מ"ג בראשית כב יז
<< · מ"ג בראשית · כב · יז · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כי ברך אברכך והרבה ארבה את זרעך ככוכבי השמים וכחול אשר על שפת הים וירש זרעך את שער איביו
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
כִּֽי־בָרֵ֣ךְ אֲבָרֶכְךָ֗ וְהַרְבָּ֨ה אַרְבֶּ֤ה אֶֽת־זַרְעֲךָ֙ כְּכוֹכְבֵ֣י הַשָּׁמַ֔יִם וְכַח֕וֹל אֲשֶׁ֖ר עַל־שְׂפַ֣ת הַיָּ֑ם וְיִרַ֣שׁ זַרְעֲךָ֔ אֵ֖ת שַׁ֥עַר אֹיְבָֽיו׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | אֲרֵי בָּרָכָא אֲבָרְכִנָּךְ וְאַסְגָּאָה אַסְגֵּי יָת בְּנָךְ כְּכוֹכְבֵי שְׁמַיָּא וּכְחָלָא דְּעַל כֵּיף יַמָּא וְיֵירְתוּן בְּנָךְ יָת קִרְוֵי סָנְאֵיהוֹן׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אֲרוּם בְּרָכָא אֵיבָרְכִינָךְ וְאַסְגָא אַסְגֵי יַת בְּנָךְ כְּכוֹכְבֵי שְׁמַיָא וִיהֵי כְּחָלָא דְעַל כֵּיף יַמָא וְיֵירְתוּן בְּנָךְ יַת קִרְוֵי קוּמִי סַנְאֵיהוֹן: |
רש"י
"והרבה ארבה" - אחת לאב ואחת לבן
[יז] אחר הרהורי דברים וכו'. הקשה הרא"ם על מדרש רז"ל (ב"ר נז, ג) למה לנו לפרש אחר הרהורי דברים של אברהם, וזה לא נזכר כלל בכתוב שלפני זה, ולמה לא נפרש אחר שאמר לו הקב"ה "הרבה ארבה את זרעך" (פסוק יז) שנולדה רבקה בת זוגו להשיאו לו לאשה, ובזה תתקיים הברכה. ואין בדבריו כלום, דלא שייך בזה "אחרי הדברים" אבל הכל הוא מעשה אחד, שהשם יתברך הבטיחו על הבנים - "ויגד לאברהם כו'", ולא שייך בזה "אחרי הדברים" - דמשמע שאינו ענין אחד עם הדברים הראשונים, אבל בהא מלתא הוי שפיר לשון (אחד) ["אחרי"], שהיה מהרהר אברהם שהיה לו להשיא לו אשה שאינה בת זוגו - באה עליו בשורה כי נולדה רבקה בת זוגו. ומה שהקשה דלא נזכר בכתוב הרהורי דברים, בודאי כיון שהיתה העקידה - מסברא שהיה אברהם חושב כך. וכך פירוש הכתוב - אחר הדברים שהגיע יצחק לשחיטה, ובודאי אברהם חושב שיש לו להשיאו אשה - אף על גב שהוא משיא לו מבנות ענר ואשכול, ולפיכך נתבשר שנולדה בת זוגו:
ומה שהקשה עוד דהרי "אחרי" בכל מקום מופלג (רש"י לעיל טו, א), ואיך דרשינן כאן סמוך, והשתא לדברי הרא"ם שכל "אחרי" הוא (סמוך) [מופלג], תקשה ליה "אחרי מות שני בני אהרן" (ויקרא ט"ז, א'), שהרי פרשת אחרי מות - ביום שהוקם המשכן נאמרה, ובו ביום מתו נדב ואביהו (זבחים דף קטו:). וכן אחרי מות משה (וכן) [כתיב] "כי ידעתי אחרי מותי השחת תשחיתון" (דברים ל"א, כ"ט), ומוכח מדברי רז"ל - והביאו רש"י (שם) - שהקשו והלא כל ימי יהושע לא השחיתו, אלא מכאן תלמידו של אדם חביב עליו כגופו, הרי הם מפרשים "אחרי מותי" סמוך דוקא:
ובב"ר (מד, ה) אמרו ר' יודן ורב הונא תרוייהו בשם ר' יוסי בן זמרא, ר' יודן אמר כל מקום שנאמר "אחרי" - סמוך, "אחר" - מופלג, ורב הונא אמר כל מקום שנאמר "אחר" - סמוך, "אחרי" - מופלג. ומחלוקת שניהם כי חלוק יש בין "אחר" ובין "אחרי", כי "אחר" הפך קודם, ואחריו הפך לפניו, וזה תמצא בכל מקום שכך הוא. ומפני זה כמו שנאמר "לפניו" ביו"ד הרבים, כך "אחריו" בלשון רבים. וההפרש שיש בין "אחר" ובין "אחריו" - כי "אחר" יאמר כאשר דבר זה היה קודם - ודבר זה היה אחר דבר פלוני, אבל כאשר יאמר דבר זה הוא 'לפניו' או דבר זה 'אחריו', פירוש שהוא אחורי הדבר שהוא סוף הדבר, כמו "אחורי המשכן" (שמות כ"ו, י"ב). ודעת רב הונא כי כאשר כתיב "אחר הדברים" הוא סמוך, שאם היה מופלג איך יאמר שדבר זה היה אחר זה, וזה לא שייך רק כשהם סמוכים יחד זה לזה - שאז שייך לומר זה אחר זה, אבל "אחרי" נאמר על מופלג, כמו שנוכל לומר פלוני היה לפני זה, או פלוני היה אחרי פלוני, ואין במשמעות זה שהם סמוכים. ולא שייך זה בלשון "אחר", שכאשר יאמר 'פלוני אחר פלוני' הוא סמוך לו. ולדעת רבי יודן היה אפכא, כי "אחרי" סמוך - מפני כי האחוריים וכן הפנים מצטרפים ומתחברים אל הדבר, וכאשר יאמר "וה' הולך לפניהם יומם" (שמות י"ג, כ"א) (הרצון) [רוצה לומר] שהיה מצורף להם - מחובר להם, וכן האחוריים מצורפים אל הדבר, שהם אחורי הדבר. ולדעת רב הונא מכל מקום הפנים והאחורים הם נבדלים ומחולקים מגוף הדבר כמו שידוע, לפיכך סבירא ליה כי נוכל לומר "אחרי" מופלג:
