל בנותיו הנמצאות בביתו, והנשואות יאבדו שאל"כ "יספה בעון העיר, וכשהתמהמה עוד" היה ראוי שיאבד עם אנשי העיר כי הגיע עת ההשחתה, "והחזיקו האנשים בידו" והוציאוהו בדרך הפלא עד שברגע היה" חוץ לעיר", וזה היה "בחמלת ה' עליו", כי לא היה ראוי לנס זה:


 

אור החיים (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויחזיקו האנשים. הגם שאחד מהם הוא המציל את לוט אבל האחר שבא להפוך אין לו לעשות ב' שליחיות, אפשר לומר כי להיות שהמציל שהוא רפאל הוא המציל וגבריאל אינו אלא מסייע לא מקרי זה עושה ב' שליחיות. וטעם גבריאל שסייע אין זה אלא מכשירי השחתת סדום שלא יתעכב כל עוד שהיה לוט בתוכה והיה רפאל מונעו מעשות דבר עד שיצא לוט:

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויתמהמה, תמהון אחר תמהון; אמר: במה אברר? בכסף וזהב? באבנים טובות ומרגליות? הדא הוא דכתיב: "עושר שמור לבעליו לרעתו". ר' יהושע בן לוי אמר: זה לוט. ר' שמואל בר נחמן אמר: זה קרח. ר' יהודה בר סימון אמר: זה נבות. ר' לוי אמר: זה המן. ר' יצחק אמר: זה שבט ראובן וגד. רבנן אמרי: זה איוב, דהוה מתמסכן; וחזר למה דהוה. (גירסא אחרינא: זה שבטו של לוי, דהוה עתיר ונתמסכן, וחזר למה דהוה).

ויחזיקו האנשים בידו וביד אשתו וביד שתי בנותיו בחמלת ה' עליו. מי היה זה? זה רפאל. איתיבון, והכתיב ויוציאוהו ויניחוהו, וכתיב: "ויהי כהוציאם אותם החוצה"? א"ל, קרון מה דבתריה: "ויאמרו המלט על נפשך" אין כתיב כאן, אלא "ויאמר המלט על נפשך".