מ"ג בראשית יט כז
<< · מ"ג בראשית · יט · כז · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני יהוה
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי יְהוָה.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיַּשְׁכֵּ֥ם אַבְרָהָ֖ם בַּבֹּ֑קֶר אֶ֨ל־הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁר־עָ֥מַד שָׁ֖ם אֶת־פְּנֵ֥י יְהֹוָֽה׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְאַקְדֵּים אַבְרָהָם בְּצַפְרָא לְאַתְרָא דְּשַׁמֵּישׁ תַּמָּן בִּצְלוֹ קֳדָם יְיָ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאַקְדִים אַבְרָהָם בְּצַפְרָא לְאַתְרָא דְשַׁמֵשׁ תַּמָן בִּצְלוֹ קֳדָם יְיָ: |
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
עתה אחרי אשר סיפר כל ההצלה בכל פרטיה. ועוד כי מתחלת הענין כששלח מלאך להצילו היה ראוי לאומרו. ועוד אומרו בהפוך כו' מי לא ידע בכל אלה:
(כז) ולבא אל הענין נזכיר מאמרם ז"ל (ברכות ו ב) כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם יהיה בעזרו, שנאמר "וישכם אברהם אל המקום אשר עמד שם" וכו'. הנה למדנו מדבריהם כי השכמה זו היתה להתפלל. גם נשים לב אל אומרו את פני ה', כי ידוע כי פני ה' חילה שם. וכן באומרו ויהי בשחת אלהים ויזכור אלהים וכו', מה ענין הזכירו שמו יתברך זה פעמים ובתואר אלהים. אך יתכן כי בראות אברהם כי מה שהתפלל על סדום היה אל בחינת שם הרחמים. והנה בתפלתו כלל שני דברים, א. להציל את הערים. ב. שגם אם יעשה בהם משפט לא ילקו הצדיקים אגב הרוב, כאומרו חלילה לך להמית צדיק עם רשע. והנה על האחד לא הודה לו הוא יתברך, על כי לא נמצאו עשרה צדיקים. אך השני הודה לו ובכלל הדבר הוא שינצל לוט. ובבקר השכם שב להתפלל על לוט. והטעם שהוצרך לכך הוא כי "המקום אשר עמד שם" הוא "את פני ה'" הוא מדת רחמים, וחש פן בבא רוגז אל הפועל תקטרג מידת הדין על שלא מיחה:
(כח) "וישקף וירא" כי "הנה עלה קיטור הארץ" וכו', ולא ידע כי מידת הדין הסכימה, כי מאז, שלח מלאך בזכות אברהם, (כט) וזהו "ויהי בשחת אלהים" הוא מידת הדין "את ערי הככר" אשר ממנה היה ירא אברהם, היה לו לישועה מאז, כי "ויזכור אלהים" הוא מידת הדין "את אברהם" ולא הביט אל לוט מצד עצמו, עם היות ראוי ליספות על דבר כי ויאהל עד סדום עם היות כי ואנשי סדום רעים וחטאים. וזהו "בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט", כי לא לקה בכלל הערים, עם היות ראוי על שישב בהן עם רעים וחטאים:
או יהיה, כי באמור אברהם אולי ימצאון שם עשרה היה על סדום, כי חשב שלוט עם בני ביתו יהיו עשרה צדיקים. ובאומרו יתברך לא אשחית בעבור העשרה, נסתפק אם היה כך שיהיו בסדום עשרה ותנצל אם לאו. ובהשקיף על פני סדום וראה קיטור וכו' אמר אם כן לא היו בסדום עשרה אז התפלל על לוט. ושיעור הכתוב "וישכם" וכו' להתפלל ולמה הוצרך לכך, הלא הוא כי השקיף "על פני סדום וכו' וירא והנה עלה" וכו'. על כן היתה התפלה על בל יספה בכלל העיר, ולא ידע כי כבר מאז שהיה "בשחת אלהים וכו' וישלח" וכו' בזכות אברהם. והוצרך זה להיות "בהפוך את הערים"שישב בהן לוט כי לא היו עשרה
צדיקים בעירו, והוצרכה תפלה בל יבטל ברוב:ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
וישכם אברהם בבקר. תפילות – אבות תקנום. אברהם תקן תפילה של שחר, שנאמר: וישכם אברהם. יצחק תקן תפילה של מנחה, שנאמר: "ויצא יצחק לשוח בשדה"; ואין שיחה אלא תפילה, שנאמר: "תפילה לעני כי יעטוף" וגו'. יעקב תקן תפילה של ערבית, שנאמר: "ויפגע במקום", וכתיב: "ואתה אל תתפלל בעד" וגו' "ואל תפגע" וגו'.
כל היום כשר למילה, שנאמר: "וביום השמיני ימול", אלא שזריזין מקדימין למצוות, שנאמר: וישכם אברהם בבקר.
<< · מ"ג בראשית · יט · כז · >>