אמנם מזה נלמוד כי לא כל מקום שנאמר "אחרי" שהוא מופלג בזמן הרבה, כי אין האחורים הם בענין זה, ואין חלוק בין שהוא מופלג הרבה ובין שהוא מופלג מעט - רק שהכתוב בא להפליגו, כמו "אחרי מות שני בני אהרן" (ויקרא ט"ז, א'), שהכתוב בא לומר אחר שעבר מעשה הראשון ונשלם - היה מעשה זה אחריו. לכן כל מקום שנאמר "אחר" שהוא מסמיך אותו, רוצה לומר כאילו היה ענין אחד, ולפיכך "אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברהם במחזה" (ר' לעיל טו, א), שהיה אברהם ירא שקבל שכרו (רש"י שם), והשיב הקב"ה שלא קבל שכרו, הכתוב רוצה לומר כאילו היה מעשה אחד, ולכך כתיב "אחר". אבל במקום הזה שכתיב "אחרי", אפילו היה סמוך בזמן הוא מופלג ממנו, שאין צריך שיהיה מופלג זמן ארוך, רק שאינו כמו מעשה אחד, וזהו מופלג שאמרו. וברורים הם אלו דברים למי שיבין דבר תורה על אמיתתם:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
וְהַרְבָּה אַרְבֶּה – אַחַת לָאָב וְאַחַת לַבֵּן (בראשית רבה נו,יא).
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
ודמיון החול הוא מורה, על הזמן שהאומות קמים על ישראל לכלותם ולא יוכלו להם, כמו הגלים המתנשאים כאילו רצו לשטוף את כל העולם ומיד כאשר יגיעו אל החול הם נשברים, כך באומות, כמו שנאמר (תהלים מב.ח) כל משבריך וגליך עלי עברו. אמנם לא יוכלו להם כי שם נפלו ונשברו לכך קראם משבריך, לכך נמשלו ישראל לחול זה השובר הגלים שלא יוכלו לעבור את החול, כי החול הוא חק וגבול הים כך לא יוכלו האומות לישראל לכלותם. לפיכך כשבא עשו לקראת יעקב, אמר יעקב בתפילתו (בראשית לב.יג) ואתה אמרת היטב אטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים, למה זכר דווקא הבטחת החול ולא הזכיר הכוכבים שיש בהם תרתי לטיבותא הריבוי והגדולה, גם לא הזכיר לשון ריבוי אלא ושמתי זרעך כחול הים, אלא שלפי שזה הבטחה שלא יוכלו להם שונאיהם, כך לא יוכל עשו להזיקו, ומטעם זה הזכיר דווקא החול שעל שפת הים, וכי אין חול אחר בעולם זולתו אלא לפי שהוא שובר הגלים כאמור, לכך נאמר כאן וכחול אשר על שפת הים. וירש זרעך את שער אויביו מה ענין זה לזה, אלא שהוא דרך לא זו אף זו, כי לא זו שיהיו כחול שלא יוכלו להם הגלים דהיינו השונאים, אלא אף זו שהמה ירשו שער אויביהם ויוכלו להם.
ודמיון העפר מורה, על זמן השפלות כי בזמן שיהיו כעפר לדוש בדיוטה תחתונה, משם יעלו משפל מצבם ויפרצו לכל רוח כמ"ש (שם כח.יד) והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה וכמ"ש (תהלים מד.כו) כי שחה לעפר נפשינו ומה כתיב בתריה קומה עזרתה לנו, וטעמו של דבר לפי שאין ישראל דורשים את ה' בכל לבבם כי אם בזמן שהם בתכלית השפלות כידוע מדרכי כל הדורות ודורינו. ואולי רמז בדמיון העפר אל גלות מצרים שהיו המצרים חורשים על גבם כמו העפר שחורשים עליה, ויתבאר זה עוד לקמן פ' ויצא (כח.יד) בע"ה.ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
ר' ברכיה אומר: עלה ריח ניחוח של יצחק וערב עליו. מה עשה הקב"ה? פשט יד ימינו ואחז בראשו של יצחק ונשבע לברכו בעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר: כי ברך בעולם הזה, אברכך בעולם הבא. והרבה בעולם הזה, ארבה את זרעך לעולם הבא.
כי ברך אברכך. ברכה לאב, ברכה לבן. והרבה ארבה, רבות לאב, רבות לבן. וירש זרעך את שער אויביו, זה תרמוד. אשריו מי שהוא שרואה במפלתה של תרמוד, שהיתה שותפה בשני חרבנות. ר' יודן ור' הונא, חד מנהון אמר: בחרבן ראשון העמידה שמונה אלף קשתים, ובשני העמידה ארבעים אלף קשתים; וחד אמר: בחרבן ראשון העמידה ארבעה אלף קשתים, ובשני אלפים קשתים.בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
וכחול. ב' במסורה דין ואידך וכחול ארבה ימים. וזהו שנאמר כי כימי העץ ימי עמי שהבטיחו ג"כ באריכות ימים:
<< · מ"ג בראשית · כב · יז · >>