מ"ג בראשית יח כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות בראשית


<< · מ"ג בראשית יח · כו · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יהוה אם אמצא בסדם חמשים צדיקם בתוך העיר ונשאתי לכל המקום בעבורם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יְהוָה אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔ה אִם־אֶמְצָ֥א בִסְדֹ֛ם חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר וְנָשָׂ֥אתִי לְכׇל־הַמָּק֖וֹם בַּעֲבוּרָֽם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַר יְיָ אִם אַשְׁכַּח בִּסְדוֹם חַמְשִׁין זַכָּאִין בְּגוֹ קַרְתָּא וְאֶשְׁבּוֹק לְכָל אַתְרָא בְּדִילְהוֹן׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר יְיָ אִין אַשְׁכַּח בִּסְדוֹם חַמְשִׁין זַכָּאִין בְּגוֹ קַרְתָּא דְיֵצְלוּן קֳדָמַי וְאֶשְׁבּוֹק לְכָל אַרְעָא בְּגִינְהוֹם:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אם אמצא בסדום וגו' לכל המקום" - לכל הכרכים ולפי שסדום היתה מטרפולין וחשובה מכולם תלה בה הכתוב

אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

וטעם בתוך העיר — שהם יראים את השם בפרהסיא. וכן "שוטטו בחוצות ירושלים" (ירמיהו ה א):

רמב"ן (כל הפרק)(כל הפסוק)

"בתוך העיר" - פירש רבי אברהם שיהיו יראים את השם בפרהסיא וכן שוטטו בחוצות ירושלם (ירמיהו ה א) והנכון בעיני כי אברהם אמר "בתוך העיר" לאמר שאפילו יהיו נכרים בתוכה ראוי שיצילוה ואמר זה בעבור לוט וחשב אולי יש אחרים שם

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


(כו) "ויאמר ה'." הודה לו "שאם אמצא בסדום חמשים צדיקים", אפילו שלא יהיו צדיקים גמורים רק יהיו צדיקים "בתוך העיר" בערך אנשי סדום "ישא לכל המקום "שכולל לכל ערי הככר:


 

ילקוט שמעוני (כל הפרק)(כל הפסוק)

אמר אביי: הני דאמרי: "מאי אהנו לן רבנן? לדידהו קרו, לדידהו תנו", הוי מגלה פנים בתורה, דכתיב: "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי". אמר רב נחמן בר יצחק, מהכא נמי שמעת מינה: ונשאתי לכל המקום בעבורם:

רבי יהושע בן לוי אמר: "כי אל אל האמר נשאתי לא אחבל", הדא הוא דכתיב: ונשאתי לכל המקום בעבורם. "לא אחבול", איני ממשכנן, כמה דאת אמר: "אם חבול תחבול". והן חובלים עלי דברים ואומרים: איני דן כשורה. "בלעדי אחזה", בר מיני, זיל פשפש דינא, ואם טעיתי אתה הורני. "אם עול פעלתי" עם הראשונים, "לא אוסיף" עם אחרונים. "לא אחריש בדיו", לך אני מחריש ולבדים היוצאים ממך: לאברהם שאמר חלילה לך; למשה שהוא אומר: "למה ה' יחרה אפך"; ליהושע שהוא אומר: "למה ה' תעמוד ברחוק" וגו'. "ודבר גבורות וחין ערכו", חן נתן בעריכות שפתיו בשעה שבקש רחמים על סדומים: